איך הצלתי את אייס – סיפור מעריצים (fanfic) מאת PortgasDMor (פרקים 27-32)

פרק 27

הקטע הבא מסתמך על סרטון שמצאתי ביוטיוב, של פיראטים אמיתיים מסומליה שמשתלטים על ספינות ודורשים כופר. שימו לב לדגל שבו הפיראטים משתמשים. https://www.youtube.com/watch?v=wDIT3Hbqdoo

לא אלאה אתכם בכל סיפור המסע שלנו עד ליפן, אציין רק שתי הרפתקאות יוצאות דופן שקרו לנו במהלך המסע. הראשונה קרתה לאורך חופי סומליה, כמעט ביציאה לאוקיינוס ההודי, והשנייה באוקיינוס ההודי עצמו, באמצע האוקיינוס.
לפי החוק הימי, תליתי את דגל יפן בירכתיים, כי הספינה הייתה שייכת לאייס, שהשתמש כזכור בדרכון יפני. בראש התורן התנופף לו בגאון הדגל של שירוהיגה, ומבחינת אייס, זה היה הדגל האמיתי של הספינה.
יום אחד, כשהיה תורי להשיט את הספינה ואייס פרש לישון בחדר השינה למטה, שמתי את ההגה על שיוט אוטומטי, וניסיתי לגלוש קצת במחשב של אחי עם האינטרנט הלווייני. מדי פעם הרמתי מבט לראות שהכל בסדר ושום ספינה לא מגיעה ישר ממול. התכתבתי קצת עם זהבה ואלון (היחידים שידעו והאמינו שאני באמת מפליגה עם אייס), ובפעם הבאה שהרמתי מבט, ספינה מנועית חסמה את דרכנו כשהיא ניצבת ללא נוע היישר בנתיב ההפלגה שלנו. בדרך כלל, ספינה מנועית אמורה לפנות את הדרך למפרשית. אבל הספינה הזאת פשוט עמדה שם, ולא נראה שהיא מתכוונת לזוז. לא הייתה לי ברירה, החלטתי לרדת קצת מהרוח ולעקוף אותה מכיוון הירכתיים. סובבתי את ההגה, הרפיתי את המתח במפרש הראשי לזווית רחבה יותר, ניגשתי להרפות בהתאם את המפרש החלוץ (הקדמי), ואז ראיתי שעל דופן הספינה שמולי, תלוי דגל עם הסמל של שאנקס! מה לעזאזל?! מעריצים של וואן פיס באמצע הים?! אבל הייתי חייבת לדלג אחורנית כדי לכוון גם את המפרש האחורי, כי הייתי לבד ואייס ישן. בעודי מתעסקת עם החבלים, שמעתי סירת מנוע מתקרבת. כשראיתי אותה, היא כבר נקשרה אלינו לירכתיים, הסולם שלנו נמשך כלפי מטה, וחמישה אנשים שחומי עור עלו בזריזות אל הסיפון. אחד מהם כיוון אקדח לראשי, והורה לי באנגלית קלוקלת להיכנס אל בטן הספינה. נכון שהתאמנתי עם אייס, אבל לבד נגד חמישה גברים חמושים לא היה לי הרבה מה לעשות, אז ירדתי למטה, כדבריו. שני אנשים ירדו אחרי, והשאר כיוונו את הספינה מול הרוח ועצרו אותה.
ניגשתי לאייס וניסיתי להעיר אותו. "אייס, אייס, קום! יש לנו אורחים לא קרואים." אמרתי ונענעתי את כתפו. רק לאחר מספר ניסיונות, הוא פקח את עיניו כדי סדק, הסתכל בבלבול ימינה ושמאלה, "מה? מה?" והרים את שמלת המיני שלי לנגב את פניו. "אייס!" קראתי בהפתעה, מושכת את השמלה בחזרה למקום. שני הפיראטים לא יכלו שלא לפרוץ בצחוק, כשהם בקושי שומרים על אקדחיהם מכוונים אלינו.
כשעיניו התמקדו סוף סוף בשני הפיראטים, הם חזרו מיד לפרצוף רציני והודיעו: "אנחנו השתלטנו על הספינה שלכם. אם אתם רוצים את הספינה והחופש שלכם בחזרה, אנחנו דורשים כופר של 40,000 דולר. אם יש לכם ביטוח, זה הזמן לממש אותו." "ביטוח?" שאל אייס, עדיין לא לגמרי מאופס. "מה זה?" "אם אין לכם ביטוח," המשיכו הפיראטים, "תדאגו שהמשפחות שלכם או המדינות שלכם ישלמו. אם לא נקבל את הכסף תוך שלושה ימים – נשרוף לכם את הספינה!"
אייס כיווץ את גבותיו. "מישהו מטפס על התורן!" הוא קרא. הוא צעד צעד אחד אל בין שני הפיראטים, תוך שהוא פושט ידיו לשני הצדדים, נוגע באקדחים שלהם, שנשמטו מיד לוהטים לרצפה. הפיראטים לא הספיקו אפילו לצעוק, לפני שעל ראש כל אחד מהם נחת אגרוף שגרם להם לאבד הכרה. אייס זינק מיד במעלה המדרגות אל הסיפון, ובעוד אני אוספת עם כפפת מטבח את האקדחים, נועלת אותם באחד הארונות וניגשת לקשור את הפיראטים המעולפים, הקשבתי לכל מה שהתרחש למעלה, על הסיפון.
"היי!" שמעתי את קולו של אייס, "עזוב מיד את הדגל של שירוהיגה! רד משם!" "בחור, רד מהתורן או שאנחנו יורים!" קראו הסומלים. שתי יריות נורו באוויר. "עזוב אותי או שאני דופק לך כדור בראש!" צרח הפיראט שעל התורן. נשמעה עוד ירייה, צרחה וחבטה, שזיהיתי כנחיתה של אייס מהתורן אל הסיפון. "קסו! חוררתם לנו את הגג בקבינה! אתם תתקנו את זה!" כעס אייס. אחרי כמה חבטות וצעקות נוספות, אייס הציץ פנימה בחיוך שובב. "הכל בסדר, מור?" הוא שאל. "כן, בדיוק סיימתי לקשור אותם." עניתי. אייס קפץ פנימה, העמיס את שני הפיראטים על כתפיו ויצא שוב אל הסיפון. "בואי, נלך להגיד שלום לקפטן שלהם." הוא אמר.

פרק 28

לאחר שכל הפיראטים נקשרו, אייס העמיס אותם בערימה בחלק הקדמי של סירת המנוע שלהם, פינה לי ספסל בחלק האחורי, ואילו הוא עצמו נעמד לידי, עם רגל אחת בתוך הסירה, והשנייה, בוערת, על המנוע. החרטום התרומם כשהסירה זינקה ממקומה, ואחד הפיראטים שהחליק לכיווני, ניסה לנצל זאת כדי להכניס לי בעיטה. הפיראט צרח כשרגל לוהטת עצרה אותו במקומו.
תוך שניות הגענו אל ספינת הפיראטים, כשחמישה אנשים נוספים יורדים מהגשר ומתקרבים אלינו בריצה ואקדחים שלופים. אייס העמיס את הפיראטים הקשורים על כתפיו, ובזינוק נחת על הסיפון והשליך אותם בערימה לרגליו. אני עליתי אחריו בסולם ונעמדתי לצדו.
"אנחנו השתלטנו על הספינה שלכם." דקלם אייס את אותו הנאום שנתנו לנו הפיראטים. "אם אתם רוצים את הספינה והחופש שלכם בחזרה, אנחנו דורשים כופר של מיליארד ברי. אם יש לכם ביטוח, או אוצרות אחרים על הסיפון, זה הזמן להעביר לנו אותם." המשיך אייס, "אין לנו הרבה זמן, אז אם לא נקבל את הכסף תוך שלוש דקות – נשרוף לכם את הספינה!" אמר אייס והבעיר את אגרופו בתנועה מאיימת. במכנסיו של אחד הפיראטים הקשורים הקרוב ביותר לאייס, הופיע עיגול רטוב. "מור, תעשי סריקה בספינה, תראי איזה אוצרות יש להם." פנה אלי אייס. "כן, סנצ'ו," עניתי, "אבדוק, למרות שרוב הסיכויים שהאוצרות שלהם נמצאים בבנק, ולא כאן." נכנסתי אל תוך הספינה כשמאחורי שוב צלילי יריות, צעקות וחבטות. יצאתי לאחר כמה דקות כשבידיי ערמה של כמה לפטופים, טלפונים ניידים וקופסת תכשיטים אחת, שהייתה בחדר של הקפטן.
כל הפיראטים, מלבד אחד, היו שכובים על הרצפה, מעולפים או כפותים. האחרון הוחזק בידו של אייס בצווארונו, כשאצבעות רגליו אינן נוגעות ברצפה. "אז אתה הקפטן של חבורת הליצנים הזאת?" שאל אייס. "עעע, כן." ענה הקפטן, מנסה לשווא לשחרר מעט את אחיזתו החונקת של אייס. "למה אתם משתמשים בג'ולי רוג'ר של שאנקס? אני יודע שאתם לא חלק מהצוות שלו." שאל אייס בגבות מכווצות, "ולמה ניסיתם לקחת גם את הדגל של שירוהיגה?" "שאנקס… הוא פיראט גדול…" ענה הקפטן, "וגם… וואיט- שירוהיגה." אייס הניח אותו על הרצפה. "אני מעריץ אותם. אני עדיין לא מאמין שאתה באמת כאן." המשיך הקפטן, כשהוא סוקר בעיניו את אייס מכף רגל ועד ראש, ולבסוף נועץ את עיניו בצלקת שבבטנו. "הרי גם בסדרה אתה כבר…" "מת?" שאל אייס בחיוך מר-מתוק. הקפטן הנהן בחשש. "זה נכון," ענה אייס כשהוא מושך אותי אליו. "הייתי כבר מת אילו המלאכית השומרת שלי כאן לא הייתה מצילה אותי. מה מצאת, מור?" הוא פנה אלי. הראיתי לו את הערימה שבידיי. "כמו שחשבתי," עניתי, "לא הרבה. אבל המטבח שלהם מפוצץ באוכל!" אייס בחן את ערימת המכשירים שבידיי, ולבסוף פתח את קופסת התכשיטים, הוציא שרשרת עדינה עם אבן חן תכולה, וענד אותה לצווארי. "אולי…" גמגם הקפטן ההמום, "אולי נזמין אתכם לסעודה ונשכח מכל העניין?" "אני באמת רעב," חייך אייס. "והאוצרות שלכם די עלובים, מלבד קופסת התכשיטים הזאת, אז יאללה, תביאו את האוכל. בואו נחגוג!" בעזרת להבות קטנות, אייס שחרר את כל הפיראטים הכפותים מהחבלים. רובם הצליחו לעמוד בגבורה בכוויות הקטנות שהם חטפו, הסירו מעצמם את החבלים ורצו פנימה, אל המטבח (או להחליף מכנסיים…).
"איזה מין משתה זה בלי שום משקאות חריפים?" התלונן אייס כמה דקות לאחר מכן, בפה מלא באוכל. "מאז שעזבנו את המדינה שלך, מור, כבר כמה שבועות אני לא מוצא שום משקה חריף כדי לחדש את המלאי." "מצטערים," ענה אחד הפיראטים, "אנחנו מוסלמים, אסור לנו. אולי אתה רוצה קולה?" "נכון," הוספתי בזמן שאייס הושיט את ידו אל הפחית האדומה, "ממצרים ועד לכאן, עברנו רק ליד חופים של מדינות מוסלמיות. אסור להם, לפי הדת, לשתות אלכוהול." "רגע," אמר הקפטן, "אולי יש אצלי משהו שהחרמתי מהספינה הקודמת." הוא קם וחזר עם שישיית בירות. "מקווה שזה מספיק." הוא אמר לאייס והתיישב. "או!" אמר אייס ופתח פחית, "עכשיו זו סעודה לעניין!".
הפיראטים אכלו, חגגו, שרו ודיברו עם אייס על אסטרטגיות של פיראטים. "אולי תהיה הקפטן שלנו?" שאל הקפטן את אייס, אחרי שגם הוא לגם קצת בירה. "מצטער," ענה אייס בחיוך שובב, "לא יכול." "למה?" שאלו הפיראטים במקהלה. "אני צריך להגיע ליפן. יש שם מישהו שאני מחפש." "מה?" שאל הקפטן, נדהם. "אל תגיד לי שגם בלאקבירד נמצא כאן?!" גם אני נעצתי באייס מבט תוהה. איכשהו, תמיד היה נראה לי טבעי שהוא ירצה לשוט ליפן. אחרי הכל, זו הארץ בה דוברים את השפה שלו, וזו המדינה שפרשה עליו את חסותה והעניקה לו דרכון, אבל מעולם לא חשבתי לשאול אותו אם יש לו סיבה אחרת. אייס צחק. "לא, לא, קורוהיגה נמצא בעולם שלי, וזו הסיבה שאני חייב לחזור! הנקאמה שלי בסכנה! אני יודע שהם יתקפו אותו אחרי כל מה שהוא עשה לטאץ' ולשירוהיגה, אבל אין להם מושג מול מה הם עומדים! אני חייב להזהיר אותם, והאדם היחידי בעולם שלכם שיכול להחזיר אותי לשם, נמצא ביפן. אנשי שגרירות יפן שנתנו לי את הדרכון סיפרו לי עליו. שמו אייצ'ירו אודה."

פרק 29

טוב אז האמת שבאמת לא התכוונתי להגיע לזה, רציתי להשאיר את אייס חופשי לכל בחורה אחרת שאולי תתאהב בו (או בחור?) אבל כמו שקרה לי בהרפתקה הקודמת, פתאום הסיפור התחיל להוביל את עצמו, ולאייס יש את האופי שלו ורצונות משל עצמו שאני לא יכולה להתווכח איתם. אז אני מרשה לכם להחשיב את החלומות שלי מעכשיו ליותר הזויים מהחלומות של בואה הנקוק על לופי.
נמשיך בסיפור:

נכנסתי להלם. אייס יודע על אודה? הוא מתכוון לפגוש אותו ולחזור לשם עוד לפני סוף קפיצת הזמן? תמיד ידעתי שמתישהו אצטרך להחזיר אותו, אבל קיוויתי שבכל זאת יהיו לנו לפחות את השנתיים האלה ביחד, ועכשיו… יכול להיות שנגיע ליפן עוד לפני שהתינוק ייוולד ואז… כלומר, בהתחלה כשרק גיליתי על ההיריון, ואייס היה עדיין מחוסר הכרה, לקחתי בחשבון את האפשרות שאצטרך לגדל אותו לבד. אבל עכשיו, כבר כמה זמן שהנחתי שנגדל אותו ביחד… עזבתי את הקבוצה וניגשתי להישען על המעקה, בוהה בגלים, מהרהרת בעתיד הלא ברור שלפני. נכון, הצלתי את אייס. אבל גם הנקאמה שלו בטח הצילו אותו עוד הרבה פעמים. יש לו מחויבות אליהם, ואל לופי… אני לא האדם היחיד בחיים שלו. אמנם הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, אבל רק פעם אחת, וזה היה עוד בישראל. מאז כבר עבר יותר מחודש. אז אולי בכלל…
ריח של בירה. ויד חמה הונחה על כתפי.
"קרה משהו, מור?" שאל אייס. פניתי אליו ופגשתי במבטו הדואג. "אני… פשוט…" גמגמתי, "לא חשבתי שנצטרך להיפרד כל כך מהר…" "להיפרד?!" קרא אייס בהפתעה. "את חושבת שאני מחפש את אודה כדי להיפרד ממך? בדיוק להפך! אני רוצה שהוא יכניס אותך לעולם שלי כמו שצריך. שתהיי מוחשית שם, שאוכל לראות אותך ולגעת בך שם, גם בלי האקי תצפית." החששות שבלבי החלו להתאדות, כשלפתע אייס ירד על ברכיו, החזיק בידיי בשתי ידיו, ואמר "מור, אני יודע שאני סתם פיראט פרוע וחסר השכלה, ואולי אני לא ראוי לך בכלל, אבל…" יכולתי לחוש את פעימות ליבו ההולם כגלים של חום שקרנו ממנו, "אם את בכל זאת אוהבת אותי, האם תסכימי… להינשא לי?"
הפיראטים, שהתאספו סביבנו כדי לצפות בסצינה הרומנטית, החלו לעודד אותי ולקרוא: "תגידי כן!" "תגידי כן!"
"אבל אייס," לחשתי בהיסוס, "אני יודעת כמה חשוב לך החופש שלך. נישואין לא ייקחו ממך את החופש הזה?" הרי זאת הסיבה שאפילו לא העליתי בדעתי את האפשרות הזו עד עכשיו. ראיתי את המחיר שגבתה ממנו השהות באימפל דאון. לעולם לא ארצה להכניס אותו ביודעין למצב שבו יילקח ממנו החופש שלו. "מור," זווית פיו של אייס התרוממה לחיוך עקום, "להיות חופשי, זה גם לבחור בעצמך את בני המשפחה שלך. כשבחרתי בלופי, סאבו או שירוהיגה, זה לא מנע ממני חופש, רק הטיל עלי אחריות מסוימת. אחריות שבחרתי לקחת על עצמי. והפעם אני בוחר בך. האם תסכימי לבחור בי גם ולתת לי את ידך?"
"תגידי כן!" "תגידי כן!" קראו הפיראטים במקהלה. חיוך מאושר החל להתפשט על פני, ושתי דמעות אושר נטפו במורד לחיי וטפטפו מסנטרי. "כן," הנהנתי. "אני בוחרת בך."
אייס קם לעמידה, אסף אותי אל בין זרועותיו והרים אותי באוויר בסיבוב. "קפטן!" הוא פנה אל קפטן ספינת הפיראטים. "תחתן אותנו!".

פרק 30

"מה, עכשיו?" שאלתי בהפתעה, "אבל אין לי אפילו שמלה! ואיך הוא יכול לחתן אותנו בכלל?" "את לא יודעת?" אייס הרים גבה, "בלב ים, לקפטן יש הרבה סמכויות. אחת מהן היא לחתן אנשים. בתקופה שהייתי עם שירוהיגה, הוא חיתן לפחות שלושה אנשי צוות. אבל הנשים תמיד נשארו בחוף בסוף. אף אחת לא רצתה הרפתקאות כמוך." לא הייתי בטוחה שמה שהוא אמר תקף בעולם שלנו, אבל גם ככה היינו במים הטריטוריאליים של סומליה, שכרגע שורר בה כאוס שלטוני מוחלט, אז זה לא ממש משנה בכל מקרה. הרי אנחנו עושים את זה בשבילנו, לא בשביל המסמכים. אייס הרים לפתע את מבטו מעבר לכתפי, אל חלונות הספינה שמאחורי. "חכי רק רגע!" הוא קרא, זינק פנימה, תלש וילון תחרה לבן מהחלון, יצא בחזרה והחל לכרוך אותו סביב מותניי. הוא הידק אותו באמצעות וו התלייה שהוא עיקם מאחורי גבי, ואת העודף קרע בתנועה חזקה בקו ישר לחלוטין, והניח אותו כהינומה על שערי. "הווו!" קראו הפיראטים, ואחד מהם שרק. "איזו כלה יפהפיה!" "יש לי משהו גם בשבילך." אמר הקפטן לאייס, והביא לו מחדרו חליפה מהודרת, לבנה כשלג. אייס צחק. "מה זה? מדים של חיל הים?" "חס וחלילה," ענה הקפטן. "זו החליפה שאיתה אני עושה עסקים. כלומר דורש את הכופר מהאנשים של בני הערובה. תלבש, תלבש." אייס לבש את החליפה מעל המכנסיים השחורים שלו, והיא כמעט התאימה לו אפילו ברוחב הכתפיים. בכל זאת, גם הקפטן של הפיראטים היה אדם שרירי וחסון. הסתכלתי על אייס, ולא יכולתי להתיק ממנו את מבטי. הוא נראה כל כך… מכובד, כמו שמעולם עוד לא ראיתי אותו.
גם החתונה עצמה הייתה מאוד משונה. עירוב מוזר של חתונה יהודית, מוסלמית, נוצרית ויפנית. הפיראטים החלו לדקלם תפילות, לשיר ולרקוד סביבנו, ואנחנו הצטרפנו לריקודים, כשאייס מניף אותי כל כך הרבה באוויר, שחשבתי שהשמלה המאולתרת שלי תתפרק ותעוף. אבל היא החזיקה מעמד, אייס הידק אותה ממש חזק בוו הווילון המעוקם. בשלב כלשהו ביקשתי מאייס לשבור כוס, והוא פשוט תפס בידו כוס שתייה גדולה, חצי מלאה במים, והטיח אותה על הסיפון. זכוכיות עפו לכל עבר ונחתו במים משני צידי הספינה (חלק מהפיראטים גם חטפו), ואני תפסתי את הבטן מרוב צחוק, ובסוף הצלחתי לומר, "טוב, נו, העיקר ששברת…". לאחר שנרגענו קצת, החלפנו טבעות. אייס הניח על אצבעי טבעת עדינה, מעוטרת אבנים תכולות, שתאמה לשרשרת שהניח על צווארי קודם לכן. בקופסת התכשיטים (שתכולתה עברה לאחר מכן לפאוץ' הכחול של אייס), מצאתי גם טבעת של גבר, מגניבה, בצורת גולגולת, שאותה הנחתי על אצבעו של אייס. אייס הבעיר את אגרופו ובחן אותה. הטבעת התרחבה בחום. "היא תהיה שימושית גם בקרב." ציין אייס בחיוך שובב. הקפטן דקלם כעת כמה שורות מסרטים, שהסתיימו במילים "אני כעת מכריז עליכם כבעל ואישה. אייס, אתה רשאי לנשק את הכלה."
אייס רכן לעברי ואני עליתי על קצות אצבעותיי לקראתו. מבטנו התלכד ושפתותינו נפגשו לנשיקה רכה וארוכה. כל כך שקענו בנשיקה, ששכחנו את כל העולם סביבנו והתמקדנו רק זה בזו, טועמים, מלטפים… בתחילה הפיראטים עודדו אותנו, אחר כך החלו לשוחח בינם לבין עצמם, ולבסוף מישהו אמר: "יאללה, תמצאו כבר חדר!" מבלי לנתק את שפתיו, אייס סימן לדובר לרדת אל סירת המנוע. האיש, שלא העז להמרות את פיו, ירד אל הסירה, ואייס הרים אותי בזרועותיו, כשהנשיקה מתהדקת עוד יותר, וקפץ אל הסירה. הפיראט הניע את הסירה, ולקח אותנו בחזרה אל הספינה שלנו, שבינתיים נסחפה קצת יותר רחוק. בעודנו מתנשקים, אייס הוריד מראשי את ההינומה ופתח את הוו המעוקם של הווילון. השמלה המאולתרת צנחה אל רצפת הסירה, ואני נשארתי בשמלת המיני שלי. ידיי, שליטפו את חזהו הרחב המשיכו לכיוון כתפיו והפשיטו אותו ממקטורן החליפה. אייס פשט גם את המכנס הלבן, ונשאר במכנסיו השחורים, הקצרים. הגענו לספינה ואייס אסף אותי שוב אל בין זרועותיו החסונות, וזינק אל הספינה כשאש פורצת מרגליו ומרימה אותנו אל הסיפון. מאחורי גבי הוא סימן לפיראט לחזור לספינתו, ונשא אותי פנימה, אל חדר השינה שלנו.
כשהפיראטים עזבו, הם עוד הספיקו לראות את הספינה שלנו מתנדנדת על פני המים. הם נעצו בה את מבטם זמן ממושך, כי באותו יום כלל לא היו גלים…

פרק 31

הפיראטים שלחו לנו את התמונות שהם צילמו בחתונה המאולתרת שלנו, ואני העליתי אותן לפייסבוק. להפתעתי קיבלתי תגובת "מזל טוב" מאימא שלי, התנצלות ובקשה לשמור על קשר. האמת היא שאחרי חודש של הפלגה, קצת התגעגעתי אליה, ומאותו יום שמרנו על קשר דרך הפייסבוק. התמונה של אייס כאל השמש עדיין התגלגלה בפייסבוק עם תיאוריות שונות ומשונות, ואני תהיתי אם יום אחד מישהו יעלה גם את התאוריה שיש לזה קשר לוואן פיס.
לאחר שעזבנו את סומליה הפלגנו לאי בשם סוקוטרה, שהיה בעצם סולטנות ששייכת לתימן. באי הזה תכננו להצטייד היטב לקראת החצייה של האוקיינוס ההודי, למעשה ההפלגה הארוכה ביותר שלנו ללא יבשה קרובה. כשהגענו גילינו שהאי הזה די נידח, ללא חשמל ומים זורמים, אבל בשוק מצאתי כמעט כל מה שהיינו צריכים. בעיקר דאגתי לפירות וירקות טריים, כי כמו שקרה לג'וני ויוסאקו באיסט בלו, גם בעולם שלנו מי שמפליג הפלגות ארוכות בים עלול ללקות במחלת הצפדינה אם הוא לא מקבל מספיק ויטמין C.
בשלב מסוים התחילה לרדוף אחריי רוכלת זקנה, שניסתה למכור לי משהו ירוק ודוחה במין צנצנת משומשת של ריבה. ניסיתי להתעלם ממנה ולהמשיך, אבל היא משכה בבגדיי והמשיכה לדבר אלי בשפה המשונה שלה, מנסה לשכנע אותי לקנות. הצלחתי להסתובב ולהשתחרר ממנה, אבל אז היא הניחה לפתע יד על כתפי. קפצתי בבהלה, כי הכתפיים שלי היו ממש שרופות מהשמש אחרי הפלגה כל כך ארוכה לחופי ארצות מדבריות, ונגמר לי קרם ההגנה ולא הצלחתי להשיג חדש בסומליה, שכולם שם היו כהי עור. אבל אז, קלטתי שהמגע שלה בכלל לא שורף, אלא קריר ונעים. הסתכלתי עליה בתימהון, ואז סוף סוף הצלחתי להבין את מה שהיא ניסתה להגיד לי. אלוורה. זו הייתה אלוורה תוצרת בית, באיכות מעולה, שהיא הכינה בעצמה מהצמחים הייחודיים שצמחו באי סוקוטרה. למותר לציין שקניתי ממנה מספיק צנצנות כדי שיספיקו לי לפחות עד שנגיע ליפן. כי באמת, אני חוטפת לאחרונה כוויות קטנות לעתים די קרובות. לא… לא בגלל אייס! זה מהבישולים…
אייס הלך להתאמן בהאקי במדבר, וכשהוא חזר ראיתי אותו מעלה שלוש כבשים חיות לסיפון. הוא התכוון להכניס אותן פנימה, אבל מיד הטלתי וטו. "בשום פנים!" אמרתי לו, "אין מצב שאני חיה עם ריח של כבשים בחדר השינה שלנו כל ההפלגה!" בסופו של דבר הוא אלתר להן מכלאה קטנה על הסיפון הקדמי, וכך יצאנו לחצות את האוקיינוס ההודי, כל הדרך מאפריקה ועד הודו.
כל עוד שטנו לאורך הים האדום הצר והארוך, כמעט שלא היו גלים. כשהגענו למפרץ עדן, התחילו קצת גלים, אבל הם היו כלום לעומת גלי האוקיינוס, שהיו הרבה יותר גבוהים ורחבים מהם. הספינה שלנו התנדנדה בחינניות מצד אל צד כשחתכנו את הגלים כמו להב לכיוון מזרח. מזל שכבר הייתי בסוף החודש הרביעי להיריון, והתרגלתי כבר לחיים בים, אז כמעט שלא הגעתי למצב של הקאות, למרות שמדי פעם עדיין הרגשתי בחילות. דרך אגב, שלא תדמיינו אותי עם איזו כרס ענקית או משהו, כן? עד חודש שישי לא ראו עלי שום דבר. אולי איזו גבעונת קטנטונת מתחת לפופיק. מה שכן, מאז הפעם הראשונה שהרגשתי תנועות עובר, בכל פעם שהייתי שוכבת לנוח, הקטנצ'יק היה מתחיל להשתולל. מדי פעם אייס היה מניח את ידו על בטני, ולוחש לי לפופיק. "היי שירו, עדיין מוקדם להתאמן בהאקי. יהיה לך מספיק זמן לכך כשתצא…" אייס הרים אלי את עיניו. "את יודעת שגם אימא שלי דיברה אלי כשהייתי בבטן? בגלל זה אני זוכר את הקול שלה. הרבה פעמים כשאני רוצה להירגע אני נזכר בו." "אימא שלך הייתה בוודאי אשה מאוד מיוחדת." אמרתי. "כמה אומץ ונחישות ודאי היו לה רק כדי להביא אותך לעולם." "אני חב לה את חיי." ענה אייס. "ובגלל זה," עניתי, "לא יכולתי לסבול את המחשבה שתמות שם במארין פורד. להורים שלך היה מאוד חשוב שתצא לעולם בכל מחיר. לא ייתכן שתמות לפני שמימשת את ייעודך." "ייעוד?" שאל אייס, מופתע. "איזה ייעוד?" "אני לא יודעת," עניתי בכנות, "אבל יש לי תחושה, שאמור להיות איזה משהו. אולי זה משהו שקשור ל-D, או שאולי ייעדו אותך להיות מלך הפיראטים הבא?" "לא, לא!" אמר אייס. "גם אני חשבתי ככה בהתחלה. אבל אם למישהו מגיע להיות מלך הפיראטים הבא, זה לאחי הקטן. את לא מבינה עד כמה הרצון שלו חזק. אם יש לי בכלל איזה ייעוד, אולי זה לחזור ולעזור לו להגיע לשם!" "אולי." עניתי, "הלוואי שיכולתי להיות מוחשית בעולם שלך כדי לעזור לך לעזור לו… נרדמת?!" שאלתי כשראשו צנח בפתאומיות על בטני.
כך נכנסנו לשגרה של חיים בים, כשאנחנו ישנים ומשיטים את הספינה בתורנות בינינו. מדי פעם אייס היה מחליט להאט מעט את ההתקדמות, כדי שיוכל לזרוק כמה חכות למים ולדוג דגים. אני כמובן ניצלתי את ההאטה הזו כדי להתאמן בשחייה, רחוק מהחכות, מהצד השני של הספינה. הקפדתי תמיד לקשור למותניי את חבל הביטחון, כדי שתמיד אוכל לחזור לספינה או שאייס יוכל למשוך אותי חזרה בשעת חירום. התאמנתי גם בצלילה מתחת לגלים הגבוהים, ופיתחתי את הריאות שלי להחזיק אוויר כמה שיותר זמן. ומזל שעשיתי את זה, כי בהרפתקה הבאה השתמשתי ביכולת הזו עד למקסימום שיכולתי.

פרק 32

אחרי כשבועיים של הפלגה, כשמסביבנו רק ים וים ללא כל יבשה באופק, פתאום הפסיקה הרוח לנשוב. ניסינו לתפוס כל משב רוח קל, אבל לבסוף המפרשים פשוט נשמטו, והפסקנו להתקדם. אייס בדק את המכשירים והתחזיות. "צפויים לנו יומיים ללא רוח," הוא הודיע. "ואחר כך תגיע לכאן סערה לא קטנה. נוכל לנצל את הרוחות של קצה הסופה כדי להשלים את הפער." "מה?" שאלתי בתדהמה, "פשוט ניתקע כאן יומיים? אי אפשר להתקדם בינתיים עם המנוע?" "מור," ענה אייס, "המנוע הזה לא מיועד להפלגות ארוכות בים. הוא מיועד רק כדי להיכנס לנמל ולצאת. אם נפעיל אותו עכשיו, אפילו עם האש שלי לא נוכל להפעיל אותו יותר משעתיים לפני שהוא ילך." "הרפתקה משעממת…" התלוננתי. אייס צחק. "בואי, יש לנו מה לעשות. צריך לקשור ולהדק את כל הדברים שלנו כדי שלא יתחילו להתגלגל כשתגיע הסערה. "באמת נפליג לתוך הסערה?" שאלתי בחשש. "לא ממש," אמר אייס. "תראי." הוא הצביע על עיגול לבן גדול שהסתובב לאיטו על המפה. "אנחנו נעקוף את הסערה מצפון, נתפוס את הרוחות שלה אבל לא ניכנס ממש לתוכה. מבינה?" "זה נראה ממש כמו הוריקן…" כמעט לחשתי, "יש הוריקנים באוקיינוס ההודי?" "בכל ארבעת האוקיינוסים יש הוריקנים." אמר אייס. "יכול להיות שבמקומות שונים קוראים להם בשמות שונים, אבל בכל אוקיינוס רחב מספיק, סערה כזאת יכולה להיווצר." "יש רק שלושה אוקיינוסים, לא?" שאלתי, מבולבלת. "אה, נכון." ענה אייס. "כאן יש רק שלושה כאלה, עם כל היבשות שלכם."
אחרי שקשרנו והידקנו למקום כל חפץ אפשרי, אייס החליט לשחוט את הכבשה האחרונה. אין טעם להשאיר אותה על הסיפון שסתם תיפול למים, הוא טען. אייס אכל בערך חצי, ואת השאר הקפאנו.
את יום המחרת בילינו כמו כל זוג אוהבים, כשאין נפש חיה שיכולה להפריע לפרטיותנו במרחק מאות קילומטרים. ביקשתי ממנו לספר לי קצת על מסעותיו בים, על הצוות הראשון שהוא אסף ועל התקופה שבילה תחת וויאטבירד. אייס הוא לא דברן גדול, אבל כשהזכרתי את הנקאמה שלו הופיע על פניו חיוך רחב, והוא סיפר לי קצת עליהם ועל כל מיני הרפתקאות שהוא עבר, ובכלל לא סופרו באנימה או במנגה.
בלילה נרדמנו כך, מחובקים, אך מוקדם בבוקר לפתע העיר אותי טלטול חזק, שכמעט גרם לי להתגלגל מן המיטה. "אייס!" קראתי, "הרוח חזרה! קום!"
אייס התעורר בקפיצה, עבר את המרחק אל המדרגות בשני צעדים רחבים, וניתר אל הסיפון. כשהגעתי גם אני למעלה, אייס כבר בדק את המכשירים והתחיל לחלק לי הוראות, בעודו מותח בעצמו את המפרש הראשי ומכוון אותו. אחרי שכל המפרשים היו מתוחים היטב, הספינה שלנו החלה לצבור מהירות ולחתוך את הגלים שהלכו וגבהו, כשהיא מוטה בזווית שמאלה עקב עוצמת הרוח על המפרשים. "יוהו!" צעקתי, "איזה כיף! ממש כמו סירת מירוץ!" אייס צחק ופרע בחיבה את שערות ראשי. "יום אחד אני אעשה לך סיבוב על הסטרייקר שלי." הוא אמר, "אז תראי מה זאת מהירות!" "אני אחכה לזה." עניתי בחיוך.
לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת בוקר, אבל מפני שהים הלך וסער יותר ויותר, הארוחה לא נשארה אצלי בקיבה הרבה זמן. התכופפתי מעל הדופן השמאלית הנמוכה יותר, ואחרי זה הרגשתי קצת יותר טוב. "קסו!" שמעתי את אייס מקלל מהעמדה שלו ליד ההגה, "היינו צריכים לעקוף את הסערה מדרום." "מה?" שאלתי, מבולבלת. "הסערה," הסביר אייס, "אתמול היא נעה לכיוון דרום-מזרח, ועכשיו היא שינתה כיוון לצפון-מזרח! היא רודפת אחרינו! תראי!" אייס הצביע אל מעבר לירכתי הספינה, קצת ימינה מאיתנו. חשרת עננים שחורים נראתה באופק. "לא תהיה לנו ברירה. ניאלץ להיכנס קצת אל תוך הסופה. אני מקווה שלא להרבה זמן." אמר אייס. "תקשרי את חבל הביטחון, מור. שלא תפלי למים!" "אולי תיקשר גם אתה?" שאלתי, "בכל זאת, אם תיפול לא תוכל לזוז!" "אני לא נופל למים, מור." ענה אייס, מגלגל את עיניו. "אבל… סיפרת לי שנפלת למים כשחיפשת את בלאקבירד, לא?" שאלתי. "לא נפלתי. ניצלו את זה שהייתי מופתע ובעטו בי למים. זה משהו אחר!" ענה אייס. "אין לך מה לדאוג לי. פשוט תשמרי על עצמך."
לא משנה כמה מהר הפלגנו, התחזית של אייס התממשה. תוך פחות משעתיים כבר כל השמיים היו מכוסים עננים, וגשם זלעפות התחיל לרדת עלינו. הגלים גבהו עוד יותר והתנפצו על הסיפון. אייס החזיק בכוח בהגה שרצה רק להשתולל ימינה ושמאלה בטירוף, ואני דאגתי למתיחות במפרשים, ושלא ייווצרו לנו קשרים בחבלים שהתפתלו כמו נחשים על הסיפון. "אני מקווה שתוך חצי שעה נצליח לצאת מזה!" צעק אייס מעל לשאגת הרוח והגלים. "סומכת עליך!" צעקתי בחזרה.
הרוח המשיכה להתגבר יותר ויותר, עד שההטיה שלנו שמאלה הפכה למסוכנת. שחררתי את המפרשים ככל יכולתי, אבל הם עדיין היו מלאים ברוח שכמעט השכיבה את הספינה על הצד. "צריך לקפל את המפרשים לחצי הגובה!" צעק אייס. "כן, סנצ'ו!" צעקתי בחזרה והתחלתי למשוך ולגלגל את החבל האחראי על המפרש הראשי. המפרש ירד כחצי מטר ונתקע. לא משנה מה עשיתי וכמה נלחמתי בחבל, המפרש לא הסכים לזוז. "אייס!" צעקתי, "אני לא מצליחה! זה תקוע!" "קפלי את המפרש האחורי!" צעק אלי אייס בחזרה. "אני אשחרר את זה! אני מחזיר לשיוט אוטומטי, אז תיזהרי!" עברתי לתורן האחורי, והחזקתי במעקה כשגל גדול שטף אותי מכף רגל ועד ראש. החלטתי להוריד את המפרש לחלוטין, אין טעם במצב כזה לשוט עם שני מפרשים. המפרש התקפל בלי בעיות מיוחדות, אז קיפלתי גם את המפרש החלוץ בעוד אייס נאבק בחבל התקוע. הוא טיפס על התורן כדי לשחרר את החבל שנתפס שם, וקילל נמרצות כשכמעט שרף אותו בטעות.
לפתע הגיע גל ענקי, יחד עם משב רוח ששוב השכיב את הספינה ממש על צידה כך שקצה התורן הראשי כמעט נגע במים. החזקתי חזק במעקה הספינה, וראיתי את אייס מנתר באוויר בניסיון לחמוק מהגל האדיר. אבל לחרדתי הרבה, פתאום הבחנתי שהחבל של המפרש שאותו ניסה לשחרר היה מלופף סביב זרועו! צליל קריעה חזק נשמע, התנועה של אייס שינתה לפתע כיוון באופן בלתי צפוי, והגל הענק סגר עליו ובלע אותו. "אייס!" צרחתי באימה. הספינה התיישרה בבת אחת. המפרש הראשי היה קרוע לחלוטין, ולשבריר שנייה הספקתי לראות את אייס צולל, כשאחריו משתרך קרע גדול מהמפרש הלבן.

לפרק 33 ->

Back to top button