וואן פיס נובל A (אייס) פרק 3 (חלק I)
פרק 3
כאשר המשכנו במסענו, עמד לפנינו העולם החדש.
כבר הגענו לחצי הדרך בגראנד ליין. אפשר לומר שהמחצית הראשונה של המאבק הסתיימה.
בשלב זה, פיראטי ספייד הגיעו למספר כולל של 29 אנשים וחיה אחת.
זה התחיל מאייס, אבל כל חברי פיראטי ספייד הפכו לאנשים שניתן במבט חטוף להבדיל בינם לבין פיראטים אחרים. יחד עם זאת, גם הבאונטי של אייס בתור הקפטן שלנו גדל מאוד.
כשההתרגשות הזו מפעמת בתוכנו, חשבנו שנוכל לפרוץ לעולם החדש, אך נראה היה שזה לא כל כך פשוט, מכיוון שמיד נאלצנו להמתין זמן מה לקצין המודיעין סקאל.
"ציפוי?" אייס הטה את ראשו למשמע המונח הלא מוכר.
אור המנורה האיר את החדר שבתוך הספינה. אייס ישב בכיסא ולרגליו היה מכורבל היטב גופו הגדול של קוטאצו בתנומה נעימה למראה.
על השולחן לפניו נפרשה מפת ים בעת שסקאל המשיך את הסברו.
"כן, מצפים את הספינה בשרף טבעי מיוחד, שאפשר לשוט בעזרתו מתחת למים. נראה שאפשר אפילו לצלול בעזרתו כל הדרך אל קרקעית הים."
היעד הבא שאליו הצביע הלוג פוס היה האי המרוחק שבקרקעית הים: אי אנשי הדג.
כדי להגיע לקרקעית הים, אי אפשר היה פשוט להמשיך לשוט באופן טבעי כמו שעשינו עד כה. נראה היה שכדי להגיע לקרקעית נדרש מאיתנו לדאוג לכיסוי הספינה בחומר מיוחד, הציפוי, שבוצע על ידי בעלי מלאכה מומחים.
יתר על כן, המקום היחיד שאפשר היה להשיג בו את הציפוי הזה היה ─
"ארכיפלג שאבונדי?" מלמל אייס, עיניו מושפלות אל המפה שסקאל פרש. זה היה אוסף של איים בגדלים שונים. על פי המלצתו של סקאל, ספינת פיראטי ספייד התקדמה כעת אל ארכיפלג שאבונדי.
"ארכיפלג שאבונדי אינו מורכב למעשה מאיים. כל 'אי' הוא בעצם אחד מעצי המנגרובים הגדולים בעולם, מנגרוב יארוקימאן. שרף הציפוי מופק מלשד שורשי העצים היוצרים את פני האיים."
"אני מבין, אז מפני שהם לא איים, אפילו אם נישאר שם הלוג פוס לא יתחלף, נכון?" מלמלתי, מביט גם אני במפה של סקאל. במפה היו מסומנים 79 איים. העובדה שכולם היו אוסף של עצים, ואנשים חיו על גבי שורשיהם, הייתה הפתעה.
"המטרה שלנו היא להשיג איש ציפוי מיומן. עם זאת, לא משנה כמה מהיר הוא יהיה, זה ייקח שלושה ימים."
"אז נהיה תקועים כאן במשך שלושה ימים?"
אייס עשה פרצוף רציני.
אייס כמעט לא מסתכל במפות בדרך כלל, ולכן לראות אותו עושה פרצוף רציני בגלל המפה הפרושה לפניו כעת היה מראה לא מוכר ומוזר. אם כי לומר שאנחנו "תקועים כאן" ולא רק "נשארים כאן" היה ביטוי שמתאים לאייס.
"אז, יש פה אוכל טוב?"
גם זו הייתה דאגה בסגנון אייס.
"זהו ארכיפלג שאבונדי, כיאה לכניסה לעולם החדש יש בו אטרקציות נהדרות. אמורות להיות בו שפע של מסעדות עם אוכל טעים."
"המממ… אני מבין."
למרות שהוא דאג קודם לכן, עיניו של אייס אורו במהירות.
"בכל מקרה, מה כל כך רע בלהגיע למקום הזה עם סמל הגולגולת?" שאל אייס, והצביע על הסמל העצום שצויר על המפה. לשמע השאלה, סקאל הרים את קולו במלוא ההפתעה.
"למה אתה מתכוון, אדון אייס? זה הסמל שלי. זו המטרה שסימנתי למקום בו עלינו לעגון. נקודת היעד שלנו. המקום שאליו מועדות פנינו כרגע?"
"הו, באמת? היי, לא קשה מדי להבין את הסמל הזה?"
"הא?! באמת? טוב, אני מניח שאין מה לעשות…"
סקאל טבל באי רצון את העט בדיו אדומה והקיף את סימן הגולגולת בלב גדול.
אייס הביט בי במבט המום. הבנתי את ההרגשה.
o-o-o
הספינה המשיכה קדימה, והתקרבה בהתמדה לארכיפלג שאבונדי. בקרוב נגיע אל המטרה שעל המפה של סקאל, אל המקום המסומן.
ממקומנו על הסיפון, הסתכלנו למעלה אל העצים המתנשאים לגובה אל השמיים.
"איזה גודל…" שפתי מלמלו באופן לא מודע. העצים המתנשאים לנגד עיניי היו גדולים אפילו יותר ממה שדמיינתי.
משורשי העצים הגדולים האלה יצא שרף טבעי מיוחד. אותו המרכיב של הציפוי. הוא התנפח הודות לאוויר הנשימה של השורשים, והפך לבועות גדולות המרקדות באוויר. מעל האי ריקדו אין ספור בועות שנוצרו כך.
כאשר שיקפו את אור השמש, הבועות הבהיקו בצבעי הקשת. המראה היה כל כך קסום, שנותרתי ללא מילים. מול העיר שבה ריקדו הבועות, יכולתי לראות גלגל ענק גדול.
זה היה ממש כמו חלום. הבעיה הייתה: האם מילים יכולות אפילו לתאר את כל היופי הזה?
"לא, אני לא מתכוון להפסיד."
בעודי מהרהר בזה, משכתי את הפנקס שלי מכיס המעיל. הפכתי דף לעמוד ריק והתחלתי לכתוב, הופך את המראה שלנגד עיניי למילים.
במחשבה מעורפלת, כתבתי מילים כמיטב יכולתי. העט שלי המשיך והמשיך באופן חלק מבלי לעצור.
היום הרגשתי אפילו טוב יותר מכרגיל. הגאונות שלי הפחידה אותי מעט.
אולי אוכל לעשות זאת. בזמן שהמחשבה חלפה במוחי, שמעתי לחישות מאחוריי.
"בוא נראה מה יש כאן… 'באמת עץ. אי כביר ביותר.' מה זה?"
"'רוקדות מעלה מבעבעות כסבון. לא יכולתי לומר דבר מלבד מדהים, ותהיתי לאן הן יכולות לקחת אותי איתן.' בדיוק לאן לעזאזל אתה מנסה להגיע עם זה?"
"'האם זה בסדר שאני, כעשב ללא שורשים במשך עשרת אלפים שנה, אחיה על גבי השורשים האלה? זה בסדר! כן, שבונדי.' זה פשוט מוזר…"
"ווהההההה!" צווחתי, "אל תקראו את זה, חבר'ה!"
ברגע שצעקתי, הסיפון התמלא צחוק.
"א- אתה, חי חי חי, רוצה לכתוב סיפור הרפתקאות, נכון?!"
"ז- זה לא, פו פו, ב- בלתי אפשרי ככה?"
לשאלותיהם המבודחות של חברי הצוות שלי עניתי, "א- אלה הן ההערות לרעיונות שלי! טיוטה! זה הולך להיות הרבה יותר טוב מזה! חכו ותראו!"
"כן, כן. ובכן, זה מה שציפיתי."
"בכל אופן, רק תעשה את זה מגניב, בבקשה. אני דמות פעילה."
הסתכלתי על חברי הצוות שאמרו זאת וסובבו את גבם לחזור לעבודה, והחלטתי. בכל פעם שאני כותב סיפור הרפתקאות, לא משנה איזה, הדבר היחיד לגביהם שלא אשתמש בו הוא שמותיהם.
o-o-o
ספינת פיראטי ספייד עגנה בין השורשים העולים מעל פני הים.
כדי לעגון עם הספינה, חיפשנו מקום שאנשים לא יוכלו לאתר.
בארכיפלג שאבונדי יש כמובן נמלים מתוחזקים כראוי, אך אלה לא היו בקרבת מקום. הסיבה לכך היא שכדי לצפות את הספינה, נצטרך להישאר באי במשך שלושה ימים לפחות.
בפרק הזמן הזה, אם אנשי חיל הים, ציידי ראשים ואנשים אחרים בעלי מקצועות מפוקפקים יבחינו בנו, לא נצליח להשלים את הציפוי הזה.
בארכיפלג שאבונדי יש המון אזורים חסרי חוק שאליהם לא מגיעות עיני הממשלה, אז לקחנו את הסיכון ובחרנו מקום כזה לעגון בו עם הספינה שלנו.
בהשוואה להילכדות בידי חיל הים ולאי יכולת להזיז את הספינה, האזורים חסרי החוק היו עדיפים מבחינתנו ויכולנו להתייחס אליהם כבית מוכר.
מצאנו מקום מוצל מאחורי העצים, ועגנו בשקט את הספינה.
כשהתכוננו לעגון את הספינה, הזהיר סקאל את אנשי הצוות, "זה לא רק חיל הים וציידי הראשים.
אצילי העולם חוטפים אנשים… יש הרבה דברים בעייתיים שצריך להיזהר מהם. עד שהציפוי יסתיים, בבקשה אל תסתבכו בצרות." סקאל הביט במיוחד באייס. "אני מתחנן בפניך, אדון אייס."
"הא? מה זה היה?"
עיניו של אייס נצצו כשהוא הביט באי, בעודו עושה פרצוף מטופש.
"אח, אם רק שום דבר בעייתי לא יקרה…"
"הבנתי. בכל אופן, הדברים האלה שנקראים גראמן, הם טעימים?"
"לא, לא הבנת…"
גראנד ליין מאנג'ו ─ או בקיצור, גראמן. ממתקי מזכרת מהאי הזה. נראה שעכשיו כשהגענו ליבשה, מחשבותיו של אייס כבר היו מלאות בשיקולים על מה לאכול.
סקאל שאף אוויר כדי להירגע מהתנהגותו של אייס, ופנה אלי. הבנתי מה שסקאל רצה לומר, חייכתי אליו חיוך מריר והנהנתי.
"אני אפקח עליו עין. אם הוא ילך לבד, הוא עלול להתלהב יתר על המידה ולשרוף כמה אצילי עולם…"
"היי, היי! תקשיב לי! אתה יודע כמה אני טוב באיסוף מודיעין, שום דבר ממה שאמרתי הוא לא סתם ניחוש שלי! אז אל תעשה את זה! בשום אופן לא! אל תחשוב על זה אפילו!"
הסתכלתי על ההתנהגות הלחוצה של סקאל, וצחקתי. ואז סקאל התחיל לצחוק ביחד איתי. בזמן שצחקנו, הספינה הגיעה לעצירה מלאה. הגענו.
לאחר שסיימנו לקשור בקפידה את הספינה, הסיפון היה שרוי באווירה רגועה.
"ובכן, אין מצב שנמצא אציל עולם באזור כזה, אבל כדאי שחיל הים לא ימצא אותנו ─"
"חיכיתי לך, אגרוף האש! לא חשבתי שאראה אותך כאן כל כך מהר!" אמר קול מוכר שהתערבב במילותיו של סקאל.
"─ היי… יש שם…"
סקאל סובב את ראשו כאילו היה מכוסה חלודה לעבר המקום ממנו הגיע הקול. בדקתי בחשש את השטח שמחוץ לספינה.
"צא לכאן! אני עומדת לעצור אותך היום!"
בעלת הקול הנמרץ ההוא הייתה, למותר לציין, איסוקה. היא עמדה שם בגאווה כשזרועותיה שלובות והרימה את מבטה אל הספינה.
"האם הקפטן כבר עזב?"
"כמה פעמים זה קרה כבר?"
לשמע קולה של איסוקה, מצב הרוח של הצוות החל לצנוח. לא ממש בגלל פחד אלא פשוט כי נמאס להם ממנה.
מאז שנכנסנו לגראנד ליין, עקבה בעקביות אחרי הספינה של פיראטי ספייד סגן משנה אחת. זו הייתה איסוקה. אישה מגוחכת עם אובססיה בוערת לעצור את אייס, שהופיעה כל פעם באי הבא ועקבה אחרינו לא משנה כמה פעמים התנערנו ממנה.
אך כפי שאפשר להבין מהאופן שבו המשכנו את מסענו בבטחה עד היום, היא לא הצליחה אפילו פעם אחת להשיג את מטרתה. אייס היה נרגש גם היום.
"הו, מי זו אם לא איסוקה! מה את עושה כאן? בחופשה?" אייס קרא מהסיפון בקול שליו למדי.
"נראה לך שאני בחופשה לעזאזל?! באתי לעצור אותך, אידיוט טיפש!"
"באמת? אגב, יש כאן עוד דברים מיוחדים מלבד הגראמן?"
"אתה מתכוון למזכרות? החיילים שלי קנו גראסן כי הם נשמרים לאורך זמן… אמרתי לך שאני לא בחופשה!"
איסוקה צרחה, אבל הרבה אנשים בסביבה, כולל אותי, חשבו כנראה בשקט:
חופשה…
זו חופשה…
ברור שהיא בחופשה כרגע…
הסיבה לכך היא שהפעם איסוקה לא לבשה את מדי חיל הים כמו תמיד, אלא מה שהיה נראה בבירור כבגדים של תיירת.
האם היא לא פשוט מצאה במקרה את הספינה שלנו בזמן שהייתה בחופשה? אם כבר, היא לא הייתה חייבת לפגוש אותנו בארכיפלג שאבונדי הענק. האם מה שהיה לנו כאן הוא איזה סוג של מערכת יחסים בלתי פתירה?
אם ניתן היה לומר דבר אחד על איסוקה, זה היה שהיא "אדם טוב".
רגשותיה כלפי הצדק היו חזקים והיא היתה ברצינות כנה יתר על המידה.
בקרב היא מפגינה כוח מפלצתי, אך הוא נעלם ברגע המכריע. הסיבה לכך היא שהיא תמיד מתייחסת לאייס כאל אדם נחמד. אנחנו יכולים לברוח מכאן.
היחס המכבד הזה הפך למשהו כמו שורת מחץ מכריעה.
זה לא היה רק אייס. אפילו בקרב אנשי צוות פיראטי ספייד, קיומה של איסוקה הוכר כעת כמישהי מוכרת לחלוטין.
אילו היא הייתה שומעת זאת בעצמה, היא בטח הייתה קוראת לזה תמימות, אבל כבר היה בנו משהו שזיהה אותה לא כחיילת בחיל הים, אלא כמישהי מוכרת במקצת באופן מוזר שלעתים קרובות מופיעה פתאום בכל מקום שאליו אנו הולכים.
"נו באמת, לפחות היא לא הביאה את החיילים שלה."
סקאל השמיע אנחת רווחה. מכיוון שהיא הייתה בחופשה או משהו, איסוקה הייתה לגמרי לבדה.
"אם זו רק היא, זה בדיוק כמו תמיד," סקאל גם אמר בסופו של דבר.
"כן, נצטרך אחר כך להחביא את הספינה…"
הנהנתי בשקט כשהתבוננתי באופיים השונה מאוד של אייס ואיסוקה בחילופי הדברים ביניהם.
"רד לכאן, אגרוף האש! לטובתך, היכנע בשקט!"
"טוב, נראה שאנחנו לא יכולים להפליג לזמן מה…"
אמנם התרשמתי מאיסוקה שצעקה אלינו מלמטה כל אותו הזמן, אך נאנחתי. היא לא משתנה, האישה העקשנית הזו.
"לאישה הזו יש אומץ. אני כל כך מקנא. גם אני הייתי רוצה שאישה אמיצה תעקוב אחריי…"
סקאל העריך אותה כאישה בעלת דם חם עוד לפני שאיסוקה החלה תמיד לעקוב אחרינו מבלי לוותר.
"היא מחיל הים…" לחשתי בחזרה.
"כן… היא מחיל הים…" נאנח סקאל.
"אתם מחכים לציפוי של הספינה שלכם, נכון? אז אתם כבר לא יכולים לברוח!" אמרה איסוקה, ופלטה צחוק צורמני. ואני, תהיתי מתי בדיוק הפך קולה של האישה הזו לנוזף.
כשהרהרתי במחשבה הזאת, איסוקה המשיכה לרטון בכעס. לאחר זמן מה, קיבתי החלה לנהום.
חשבתי שנגיע לחוף ונשיג משהו לאכול, אבל במצב הנוכחי אי אפשר היה לעשות כלום. עד שאיסוקה תתעייף ותיתן לנו פתח מילוט, לא הייתה לנו ברירה אלא לאכול את השאריות שבספינה בזמן שחיכינו.
"ובכן, אייס, נראה שנצטרך לאכול כאן─" אמרתי, מסתכל סביב לאורך הסיפון, אבל אייס נעלם. באותו הרגע, שמתי לב שמעט קודם לכן אייס הפסיק להשיב לאיסוקה.
"הוא…"
הצצתי למטה בבהלה על התנהגותה של איסוקה הצועקת.
זרועותיה של איסוקה עדיין היו שלובות והגישה שלה לא השתנתה מרגע שראינו אותה נועצת את מבטה היישר מעלה אל הספינה שלנו. בדיוק, היא נעצה מבט היישר למעלה.
"מה שאומר ששדה הראייה שלה צר גם הוא!"
באופן מפתיע, איסוקה התבוננה ישירות בחזית הספינה בלבד. אייס, שידע זאת, עזב בלי להתנצל ממקום שהיה מחוץ לשדה הראייה שלה.
"פו פו, אתה יודע שאתה לא יכול לברוח, אז אתה מפחד מכדי לדבר, הא? אגרוף האש! היום תשלם על הכל! היי, אגרוף האש! אתה שומע אותי? ענה לי! מה יש לך? אתה ישן?"
─ הוא כבר ברח, את לא קולטת?
בעוד איסוקה ממשיכה לנזוף באייס, הסתכלתי עליה במבט מלא רחמים. בדיוק עכשיו, אייס נמצא בעיר, ואוכל בהנאה מאכלים מיוחדים.
אף על פי כן ─
"איפה אייס?"
בחריקה מצמררת כך סתם, נפתחה מעט הדלת של פנים הספינה. הפנים שנראו בפתח הדלת היו של האיש שכמעט לעולם לא יצא החוצה, מיהאר.
"סנסיי, כמה נדיר מצידך!" אמרתי בהיסח הדעת כשראיתי את המשקפיים והשפם מציצים החוצה.
למרות היותו מורה, מלבד שיעורי ההוראה, מיהאר מסתגר בחדרו בביישנות.
אם הבחור שבדרך כלל מסתתר בספריה בלי להסס כשאנחנו מגיעים לאי חדש עשה אפילו צעד אחד אל הסיפון, פירוש הדבר שמשהו לא ממש בסדר.
מיהאר השתמש בדלת כמו במגן והושיט רק את זרועו אל הסיפון. הוא החזיק בידו ─
"נראה שאייס הפיל את הארנק שלו מול החדר שלי…"
באותה שנייה החוורתי. משהו בהחלט לא בסדר.
"א-אין לו… בכלל… כסף?… והוא הלך… לעיר… לאכול?…"
"זה לא טוב, אדון דיוס. אנחנו צריכים להישאר כאן עוד שלושה ימים!"
סקאל אחז בי בהלם.
"א-אמרת שתפקח עליו עין!"
"לא חשבתי שהוא יעלם כל כך מהר!"
"מ-מה נעשה?! אם הוא ימשיך ככה הוא ישרוף אציל עולם!"
"ישרוף אציל עולם?! הוא ברצינות ישרוף אציל עולם?!"
כשחשבנו על התוצאה הגרועה ביותר, סקאל ואני נרעדנו באימה. הציפוי לא יסתיים לפני שיעברו שלושה ימים. עד אז לא נוכל לעזוב את האי הזה. לא נוכל לזוז. זו הסיבה שלא יכולנו להרשות לשום בעיה נוספת לקרות. למרות זאת, איסוקה כבר מצאה אותנו.
"לעזאזל, אני חייב ללכת! אני משאיר את הדברים כאן באחריותך!"
לקחתי את הארנק מידו הנסוגה של מיהאר, וקפצתי מהספינה כדי לעקוב אחרי אייס.
מול הספינה, איסוקה עדיין עמדה בתקיפות וצעקה משהו.
היא ממש כמו קוף.
היה קל לחמוק מהפינה כשעיניה נמשכו למקום אחר. זו כנראה הייתה הדרך בה גם אייס הגיע לחוף.
כדי למצוא את אייס, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא ללכת למקום שעוברים בו הרבה אנשים.
מדי פעם צפו בועות מהקרקע שלפניי. רצתי כשאני מתחמק מאנשים ומבועות. הקרקע תחת רגליי לא הייתה אדמה אלא שורשים והיא העניקה תחושה ממש מוזרה.
הבחנתי בבניינים וכלי רכב שהשתמשו בבועות החסונות. נראה כי השורשים שהפרישו את הבועות שנוצרו מהשרף המיוחד שימשו במקביל כקרקע וכתמיכה בכלכלה של תושבי האי המקומיים. עזבתי את אזור העסקים של האי, ופניתי למרכז העיר.
לא לקח הרבה זמן למצוא את אייס. ליתר דיוק, לא לקח הרבה זמן למצוא את בעלי המסעדות השונות שרדפו אחרי אייס.
"הוא אכל ועזב בלי לשלם!"
"הוא כאן!"
קריאות זעם נשמעו בכל רחבי מרכז העיר. הרחוב הוצף בכל בעלי המסעדות הזועמים. כשראיתי את המראה הלא שגרתי הזה, היה ברור לחלוטין שאלו היו תוצאות פעולותיו של אייס כשמצא את עצמו ללא כספו.
מכיוון שטור בעלי המסעדות הארוך לא נמשך כל כך קדימה מכאן, אייס אמור היה להיות בקרבת מקום. אבל למרות שזה לא היה הדבר הטוב ביותר, לא יכולתי פשוט להמשיך ללכת. הייתי צריך להגיע לאייס בהקדם האפשרי, ובכל זאת─
בהחלטה נחושה, נעצתי את מבטי במה שראיתי לפני.
"אין מה לעשות… כנראה שאצטרך לדבר איתם קצת… סליחה, תנו לי לעבור!"
בעודי נועץ קלות את מרפקיי כדי לפלס את דרכי קדימה, תפסתי בכתפו של בעל מסעדה שעמד בסוף הטור.
"היי!"
כשבעל המסעדה החזק הסתכל אליי אחורנית, חייכתי אליו חיוך כובש.
"אז… כמה זה עלה?"
וכך פילסתי בהתמדה את דרכי קדימה צעד אחר צעד, מתנצל בפני בעל מסעדה ומשלם, מתנצל ומשלם שוב ושוב.
o-o-o
כשסוף סוף ראיתי את אייס, זה היה בפארק השעשועים שבו עמדו בשורה הרבה אטרקציות העשויות בועות. הוא נמצא תחת הגלגל הענק של פארק שבונדי.
ככל הנראה ריחות דוכני האוכל בפארק הזמינו אותו עד לכאן.
לאחר שסיימתי לשלם לאחרון בעלי המסעדות בעקבות אייס, פניתי חסר נשימה למקום בו הוא נמצא.
הוא ישב על ספסל ליד הגלגל הענק ונראה ישן. נראה היה כאילו הוא תפס תנומה טובה בפה מלא אוכל. הוא אחז היטב בשתי ידיו בשיפודי בשר בגריל שנאכלו חלקית. תהיתי אם זה הדבר שבשבילו שילמתי קודם?
"אם אתה מתכוון לאכול את זה, תשלם על זה!"
ביחד עם המשפט הנדוש הזה שאמרתי, הפלקתי בידי על ראשו של אייס.
"הננג?!" אייס התעורר בקפיצה כשהלחיים שלו מלאות אוכל. הוא הביט סביבו בעיניים מנומנמות, ובלע את כל האוכל שבפיו בבת אחת.
"פווה, אוכל טוב… עכשיו אחרי שאכלתי, הגיע הזמן לרוץ. אה, אבל ריצה פשוט תגרום לי להיות שוב רעב…"
"מה לעזאזל מתרחש בגוף שלך?…"
אייס חיסל את שארית שיפודי הבשר הצלוי, ופנה לעבר דוכן אוכל נוסף. זרקתי אליו את ארנקו.
"פשוט קח את זה ותפסיק לעשות בלגן."
"הארנק שלי! האם נדמה לי או שהוא קל יותר?"
"הוא קל יותר, כמובן."
"…?"
לאחר שתפסתי את אייס חסר החרטות, נשמתי סוף סוף לרווחה. הקשבתי לילדים הצועקים בשמחה, והסתכלתי בחוסר מעש על הגלגל הענק.
כשהסתכלתי למעלה על הגלגל הענק הזה ממש מתחתיו, הוא היה אפילו יפה יותר מאשר כשראיתי אותו מהספינה. הגונדולות השקופות שהבריקו בצבעי הקשת היו מהודרות, מנצנצות באור השמש בעודן מסתובבות לאיטן.
בטח הנוף ממש יפה מלמעלה, חשבתי בעצלתיים. ובכן, זה לא דבר שאדם בוגר יעלה עליו לבד, ובטח שלא פיראט…
"אתה רוצה לעלות על זה?" שאל אייס לאחר שחזר מדוכן המזון.
"אני? לעלות על הגלגל הענק? אני לא איזה ילד, אתה יודע." עניתי בבוז.
"עלית פעם על אחד כזה?"
"ובכן, לא, אבל…"
"אז זה בסדר, לא? אל תדאג, בוא נעלה על זה!" אמר אייס, טופח על גבי.
וככה אייס דחף אותי לכיוון הרחבה. עשיתי עצמי כאילו אני לא רוצה, אבל מבפנים התלהבתי.
דיילת ללא חיוך על פניה הובילה אותנו במעלה המדרגה כאשר הגונדולה העשויה בועה התקרבה אט אט.
"בסדר. כדאי שתצפו לתצפית מדהימה על ארכיפלג שבונדי."
ברגע שהדיילת אחזה בדלת ─
"סוף סוף מצאתי אותך… אגרוף האש!"
בהתנהגותה המאיימת, איסוקה פילסה את דרכה בכוח לגונדולה שלנו.
"אווה! א-את מטומטמת?!" אמרתי כשהיא דחפה אותי אל הדופן.
"ממזר שכמותך, מתגנב החוצה! למה לא יצאת מקדימה?!"
"כי את היית שם."
"מה?! אפילו ככה היית צריך לצאת מקדימה! אתה גבר, לא?!"
"זה לא משנה שום דבר!" החזיר אייס לאיסוקה.
בעוד השניים מתחילים להתווכח, נקישה איומה נשמעה מאחורי איסוקה.
"הממ?"
איסוקה הביטה לאחוריה. דלת הגלגל הענק הייתה נעולה.
o-o-o
הגלגל הענק נע חרישית. בתוך הגונדולה הייתה אווירה מתוחה. למה היה צריך להגיע לזה? חשבתי.
ישבתי מכורבל מול דופן הגונדולה. אייס ישב לידי ונהנה מהנוף שמחוץ לחלון בלי שום דאגה בעולם.
מולנו ישבה איסוקה שנראתה ממש לא מרוצה. מבלי להעיף אפילו מבט בנוף שבחוץ, איסוקה נעצה בשקט בי ובאייס מבט זועם.
─ אני רוצה לרדת! צרחתי בלבי למרות שהנסיעה בגלגל בקושי התחילה.
זה היה כאילו לא יכולתי לנשום. מדוע נאלצים פיראטים לעלות יחד עם חיל הים לגלגל הענק?
לא יכולתי ככה ליהנות מהנוף בחוץ. זה ממש כמו להיות בכלא. מתי נחזור לקרקע? מעולם לא חשבתי שהקצב האיטי של הגלגל הענק יהיה מפחיד כל כך.
─בחזרה לקרקע, מהר… לא, רגע. מה נעשה כשנגיע לקרקע?
איסוקה התנהגה יפה כנראה כי היה צפוף מדי בתוך הגונדולה מכדי לעשות משהו, אבל לא היה לי מושג מה היא תעשה ברגע שנגיע לקרקע.
לקחתי נשימה עמוקה. זה היה גיהנום.
בתוך הגונדולה, על הקרקע, בכל מקום, זה פשוט גיהנום.
"הבועות שיוצאות מהאדמה מרחפות כל הדרך למעלה לפני שהן מתפוצצות, הא?"
אייס, שהתעלם ממצוקתי, הרים את מבטו אל השמים ללא דאגות. עד עכשיו אייס היה היחיד שאמר משהו, בעיקר דברים כמו "או–" או "וואו".
אייס, איך אתה יכול להיות רגוע כל כך? האישה הזו, איסוקה, נועצת בנו את עיניה ממש חזק. חזק מספיק שלא יפתיע אותי אם עיניה יתחילו לירות לייזרים.
פחדתי כל כך שלא יכולתי להביא את עצמי להביט כראוי באיסוקה.
כשנמנעתי מלהסתכל בעיניה של איסוקה, איכשהו מצאתי את עצמי מסתכל על ידיה.
על ידה הייתה צלקת כווייה נוראית. אותה כווייה שראיתי כשפגשנו אותה לראשונה. כשראיתי אותה שוב מקרוב, היא נראתה כמו פגיעה ישנה למדי.
"על מה אתה מסתכל?" איסוקה שאלה במפתיע.
קפצתי בהפתעה למשמע דבריה הפתאומיים. שקט השתרר בתוך הגונדולה.
"אני מניח שתהיתי לגבי צלקת הכווייה שעל ידך." כשקלטתי סוף סוף מה אמרתי, ניסיתי לחזור בי. "אה… כלומר, סליחה…"
"זה בסדר." איסוקה חייכה בעדינות. "קיבלתי את זה בילדותי. הכפר שבו נולדתי הותקף על ידי פיראטים. הוא הפך תוך רגע לים של אש. השריפה המשתוללת לקחה את הוריי…"
למשמע המילה "אש" הראה אייס תגובה חלושה. אבל הוא המשיך להביט בשקט מבעד לחלון.
"לאחר שנלכדתי בלהבות ובעשן, הציל אותי קצין אחד מחיל הים שמיהר אלי. רב סרן דורו… הוא הועלה מאז לדרגת סגן אדמירל, ואני הצטרפתי לחיל הים כי רציתי להיות כמוהו."
בזמן שדיברה, איסוקה ליטפה בעדינות את צלקת הכוויה שלה.
"כשאני מסתכלת על היד הזו אני נזכרת בילדותי… מעבר לזה, אני לא רוצה שכמות הילדים עם זכרונות כמו שלי תגדל. אני אעצור את כל הפיראטים הרעים."
איסוקה חייכה בחביבות. מבחינתה, צלקת הכוויה הזו הייתה זיכרון מר, אך יחד עם זאת היא הייתה כמו הכוונה לחייה.
זה היה הדבר הראשון שחשבתי כשראיתי את ההבעה העדינה על פניה של איסוקה. האם זה משהו שאפשר היה לראות רק כשלא הייתה לבושה במדי חיל הים שלה כמו תמיד? או שמא─
"אגרוף האש… אתה─", איסוקה סיימה במפתיע את סיפורה, "צריך להפסיק להיות פיראט."
o-o-o
למשמע המילים הלא צפויות האלה, נשימתי נעצרה.
"אני לא חושבת שאתה בן אדם רע…"
בתוך הגונדולה, נראה היה שהזמן עצר מלכת. ההמולה של הילדים בפארק נראתה רחוקה. עם זאת, הגונדולה התקרבה לפסגה. אייס שתק והמשיך להביט דרך החלון.
"מ-מה את אומרת?…" בהיתי באי אמון בסגן המשנה הנשית שלפניי. "ל-להפסיק להיות פיראט? אם הוא מפסיק להיות פיראט… מה עם… כולנו?…" המלים הנרפות שלי דעכו במהירות.
"אם אין לך לאן ללכת, בוא לחיל הים. אני אמליץ עליך." איסוקה נעצה מבט ישירות באייס בעיניים בעלות רצון חזק. "בהחלט תיראה טוב במדי חיל הים. כל הצוות שלך יכול להצטרף ביחד איתך. מה דעתך? זו הצעה לא רעה, נכון?"
─זה היה פסיכי…
הייתי המום. אבל איסוקה הזאת, היא הייתה רצינית. היא ברצינות הזמינה את אייס, ואפילו את פיראטי ספייד, להצטרף לחיל הים.
להצטרף לאלה שהתעמתנו מולם אי אחר אי במסענו מאז שנכנסנו לגראנד ליין.
חיל הים ופיראטים תמיד היו רודפים ונרדפים, ובכל זאת באיזה אומץ מטורף, היא הצליחה להציע הצעה שכזו.
לא, נראה כי איפשהו בכל הדרמה של לרדוף אחרינו שוב ושוב, איסוקה הפסיקה לראות באייס סתם פיראט והכירה בו כאדם. פיראטים היו הסיבה שהוריה מתו, לכן פיראטים היו רעים, ובכל זאת, גם מנקודת המבט הזו של איסוקה, היא לא יכלה לראות באייס אדם רע.
אייס שמר על שתיקתו.
ואז─
שמעתי נקישה מוכרת.
"הו, תראו את זה! זה פתוח…"
אייס פנה אלינו בהבעה מוטרדת. בשלב מסוים מנעול דלת הגונדולה התקלקל. רוח נשבה לתוך הגונדולה דרך הדלת הפתוחה.
"ממזר, זה ממש לא טוב שפתחת אותה ─ לא, אתה לא אדם טוב כי פתחת אותה!"
בראש הגלגל הענק, דלת הגונדולה הייתה פתוחה לרווחה. כל הזמן הזה חשבתי שהוא רק מסתכל בחלון, אבל ברור שאייס התעסק עם הדלת.
"ס-סגור אותה! זה מסוכן!"
אפילו בזמן שאמרתי זאת, אייס כבר היה חצי מחוץ לכיסאו.
"לא, אני רעב, אני יורד עכשיו למטה."
"הא?!"
אייס התעלם מתדהמתי ופנה אל הדלת הפתוחה.
"רגע. עוד לא ענית להצעה שלי."
איסוקה הייתה רגועה. זרועותיה ורגליה היו משולבות והיא לא זזה סנטימטר ממושבה.
"להפסיק להיות פיראט ולהפוך לחייל בחיל הים, אמרת?… זה לא משהו שאני יכול אפילו לשקול."
אייס הביט אלינו לאחור כשעיניו אפלות כמו קרקעית הים.
אבל זה היה רק לרגע. החיוך הקורן הרגיל של אייס הופיע מיד על פניו.
"נתראה אחר כך, איסוקה," אמר וקפץ מהגונדולה. הוא נחת על גג הגונדולה הבאה למטה. בזמן הקפיצה כשהוא היה באוויר, להבות זינקו מגופו של אייס.
אייס ירד למטה כמו במדרגות, מזנק מגג גונדולה יורדת אחת אל הבאה אחריה. זו הייתה ירידה נמרצת למדי.
בסופו של דבר אייס הגיע לקרקע והרים את ידו לעברנו. אייס פשוט עזב, כשאני ואיסוקה צופים בשתיקה בגבו המתרחק. הגונדולה שלנו עברה את השיא וסוף סוף החלה בירידה.
"…מה אני אעשה?"
"מה תעשה?"
"אייס לא יפסיק להיות פיראט. אנחנו, פיראטי ספייד, הולכים בעקבותיו של אייס. זו הסיבה שעד עכשיו וגם הלאה בעתיד, אייס ואנחנו תמיד נצטרך להיות האויבים שלך."
"אני מניחה שאתה צודק…" ענתה איסוקה בעצב קל.
"אז את… מתכוונת לקחת אותי כבן ערובה?…" כמובן שלא רציתי שזה יקרה, אבל הייתי חייב לשאול. "אם כן, אייס לא יברח והוא בהחלט יבוא להציל אותי. זה סוג הבחור שהוא."
למולי, איסוקה חייכה חיוך מר.
"מי שבצד של הצדק לא לוקח בני ערובה, טיפש שכמותך."
ואז,
"אם זה סוג הבחור שהוא, הלוואי שהיינו נקאמה…" היא לחשה חלושות.
הגונדולה ירדה אט אט. עד מהרה, הנסיעה בגלגל הענק הגיעה לסיומה.
כשהתקרבנו לקרקע, איסוקה בכוונה הביטה הרחק ממני.
"בוא נתחיל מחדש. אני אתן לך לברוח היום…" איסוקה המשיכה לאחר מכן, "למעשה, היום הוא היום החופשי שלי. אני בחופשה כרגע."
"כן, ידעתי את זה."
השארתי מאחור את איסוקה הלבושה בלבוש אזרחי, ועזבתי את הגלגל הענק.
o-o-o