וואן פיס נובל A (אייס) פרק 3 (חלק II)

<- בחזרה לחלק I

בזמן שלקח לסיים את ציפוי הספינה, אייס הסתובב באי בסיור מאכלים.‏
‎ ‎
הוא נהנה לחלוטין מהזמן הקצר שם מבלי לחזור לספינה.‏
‎ ‎
כל חברי פיראטי ספייד העבירו גם הם את שלושת הימים ועשו מה שהם רוצים.‏
‎ ‎
מיהאר נשאר בספינה כמו תמיד, אפילו בזמן שהיא צופתה.‏
‎ ‎
סקאל פיקח על תהליך הציפוי כנציג הצוות.‏
‎ ‎
וכך, חלק מהצוות הלכו לתקן את הספינה, לבצע תחזוקה לציוד ולנקות אותה.‏
‎ ‎
חלק מהצוות יצאו לקנות ציוד, מזון וכלי נשק כמובן, בשביל ההפלגה לעולם החדש. חלקם בילו את כל היום ‏בנמנום עם קוטאצו. חלקם נהנו מחופשה מפוארת. חלקם שוטטו ברחובות האחוריים המפוקפקים. חלקם צדו ‏באופן פעיל “ציידי פיראטים”. כל יום חלף במהירות.‏
‎ ‎
תקוע לגמרי בתפקיד מנהל הארנק של אייס, נאלצתי ללכת עם אייס ברחבי האי. ולא רק זה, לאייס היה באונטי ‏גבוה, אז כשהסתובבנו, תקפו אותנו פיראטים שרצו להגביר את תהילתם על ידי לחימה בבעלי באונטי.‏
‎ ‎
כמובן שאייס לא התקשה כלל להיפטר מהתוקפים האקראיים ונהנה מהאוכל.‏
‎ ‎
זו הייתה בחירה נבונה שאייס עם הבאונטי שלו לא יחזור לספינה. יהיה בעייתי אם מי ששם את אייס למטרה ‏יגלה איפה מצופה הספינה שלנו.‏
‎ ‎
אם כי אייס לא חשב על זה ככה ונראה שהוא פשוט נכנס לכל חנות שנמצאה מולו…‏
‎ ‎
ואז, ביום השלישי ‏‎─‎
‎ ‎
בקרוב יסתיים ציפוי הספינה. את איסוקה לא ראינו מאז היום הראשון. מעניין אם היא חזרה מהחופשה? לא, היא ‏בטח יצאה שוב עם הפקודים שלה. במחשבה על כך, דאגתי לגבי העזיבה שלנו.‏
‎ ‎
גם ביום הזה המשיך אייס להסתובב ולאכול. במיוחד מצא חן בעיניו הגראסן שאיסוקה הזכירה, והוא קנה ממנו ‏מספיק כך שהוא סחב כמה בכל אחת מידיו.‏
‎ ‎
הגראסן השמיעו צליל התפצחות מגניב בזמן שנאכלו. הם היו ארוזים בקופסאות מכיוון שהם נועדו להיות ‏מזכרות, אך הוא פתח אותן לאחר שקנה אותם והחל לזלול אותם.‏
‎ ‎
‏”כמה קופסאות אתה מתכוון לאכול?”‏
‎ ‎
שאלתי בתדהמה בעודי צועד יחד עם אייס.‏
‎ ‎
‏”אני שמח שקניתי עוד… זה לא מספיק כדי להשביע אותי.”‏
‎ ‎
חשבתי שהוא אכל די והותר, אבל נראה שאייס עדיין לא היה שבע.‏
‎ ‎
אפרופו, בזמן שקנינו גראסן, כמה ציידי ראשים שחיפשו את אייס חסמו את דרכנו. בגלל ההתקפה הפתאומית, ‏היינו צריכים לסיים לשלם ולברוח, אבל נראה שאייס לא חשב שקנינו מספיק.‏
‎ ‎
לציידי הראשים, לעומת זאת, כנראה היה קשה להאמין כי בעל הבאונטי שהיה מטרתם יקנה מזכרות כלאחר יד ‏במקום תיירותי. אבל זה הרעיון בלהיות מפורסם מדי.‏
‎ ‎
יתר על כן, רק היום כבר התעסקנו עם מספר קבוצות של ציידי ראשים. כמצופה, הסתבכנו עם כמה בחורים ‏רעים, אבל אייס ניצח את כולם והרחיק אותם בלי שום בעיות אמיתיות. עם זאת, בזמן שהתעסקנו עם החבר’ה ‏האלה, נדדנו הרחק ממרכז העיר לתוך שכונת עוני.‏
‎ ‎
שלא כמו מרכז העיר התוסס, המקום הזה השרה אווירה מדוכדכת. אשפה הייתה פזורה סביב והבניינים נראו ‏כולם כמו חורבות.‏
‎ ‎
‏”אני רעב… אני מניח שהם לא מוכרים כאן גראסן…”‏
‎ ‎
עדיין נשארה בידיו כמות לא מבוטלת, ובכל זאת אייס אמר זאת כשהוא מביט סביב. אבל לפי מה שיכולתי ‏לראות, לא הייתה כאן שמירה על הסדר הציבורי, זה היה מקום שאפילו תיירים שהלכו לאיבוד לא נכנסו אליו, ‏ובוודאי שלא מקום טוב לחנות שמוכרת גראסן.‏
‎ ‎
זו הייתה פינה של שכונת עוני הרחוקה מחנויות או מרחובות ראשיים. כששוטטנו, נראינו די בולטים בשטח. בצל ‏הבניינים שקרסו היו ילדים קטנים שצפו בכל תנועה שלנו. הנחתי שהילדים האלה גרים שם.‏
‎ ‎
ואז אייס סימן לילדים הקרובים לבוא אליו.‏
‎ ‎
אייס חילק לילדים המבוהלים את הגראסן שלו בזה אחר זה.‏
‎ ‎
עד מהרה, הילדים חייכו. הם החזיקו את הגראסן כמו אוצרות וברחו. התחושה הייתה שהאווירה שחשבתי ‏לעגומה בסמטה הזו התרככה מעט.‏
‎ ‎
כשאייס חילק את כל הגראסן שלו, העזתי לשאול אותו, “אתה בסדר עם זה, אייס?”‏
‎ ‎
‏”כן. עכשיו כשאני חושב על זה, אני שבע.”‏
‎ ‎
כשצפיתי באייס מתבונן בילדים העוזבים, חיוך התפשט על שפתיי.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
התחלנו לאט לאט לעשות את הדרך לכיוון הספינה, מחפשים את הדרך חזרה.‏
‎ ‎
‏”אוף, עכשיו?” התלוננתי מבלי לחשוב כשראיתי דמות שמגיעה אלינו מהסמטה.‏
‎ ‎
איסוקה הגיע לבושה מעיל לבן שממש לא התאים לדעתי לשכונת העוני. היום היא הייתה לבושה כראוי במדי חיל ‏הים שלה. המשמעות של זה הייתה שהיא הגיעה לכאן במסגרת התפקיד שלה. אם אנחנו המטרה שלה, פשוט ‏ציפיתי שהיא תרדוף אחרינו אחרי שנצא להפלגה, לכן זו הייתה הפתעה לפגוש אותה כאן.‏
‎ ‎
‏”הו, אלה רק שניכם היום…” לחש אייס בסקרנות. מאחורי איסוקה לא עמדו פקודיה הרגילים אלא גבר יחיד במדי ‏קצין חיל הים.‏
‎ ‎
יתרה מזאת, הוא לבש את אותו מעיל עם המילה ‏正義‏ (צדק) על גבו.‏
‎ ‎
‏”חכו. באנו רק לדבר היום,” אמרה איסוקה והביטה לעברנו. כשהם יצאו מהסמטה ונכנסו לאותה פינה בשכונת ‏העוני, איסוקה והאיש עמדו מולנו ללא נשק בידם.‏
‎ ‎
‏”תתעודד, אגרוף האש, זו הצעה טובה!” עיניה של איסוקה נצצו. ואז היא הציגה את הגבר שלידה. “זהו סגן ‏אדמירל דורו. הוא זה שהציל אותי בילדותי.”‏
‎ ‎
‏”סגן משנה איסוקה, בואי נעשה את זה קצר.”‏
‎ ‎
האיש שנקרא דורו יצא ועמד לפנינו. הוא היה גבוה מאייס בערך בראש, וגם שרירי למדי. בגלל זה הוא היה ‏מאיים יותר מכפי שהוא נראה, כשעמד ממש לנגד עינינו. הוא היה אדם המתאים לביטוי ‘ענק’.‏
‎ ‎
‏”אייס אגרוף האש, זה ממוען אליך.”‏
‎ ‎
דורו הוציא מכתב מכיסו ואנחנו פתחנו אותו והסתכלנו עליו.‏
‎ ‎
‏”ש-שיצ’יבוקאי?!”‏
‎ ‎
הכתב שלנגד עיני גרם לי לפקפק במה שראיתי.‏
‎ ‎
זה היה מכתב שנכתב על ידי הממשלה העולמית. תוכנו המפתיע היה המלצה מאת רשות הממשלה העולמית ‏הגבוהה ביותר, הגורוסיי, לאייס, להפוך להיות אחד מהשיצ’יבוקאי.‏
‎ ‎
אם מדברים על השיצ’יבוקאי, הם היו כוח רב עוצמה שלא היה איש בגראנד ליין שלא ידע עליו. הם היו פיראטים ‏שהוכרו על ידי הממשלה העולמית.‏
‎ ‎
פיראטים שהוסמכו על ידי הממשלה כהרתעה עוצמתית כלפי פיראטים אחרים ─ עבור השיצ’יבוקאי, כוח ושם ‏ידוע היטב היו הדברים אותם רצו יותר מכל. לאייס הומלץ לכהן כאחד מאותם שיצ’יבוקאי.‏
‎ ‎
‏”אז מה דעתך, הצעה טובה, נכון? ככה לא תצטרך להפסיק להיות פיראט!” אמרה איסוקה בפנים שמחות ‏למראה.‏
‎ ‎
בגלגל הענק, לאייס לא הייתה שום כוונה להפסיק להיות פיראט והוא סירב להצעתה של איסוקה. עם זאת, ברור ‏שאם הוא יהפוך לשיצ’יבוקאי, הוא יתקבל על ידי הממשלה העולמית כשהוא עדיין פיראט ויהיה בתפקיד שבו יוכל ‏לעבוד עם חיל הים.‏
‎ ‎
בכל אופן, אם היה מצטרף לשיצ’יבוקאי, הוא היה מקבל חנינה מהממשלה העולמית, הם היו משעים את ‏הבאונטי שלו, וכל עוד הוא ישלם לממשלה את הסכום שהוחלט, הוא יתקבל על ידי הציבור כפיראט.‏
‎ ‎
עם זאת ‏‎─‎
‎ ‎
‏”שיצ’יבוקאי, הא? סליחה, אבל לא תודה”, אייס סירב בקלות להזמנה. זו הייתה החלטה מהירה.‏
‎ ‎
‏”ל-למה?… אם תקבל את ההצעה הזו חיל הים לא ירדוף אחריך יותר. זה לא משהו שהיית רוצה?”‏
‎ ‎
איסוקה לא הצליחה להסתיר לחלוטין את הפתעתה. אחרי הכל, כמו שאיסוקה אמרה, זו הייתה הצעה לא רעה. ‏להיפך, לקבל את תואר השיצ’יבוקאי היה משהו שהרבה אנשים היו מוכנים לשלם המון כסף בשבילו. זה לא היה ‏משהו שהם היו יכולים לקוות להשיג. ואייס לא היסס פשוט לבעוט את כל זה הצידה.‏
‎ ‎
‏”מצטער, אבל מערכת השיצ’יבוקאים אפילו לא מוצאת חן בעיני מלכתחילה.”‏
‎ ‎
‏”זה ‏‎─”‎
‎ ‎
נראה שסירוב מעולם לא עלה על דעתה של איסוקה והיא התאכזבה בכנות. דורו שעמד לידה אפילו לא הרים ‏גבה לגבי זה. להיפך, הוא חייך בשקט.‏
‎ ‎
‏”כמה נפלא, אייס. האמת, תמיד חשבתי על זה אותו הדבר כמוך…” אמר דורו בשקט וצחק. ואז הוא קרע לשניים ‏את המכתב שהם הביאו.‏
‎ ‎
‏”סגן אדמירל, מה אתה ─”‏
‎ ‎
‏”פיראטים הם לא דבר שאפשר לביית או להשתמש בו. עדיף להיפטר מהם במהירות האפשרית. נכון, אייס?”‏
‎ ‎
ברגע הבא, דורו הרים את אגרופיו.‏
‎ ‎
‏”המפף!”‏
‎ ‎
בשאגה, אגרופו פילח את האוויר. אגרופו קדח בקלות במקום בו עמד אייס עד עכשיו.‏
‎ ‎
‏”נו, נראה שאתה לא הטיפוס הרגוע…” מלמל אייס במרירות, מהמקום אליו התחמק מהמכה של דורו.‏
‎ ‎
‏”לעזאזל, לא באתם רק לדבר?!”‏
‎ ‎
פתחתי במהירות את המרחק בינינו.‏
‎ ‎
‏”בבקשה חכה, סגן אדמירל! אנחנו אמורים רק לדבר היום!”‏
‎ ‎
‏”לדבר? האם לא סיכמנו כבר את העניינים, סגן משנה איסוקה? לאייס אין שום עניין בלהיות שיצ’יבוקאי. במקרה, ‏גם אני לא אוהב את מערכת השיצ’יבוקאי. בנוסף לכך, אני לא אוהב פיראטים באופן כללי, שיצ’יבוקאי או לא. אני ‏באמת שמח שהוא סירב ממש לנגד עיניי. כך אוכל לנצח את הפיראט אייס אגרוף האש בלי שום דאגות!” אמר ‏דורו, והוריד את מעיל חיל הים שלו.‏
‎ ‎
חפץ ממש מוזר התגלה מתחת למעילו. לדורו היו כלי נשק גליליים שהיו קשורים לשתי זרועותיו. הם נראו קצת ‏כמו בזוקות או אלות טונפה, אבל מהצד האחורי של כל אחד מהגלילים יצא צינור שהתחבר למכל במותניו. כעת, ‏כשיכולתי לראות את דמותו בבירור, ככל הנראה כוחו נבע מנשיאת כלי הנשק הללו תחת זרועותיו.‏
‎ ‎
‏”הכוח של המרה מרה נו מי או הציוד שלי, איזה מהם טוב יותר? בואו נגלה!” לחייו של דורו נמתחו בחיוך רחב. ‏עיניו נצצו מלאות בכוונת הרג.‏
‎ ‎
‏”בוא נסתלק מכאן, אייס!”‏
‎ ‎
צרחתי זאת בלי לחשוב, ואז ‏‎─‎
‎ ‎
‏”אני לא אברח.”‏
‎ ‎
מהצינורות נפלטו להבות עזות. זה היה להביור. אז הדבר שהצינורות האלו מחוברים אליו הוא מכל דלק? תוך ‏רגע, הלהבות שפרצו ללא סוף חסמו את יכולתנו לסגת.‏
‎ ‎
לפני שהספקנו לומר דבר, היינו מוקפים בלהבות. הבניינים בערו, ואז הילדים שגרו במקום החלו לצרוח. מוקפים ‏באש, הם לא יכלו לברוח לשום מקום.‏
‎ ‎
‏”מה אתה עושה, חתיכת מנוול?!”‏
‎ ‎
אייס רץ במהירות אל הילדים. דורו כיוון את נשקו אל אייס.‏
‎ ‎
‏”בדיוק שם.”‏
‎ ‎
הלהבות שנשלחו אל אייס ליחכו את הקרקע. אייס פרש את שתי ידיו וכל גופו עלה באש. כשגופו השתנה לחלוטין ‏לאש, אייס חסם את פרץ הלהבות.‏
‎ ‎
‏”סגן אדמירל! בבקשה תפסיק!” אמרה איסוקה, מבטה נעוץ בדורו. “יש פה ילדים!”‏
‎ ‎
‏”ילדים? מה את אומרת, סגן משנה איסוקה? אני רק תוקף פיראטים. אני לא אתן להם לברוח. כשפיראטים ‏משוחררים, הרבה יותר ילדים מאלה עלולים להיפגע. אני לא צודק, סגן משנה איסוקה?”‏
‎ ‎
דורו לא הביט באיסוקה. הוא פשוט הביט ישר באייס והמשיך להתרכז בלשטוף אותו בלהבות.‏
‎ ‎
בינתיים אייס לא יכול היה לזוז. פרץ האש של הלהביור היה חזק מדי, כך שאייס לא יכול היה להתקדם קדימה. ‏אבל אם הוא היה נסוג לאחור, הילדים היו נבלעים בלהבות. הוא לא יכול היה לשנות שום דבר ככה.‏
‎ ‎
רצתי לעבר דורו.‏
‎ ‎
‏”ארררררר!”‏
‎ ‎
פשוט כך, תקפתי אותו מהצד.‏
‎ ‎
‏”מה אתה ‏‎─”‎
‎ ‎
מעולם לא חשבתי שאטוס לעברו ככה פתאום. דורו עטה הבעה נדהמת.‏
‎ ‎
עורי החשוף בער מהקרבה לאוויר החם. בגדיי ושיערותי נחרכו. אבל אחזתי בדורו ולא שחררתי. מיד איסוקה ‏מיהרה להגיע אל הילדים.‏
‎ ‎
‏”מהר, לכאן!”‏
‎ ‎
איסוקה ברחה עם הילדים במקום אייס, שלא יכול היה לזוז. איסוקה הושיטה אליהם נואשות את ידה אל בין ‏הבניינים ההרוסים. זו היתה היד עם צלקת הכוויה עוד מילדותה. היא איבדה אז את שני הוריה, כך שזה עורר ‏בה בוודאי תחושות כל כך נואשות.‏
‎ ‎
התקשיתי לדמיין תחושות עצב ופחד כאלה. בדיוק על אילו רגשות היה עליה להתגבר על מנת להושיט את ידה ‏אל הילדים האלה עכשיו?‏
‎ ‎
בין הלהבות הבוערות, נצצו האותיות ‏正義‏ (צדק) הכתובות על גבה. צפיתי מזווית העין באיסוקה מצילה את ‏הילדים, וחייכתי חיוך זדוני.‏
‎ ‎
עכשיו, אייס יכול היה לזוז ─‏
‎ ‎
‏”מנוול! מה… מה אתה עושה?!”‏
‎ ‎
דורו הכניס לי ברכייה בבטן.‏
‎ ‎
‏”געע!‏‎─”‎
‎ ‎
פעם אחת, פעמיים, שלוש… אבל למרות זאת ספגתי את המכות ולא שחררתי אותו.‏
‎ ‎
‏”לא מוכן לעזוב, הא?!”‏
‎ ‎
כשספגתי מכה חזקה עוד יותר, הקאתי והתקפלתי לשניים. הרגשתי כאילו הקרביים שלי הוכנסו לבלנדר. לא ‏יכולתי לנשום. החום שעלה מהלהביור יצר טבעת והפך את האוויר למחניק עוד יותר.‏
‎ ‎
אבל כבר מילאתי את חלקי. בעודי משתעל קשות, צחקתי בשקט.‏
‎ ‎
‏”משכתי… את זה החוצה… סוף סוף… תסתכל…”‏
‎ ‎
‏”הא?! על מה אתה מד─”‏
‎ ‎
כשדורו הסתכל כלפי מטה אלי, הוא הבחין במהרה בנזק.‏
‎ ‎
‏”מכל הדלק?!…”‏
‎ ‎
במכל הדלק שבאחורי מותניו של דורו ─ הצינורות שהיו אמורים להתחבר אליו כבר לא היו שם. ועכשיו הדלק ‏שדלף הלך ונספג בבגדיו של דורו.‏
‎ ‎
לא נצמדתי סתם לדורו באופן עיוור. אחזתי בצינורות שסיפקו דלק ללהביור שלו.‏
‎ ‎
אחרי הכל, ברגע שהצינורות נותקו, נשאר סתם להביור ללא דלק, וזה ─‏
‎ ‎
‏”הלהבות!” פלט דורו. חוזק הלהבות הנורות החוצה נחלש בהתמדה. וזה עוד לא הכל. להבות אחרות נדחקו ‏לאחור היישר מול הלהביור, והתקרבו אליו.‏
‎ ‎
זה היה אייס.‏
‎ ‎
אגרופו של אייס נחת לתוך פניו של דורו. הלהבות העזות עטפו את פניו.‏
‎ ‎
‏”אווה!”‏
‎ ‎
‏”דיוס, תחזיק מעמד!”‏
‎ ‎
אייס התכוון לעזור לי לעמוד על רגלי. אף על פי כן, ברגע הבא, גופו של אייס ריחף באוויר. לא, בעצם דורו תפס ‏את אייס בצווארו והרים אותו למעלה.‏
‎ ‎
דורו גירש מעצמו את הלהבות כמו שמגרשים זבוב. הוא לא נפגע.‏
‎ ‎
האגרוף נחת. אבל דורו לא הובס וחייך בשלווה. למעשה, הוא החזיק את אייס בידו למרות שהמרה מרה נו מי ‏היה אמור לאפשר לאייס להפוך ללהבות.‏
‎ ‎
‏”זה… האקי?…” שאל אייס, בפנים מעוותות.‏
‎ ‎
האקי.‏
‎ ‎
פוטנציאל כוח השוכן בבני אדם, שנאמר עליו שהוא מתעורר לאחר אימונים ממושכים ומפרכים. רוב האנשים ‏החזקים בחיל הים יכלו להשתמש בהאקי. על האקי עוצמתי אפילו נאמר שהוא לפעמים עולה מעט על כוחם של ‏משתמשי פרי השטן. זו בדיוק הסיבה שהוא הצליח לתפוס להבות בידיים חשופות.‏
‎ ‎
‏”אייס אגרוף האש, באמת חשבת שתוכל לשחק איתי? רמת הלהבות העלובה הזו לא יכולה לנצח אותי. ‏פיראטים ברמה שלך נרמסים בעולם החדש.”‏
‎ ‎
ידיו של דורו לחצו על צווארו של אייס כמו מלחציים. אייס נאבק נגדו חלושות.‏
‎ ‎
‏”ברמה שלך, אתה לא תגיע יותר רחוק מכאן. משחק הפיראטים הקטן שלך מסתיים כאן. אני אביא אותו לקיצו. ‏אני אנחה אותך אל הצדק!”‏
‎ ‎
‏”אה, אני לא… רוצה לשמוע… בן אדם שמסכן ילדים… מדבר על צדק…” גנח אייס בכאב.‏
‎ ‎
‏”אל תעוות את המציאות במילים שלך. אני לא מסכן ילדים. מי שמסכן ילדים זה אתה, אייס,” אמר דורו בקול נמוך ‏ומגרגר. “כשמדובר בפיראטים, ככה זה! אתה מבין, נכון, אייס? הילדים נפגעים מפני שאתה שם. אתה מבין, אני ‏פשוט עושה כמיטב יכולתי ללכוד פיראטים. אבל אתה לא כזה, נכון? אתה לא צריך להיות בחיים. עצם קיומך ‏גורם להרבה אנשים חפים מפשע לחיות בפחד. תפקח את העיניים.”‏
‎ ‎
המילים האלה גרמו לאייס לשתוק. כוחו של אייס נמוג. לא יכולתי להסיט את מבטי מהצל האפל שחלף על פניו ‏של אייס.‏
‎ ‎
‏”תפסיק עם השטויות… מנוול…!” אמרתי, מרים את קולי, עדיין משתעל. גם אני לא קמתי עדיין. “אייס… הוא ‏טועה… אל תקשיב לו…!”‏
‎ ‎
אבל קולי נבלע בקולו של דורו.‏
‎ ‎
‏”אילו פשוט לא הייתם כאן, אף אחד לא היה סובל. נכון, או לא? אם רק לא היו כאן פיראטים, לא הייתי צריך לרסס ‏אש ככה סביב.”‏
‎ ‎
אייס כבר הפסיק להתנגד. ובדיוק כשהתחלתי להתייאש ─‏
‎ ‎
‏”סגן אדמירל… זה שקר, נכון?”‏
‎ ‎
לאחר שסיימה לפנות את הילדים בשלום, איסוקה חזרה.‏
‎ ‎
‏”זה ששרף פעם את הכפר שלי… היה אמור להיות פיראט…” איסוקה בכתה. “ואז, אתה… הצלת אותי…”‏
‎ ‎
‏”אם אני רואה ילד פצוע מתמוטט לנגד עיניי, אני אציל אותו. בסופו של דבר אני בצד של הצדק.”‏
‎ ‎
‏”אבל, ההורים שלי…”‏
‎ ‎
‏”מה בדיוק את מנסה לומר, סגן משנה איסוקה? למען הצדק, צריך להקריב כמה קורבנות, נכון? את לא חושבת ‏שאת עושה עניין גדול מדי מקומץ אזרחים שהסתבך בזה?”‏
‎ ‎
באותו רגע, איסוקה התמוטטה. כשהיא נושכת את שפתה, קולה דעך בגרונה ודמעות זרמו על פניה.‏
‎ ‎
בעיניו של דורו, היו אלה קורבנות חסרי חשיבות. אבל עבור איסוקה, זו הייתה העיירה בה גדלה ואלה היו הוריה.‏
‎ ‎
זו הייתה הצורה של הצדק שאליו שאפה והמשיכה להאמין בו מאז שהייתה קטנה. איזה סוף אכזרי.‏
‎ ‎
כששמעתי את היבבות הבוקעות מפיה של איסוקה, נעמדתי בשקט.‏
‎ ‎
‏”אמרת שקוראים לך… דורו או משהו כזה, נכון? אתה יודע, באמת לא כדאי לך להרגיז את אייס.”‏
‎ ‎
הוא ירק מפיו את הדם שהצטבר בו. להבות כבר התפצפצו ושטפו את גופו של אייס. הכוח חזר לעיניו.‏
‎ ‎
‏”מה אתה אומר? נסה כמה שתרצה, אבל רמת הלהבות הזו לא תעבוד נגדי─”‏
‎ ‎
דורו השתנק. הדלק שנספג בבגדיו בער. בלי להסס, אייס שטף את מכל הדלק בלהבות.‏
‎ ‎
‏”מנוול שכמותך!”‏
‎ ‎
דורו כמעט צרח, ואז אירע פיצוץ. מכל הדלק התפוצץ מטווח קרוב. אייס, שהועף הרחק, היה סוף סוף חופשי ‏והוא קם במהירות לפני שפנה לאט לעבר דורו.‏
‎ ‎
‏”געע, ל-לעזאזל…”‏
‎ ‎
דורו התנודד ונעמד על רגליו.‏
‎ ‎
אייס לא נפגע מהשברים שפוזרו על ידי הפיצוץ, ועמד להתעמת עם דורו.‏
‎ ‎
‏”אולי הלהבות שלי לא עובדות עליך מכיוון שאתה משתמש בהאקי, אבל ─”‏
‎ ‎
אייס הכה באגרופו קדימה. דורו חסם את ההתקפה שלו.‏
‎ ‎
‏”האקי לא יכול למחוק להבות זעם.”‏
‎ ‎
אגרוף פגש אגרוף. עוצמה התנגשה בעוצמה.‏
‎ ‎
‏”לעזאזל. למה… למה אתה לא נופל?!”‏
‎ ‎
בהדרגה, כוחו של דורו הותש. דורו ספג נזק מאגרופו של אייס.‏
‎ ‎
‏”בלתי אפשרי… אתה… גם אתה…!”‏
‎ ‎
עיניו של דורו הוכו בתדהמה.‏
‎ ‎
‏”הוא היה באמת פזיז מדי…” לחשתי בשקט. דורו באמת לא ידע כמעט כלום על אייס.‏
‎ ‎
כמו למשל העובדה שאייס היה ממש חזק גם בלי כוח פרי השטן שלו.‏
‎ ‎
או שאייס תמיד הלך והתחזק במהלך הקרב.‏
‎ ‎
‏”געעע!”‏
‎ ‎
דורו ספג את האגרוף של אייס והתנודד. ההתקפה של אייס הכריעה את דורו לחלוטין.‏
‎ ‎
‏”בלתי אפשרי… איך… איך…” דורו התנשף, כשפניו מתעוותות בכאב. “איך זה שאתה יכול… להשתמש ‏בהאקי?!!!”‏
‎ ‎
‏”טוב, מי יודע?”‏
‎ ‎
להבות פרצו מזרועו של אייס. הלהבות האלו שהניעו את אגרופו של אייס קדימה נראו כמו זנב של מטאור. הן ‏לעולם לא נכבו, ועיניו של דורו בלטו מחוריהן. באותו הרגע אגרופיהם הצטלבו.‏
‎ ‎
אייס נפגע בסנטרו מאגרופו של דורו.‏
‎ ‎
בקול רם דיו כדי להישמע, אייס ירק שן. רגליו רעדו והיו בלתי יציבות.‏
‎ ‎
‏”אין לי עניין… בשטויות…”‏
‎ ‎
זה שנפל היה דורו. האגרוף של אייס הנחית מכה אדירה בסנטרו של דורו.‏
‎ ‎
‏”ובכן, מה אתם יודעים… חשבתי אותו דבר.” אמר אייס, הסתכל על דורו מחוסר ההכרה ומעד. תמכתי באייס ‏במהירות. קודם לכן התכוונתי להישען על כתפו של אייס, אבל עכשיו המצב התהפך בסופו של דבר.‏
‎ ‎
‏”זה באמת היה משהו, הבסת סגן אדמירל בחיל הים…”‏
‎ ‎
‏”הוא לא היה כזה חשוב…”‏
‎ ‎
אייס חייך, מתנשם בכבדות.‏
‎ ‎
‏”חייבים למהר בחזרה לספינה, לפני שחיל הים יקיף אותה.” אמרתי, אבל אייס היסס.‏
‎ ‎
הלהבות המתפשטות כבר החלו לדעוך. במהרה, שכונת העוני תחזור למה שהיא הייתה קודם.‏
‎ ‎
בתוך כל זה הייתה רק מישהי אחת, איסוקה לבדה, שכבר לא יכלה לחזור למה שהיה קודם.‏
‎ ‎
באותו הזמן ‏‎─‎
‎ ‎
כדי להילחם באייס, דורו השליך את מעילו עם המילה צדק החקוקה בו.‏
‎ ‎
איסוקה, שנשאה על גבה את אותיות המילה צדק, הצילה את חיי הילדים,‏
‎ ‎
זו הייתה התשובה.‏
‎ ‎
אולי אם זה היה כמו שהיא חשבה במקור, לא היה אף אחד שיותר מתאים ממנה להיות בחיל הים. אבל זה לא ‏היה ככה במציאות. ייתכן שכבר אין לה מקום יותר בחיל הים. זה מה שחשבתי. הסיבה שבגללה היא הצטרפה ‏לחיל הים התפוררה עכשיו לרעש חסר טעם.‏
‎ ‎
נבגדת על ידי זה שהאמינה בו, היא נפלה על ברכיה בייאוש, מעוררת רחמים. לא יכולנו להשאיר כך את איסוקה.‏
‎ ‎
‏”איסוקה, עלי לספינה שלי!” אייס קרא. “כמובן, לא אכריח אותך להיות פיראטית כדי לעשות זאת. תהיי ציידת ‏ראשים. את חזקה, אז זה יתאים לך בדיוק, כן? וזה בסדר אם תמיד תנסי להשיג את הראש שלי. נהיה באותה ‏ספינה…” אמר אייס, והושיט את ידו.‏
‎ ‎
לאחר שמחתה את דמעותיה ומשכה באפה, איסוקה צחקה.‏
‎ ‎
‏”טיפש אחד… אגרוף האש, היית מחזיק ידיים עם צייד ראשים שרודף אחריך?”‏
‎ ‎
‏”ברור שכן.”‏
‎ ‎
אייס חייך אליה חיוך רחב. ואז, אייס אחז בעדינות בידה.‏
‎ ‎
‏”בואו נלך.”‏
‎ ‎
שלושתנו ברחנו משכונת העוני, רצים ברחבי עיר הבועות המרקדות.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
כמות גדולה של ספינות קרב כבר עמדה בשורה בנמל ומול החוף. הן התאספו כדי למנוע מאיתנו להפליג. לא ‏משנה איך מסתכלים על זה, נראה היה כי חיל הים לא מוכן שאייס יגיע לעולם החדש.‏
‎ ‎
לאחר שיצאנו מהרחובות האחוריים, נשארנו מחוץ לטווח הראייה של חיל הים וזיגזגנו ברחבי האי. לא חשבתי ‏שהאכילה הנודדת של אייס תועיל ככה. יכולנו לבחור דרכים שאנשים לא הסתכלו עליהן כדי להמשיך קדימה.‏
‎ ‎
היינו צריכים לחזור במהירות לספינה.‏
‎ ‎
אבל גם אם נעביר את הספינה עכשיו למקום אחר, זה כנראה כבר מאוחר מדי. אם נתעכב, פשוט נהיה מוקפים ‏ברגע שנעזוב את החוף. כדי להימלט, הספינה שלנו הייתה צריכה להיות כבר מוכנה ליציאה וכבר להימצא ‏בתנועה.‏
‎ ‎
אבל אייס ואני לא דאגנו משום דבר.‏
‎ ‎
מדובר בפיראטי ספייד, הם בטוח כבר נמצאים בתנועה. שנינו באמת האמנו בכך. בגלל זה לא פנינו למקום שבו ‏הספינה צופתה. הספינה כנראה כבר לא הייתה שם. אם היא הייתה נשארת, היא לא הייתה שטה יותר לשום ‏מקום.‏
‎ ‎
אז היינו צריכים ללכת לאן שהספינה הייתה אמורה להגיע. איפה נעלה לספינה?‏
‎ ‎
‏”יש לפנינו לשון יבשה קטנה. היא חייבת להיות שם!”‏
‎ ‎
‏”נכון!”‏
‎ ‎
היינו משוכנעים בכך. הסיבה לכך הייתה שזו הייתה הנקודה היחידה במפה שבה סקאל צייר את סמל הגולגולת.‏
‎ ‎
השארנו מאחורינו את הסבך ויצאנו אל השטח הפתוח. לשון היבשה. הספינה הייתה ─‏
‎ ‎
לנגד עינינו נפרש רק הים הכחול. לא…‏
‎ ‎
‏”קפטן אייס!”‏
‎ ‎
‏”אתה מאחר, אייס!”‏
‎ ‎
כהרף עין, הספינה הופיעה. קולות שמחה בקעו מן הסיפון. הנקאמה שלנו כבר הפליגו כדי לאסוף אותנו.‏
‎ ‎
‏”אדונים, מהרו!” אמר סקאל ונופף אלינו בידו. לא היה לנו זמן לעצור. היינו צריכים לקפוץ אל הסיפון. מצאתי את ‏האומץ שלי, וקפצתי אל הספינה.‏
‎ ‎
‏”אייס, תזדרז!”‏
‎ ‎
אפילו בזמן שכל זה התרחש, הספינה המשיכה קדימה בלי לעצור. אם היא הייתה מאטה אפילו עוד קצת, ‏ספינות הקרב של חיל הים היו משיגות אותנו.‏
‎ ‎
‏”כן, בואי נלך, איסוקה,” אמר אייס וקפץ. זה היה רק אייס שקפץ.‏
‎ ‎
‏”למה?!”‏
‎ ‎
עיניו של אייס נפקחו לרווחה. איסוקה נשארה על לשון היבשה.‏
‎ ‎
‏”העניין הוא, שאני עדיין סגן משנה בחיל הים… אני לא יכולה ללכת איתך,” איסוקה חייכה בחוסר אונים כשעמדה ‏לבדה על לשון היבשה.‏
‎ ‎
‏”למה את עושה את זה?!” אייס נלחץ אל מעקה הספינה שאליה קפץ, אך המרחק אל לשון היבשה רק הלך וגדל.‏
‎ ‎
‏”אל תמות, אייס. תודה לך…”‏
‎ ‎
המרחק מאיסוקה גדל. הספינה לא עצרה. היא לא יכלה לעצור.‏
‎ ‎
‏”האם זה בסדר שהתחברנו ככה?…” לחש אייס, רוחו נפולה. “אבל אני מניח שאין מה לעשות… אני לא יכול ‏להחזיק בידה. אני פיראט, והידיים האלה הופכות ללהבות…” אייס משך את הכובע מעל עיניו.‏
‎ ‎
‏”אייס… אתה…” לא ידעתי מה עוד לומר.‏
‎ ‎
אייס התנהג בדרך כלל כאילו חשב שבעצם קיומו הוא לא יכול להיות נאהב. כאשר הוא התמודד עם זה, בפניו ‏של אייס, ובעיניו, תמיד ריחף צל אפל.‏
‎ ‎
אבל ללא ספק, היא, איסוקה, לא חשבה כך.‏
‎ ‎
זו לא הייתה רק איסוקה.‏
‎ ‎
אייס היה היחיד שלא הבחין בכך.‏
‎ ‎
o-o-o
‎ ‎
אייס הוא אדם כמו השמש.‏
‎ ‎
כולם נמשכו לאייס. אויבים היו אובדי עצות מולו. אייס תמיד ניצב בלב הקבוצה.‏
‎ ‎
אבל מכיוון שהשמש זורחת בצורה בוהקת מדי, היא תמיד לבד. אף אחד, אף אחד לא יכול להתכרבל לצד ‏השמש. כי אם עומדים לידה, נשרפים.‏
‎ ‎
אייס הקים לנו מקום להשתייך אליו. אך האם אנו באמת יכולים להפוך להיות מקום שאייס ישתייך אליו? או ‏שבעולם החדש שלפנינו, האם נוכל למצוא מקום שבו אייס יוכל לחייך בעדינות מעומק ליבו?‏
‎ ‎
עדיין לא ידעתי את התשובה. היום יכולנו רק לפרוץ קדימה.‏
‎ ‎
ספינות הקרב של חיל הים כבר התקרבו מלפנים.‏
‎ ‎
כדורי התותחים הנופלים שאגו כשפגעו בים. כמה עמודי מים התרוממו ונפלו מירי התותחים. הרסיסים נפלו על ‏הסיפון כמו גשם.‏
‎ ‎
עוד שאגה. הפעם לא היו אלה כדורי תותח.‏
‎ ‎
אגרוף האש של אייס חתך עבורנו נתיב פתוח.‏
‎ ‎
‏”בואו נצא, בחורים!” אייס צעק בקול שכל הצוות יכול היה לשמוע. לא משנה איזו פרידה התרחשה כרגע, בתור ‏הקפטן, אייס היה צריך להמשיך להילחם.‏
‎ ‎
כאשר הספינה איבדה את חיל הים הרודף אחריה, מיהרנו לעבר קרקעית הים הרחוקה כדי להגיע לאי אנשי הדג.‏
‎ ‎
אור השמש אינו מגיע הרבה מתחת לפני הים, כך שנשאר לבסוף רק גוון אחד של חושך.‏
‎ ‎
במעמקי הים, לשם האור אינו מגיע, שאיפתו האחת של אייס המשיכה לבעור.‏
‎ ‎
היעד היה העולם החדש. המטרה הייתה שירוהיגה.‏
‎ ‎
ראשו של האיש היחיד הקרוב ביותר כרגע להשיג את הוואן פיס.‏
‎ ‎
הספינה שקעה לאיטה בחשיכה.‏

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: