וואן פיס נובל A (אייס) פרק 3 (חלק I)

פרק 3‏
‎ ‎
כאשר המשכנו במסענו, עמד לפנינו העולם החדש.‏
‎ ‎
כבר הגענו לחצי הדרך בגראנד ליין. אפשר לומר שהמחצית הראשונה של המאבק הסתיימה.‏
‎ ‎
בשלב זה, פיראטי ספייד הגיעו למספר כולל של 29 אנשים וחיה אחת.‏
‎ ‎
זה התחיל מאייס, אבל כל חברי פיראטי ספייד הפכו לאנשים שניתן במבט חטוף להבדיל בינם לבין פיראטים ‏אחרים. יחד עם זאת, גם הבאונטי של אייס בתור הקפטן שלנו גדל מאוד.‏
‎ ‎
כשההתרגשות הזו מפעמת בתוכנו, חשבנו שנוכל לפרוץ לעולם החדש, אך נראה היה שזה לא כל כך פשוט, ‏מכיוון שמיד נאלצנו להמתין זמן מה לקצין המודיעין סקאל.‏
‎ ‎
‏"ציפוי?" אייס הטה את ראשו למשמע המונח הלא מוכר.‏
‎ ‎
אור המנורה האיר את החדר שבתוך הספינה. אייס ישב בכיסא ולרגליו היה מכורבל היטב גופו הגדול של קוטאצו ‏בתנומה נעימה למראה.‏
‎ ‎
על השולחן לפניו נפרשה מפת ים בעת שסקאל המשיך את הסברו.‏
‎ ‎
‏"כן, מצפים את הספינה בשרף טבעי מיוחד, שאפשר לשוט בעזרתו מתחת למים. נראה שאפשר אפילו לצלול ‏בעזרתו כל הדרך אל קרקעית הים."‏
‎ ‎
היעד הבא שאליו הצביע הלוג פוס היה האי המרוחק שבקרקעית הים: אי אנשי הדג.‏
‎ ‎
כדי להגיע לקרקעית הים, אי אפשר היה פשוט להמשיך לשוט באופן טבעי כמו שעשינו עד כה. נראה היה שכדי ‏להגיע לקרקעית נדרש מאיתנו לדאוג לכיסוי הספינה בחומר מיוחד, הציפוי, שבוצע על ידי בעלי מלאכה מומחים.‏
‎ ‎
יתר על כן, המקום היחיד שאפשר היה להשיג בו את הציפוי הזה היה ‏‎─‎
‎ ‎
‏"ארכיפלג שאבונדי?" מלמל אייס, עיניו מושפלות אל המפה שסקאל פרש. זה היה אוסף של איים בגדלים שונים. ‏על פי המלצתו של סקאל, ספינת פיראטי ספייד התקדמה כעת אל ארכיפלג שאבונדי.‏
‎ ‎
‏"ארכיפלג שאבונדי אינו מורכב למעשה מאיים. כל 'אי' הוא בעצם אחד מעצי המנגרובים הגדולים בעולם, מנגרוב ‏יארוקימאן. שרף הציפוי מופק מלשד שורשי העצים היוצרים את פני האיים."‏
‎ ‎
‏"אני מבין, אז מפני שהם לא איים, אפילו אם נישאר שם הלוג פוס לא יתחלף, נכון?" מלמלתי, מביט גם אני ‏במפה של סקאל. במפה היו מסומנים 79 איים. העובדה שכולם היו אוסף של עצים, ואנשים חיו על גבי ‏שורשיהם, הייתה הפתעה.‏
‎ ‎
‏"המטרה שלנו היא להשיג איש ציפוי מיומן. עם זאת, לא משנה כמה מהיר הוא יהיה, זה ייקח שלושה ימים."‏
‎ ‎
‏"אז נהיה תקועים כאן במשך שלושה ימים?"‏
‎ ‎
אייס עשה פרצוף רציני.‏
‎ ‎
אייס כמעט לא מסתכל במפות בדרך כלל, ולכן לראות אותו עושה פרצוף רציני בגלל המפה הפרושה לפניו כעת ‏היה מראה לא מוכר ומוזר. אם כי לומר שאנחנו "תקועים כאן" ולא רק "נשארים כאן" היה ביטוי שמתאים לאייס.‏
‎ ‎
‏"אז, יש פה אוכל טוב?"‏
‎ ‎
גם זו הייתה דאגה בסגנון אייס.‏
‎ ‎
‏"זהו ארכיפלג שאבונדי, כיאה לכניסה לעולם החדש יש בו אטרקציות נהדרות. אמורות להיות בו שפע של ‏מסעדות עם אוכל טעים."‏
‎ ‎
‏"המממ… אני מבין."‏
‎ ‎
למרות שהוא דאג קודם לכן, עיניו של אייס אורו במהירות.‏
‎ ‎
‏"בכל מקרה, מה כל כך רע בלהגיע למקום הזה עם סמל הגולגולת?" שאל אייס, והצביע על הסמל העצום שצויר ‏על המפה. לשמע השאלה, סקאל הרים את קולו במלוא ההפתעה.‏
‎ ‎
‏"למה אתה מתכוון, אדון אייס? זה הסמל שלי. זו המטרה שסימנתי למקום בו עלינו לעגון. נקודת היעד שלנו. ‏המקום שאליו מועדות פנינו כרגע?"‏
‎ ‎
‏"הו, באמת? היי, לא קשה מדי להבין את הסמל הזה?"‏
‎ ‎
‏"הא?! באמת? טוב, אני מניח שאין מה לעשות…"‏
‎ ‎
סקאל טבל באי רצון את העט בדיו אדומה והקיף את סימן הגולגולת בלב גדול.‏
‎ ‎
אייס הביט בי במבט המום. הבנתי את ההרגשה.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
הספינה המשיכה קדימה, והתקרבה בהתמדה לארכיפלג שאבונדי. בקרוב נגיע אל המטרה שעל המפה של ‏סקאל, אל המקום המסומן.‏
‎ ‎
ממקומנו על הסיפון, הסתכלנו למעלה אל העצים המתנשאים לגובה אל השמיים.‏
‎ ‎
‏"איזה גודל…" שפתי מלמלו באופן לא מודע. העצים המתנשאים לנגד עיניי היו גדולים אפילו יותר ממה שדמיינתי.‏
‎ ‎
משורשי העצים הגדולים האלה יצא שרף טבעי מיוחד. אותו המרכיב של הציפוי. הוא התנפח הודות לאוויר ‏הנשימה של השורשים, והפך לבועות גדולות המרקדות באוויר. מעל האי ריקדו אין ספור בועות שנוצרו כך.‏
‎ ‎
כאשר שיקפו את אור השמש, הבועות הבהיקו בצבעי הקשת. המראה היה כל כך קסום, שנותרתי ללא מילים. ‏מול העיר שבה ריקדו הבועות, יכולתי לראות גלגל ענק גדול.‏
‎ ‎
זה היה ממש כמו חלום. הבעיה הייתה: האם מילים יכולות אפילו לתאר את כל היופי הזה?‏
‎ ‎
‏"לא, אני לא מתכוון להפסיד."‏
‎ ‎
בעודי מהרהר בזה, משכתי את הפנקס שלי מכיס המעיל. הפכתי דף לעמוד ריק והתחלתי לכתוב, הופך את ‏המראה שלנגד עיניי למילים.‏
‎ ‎
במחשבה מעורפלת, כתבתי מילים כמיטב יכולתי. העט שלי המשיך והמשיך באופן חלק מבלי לעצור.‏
‎ ‎
היום הרגשתי אפילו טוב יותר מכרגיל. הגאונות שלי הפחידה אותי מעט.‏
‎ ‎
אולי אוכל לעשות זאת. בזמן שהמחשבה חלפה במוחי, שמעתי לחישות מאחוריי.‏
‎ ‎
‏"בוא נראה מה יש כאן… 'באמת עץ. אי כביר ביותר.' מה זה?"‏
‎ ‎
‏"'רוקדות מעלה מבעבעות כסבון. לא יכולתי לומר דבר מלבד מדהים, ותהיתי לאן הן יכולות לקחת אותי איתן.' ‏בדיוק לאן לעזאזל אתה מנסה להגיע עם זה?"‏
‎ ‎
‏"'האם זה בסדר שאני, כעשב ללא שורשים במשך עשרת אלפים שנה, אחיה על גבי השורשים האלה? זה ‏בסדר! כן, שבונדי.' זה פשוט מוזר…"‏
‎ ‎
‏"ווהההההה!" צווחתי, "אל תקראו את זה, חבר'ה!"‏
‎ ‎
ברגע שצעקתי, הסיפון התמלא צחוק.‏
‎ ‎
‏"א- אתה, חי חי חי, רוצה לכתוב סיפור הרפתקאות, נכון?!"‏
‎ ‎
‏"ז- זה לא, פו פו, ב- בלתי אפשרי ככה?"‏
‎ ‎
לשאלותיהם המבודחות של חברי הצוות שלי עניתי, "א- אלה הן ההערות לרעיונות שלי! טיוטה! זה הולך להיות ‏הרבה יותר טוב מזה! חכו ותראו!"‏
‎ ‎
‏"כן, כן. ובכן, זה מה שציפיתי."‏
‎ ‎
‏"בכל אופן, רק תעשה את זה מגניב, בבקשה. אני דמות פעילה."‏
‎ ‎
הסתכלתי על חברי הצוות שאמרו זאת וסובבו את גבם לחזור לעבודה, והחלטתי. בכל פעם שאני כותב סיפור ‏הרפתקאות, לא משנה איזה, הדבר היחיד לגביהם שלא אשתמש בו הוא שמותיהם.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
ספינת פיראטי ספייד עגנה בין השורשים העולים מעל פני הים.‏
‎ ‎
כדי לעגון עם הספינה, חיפשנו מקום שאנשים לא יוכלו לאתר.‏
‎ ‎
בארכיפלג שאבונדי יש כמובן נמלים מתוחזקים כראוי, אך אלה לא היו בקרבת מקום. הסיבה לכך היא שכדי ‏לצפות את הספינה, נצטרך להישאר באי במשך שלושה ימים לפחות.‏
‎ ‎
בפרק הזמן הזה, אם אנשי חיל הים, ציידי ראשים ואנשים אחרים בעלי מקצועות מפוקפקים יבחינו בנו, לא נצליח ‏להשלים את הציפוי הזה.‏
‎ ‎
בארכיפלג שאבונדי יש המון אזורים חסרי חוק שאליהם לא מגיעות עיני הממשלה, אז לקחנו את הסיכון ובחרנו ‏מקום כזה לעגון בו עם הספינה שלנו.‏
‎ ‎
בהשוואה להילכדות בידי חיל הים ולאי יכולת להזיז את הספינה, האזורים חסרי החוק היו עדיפים מבחינתנו ‏ויכולנו להתייחס אליהם כבית מוכר.‏
‎ ‎
מצאנו מקום מוצל מאחורי העצים, ועגנו בשקט את הספינה.‏
‎ ‎
כשהתכוננו לעגון את הספינה, הזהיר סקאל את אנשי הצוות, "זה לא רק חיל הים וציידי הראשים.‏
אצילי העולם חוטפים אנשים… יש הרבה דברים בעייתיים שצריך להיזהר מהם. עד שהציפוי יסתיים, בבקשה אל ‏תסתבכו בצרות." סקאל הביט במיוחד באייס. "אני מתחנן בפניך, אדון אייס."‏
‎ ‎
‏"הא? מה זה היה?"‏
‎ ‎
עיניו של אייס נצצו כשהוא הביט באי, בעודו עושה פרצוף מטופש.‏
‎ ‎
‏"אח, אם רק שום דבר בעייתי לא יקרה…"‏
‎ ‎
‏"הבנתי. בכל אופן, הדברים האלה שנקראים גראמן, הם טעימים?"‏
‎ ‎
‏"לא, לא הבנת…"‏
‎ ‎
גראנד ליין מאנג'ו ‏‎─‎‏ או בקיצור, גראמן. ממתקי מזכרת מהאי הזה. נראה שעכשיו כשהגענו ליבשה, מחשבותיו ‏של אייס כבר היו מלאות בשיקולים על מה לאכול.‏
‎ ‎
סקאל שאף אוויר כדי להירגע מהתנהגותו של אייס, ופנה אלי. הבנתי מה שסקאל רצה לומר, חייכתי אליו חיוך ‏מריר והנהנתי.‏
‎ ‎
‏"אני אפקח עליו עין. אם הוא ילך לבד, הוא עלול להתלהב יתר על המידה ולשרוף כמה אצילי עולם…"‏
‎ ‎
‏"היי, היי! תקשיב לי! אתה יודע כמה אני טוב באיסוף מודיעין, שום דבר ממה שאמרתי הוא לא סתם ניחוש שלי! ‏אז אל תעשה את זה! בשום אופן לא! אל תחשוב על זה אפילו!"‏
‎ ‎
הסתכלתי על ההתנהגות הלחוצה של סקאל, וצחקתי. ואז סקאל התחיל לצחוק ביחד איתי. בזמן שצחקנו, ‏הספינה הגיעה לעצירה מלאה. הגענו.‏
‎ ‎
לאחר שסיימנו לקשור בקפידה את הספינה, הסיפון היה שרוי באווירה רגועה.‏
‎ ‎
‏"ובכן, אין מצב שנמצא אציל עולם באזור כזה, אבל כדאי שחיל הים לא ימצא אותנו ─"‏
‎ ‎
‏"חיכיתי לך, אגרוף האש! לא חשבתי שאראה אותך כאן כל כך מהר!" אמר קול מוכר שהתערבב במילותיו של ‏סקאל.‏
‎ ‎
‏"─ היי… יש שם…"‏
‎ ‎
סקאל סובב את ראשו כאילו היה מכוסה חלודה לעבר המקום ממנו הגיע הקול. בדקתי בחשש את השטח ‏שמחוץ לספינה.‏
‎ ‎
‏"צא לכאן! אני עומדת לעצור אותך היום!"‏
‎ ‎
בעלת הקול הנמרץ ההוא הייתה, למותר לציין, איסוקה. היא עמדה שם בגאווה כשזרועותיה שלובות והרימה את ‏מבטה אל הספינה.‏
‎ ‎
‏"האם הקפטן כבר עזב?"‏
‎ ‎
‏"כמה פעמים זה קרה כבר?"‏
‎ ‎
לשמע קולה של איסוקה, מצב הרוח של הצוות החל לצנוח. לא ממש בגלל פחד אלא פשוט כי נמאס להם ממנה.‏
‎ ‎
מאז שנכנסנו לגראנד ליין, עקבה בעקביות אחרי הספינה של פיראטי ספייד סגן משנה אחת. זו הייתה איסוקה. ‏אישה מגוחכת עם אובססיה בוערת לעצור את אייס, שהופיעה כל פעם באי הבא ועקבה אחרינו לא משנה כמה ‏פעמים התנערנו ממנה.‏
‎ ‎
אך כפי שאפשר להבין מהאופן שבו המשכנו את מסענו בבטחה עד היום, היא לא הצליחה אפילו פעם אחת ‏להשיג את מטרתה. אייס היה נרגש גם היום.‏
‎ ‎
‏"הו, מי זו אם לא איסוקה! מה את עושה כאן? בחופשה?" אייס קרא מהסיפון בקול שליו למדי.‏
‎ ‎
‏"נראה לך שאני בחופשה לעזאזל?! באתי לעצור אותך, אידיוט טיפש!"‏
‎ ‎
‏"באמת? אגב, יש כאן עוד דברים מיוחדים מלבד הגראמן?"‏
‎ ‎
‏"אתה מתכוון למזכרות? החיילים שלי קנו גראסן כי הם נשמרים לאורך זמן… אמרתי לך שאני לא בחופשה!"‏
‎ ‎
איסוקה צרחה, אבל הרבה אנשים בסביבה, כולל אותי, חשבו כנראה בשקט:‏
‎ ‎
חופשה…‏
‎ ‎
זו חופשה…‏
‎ ‎
ברור שהיא בחופשה כרגע…‏
‎ ‎
הסיבה לכך היא שהפעם איסוקה לא לבשה את מדי חיל הים כמו תמיד, אלא מה שהיה נראה בבירור כבגדים ‏של תיירת.‏
‎ ‎
האם היא לא פשוט מצאה במקרה את הספינה שלנו בזמן שהייתה בחופשה? אם כבר, היא לא הייתה חייבת ‏לפגוש אותנו בארכיפלג שאבונדי הענק. האם מה שהיה לנו כאן הוא איזה סוג של מערכת יחסים בלתי פתירה?‏
‎ ‎
אם ניתן היה לומר דבר אחד על איסוקה, זה היה שהיא "אדם טוב".‏
‎ ‎
רגשותיה כלפי הצדק היו חזקים והיא היתה ברצינות כנה יתר על המידה.‏
‎ ‎
בקרב היא מפגינה כוח מפלצתי, אך הוא נעלם ברגע המכריע. הסיבה לכך היא שהיא תמיד מתייחסת לאייס כאל ‏אדם נחמד. אנחנו יכולים לברוח מכאן.‏
‎ ‎
היחס המכבד הזה הפך למשהו כמו שורת מחץ מכריעה.‏
‎ ‎
זה לא היה רק אייס. אפילו בקרב אנשי צוות פיראטי ספייד, קיומה של איסוקה הוכר כעת כמישהי מוכרת ‏לחלוטין.‏
‎ ‎
אילו היא הייתה שומעת זאת בעצמה, היא בטח הייתה קוראת לזה תמימות, אבל כבר היה בנו משהו שזיהה ‏אותה לא כחיילת בחיל הים, אלא כמישהי מוכרת במקצת באופן מוזר שלעתים קרובות מופיעה פתאום בכל ‏מקום שאליו אנו הולכים.‏
‎ ‎
‏"נו באמת, לפחות היא לא הביאה את החיילים שלה."‏
‎ ‎
סקאל השמיע אנחת רווחה. מכיוון שהיא הייתה בחופשה או משהו, איסוקה הייתה לגמרי לבדה.‏
‎ ‎
‏"אם זו רק היא, זה בדיוק כמו תמיד," סקאל גם אמר בסופו של דבר.‏
‎ ‎
‏"כן, נצטרך אחר כך להחביא את הספינה…"‏
‎ ‎
הנהנתי בשקט כשהתבוננתי באופיים השונה מאוד של אייס ואיסוקה בחילופי הדברים ביניהם.‏
‎ ‎
‏"רד לכאן, אגרוף האש! לטובתך, היכנע בשקט!"‏
‎ ‎
‏"טוב, נראה שאנחנו לא יכולים להפליג לזמן מה…"‏
‎ ‎
אמנם התרשמתי מאיסוקה שצעקה אלינו מלמטה כל אותו הזמן, אך נאנחתי. היא לא משתנה, האישה ‏העקשנית הזו.‏
‎ ‎
‏"לאישה הזו יש אומץ. אני כל כך מקנא. גם אני הייתי רוצה שאישה אמיצה תעקוב אחריי…"‏
‎ ‎
סקאל העריך אותה כאישה בעלת דם חם עוד לפני שאיסוקה החלה תמיד לעקוב אחרינו מבלי לוותר.‏
‎ ‎
‏"היא מחיל הים…" לחשתי בחזרה.‏
‎ ‎
‏"כן… היא מחיל הים…" נאנח סקאל.‏
‎ ‎
‏"אתם מחכים לציפוי של הספינה שלכם, נכון? אז אתם כבר לא יכולים לברוח!" אמרה איסוקה, ופלטה צחוק ‏צורמני. ואני, תהיתי מתי בדיוק הפך קולה של האישה הזו לנוזף.‏
‎ ‎
כשהרהרתי במחשבה הזאת, איסוקה המשיכה לרטון בכעס. לאחר זמן מה, קיבתי החלה לנהום.‏
‎ ‎
חשבתי שנגיע לחוף ונשיג משהו לאכול, אבל במצב הנוכחי אי אפשר היה לעשות כלום. עד שאיסוקה תתעייף ‏ותיתן לנו פתח מילוט, לא הייתה לנו ברירה אלא לאכול את השאריות שבספינה בזמן שחיכינו.‏
‎ ‎
‏"ובכן, אייס, נראה שנצטרך לאכול כאן─" אמרתי, מסתכל סביב לאורך הסיפון, אבל אייס נעלם. באותו הרגע, ‏שמתי לב שמעט קודם לכן אייס הפסיק להשיב לאיסוקה.‏
‎ ‎
‏"הוא…"‏
‎ ‎
הצצתי למטה בבהלה על התנהגותה של איסוקה הצועקת.‏
‎ ‎
זרועותיה של איסוקה עדיין היו שלובות והגישה שלה לא השתנתה מרגע שראינו אותה נועצת את מבטה היישר ‏מעלה אל הספינה שלנו. בדיוק, היא נעצה מבט היישר למעלה.‏
‎ ‎
‏"מה שאומר ששדה הראייה שלה צר גם הוא!"‏
‎ ‎
באופן מפתיע, איסוקה התבוננה ישירות בחזית הספינה בלבד. אייס, שידע זאת, עזב בלי להתנצל ממקום שהיה ‏מחוץ לשדה הראייה שלה.‏
‎ ‎
‏"פו פו, אתה יודע שאתה לא יכול לברוח, אז אתה מפחד מכדי לדבר, הא? אגרוף האש! היום תשלם על הכל! ‏היי, אגרוף האש! אתה שומע אותי? ענה לי! מה יש לך? אתה ישן?"‏
‎ ‎
‎─ ‎הוא כבר ברח, את לא קולטת?‏
‎ ‎
בעוד איסוקה ממשיכה לנזוף באייס, הסתכלתי עליה במבט מלא רחמים. בדיוק עכשיו, אייס נמצא בעיר, ואוכל ‏בהנאה מאכלים מיוחדים.‏
‎ ‎
אף על פי כן ‏‎─‎
‎ ‎
‏"איפה אייס?"‏
‎ ‎
בחריקה מצמררת כך סתם, נפתחה מעט הדלת של פנים הספינה. הפנים שנראו בפתח הדלת היו של האיש ‏שכמעט לעולם לא יצא החוצה, מיהאר.‏
‎ ‎
‏"סנסיי, כמה נדיר מצידך!" אמרתי בהיסח הדעת כשראיתי את המשקפיים והשפם מציצים החוצה.‏
‎ ‎
למרות היותו מורה, מלבד שיעורי ההוראה, מיהאר מסתגר בחדרו בביישנות.‏
‎ ‎
אם הבחור שבדרך כלל מסתתר בספריה בלי להסס כשאנחנו מגיעים לאי חדש עשה אפילו צעד אחד אל הסיפון, ‏פירוש הדבר שמשהו לא ממש בסדר.‏
‎ ‎
מיהאר השתמש בדלת כמו במגן והושיט רק את זרועו אל הסיפון. הוא החזיק בידו ─‏
‎ ‎
‏"נראה שאייס הפיל את הארנק שלו מול החדר שלי…"‏
‎ ‎
באותה שנייה החוורתי. משהו בהחלט לא בסדר.‏
‎ ‎
‏"א-אין לו… בכלל… כסף?… והוא הלך… לעיר… לאכול?…"‏
‎ ‎
‏"זה לא טוב, אדון דיוס. אנחנו צריכים להישאר כאן עוד שלושה ימים!"‏
‎ ‎
סקאל אחז בי בהלם.‏
‎ ‎
‏"א-אמרת שתפקח עליו עין!"‏
‎ ‎
‏"לא חשבתי שהוא יעלם כל כך מהר!"‏
‎ ‎
‏"מ-מה נעשה?! אם הוא ימשיך ככה הוא ישרוף אציל עולם!"‏
‎ ‎
‏"ישרוף אציל עולם?! הוא ברצינות ישרוף אציל עולם?!"‏
‎ ‎
כשחשבנו על התוצאה הגרועה ביותר, סקאל ואני נרעדנו באימה. הציפוי לא יסתיים לפני שיעברו שלושה ימים. ‏עד אז לא נוכל לעזוב את האי הזה. לא נוכל לזוז. זו הסיבה שלא יכולנו להרשות לשום בעיה נוספת לקרות. ‏למרות זאת, איסוקה כבר מצאה אותנו.‏
‎ ‎
‏"לעזאזל, אני חייב ללכת! אני משאיר את הדברים כאן באחריותך!"‏
‎ ‎
לקחתי את הארנק מידו הנסוגה של מיהאר, וקפצתי מהספינה כדי לעקוב אחרי אייס.‏
‎ ‎
מול הספינה, איסוקה עדיין עמדה בתקיפות וצעקה משהו.‏
‎ ‎
היא ממש כמו קוף.‏
‎ ‎
היה קל לחמוק מהפינה כשעיניה נמשכו למקום אחר. זו כנראה הייתה הדרך בה גם אייס הגיע לחוף.‏
‎ ‎
כדי למצוא את אייס, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא ללכת למקום שעוברים בו הרבה אנשים.‏
‎ ‎
מדי פעם צפו בועות מהקרקע שלפניי. רצתי כשאני מתחמק מאנשים ומבועות. הקרקע תחת רגליי לא הייתה ‏אדמה אלא שורשים והיא העניקה תחושה ממש מוזרה.‏
‎ ‎
הבחנתי בבניינים וכלי רכב שהשתמשו בבועות החסונות. נראה כי השורשים שהפרישו את הבועות שנוצרו ‏מהשרף המיוחד שימשו במקביל כקרקע וכתמיכה בכלכלה של תושבי האי המקומיים. עזבתי את אזור העסקים ‏של האי, ופניתי למרכז העיר.‏
‎ ‎
לא לקח הרבה זמן למצוא את אייס. ליתר דיוק, לא לקח הרבה זמן למצוא את בעלי המסעדות השונות שרדפו ‏אחרי אייס.‏
‎ ‎
‏"הוא אכל ועזב בלי לשלם!"‏
‎ ‎
‏"הוא כאן!"‏
‎ ‎
קריאות זעם נשמעו בכל רחבי מרכז העיר. הרחוב הוצף בכל בעלי המסעדות הזועמים. כשראיתי את המראה ‏הלא שגרתי הזה, היה ברור לחלוטין שאלו היו תוצאות פעולותיו של אייס כשמצא את עצמו ללא כספו.‏
‎ ‎
מכיוון שטור בעלי המסעדות הארוך לא נמשך כל כך קדימה מכאן, אייס אמור היה להיות בקרבת מקום. אבל ‏למרות שזה לא היה הדבר הטוב ביותר, לא יכולתי פשוט להמשיך ללכת. הייתי צריך להגיע לאייס בהקדם ‏האפשרי, ובכל זאת─‏
‎ ‎
בהחלטה נחושה, נעצתי את מבטי במה שראיתי לפני.‏
‎ ‎
‏"אין מה לעשות… כנראה שאצטרך לדבר איתם קצת… סליחה, תנו לי לעבור!"‏
‎ ‎
בעודי נועץ קלות את מרפקיי כדי לפלס את דרכי קדימה, תפסתי בכתפו של בעל מסעדה שעמד בסוף הטור.‏
‎ ‎
‏"היי!"‏
‎ ‎
כשבעל המסעדה החזק הסתכל אליי אחורנית, חייכתי אליו חיוך כובש.‏
‎ ‎
‏"אז… כמה זה עלה?"‏
‎ ‎
וכך פילסתי בהתמדה את דרכי קדימה צעד אחר צעד, מתנצל בפני בעל מסעדה ומשלם, מתנצל ומשלם שוב ‏ושוב.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
כשסוף סוף ראיתי את אייס, זה היה בפארק השעשועים שבו עמדו בשורה הרבה אטרקציות העשויות בועות. ‏הוא נמצא תחת הגלגל הענק של פארק שבונדי.‏
‎ ‎
ככל הנראה ריחות דוכני האוכל בפארק הזמינו אותו עד לכאן.‏
‎ ‎
לאחר שסיימתי לשלם לאחרון בעלי המסעדות בעקבות אייס, פניתי חסר נשימה למקום בו הוא נמצא.‏
‎ ‎
הוא ישב על ספסל ליד הגלגל הענק ונראה ישן. נראה היה כאילו הוא תפס תנומה טובה בפה מלא אוכל. הוא ‏אחז היטב בשתי ידיו בשיפודי בשר בגריל שנאכלו חלקית. תהיתי אם זה הדבר שבשבילו שילמתי קודם?‏
‎ ‎
‏"אם אתה מתכוון לאכול את זה, תשלם על זה!"‏
‎ ‎
ביחד עם המשפט הנדוש הזה שאמרתי, הפלקתי בידי על ראשו של אייס.‏
‎ ‎
‏"הננג?!" אייס התעורר בקפיצה כשהלחיים שלו מלאות אוכל. הוא הביט סביבו בעיניים מנומנמות, ובלע את כל ‏האוכל שבפיו בבת אחת.‏
‎ ‎
‏"פווה, אוכל טוב… עכשיו אחרי שאכלתי, הגיע הזמן לרוץ. אה, אבל ריצה פשוט תגרום לי להיות שוב רעב…"‏
‎ ‎
‏"מה לעזאזל מתרחש בגוף שלך?…"‏
‎ ‎
אייס חיסל את שארית שיפודי הבשר הצלוי, ופנה לעבר דוכן אוכל נוסף. זרקתי אליו את ארנקו.‏
‎ ‎
‏"פשוט קח את זה ותפסיק לעשות בלגן."‏
‎ ‎
‏"הארנק שלי! האם נדמה לי או שהוא קל יותר?"‏
‎ ‎
‏"הוא קל יותר, כמובן."‏
‎ ‎
‎"…?"‎
‎ ‎
לאחר שתפסתי את אייס חסר החרטות, נשמתי סוף סוף לרווחה. הקשבתי לילדים הצועקים בשמחה, והסתכלתי ‏בחוסר מעש על הגלגל הענק.‏
‎ ‎
כשהסתכלתי למעלה על הגלגל הענק הזה ממש מתחתיו, הוא היה אפילו יפה יותר מאשר כשראיתי אותו ‏מהספינה. הגונדולות השקופות שהבריקו בצבעי הקשת היו מהודרות, מנצנצות באור השמש בעודן מסתובבות ‏לאיטן.‏
‎ ‎
בטח הנוף ממש יפה מלמעלה, חשבתי בעצלתיים. ובכן, זה לא דבר שאדם בוגר יעלה עליו לבד, ובטח שלא ‏פיראט…‏
‎ ‎
‏"אתה רוצה לעלות על זה?" שאל אייס לאחר שחזר מדוכן המזון.‏
‎ ‎
‏"אני? לעלות על הגלגל הענק? אני לא איזה ילד, אתה יודע." עניתי בבוז.‏
‎ ‎
‏"עלית פעם על אחד כזה?"‏
‎ ‎
‏"ובכן, לא, אבל…"‏
‎ ‎
‏"אז זה בסדר, לא? אל תדאג, בוא נעלה על זה!" אמר אייס, טופח על גבי.‏
‎ ‎
וככה אייס דחף אותי לכיוון הרחבה. עשיתי עצמי כאילו אני לא רוצה, אבל מבפנים התלהבתי.‏
‎ ‎
דיילת ללא חיוך על פניה הובילה אותנו במעלה המדרגה כאשר הגונדולה העשויה בועה התקרבה אט אט.‏
‎ ‎
‏"בסדר. כדאי שתצפו לתצפית מדהימה על ארכיפלג שבונדי."‏
‎ ‎
ברגע שהדיילת אחזה בדלת ─‏
‎ ‎
‏"סוף סוף מצאתי אותך… אגרוף האש!"‏
‎ ‎
בהתנהגותה המאיימת, איסוקה פילסה את דרכה בכוח לגונדולה שלנו.‏
‎ ‎
‏"אווה! א-את מטומטמת?!" אמרתי כשהיא דחפה אותי אל הדופן.‏
‎ ‎
‏"ממזר שכמותך, מתגנב החוצה! למה לא יצאת מקדימה?!"‏
‎ ‎
‏"כי את היית שם."‏
‎ ‎
‏"מה?! אפילו ככה היית צריך לצאת מקדימה! אתה גבר, לא?!"‏
‎ ‎
‏"זה לא משנה שום דבר!" החזיר אייס לאיסוקה.‏
‎ ‎
בעוד השניים מתחילים להתווכח, נקישה איומה נשמעה מאחורי איסוקה.‏
‎ ‎
‏"הממ?"‏
‎ ‎
איסוקה הביטה לאחוריה. דלת הגלגל הענק הייתה נעולה.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
הגלגל הענק נע חרישית. בתוך הגונדולה הייתה אווירה מתוחה. למה היה צריך להגיע לזה? חשבתי.‏
‎ ‎
ישבתי מכורבל מול דופן הגונדולה. אייס ישב לידי ונהנה מהנוף שמחוץ לחלון בלי שום דאגה בעולם.‏
‎ ‎
מולנו ישבה איסוקה שנראתה ממש לא מרוצה. מבלי להעיף אפילו מבט בנוף שבחוץ, איסוקה נעצה בשקט בי ‏ובאייס מבט זועם.‏
‎ ‎
‎─‎‏ אני רוצה לרדת! צרחתי בלבי למרות שהנסיעה בגלגל בקושי התחילה.‏
‎ ‎
זה היה כאילו לא יכולתי לנשום. מדוע נאלצים פיראטים לעלות יחד עם חיל הים לגלגל הענק?‏
‎ ‎
לא יכולתי ככה ליהנות מהנוף בחוץ. זה ממש כמו להיות בכלא. מתי נחזור לקרקע? מעולם לא חשבתי שהקצב ‏האיטי של הגלגל הענק יהיה מפחיד כל כך.‏
‎ ‎
‎─‎בחזרה לקרקע, מהר… לא, רגע. מה נעשה כשנגיע לקרקע?‏
‎ ‎
איסוקה התנהגה יפה כנראה כי היה צפוף מדי בתוך הגונדולה מכדי לעשות משהו, אבל לא היה לי מושג מה היא ‏תעשה ברגע שנגיע לקרקע.‏
‎ ‎
לקחתי נשימה עמוקה. זה היה גיהנום.‏
‎ ‎
בתוך הגונדולה, על הקרקע, בכל מקום, זה פשוט גיהנום.‏
‎ ‎
‏"הבועות שיוצאות מהאדמה מרחפות כל הדרך למעלה לפני שהן מתפוצצות, הא?"‏
‎ ‎
אייס, שהתעלם ממצוקתי, הרים את מבטו אל השמים ללא דאגות. עד עכשיו אייס היה היחיד שאמר משהו, ‏בעיקר דברים כמו "או–" או "וואו".‏
‎ ‎
אייס, איך אתה יכול להיות רגוע כל כך? האישה הזו, איסוקה, נועצת בנו את עיניה ממש חזק. חזק מספיק שלא ‏יפתיע אותי אם עיניה יתחילו לירות לייזרים.‏
‎ ‎
פחדתי כל כך שלא יכולתי להביא את עצמי להביט כראוי באיסוקה.‏
‎ ‎
כשנמנעתי מלהסתכל בעיניה של איסוקה, איכשהו מצאתי את עצמי מסתכל על ידיה.‏
‎ ‎
על ידה הייתה צלקת כווייה נוראית. אותה כווייה שראיתי כשפגשנו אותה לראשונה. כשראיתי אותה שוב מקרוב, ‏היא נראתה כמו פגיעה ישנה למדי.‏
‎ ‎
‏"על מה אתה מסתכל?" איסוקה שאלה במפתיע.‏
‎ ‎
קפצתי בהפתעה למשמע דבריה הפתאומיים. שקט השתרר בתוך הגונדולה.‏
‎ ‎
‏"אני מניח שתהיתי לגבי צלקת הכווייה שעל ידך." כשקלטתי סוף סוף מה אמרתי, ניסיתי לחזור בי. "אה… כלומר, ‏סליחה…"‏
‎ ‎
‏"זה בסדר." איסוקה חייכה בעדינות. "קיבלתי את זה בילדותי. הכפר שבו נולדתי הותקף על ידי פיראטים. הוא ‏הפך תוך רגע לים של אש. השריפה המשתוללת לקחה את הוריי…"‏
‎ ‎
למשמע המילה "אש" הראה אייס תגובה חלושה. אבל הוא המשיך להביט בשקט מבעד לחלון.‏
‎ ‎
‏"לאחר שנלכדתי בלהבות ובעשן, הציל אותי קצין אחד מחיל הים שמיהר אלי. רב סרן דורו… הוא הועלה מאז ‏לדרגת סגן אדמירל, ואני הצטרפתי לחיל הים כי רציתי להיות כמוהו."‏
‎ ‎
בזמן שדיברה, איסוקה ליטפה בעדינות את צלקת הכוויה שלה.‏
‎ ‎
‏"כשאני מסתכלת על היד הזו אני נזכרת בילדותי… מעבר לזה, אני לא רוצה שכמות הילדים עם זכרונות כמו שלי ‏תגדל. אני אעצור את כל הפיראטים הרעים."‏
‎ ‎
איסוקה חייכה בחביבות. מבחינתה, צלקת הכוויה הזו הייתה זיכרון מר, אך יחד עם זאת היא הייתה כמו הכוונה ‏לחייה.‏
‎ ‎
זה היה הדבר הראשון שחשבתי כשראיתי את ההבעה העדינה על פניה של איסוקה. האם זה משהו שאפשר ‏היה לראות רק כשלא הייתה לבושה במדי חיל הים שלה כמו תמיד? או שמא‎─‎
‎ ‎
‏"אגרוף האש… אתה─", איסוקה סיימה במפתיע את סיפורה, "צריך להפסיק להיות פיראט."‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
למשמע המילים הלא צפויות האלה, נשימתי נעצרה.‏
‎ ‎
‏"אני לא חושבת שאתה בן אדם רע…"‏
‎ ‎
בתוך הגונדולה, נראה היה שהזמן עצר מלכת. ההמולה של הילדים בפארק נראתה רחוקה. עם זאת, הגונדולה ‏התקרבה לפסגה. אייס שתק והמשיך להביט דרך החלון.‏
‎ ‎
‏"מ-מה את אומרת?…" בהיתי באי אמון בסגן המשנה הנשית שלפניי. "ל-להפסיק להיות פיראט? אם הוא מפסיק ‏להיות פיראט… מה עם… כולנו?…" המלים הנרפות שלי דעכו במהירות.‏
‎ ‎
‏"אם אין לך לאן ללכת, בוא לחיל הים. אני אמליץ עליך." איסוקה נעצה מבט ישירות באייס בעיניים בעלות רצון ‏חזק. "בהחלט תיראה טוב במדי חיל הים. כל הצוות שלך יכול להצטרף ביחד איתך. מה דעתך? זו הצעה לא ‏רעה, נכון?"‏
‎ ‎
‎─‎זה היה פסיכי‎…‎
‎ ‎
הייתי המום. אבל איסוקה הזאת, היא הייתה רצינית. היא ברצינות הזמינה את אייס, ואפילו את פיראטי ספייד, ‏להצטרף לחיל הים.‏
‎ ‎
להצטרף לאלה שהתעמתנו מולם אי אחר אי במסענו מאז שנכנסנו לגראנד ליין.‏
‎ ‎
חיל הים ופיראטים תמיד היו רודפים ונרדפים, ובכל זאת באיזה אומץ מטורף, היא הצליחה להציע הצעה שכזו.‏
‎ ‎
לא, נראה כי איפשהו בכל הדרמה של לרדוף אחרינו שוב ושוב, איסוקה הפסיקה לראות באייס סתם פיראט ‏והכירה בו כאדם. פיראטים היו הסיבה שהוריה מתו, לכן פיראטים היו רעים, ובכל זאת, גם מנקודת המבט הזו ‏של איסוקה, היא לא יכלה לראות באייס אדם רע.‏
‎ ‎
אייס שמר על שתיקתו.‏
‎ ‎
ואז‎─‎
‎ ‎
שמעתי נקישה מוכרת.‏
‎ ‎
‏"הו, תראו את זה! זה פתוח…"‏
‎ ‎
אייס פנה אלינו בהבעה מוטרדת. בשלב מסוים מנעול דלת הגונדולה התקלקל. רוח נשבה לתוך הגונדולה דרך ‏הדלת הפתוחה.‏
‎ ‎
‏"ממזר, זה ממש לא טוב שפתחת אותה ─ לא, אתה לא אדם טוב כי פתחת אותה!"‏
‎ ‎
בראש הגלגל הענק, דלת הגונדולה הייתה פתוחה לרווחה. כל הזמן הזה חשבתי שהוא רק מסתכל בחלון, אבל ‏ברור שאייס התעסק עם הדלת.‏
‎ ‎
‏"ס-סגור אותה! זה מסוכן!"‏
‎ ‎
אפילו בזמן שאמרתי זאת, אייס כבר היה חצי מחוץ לכיסאו.‏
‎ ‎
‏"לא, אני רעב, אני יורד עכשיו למטה."‏
‎ ‎
‏"הא?!"‏
‎ ‎
אייס התעלם מתדהמתי ופנה אל הדלת הפתוחה.‏
‎ ‎
‏"רגע. עוד לא ענית להצעה שלי."‏
‎ ‎
איסוקה הייתה רגועה. זרועותיה ורגליה היו משולבות והיא לא זזה סנטימטר ממושבה.‏
‎ ‎
‏"להפסיק להיות פיראט ולהפוך לחייל בחיל הים, אמרת?… זה לא משהו שאני יכול אפילו לשקול."‏
‎ ‎
אייס הביט אלינו לאחור כשעיניו אפלות כמו קרקעית הים.‏
‎ ‎
אבל זה היה רק לרגע. החיוך הקורן הרגיל של אייס הופיע מיד על פניו.‏
‎ ‎
‏"נתראה אחר כך, איסוקה," אמר וקפץ מהגונדולה. הוא נחת על גג הגונדולה הבאה למטה. בזמן הקפיצה כשהוא ‏היה באוויר, להבות זינקו מגופו של אייס.‏
‎ ‎
אייס ירד למטה כמו במדרגות, מזנק מגג גונדולה יורדת אחת אל הבאה אחריה. זו הייתה ירידה נמרצת למדי.‏
‎ ‎
בסופו של דבר אייס הגיע לקרקע והרים את ידו לעברנו. אייס פשוט עזב, כשאני ואיסוקה צופים בשתיקה בגבו ‏המתרחק. הגונדולה שלנו עברה את השיא וסוף סוף החלה בירידה.‏
‎ ‎
‏"…מה אני אעשה?"‏
‎ ‎
‏"מה תעשה?"‏
‎ ‎
‏"אייס לא יפסיק להיות פיראט. אנחנו, פיראטי ספייד, הולכים בעקבותיו של אייס. זו הסיבה שעד עכשיו וגם הלאה ‏בעתיד, אייס ואנחנו תמיד נצטרך להיות האויבים שלך."‏
‎ ‎
‏"אני מניחה שאתה צודק…" ענתה איסוקה בעצב קל.‏
‎ ‎
‏"אז את… מתכוונת לקחת אותי כבן ערובה?…" כמובן שלא רציתי שזה יקרה, אבל הייתי חייב לשאול. "אם כן, ‏אייס לא יברח והוא בהחלט יבוא להציל אותי. זה סוג הבחור שהוא."‏
‎ ‎
למולי, איסוקה חייכה חיוך מר.‏
‎ ‎
‏"מי שבצד של הצדק לא לוקח בני ערובה, טיפש שכמותך."‏
‎ ‎
ואז,‏
‎ ‎
‏"אם זה סוג הבחור שהוא, הלוואי שהיינו נקאמה…" היא לחשה חלושות.‏
‎ ‎
הגונדולה ירדה אט אט. עד מהרה, הנסיעה בגלגל הענק הגיעה לסיומה.‏
‎ ‎
כשהתקרבנו לקרקע, איסוקה בכוונה הביטה הרחק ממני.‏
‎ ‎
‏"בוא נתחיל מחדש. אני אתן לך לברוח היום…" איסוקה המשיכה לאחר מכן, "למעשה, היום הוא היום החופשי ‏שלי. אני בחופשה כרגע."‏
‎ ‎
‏"כן, ידעתי את זה."‏
‎ ‎
השארתי מאחור את איסוקה הלבושה בלבוש אזרחי, ועזבתי את הגלגל הענק.‏
‎ ‎
o-o-o

להמשך פרק 3 (חלק II) ->

Back to top button
Close