וואן פיס נובל A (אייס) פרק 3 (חלק II)
בזמן שלקח לסיים את ציפוי הספינה, אייס הסתובב באי בסיור מאכלים.
הוא נהנה לחלוטין מהזמן הקצר שם מבלי לחזור לספינה.
כל חברי פיראטי ספייד העבירו גם הם את שלושת הימים ועשו מה שהם רוצים.
מיהאר נשאר בספינה כמו תמיד, אפילו בזמן שהיא צופתה.
סקאל פיקח על תהליך הציפוי כנציג הצוות.
וכך, חלק מהצוות הלכו לתקן את הספינה, לבצע תחזוקה לציוד ולנקות אותה.
חלק מהצוות יצאו לקנות ציוד, מזון וכלי נשק כמובן, בשביל ההפלגה לעולם החדש. חלקם בילו את כל היום בנמנום עם קוטאצו. חלקם נהנו מחופשה מפוארת. חלקם שוטטו ברחובות האחוריים המפוקפקים. חלקם צדו באופן פעיל “ציידי פיראטים”. כל יום חלף במהירות.
תקוע לגמרי בתפקיד מנהל הארנק של אייס, נאלצתי ללכת עם אייס ברחבי האי. ולא רק זה, לאייס היה באונטי גבוה, אז כשהסתובבנו, תקפו אותנו פיראטים שרצו להגביר את תהילתם על ידי לחימה בבעלי באונטי.
כמובן שאייס לא התקשה כלל להיפטר מהתוקפים האקראיים ונהנה מהאוכל.
זו הייתה בחירה נבונה שאייס עם הבאונטי שלו לא יחזור לספינה. יהיה בעייתי אם מי ששם את אייס למטרה יגלה איפה מצופה הספינה שלנו.
אם כי אייס לא חשב על זה ככה ונראה שהוא פשוט נכנס לכל חנות שנמצאה מולו…
ואז, ביום השלישי ─
בקרוב יסתיים ציפוי הספינה. את איסוקה לא ראינו מאז היום הראשון. מעניין אם היא חזרה מהחופשה? לא, היא בטח יצאה שוב עם הפקודים שלה. במחשבה על כך, דאגתי לגבי העזיבה שלנו.
גם ביום הזה המשיך אייס להסתובב ולאכול. במיוחד מצא חן בעיניו הגראסן שאיסוקה הזכירה, והוא קנה ממנו מספיק כך שהוא סחב כמה בכל אחת מידיו.
הגראסן השמיעו צליל התפצחות מגניב בזמן שנאכלו. הם היו ארוזים בקופסאות מכיוון שהם נועדו להיות מזכרות, אך הוא פתח אותן לאחר שקנה אותם והחל לזלול אותם.
”כמה קופסאות אתה מתכוון לאכול?”
שאלתי בתדהמה בעודי צועד יחד עם אייס.
”אני שמח שקניתי עוד… זה לא מספיק כדי להשביע אותי.”
חשבתי שהוא אכל די והותר, אבל נראה שאייס עדיין לא היה שבע.
אפרופו, בזמן שקנינו גראסן, כמה ציידי ראשים שחיפשו את אייס חסמו את דרכנו. בגלל ההתקפה הפתאומית, היינו צריכים לסיים לשלם ולברוח, אבל נראה שאייס לא חשב שקנינו מספיק.
לציידי הראשים, לעומת זאת, כנראה היה קשה להאמין כי בעל הבאונטי שהיה מטרתם יקנה מזכרות כלאחר יד במקום תיירותי. אבל זה הרעיון בלהיות מפורסם מדי.
יתר על כן, רק היום כבר התעסקנו עם מספר קבוצות של ציידי ראשים. כמצופה, הסתבכנו עם כמה בחורים רעים, אבל אייס ניצח את כולם והרחיק אותם בלי שום בעיות אמיתיות. עם זאת, בזמן שהתעסקנו עם החבר’ה האלה, נדדנו הרחק ממרכז העיר לתוך שכונת עוני.
שלא כמו מרכז העיר התוסס, המקום הזה השרה אווירה מדוכדכת. אשפה הייתה פזורה סביב והבניינים נראו כולם כמו חורבות.
”אני רעב… אני מניח שהם לא מוכרים כאן גראסן…”
עדיין נשארה בידיו כמות לא מבוטלת, ובכל זאת אייס אמר זאת כשהוא מביט סביב. אבל לפי מה שיכולתי לראות, לא הייתה כאן שמירה על הסדר הציבורי, זה היה מקום שאפילו תיירים שהלכו לאיבוד לא נכנסו אליו, ובוודאי שלא מקום טוב לחנות שמוכרת גראסן.
זו הייתה פינה של שכונת עוני הרחוקה מחנויות או מרחובות ראשיים. כששוטטנו, נראינו די בולטים בשטח. בצל הבניינים שקרסו היו ילדים קטנים שצפו בכל תנועה שלנו. הנחתי שהילדים האלה גרים שם.
ואז אייס סימן לילדים הקרובים לבוא אליו.
אייס חילק לילדים המבוהלים את הגראסן שלו בזה אחר זה.
עד מהרה, הילדים חייכו. הם החזיקו את הגראסן כמו אוצרות וברחו. התחושה הייתה שהאווירה שחשבתי לעגומה בסמטה הזו התרככה מעט.
כשאייס חילק את כל הגראסן שלו, העזתי לשאול אותו, “אתה בסדר עם זה, אייס?”
”כן. עכשיו כשאני חושב על זה, אני שבע.”
כשצפיתי באייס מתבונן בילדים העוזבים, חיוך התפשט על שפתיי.
o-o-o
התחלנו לאט לאט לעשות את הדרך לכיוון הספינה, מחפשים את הדרך חזרה.
”אוף, עכשיו?” התלוננתי מבלי לחשוב כשראיתי דמות שמגיעה אלינו מהסמטה.
איסוקה הגיע לבושה מעיל לבן שממש לא התאים לדעתי לשכונת העוני. היום היא הייתה לבושה כראוי במדי חיל הים שלה. המשמעות של זה הייתה שהיא הגיעה לכאן במסגרת התפקיד שלה. אם אנחנו המטרה שלה, פשוט ציפיתי שהיא תרדוף אחרינו אחרי שנצא להפלגה, לכן זו הייתה הפתעה לפגוש אותה כאן.
”הו, אלה רק שניכם היום…” לחש אייס בסקרנות. מאחורי איסוקה לא עמדו פקודיה הרגילים אלא גבר יחיד במדי קצין חיל הים.
יתרה מזאת, הוא לבש את אותו מעיל עם המילה 正義 (צדק) על גבו.
”חכו. באנו רק לדבר היום,” אמרה איסוקה והביטה לעברנו. כשהם יצאו מהסמטה ונכנסו לאותה פינה בשכונת העוני, איסוקה והאיש עמדו מולנו ללא נשק בידם.
”תתעודד, אגרוף האש, זו הצעה טובה!” עיניה של איסוקה נצצו. ואז היא הציגה את הגבר שלידה. “זהו סגן אדמירל דורו. הוא זה שהציל אותי בילדותי.”
”סגן משנה איסוקה, בואי נעשה את זה קצר.”
האיש שנקרא דורו יצא ועמד לפנינו. הוא היה גבוה מאייס בערך בראש, וגם שרירי למדי. בגלל זה הוא היה מאיים יותר מכפי שהוא נראה, כשעמד ממש לנגד עינינו. הוא היה אדם המתאים לביטוי ‘ענק’.
”אייס אגרוף האש, זה ממוען אליך.”
דורו הוציא מכתב מכיסו ואנחנו פתחנו אותו והסתכלנו עליו.
”ש-שיצ’יבוקאי?!”
הכתב שלנגד עיני גרם לי לפקפק במה שראיתי.
זה היה מכתב שנכתב על ידי הממשלה העולמית. תוכנו המפתיע היה המלצה מאת רשות הממשלה העולמית הגבוהה ביותר, הגורוסיי, לאייס, להפוך להיות אחד מהשיצ’יבוקאי.
אם מדברים על השיצ’יבוקאי, הם היו כוח רב עוצמה שלא היה איש בגראנד ליין שלא ידע עליו. הם היו פיראטים שהוכרו על ידי הממשלה העולמית.
פיראטים שהוסמכו על ידי הממשלה כהרתעה עוצמתית כלפי פיראטים אחרים ─ עבור השיצ’יבוקאי, כוח ושם ידוע היטב היו הדברים אותם רצו יותר מכל. לאייס הומלץ לכהן כאחד מאותם שיצ’יבוקאי.
”אז מה דעתך, הצעה טובה, נכון? ככה לא תצטרך להפסיק להיות פיראט!” אמרה איסוקה בפנים שמחות למראה.
בגלגל הענק, לאייס לא הייתה שום כוונה להפסיק להיות פיראט והוא סירב להצעתה של איסוקה. עם זאת, ברור שאם הוא יהפוך לשיצ’יבוקאי, הוא יתקבל על ידי הממשלה העולמית כשהוא עדיין פיראט ויהיה בתפקיד שבו יוכל לעבוד עם חיל הים.
בכל אופן, אם היה מצטרף לשיצ’יבוקאי, הוא היה מקבל חנינה מהממשלה העולמית, הם היו משעים את הבאונטי שלו, וכל עוד הוא ישלם לממשלה את הסכום שהוחלט, הוא יתקבל על ידי הציבור כפיראט.
עם זאת ─
”שיצ’יבוקאי, הא? סליחה, אבל לא תודה”, אייס סירב בקלות להזמנה. זו הייתה החלטה מהירה.
”ל-למה?… אם תקבל את ההצעה הזו חיל הים לא ירדוף אחריך יותר. זה לא משהו שהיית רוצה?”
איסוקה לא הצליחה להסתיר לחלוטין את הפתעתה. אחרי הכל, כמו שאיסוקה אמרה, זו הייתה הצעה לא רעה. להיפך, לקבל את תואר השיצ’יבוקאי היה משהו שהרבה אנשים היו מוכנים לשלם המון כסף בשבילו. זה לא היה משהו שהם היו יכולים לקוות להשיג. ואייס לא היסס פשוט לבעוט את כל זה הצידה.
”מצטער, אבל מערכת השיצ’יבוקאים אפילו לא מוצאת חן בעיני מלכתחילה.”
”זה ─”
נראה שסירוב מעולם לא עלה על דעתה של איסוקה והיא התאכזבה בכנות. דורו שעמד לידה אפילו לא הרים גבה לגבי זה. להיפך, הוא חייך בשקט.
”כמה נפלא, אייס. האמת, תמיד חשבתי על זה אותו הדבר כמוך…” אמר דורו בשקט וצחק. ואז הוא קרע לשניים את המכתב שהם הביאו.
”סגן אדמירל, מה אתה ─”
”פיראטים הם לא דבר שאפשר לביית או להשתמש בו. עדיף להיפטר מהם במהירות האפשרית. נכון, אייס?”
ברגע הבא, דורו הרים את אגרופיו.
”המפף!”
בשאגה, אגרופו פילח את האוויר. אגרופו קדח בקלות במקום בו עמד אייס עד עכשיו.
”נו, נראה שאתה לא הטיפוס הרגוע…” מלמל אייס במרירות, מהמקום אליו התחמק מהמכה של דורו.
”לעזאזל, לא באתם רק לדבר?!”
פתחתי במהירות את המרחק בינינו.
”בבקשה חכה, סגן אדמירל! אנחנו אמורים רק לדבר היום!”
”לדבר? האם לא סיכמנו כבר את העניינים, סגן משנה איסוקה? לאייס אין שום עניין בלהיות שיצ’יבוקאי. במקרה, גם אני לא אוהב את מערכת השיצ’יבוקאי. בנוסף לכך, אני לא אוהב פיראטים באופן כללי, שיצ’יבוקאי או לא. אני באמת שמח שהוא סירב ממש לנגד עיניי. כך אוכל לנצח את הפיראט אייס אגרוף האש בלי שום דאגות!” אמר דורו, והוריד את מעיל חיל הים שלו.
חפץ ממש מוזר התגלה מתחת למעילו. לדורו היו כלי נשק גליליים שהיו קשורים לשתי זרועותיו. הם נראו קצת כמו בזוקות או אלות טונפה, אבל מהצד האחורי של כל אחד מהגלילים יצא צינור שהתחבר למכל במותניו. כעת, כשיכולתי לראות את דמותו בבירור, ככל הנראה כוחו נבע מנשיאת כלי הנשק הללו תחת זרועותיו.
”הכוח של המרה מרה נו מי או הציוד שלי, איזה מהם טוב יותר? בואו נגלה!” לחייו של דורו נמתחו בחיוך רחב. עיניו נצצו מלאות בכוונת הרג.
”בוא נסתלק מכאן, אייס!”
צרחתי זאת בלי לחשוב, ואז ─
”אני לא אברח.”
מהצינורות נפלטו להבות עזות. זה היה להביור. אז הדבר שהצינורות האלו מחוברים אליו הוא מכל דלק? תוך רגע, הלהבות שפרצו ללא סוף חסמו את יכולתנו לסגת.
לפני שהספקנו לומר דבר, היינו מוקפים בלהבות. הבניינים בערו, ואז הילדים שגרו במקום החלו לצרוח. מוקפים באש, הם לא יכלו לברוח לשום מקום.
”מה אתה עושה, חתיכת מנוול?!”
אייס רץ במהירות אל הילדים. דורו כיוון את נשקו אל אייס.
”בדיוק שם.”
הלהבות שנשלחו אל אייס ליחכו את הקרקע. אייס פרש את שתי ידיו וכל גופו עלה באש. כשגופו השתנה לחלוטין לאש, אייס חסם את פרץ הלהבות.
”סגן אדמירל! בבקשה תפסיק!” אמרה איסוקה, מבטה נעוץ בדורו. “יש פה ילדים!”
”ילדים? מה את אומרת, סגן משנה איסוקה? אני רק תוקף פיראטים. אני לא אתן להם לברוח. כשפיראטים משוחררים, הרבה יותר ילדים מאלה עלולים להיפגע. אני לא צודק, סגן משנה איסוקה?”
דורו לא הביט באיסוקה. הוא פשוט הביט ישר באייס והמשיך להתרכז בלשטוף אותו בלהבות.
בינתיים אייס לא יכול היה לזוז. פרץ האש של הלהביור היה חזק מדי, כך שאייס לא יכול היה להתקדם קדימה. אבל אם הוא היה נסוג לאחור, הילדים היו נבלעים בלהבות. הוא לא יכול היה לשנות שום דבר ככה.
רצתי לעבר דורו.
”ארררררר!”
פשוט כך, תקפתי אותו מהצד.
”מה אתה ─”
מעולם לא חשבתי שאטוס לעברו ככה פתאום. דורו עטה הבעה נדהמת.
עורי החשוף בער מהקרבה לאוויר החם. בגדיי ושיערותי נחרכו. אבל אחזתי בדורו ולא שחררתי. מיד איסוקה מיהרה להגיע אל הילדים.
”מהר, לכאן!”
איסוקה ברחה עם הילדים במקום אייס, שלא יכול היה לזוז. איסוקה הושיטה אליהם נואשות את ידה אל בין הבניינים ההרוסים. זו היתה היד עם צלקת הכוויה עוד מילדותה. היא איבדה אז את שני הוריה, כך שזה עורר בה בוודאי תחושות כל כך נואשות.
התקשיתי לדמיין תחושות עצב ופחד כאלה. בדיוק על אילו רגשות היה עליה להתגבר על מנת להושיט את ידה אל הילדים האלה עכשיו?
בין הלהבות הבוערות, נצצו האותיות 正義 (צדק) הכתובות על גבה. צפיתי מזווית העין באיסוקה מצילה את הילדים, וחייכתי חיוך זדוני.
עכשיו, אייס יכול היה לזוז ─
”מנוול! מה… מה אתה עושה?!”
דורו הכניס לי ברכייה בבטן.
”געע!─”
פעם אחת, פעמיים, שלוש… אבל למרות זאת ספגתי את המכות ולא שחררתי אותו.
”לא מוכן לעזוב, הא?!”
כשספגתי מכה חזקה עוד יותר, הקאתי והתקפלתי לשניים. הרגשתי כאילו הקרביים שלי הוכנסו לבלנדר. לא יכולתי לנשום. החום שעלה מהלהביור יצר טבעת והפך את האוויר למחניק עוד יותר.
אבל כבר מילאתי את חלקי. בעודי משתעל קשות, צחקתי בשקט.
”משכתי… את זה החוצה… סוף סוף… תסתכל…”
”הא?! על מה אתה מד─”
כשדורו הסתכל כלפי מטה אלי, הוא הבחין במהרה בנזק.
”מכל הדלק?!…”
במכל הדלק שבאחורי מותניו של דורו ─ הצינורות שהיו אמורים להתחבר אליו כבר לא היו שם. ועכשיו הדלק שדלף הלך ונספג בבגדיו של דורו.
לא נצמדתי סתם לדורו באופן עיוור. אחזתי בצינורות שסיפקו דלק ללהביור שלו.
אחרי הכל, ברגע שהצינורות נותקו, נשאר סתם להביור ללא דלק, וזה ─
”הלהבות!” פלט דורו. חוזק הלהבות הנורות החוצה נחלש בהתמדה. וזה עוד לא הכל. להבות אחרות נדחקו לאחור היישר מול הלהביור, והתקרבו אליו.
זה היה אייס.
אגרופו של אייס נחת לתוך פניו של דורו. הלהבות העזות עטפו את פניו.
”אווה!”
”דיוס, תחזיק מעמד!”
אייס התכוון לעזור לי לעמוד על רגלי. אף על פי כן, ברגע הבא, גופו של אייס ריחף באוויר. לא, בעצם דורו תפס את אייס בצווארו והרים אותו למעלה.
דורו גירש מעצמו את הלהבות כמו שמגרשים זבוב. הוא לא נפגע.
האגרוף נחת. אבל דורו לא הובס וחייך בשלווה. למעשה, הוא החזיק את אייס בידו למרות שהמרה מרה נו מי היה אמור לאפשר לאייס להפוך ללהבות.
”זה… האקי?…” שאל אייס, בפנים מעוותות.
האקי.
פוטנציאל כוח השוכן בבני אדם, שנאמר עליו שהוא מתעורר לאחר אימונים ממושכים ומפרכים. רוב האנשים החזקים בחיל הים יכלו להשתמש בהאקי. על האקי עוצמתי אפילו נאמר שהוא לפעמים עולה מעט על כוחם של משתמשי פרי השטן. זו בדיוק הסיבה שהוא הצליח לתפוס להבות בידיים חשופות.
”אייס אגרוף האש, באמת חשבת שתוכל לשחק איתי? רמת הלהבות העלובה הזו לא יכולה לנצח אותי. פיראטים ברמה שלך נרמסים בעולם החדש.”
ידיו של דורו לחצו על צווארו של אייס כמו מלחציים. אייס נאבק נגדו חלושות.
”ברמה שלך, אתה לא תגיע יותר רחוק מכאן. משחק הפיראטים הקטן שלך מסתיים כאן. אני אביא אותו לקיצו. אני אנחה אותך אל הצדק!”
”אה, אני לא… רוצה לשמוע… בן אדם שמסכן ילדים… מדבר על צדק…” גנח אייס בכאב.
”אל תעוות את המציאות במילים שלך. אני לא מסכן ילדים. מי שמסכן ילדים זה אתה, אייס,” אמר דורו בקול נמוך ומגרגר. “כשמדובר בפיראטים, ככה זה! אתה מבין, נכון, אייס? הילדים נפגעים מפני שאתה שם. אתה מבין, אני פשוט עושה כמיטב יכולתי ללכוד פיראטים. אבל אתה לא כזה, נכון? אתה לא צריך להיות בחיים. עצם קיומך גורם להרבה אנשים חפים מפשע לחיות בפחד. תפקח את העיניים.”
המילים האלה גרמו לאייס לשתוק. כוחו של אייס נמוג. לא יכולתי להסיט את מבטי מהצל האפל שחלף על פניו של אייס.
”תפסיק עם השטויות… מנוול…!” אמרתי, מרים את קולי, עדיין משתעל. גם אני לא קמתי עדיין. “אייס… הוא טועה… אל תקשיב לו…!”
אבל קולי נבלע בקולו של דורו.
”אילו פשוט לא הייתם כאן, אף אחד לא היה סובל. נכון, או לא? אם רק לא היו כאן פיראטים, לא הייתי צריך לרסס אש ככה סביב.”
אייס כבר הפסיק להתנגד. ובדיוק כשהתחלתי להתייאש ─
”סגן אדמירל… זה שקר, נכון?”
לאחר שסיימה לפנות את הילדים בשלום, איסוקה חזרה.
”זה ששרף פעם את הכפר שלי… היה אמור להיות פיראט…” איסוקה בכתה. “ואז, אתה… הצלת אותי…”
”אם אני רואה ילד פצוע מתמוטט לנגד עיניי, אני אציל אותו. בסופו של דבר אני בצד של הצדק.”
”אבל, ההורים שלי…”
”מה בדיוק את מנסה לומר, סגן משנה איסוקה? למען הצדק, צריך להקריב כמה קורבנות, נכון? את לא חושבת שאת עושה עניין גדול מדי מקומץ אזרחים שהסתבך בזה?”
באותו רגע, איסוקה התמוטטה. כשהיא נושכת את שפתה, קולה דעך בגרונה ודמעות זרמו על פניה.
בעיניו של דורו, היו אלה קורבנות חסרי חשיבות. אבל עבור איסוקה, זו הייתה העיירה בה גדלה ואלה היו הוריה.
זו הייתה הצורה של הצדק שאליו שאפה והמשיכה להאמין בו מאז שהייתה קטנה. איזה סוף אכזרי.
כששמעתי את היבבות הבוקעות מפיה של איסוקה, נעמדתי בשקט.
”אמרת שקוראים לך… דורו או משהו כזה, נכון? אתה יודע, באמת לא כדאי לך להרגיז את אייס.”
הוא ירק מפיו את הדם שהצטבר בו. להבות כבר התפצפצו ושטפו את גופו של אייס. הכוח חזר לעיניו.
”מה אתה אומר? נסה כמה שתרצה, אבל רמת הלהבות הזו לא תעבוד נגדי─”
דורו השתנק. הדלק שנספג בבגדיו בער. בלי להסס, אייס שטף את מכל הדלק בלהבות.
”מנוול שכמותך!”
דורו כמעט צרח, ואז אירע פיצוץ. מכל הדלק התפוצץ מטווח קרוב. אייס, שהועף הרחק, היה סוף סוף חופשי והוא קם במהירות לפני שפנה לאט לעבר דורו.
”געע, ל-לעזאזל…”
דורו התנודד ונעמד על רגליו.
אייס לא נפגע מהשברים שפוזרו על ידי הפיצוץ, ועמד להתעמת עם דורו.
”אולי הלהבות שלי לא עובדות עליך מכיוון שאתה משתמש בהאקי, אבל ─”
אייס הכה באגרופו קדימה. דורו חסם את ההתקפה שלו.
”האקי לא יכול למחוק להבות זעם.”
אגרוף פגש אגרוף. עוצמה התנגשה בעוצמה.
”לעזאזל. למה… למה אתה לא נופל?!”
בהדרגה, כוחו של דורו הותש. דורו ספג נזק מאגרופו של אייס.
”בלתי אפשרי… אתה… גם אתה…!”
עיניו של דורו הוכו בתדהמה.
”הוא היה באמת פזיז מדי…” לחשתי בשקט. דורו באמת לא ידע כמעט כלום על אייס.
כמו למשל העובדה שאייס היה ממש חזק גם בלי כוח פרי השטן שלו.
או שאייס תמיד הלך והתחזק במהלך הקרב.
”געעע!”
דורו ספג את האגרוף של אייס והתנודד. ההתקפה של אייס הכריעה את דורו לחלוטין.
”בלתי אפשרי… איך… איך…” דורו התנשף, כשפניו מתעוותות בכאב. “איך זה שאתה יכול… להשתמש בהאקי?!!!”
”טוב, מי יודע?”
להבות פרצו מזרועו של אייס. הלהבות האלו שהניעו את אגרופו של אייס קדימה נראו כמו זנב של מטאור. הן לעולם לא נכבו, ועיניו של דורו בלטו מחוריהן. באותו הרגע אגרופיהם הצטלבו.
אייס נפגע בסנטרו מאגרופו של דורו.
בקול רם דיו כדי להישמע, אייס ירק שן. רגליו רעדו והיו בלתי יציבות.
”אין לי עניין… בשטויות…”
זה שנפל היה דורו. האגרוף של אייס הנחית מכה אדירה בסנטרו של דורו.
”ובכן, מה אתם יודעים… חשבתי אותו דבר.” אמר אייס, הסתכל על דורו מחוסר ההכרה ומעד. תמכתי באייס במהירות. קודם לכן התכוונתי להישען על כתפו של אייס, אבל עכשיו המצב התהפך בסופו של דבר.
”זה באמת היה משהו, הבסת סגן אדמירל בחיל הים…”
”הוא לא היה כזה חשוב…”
אייס חייך, מתנשם בכבדות.
”חייבים למהר בחזרה לספינה, לפני שחיל הים יקיף אותה.” אמרתי, אבל אייס היסס.
הלהבות המתפשטות כבר החלו לדעוך. במהרה, שכונת העוני תחזור למה שהיא הייתה קודם.
בתוך כל זה הייתה רק מישהי אחת, איסוקה לבדה, שכבר לא יכלה לחזור למה שהיה קודם.
באותו הזמן ─
כדי להילחם באייס, דורו השליך את מעילו עם המילה צדק החקוקה בו.
איסוקה, שנשאה על גבה את אותיות המילה צדק, הצילה את חיי הילדים,
זו הייתה התשובה.
אולי אם זה היה כמו שהיא חשבה במקור, לא היה אף אחד שיותר מתאים ממנה להיות בחיל הים. אבל זה לא היה ככה במציאות. ייתכן שכבר אין לה מקום יותר בחיל הים. זה מה שחשבתי. הסיבה שבגללה היא הצטרפה לחיל הים התפוררה עכשיו לרעש חסר טעם.
נבגדת על ידי זה שהאמינה בו, היא נפלה על ברכיה בייאוש, מעוררת רחמים. לא יכולנו להשאיר כך את איסוקה.
”איסוקה, עלי לספינה שלי!” אייס קרא. “כמובן, לא אכריח אותך להיות פיראטית כדי לעשות זאת. תהיי ציידת ראשים. את חזקה, אז זה יתאים לך בדיוק, כן? וזה בסדר אם תמיד תנסי להשיג את הראש שלי. נהיה באותה ספינה…” אמר אייס, והושיט את ידו.
לאחר שמחתה את דמעותיה ומשכה באפה, איסוקה צחקה.
”טיפש אחד… אגרוף האש, היית מחזיק ידיים עם צייד ראשים שרודף אחריך?”
”ברור שכן.”
אייס חייך אליה חיוך רחב. ואז, אייס אחז בעדינות בידה.
”בואו נלך.”
שלושתנו ברחנו משכונת העוני, רצים ברחבי עיר הבועות המרקדות.
o-o-o
כמות גדולה של ספינות קרב כבר עמדה בשורה בנמל ומול החוף. הן התאספו כדי למנוע מאיתנו להפליג. לא משנה איך מסתכלים על זה, נראה היה כי חיל הים לא מוכן שאייס יגיע לעולם החדש.
לאחר שיצאנו מהרחובות האחוריים, נשארנו מחוץ לטווח הראייה של חיל הים וזיגזגנו ברחבי האי. לא חשבתי שהאכילה הנודדת של אייס תועיל ככה. יכולנו לבחור דרכים שאנשים לא הסתכלו עליהן כדי להמשיך קדימה.
היינו צריכים לחזור במהירות לספינה.
אבל גם אם נעביר את הספינה עכשיו למקום אחר, זה כנראה כבר מאוחר מדי. אם נתעכב, פשוט נהיה מוקפים ברגע שנעזוב את החוף. כדי להימלט, הספינה שלנו הייתה צריכה להיות כבר מוכנה ליציאה וכבר להימצא בתנועה.
אבל אייס ואני לא דאגנו משום דבר.
מדובר בפיראטי ספייד, הם בטוח כבר נמצאים בתנועה. שנינו באמת האמנו בכך. בגלל זה לא פנינו למקום שבו הספינה צופתה. הספינה כנראה כבר לא הייתה שם. אם היא הייתה נשארת, היא לא הייתה שטה יותר לשום מקום.
אז היינו צריכים ללכת לאן שהספינה הייתה אמורה להגיע. איפה נעלה לספינה?
”יש לפנינו לשון יבשה קטנה. היא חייבת להיות שם!”
”נכון!”
היינו משוכנעים בכך. הסיבה לכך הייתה שזו הייתה הנקודה היחידה במפה שבה סקאל צייר את סמל הגולגולת.
השארנו מאחורינו את הסבך ויצאנו אל השטח הפתוח. לשון היבשה. הספינה הייתה ─
לנגד עינינו נפרש רק הים הכחול. לא…
”קפטן אייס!”
”אתה מאחר, אייס!”
כהרף עין, הספינה הופיעה. קולות שמחה בקעו מן הסיפון. הנקאמה שלנו כבר הפליגו כדי לאסוף אותנו.
”אדונים, מהרו!” אמר סקאל ונופף אלינו בידו. לא היה לנו זמן לעצור. היינו צריכים לקפוץ אל הסיפון. מצאתי את האומץ שלי, וקפצתי אל הספינה.
”אייס, תזדרז!”
אפילו בזמן שכל זה התרחש, הספינה המשיכה קדימה בלי לעצור. אם היא הייתה מאטה אפילו עוד קצת, ספינות הקרב של חיל הים היו משיגות אותנו.
”כן, בואי נלך, איסוקה,” אמר אייס וקפץ. זה היה רק אייס שקפץ.
”למה?!”
עיניו של אייס נפקחו לרווחה. איסוקה נשארה על לשון היבשה.
”העניין הוא, שאני עדיין סגן משנה בחיל הים… אני לא יכולה ללכת איתך,” איסוקה חייכה בחוסר אונים כשעמדה לבדה על לשון היבשה.
”למה את עושה את זה?!” אייס נלחץ אל מעקה הספינה שאליה קפץ, אך המרחק אל לשון היבשה רק הלך וגדל.
”אל תמות, אייס. תודה לך…”
המרחק מאיסוקה גדל. הספינה לא עצרה. היא לא יכלה לעצור.
”האם זה בסדר שהתחברנו ככה?…” לחש אייס, רוחו נפולה. “אבל אני מניח שאין מה לעשות… אני לא יכול להחזיק בידה. אני פיראט, והידיים האלה הופכות ללהבות…” אייס משך את הכובע מעל עיניו.
”אייס… אתה…” לא ידעתי מה עוד לומר.
אייס התנהג בדרך כלל כאילו חשב שבעצם קיומו הוא לא יכול להיות נאהב. כאשר הוא התמודד עם זה, בפניו של אייס, ובעיניו, תמיד ריחף צל אפל.
אבל ללא ספק, היא, איסוקה, לא חשבה כך.
זו לא הייתה רק איסוקה.
אייס היה היחיד שלא הבחין בכך.
o-o-o
אייס הוא אדם כמו השמש.
כולם נמשכו לאייס. אויבים היו אובדי עצות מולו. אייס תמיד ניצב בלב הקבוצה.
אבל מכיוון שהשמש זורחת בצורה בוהקת מדי, היא תמיד לבד. אף אחד, אף אחד לא יכול להתכרבל לצד השמש. כי אם עומדים לידה, נשרפים.
אייס הקים לנו מקום להשתייך אליו. אך האם אנו באמת יכולים להפוך להיות מקום שאייס ישתייך אליו? או שבעולם החדש שלפנינו, האם נוכל למצוא מקום שבו אייס יוכל לחייך בעדינות מעומק ליבו?
עדיין לא ידעתי את התשובה. היום יכולנו רק לפרוץ קדימה.
ספינות הקרב של חיל הים כבר התקרבו מלפנים.
כדורי התותחים הנופלים שאגו כשפגעו בים. כמה עמודי מים התרוממו ונפלו מירי התותחים. הרסיסים נפלו על הסיפון כמו גשם.
עוד שאגה. הפעם לא היו אלה כדורי תותח.
אגרוף האש של אייס חתך עבורנו נתיב פתוח.
”בואו נצא, בחורים!” אייס צעק בקול שכל הצוות יכול היה לשמוע. לא משנה איזו פרידה התרחשה כרגע, בתור הקפטן, אייס היה צריך להמשיך להילחם.
כאשר הספינה איבדה את חיל הים הרודף אחריה, מיהרנו לעבר קרקעית הים הרחוקה כדי להגיע לאי אנשי הדג.
אור השמש אינו מגיע הרבה מתחת לפני הים, כך שנשאר לבסוף רק גוון אחד של חושך.
במעמקי הים, לשם האור אינו מגיע, שאיפתו האחת של אייס המשיכה לבעור.
היעד היה העולם החדש. המטרה הייתה שירוהיגה.
ראשו של האיש היחיד הקרוב ביותר כרגע להשיג את הוואן פיס.
הספינה שקעה לאיטה בחשיכה.