וואן פיס פרק 1163 מתורגם לעברית!
לכל מי שמפליג בים לבד – יום אחד תמצאו חברי צוות שיפליגו איתכם, אז אל תתייאשו!
השבוע יש לנו פרק שהרבה חיכו לו! (שמנפיש את העלילה של צ'פטר 1133!)
אנחנו מאוד סקרנים לשמוע מה חשבתם עליו, אבל אל תשכחו להסתיר ספוילרים – כמו הספוילר הזה:
ספוילר
במקום שיר הסיום מופיע שיר סיום בונוס מאת מאקי אוצוקי – ששרה את שיר הסיום הראשון ואת שיר סיום מס' 20!
[collapse]
ובפינת השאלה השבועית:
מהי הדמות השנואה עליכם בוואן פיס ולמה?
ספרו לנו בתגובות!
צפיה מהנה!
קרדיטים:
תרגום: snufkin1089.
עריכה: שמעון.
עיצוב דפוס: יצחק.
בקרה, קידוד והעלאה: שאדו.
תזמון: Crunchyroll.
כמו תמיד – נהנים לתרגם בשבילכם, צוות נקאמה. 🙂
החלק הכי גרוע בהפיכתו של יאסונורי קוייאמה (Yasunori Koyama) לסגן (ועכשיו הבמאי) הראשי של האנימה הוא ללא ספק הירידה בתפוקתיות שלו – כלומר, העובדה שבגלל שהוא אחראי על כל הסדרה כבמאי הראשי, אין לו זמן לביים יותר מפרק 1 בשנה. מצד שני, הקידום לראש הצוות גם הוביל לכך שכשהוא כן מביים פרק, הוא מקבל את כל המשאבים הדרושים כדי לביים את הפרק, והופך אותו לאחד המרשימים ביותר בכול הסדרה: 1075 היה ללא שום ספק המבויים הכי טוב מכל פרקי גיר 5 של אוניגאשימה, 1122 סגר את החלק הראשון של אגהד במופתיות של אקשן מפוצץ ודרמה מרגשת, ואפרופו פרק מרגש – 1136 הוא מועמד חזק לתואר הפרק הכי מרגש בכול הסדרה. מה שאני מנסה להגיד בסקירה הזו של עבודותיו האחרונות הוא שכשקוייאמה מביים משהו בימינו, המשהו הזה מותיר חותם על הקהל, מה שאמור להסביר לכולכם למה ברגע שראיתי את הפרומו ויכולתי להרגיש את סגנון הבימוי הייחודי שלו בסוף פרק 1162, מייד התמלאתי בביטחון ש- 1163 יהיה הטוב ביותר מפרקי החלק הראשון של אלבאף.
קוייאמה הוא במאי הידוע באופי התיאטרלי שלו: כשהוא מביים פרק, הוא משחק עם הכול – תאורה, צבעים, סאונד, וכו' – כדי לחזק את הרגשות שהתוכן נועד להוציא מהצופה. בעוד שבמאים מסוימים מאמינים שסרט/ סדרה צריכים לשאוב את הצופה לתוכם ולתת את התחושה שהוא מתבונן באירועים אמיתיים שסתם במקרה תועדו עבורו (וגם לגישה הזו יש חוזקות מסוימות כמובן), קוייאמה לא מתבייש לרגע בהבעת ה"יד המביימת" שלו בעודו שופך את אינסוף הרעיונות היצירתיים שבמוחו על המסך, מה שהופך את הפרקים שלו למאוד קלים לזיהוי כשלו הודות לבימוי הדינמי והצעקני שלהם; בימוי ש, על-אף השפע הקיצוני ברעיונות שנוטפים ממנו, תמיד מרגיש מדויק ומפוקס על הדגשת רגשות עוצמתיים כלשהם שהפרק מנסה להעביר, מה שמאפשר לו תמיד להעביר אותם בעוצמה שאין שנייה לה.
מבחינת האיור, 1163 זכה לשילוש האגדי של מאסאמי מורי ותלמידיו הנפלאים שין קאשיוואגומה והירוטו סאיטו בתפקיד במאיי האנימציה: קאשיוואגומה (Kashiwaguma) הוביל את הדרך בתור (נראה לי) במאי האנימציה של החצי הראשון, וסאיטו (Hiroto Saitō) המשיך אותו נאמנה בחצי השני, בעוד שהסנסיי מורי (Masami Mori) האגדי, המוכר במיוחד בתור מעצב הדמויות של "מכתב הערצה", פיקח על הכול מלמעלה בתפקיד "במאי אנימציה מדריך" (שזה אומר שהוא ספציפית תיקן את עבודותיהם של התלמידים שלו שעבדו על הפרק כאנימטורים ובמאיי אנימציה).
תוסיפו לכול זאת דיבוב סוחט דמעות מיוריקו יאמאגוצ'י (Yuriko Yamaguchi) בתור רובין (ואולביה ), ושיר מהמם על חייה של גיבורת הפרק שמבוצע על-ידי הזמרת שהכי יודעת לנגן על רגשותיהם של מעריצי וואן פיס – מאקי אוצוקי (Maki Otsuki, הזמרת של סגירים 1 & 20) – והתוצאה היא פרק שקשה מאוד להישאר אדישים אליו… ובמיוחד כשהוא מלא באנימציה מדהימה שמפיחה חיים בכול הדברים שנגענו בהם עד כה ומאפשרת להם לעבוד טוב כמו שהם עובדים.
תחילת הפרק היא גם כנראה השיא של כולו מבחינת הבימוי: העולם כולו נצבע בגוונים קודרים של שחור-ולבן (ואפור), עם הקליעים האדומים שמייצגים את השנאה הרצחנית של העולם כלפיה רובין בתפקיד היוצא מן הכלל שמוכיח את קיומו; הסבתא המלשינה מהצ'אפטר מקבלת הרחבה לסצנה שמראה אותה "עוזרת" לרובין עם המבט הכי חלול שניתן לדמיין; מרחבי המסך עצמו מצטמצמים וסוגרים עליה מכל כיוון, ממש כפי שהעולם כולו רודף אחריה ומשאיר אותה ללא שום מקום בטוח לחיות בו; מי הגשם מטביעים אותה (מטאפורית); וברגע השיא של הפלאשבאק, היא מוצאת את עצמה רצה בכיוון האור אל… המוות. ממש כמו שאנשים אובדניים לוקחים את חייהם כי הם עייפים מהכאב שטמון בלחיות, רובין מוצאת את "האור" (תקווה) שלה ברעיון של לקפוץ מצוק אל מותה – אך במזל מצליחה להתגבר על המחשבות האלה ולהמשיך לרוץ במרדף אחר מילות התקווה של סאול שהפכו לאור המנחה החדש של חייה…
ולאחר שכותרת הפרק נעלמת, ההופעה הפתאומית של הצבעים (ספציפית מסלול הקשת, כדי לחדד את המסר) מראה לנו עד כמה היא התקדמה מאותם ימים אפלים – מילדה אומללה וחסרת-כל שרק רצתה למות, לאישה מאושרת עם מקום לקרוא לו בית ואנשים לקרוא להם משפחה, ש, במילותיה שלה מלפני שנתיים, "רוצה לחיות".
כל החלק של הפרק שבו אנחנו רואים עוד מאלבאף הוא מצוין – הידאלוג זורם, הפייסינג טוב, והאנימציה שופעת בחיים ואופי, אבל אין לי משהו מיוחד לכתוב עליהם, אז אדלג קדימה לאיחוד שמהווה את עיקר הפרק:
במקביל לכך שרובין אומרת לסאול שגם הוא חלק מסיפור הגבורה שאיפשר לשמר את סיפורי ההיסטוריה, קוייאמה פיזית מראה לנו את רובין הילדה רצה על הצלקת שלו – כמו המחשה ויזואלית לכך שההקרבה שלו "סללה את הדרך" להישרדות שלה בפרט ושל החלומות של הארכיאולוגים בפרט. סמליות מאוד יפה, כרגיל בשביל הבמאי הזה.
לאחר שרובין מבקשת שישבח אותה על שנשארה בחיים, סאול מחבק אותה מכל הלב ואנחנו רואים את החיוך הכי ילדותי שאי-פעם היה לה נמרח על פניה בעוד שהיא מתמלאת אושר מהרגע המרגש הזה. יופי של עבודה מהאנימטור קנטה נאקאטה (Kenta Nakata) ובמאי האנימציה הירוטו סאיטו (Hiroto Saitō) בהבעת הרגשות של שניהם בצורה כזו טובה.
רגע לפני השיא של הפרק, השחור-לבן הקודר של העבר חוזר למסך כמו שטף זכרונות שעולה במוחה של רובין, מה שמוביל להתפרצות הרגשות (ויחד איתם הדמעות) בזמן שהיא אומרת שהיא כל-כך התגעגעה אליו (עם דיבוב מצמרר מיוריקו יאמאגוצ'י, כפי שציינתי קודם – שבירת הקול שלה מרסקת לי את הלב בכול צפייה מחדש). וכמובן, בהתאם למילות השיר שברקע, מילות השבח של סאול מאירות את העולם בעוד שגשם של דמעות יורד על שניהם… פשוט מדהים. ציון לשבח חשוב נוסף לאנימטורים של הקטע בו שניהם מתחילים לבכות – הצרפתי האנטישמי שהוא האנימטור האהוב עליי (מי שמכיר מכיר, לא רוצה לתת לו קרדיט שמי) ופאג'י (Paji).
לסיום, מונטאז' התמונות של רובין שמלווה את מרבית הקרדיטים לאחר-מכן מציג רצף ציורים מהממים שצוירו (או לפחות תוקנו) על-ידי (אני חושב) הירוטו סאיטו, ואני בטוח שכולכם זיהיתם שם את החידושים לשוטים מפורסמים שלה לאורך הסדרה, אבל מה שאולי לא שמתם לב אליו הם העיבודים לעמודי שער צבעוניים מהמנגה, שזה פרט נורא יפה שאני ממש שמח שהוכנס. (פירוט למעוניינים: https://t.me/c/1490884068/1458579)
ו… זהו, זה מה שיש לי לכתוב על פרק 1163.
אנחנו אומנם רק בנקודת החצי שלה, אבל מבין כל מה שראיתי השנה (ומי שבקשר איתי בטלגרם יעיד שאני רואה לא מעט), זה ללא ספק פרק השנה שלי כרגע.
תודה לקוייאמה וכול המעורבים בהפקה על עוד חוויה מצמררת מוואן פיס.
אקאינו בפער, בגלל אייס
יש עוד סיבות לשנוא את אקאינו, אבל זו העיקרית
מתי הצאפטר יצא?
הדמות השנואה שלי kurozumi kanjuro הבגידה הוא זכור לי רע מאוד
ולגבי הפרק
אחלה פרק
שכחתי איך קוראים לו אבל ההוא שהיה המלך של וונאו
אורוצ׳י הנבלהה
איזה פרק ואו
טוב אז ראשית, אפתח בכך שטרם צפיתי בפרק, כמנהגי אני קורא קצת את התגובות של הנאקמה שלי לאהבת וואן פיס.
מפה לשם, ראיתי שכולם התרגשו מהפרק, כפי שהיה צפוי מהתקציר בפרק הקודם, אבל האמת שכמה כבר אוכל להתרגש? האם וואן פיס לא הצליחה כבר להוריד לי ים של דמעות רבות כל כך בחיי, עד שכבר נגמרו לי המים בעיניים?
ואז צפיתי בפרק בעצמי:
היא מסמלת את ערך החיים כנגד כל הסיכויים, אפילו שכל העולם נגדה על לא עוול בכפה. ולא פחות מכך – היא מסמלת את ערך ה"חברות" בעולמנו (דבר שלפעמים בחיי השיגרה קצת נשחק, בפרט אחרי שמתערבבים עם כל מיני טיפוסים זולים ומשונים), כמאמר חז"ל – "קנה לך חבר". חבר אמת הוא אדם שרק איתו תוכל להיהפך לגירסה הכי גבוהה של עצמך, הוא השותף שביחד תלמדו את העולם והחיים. . .
וכאשר ברובין מצוות כובעי הקש עסקינן, אז יש לציין שאין לך חבר גדול יותר מלופי (!), החבר האולטימטיבי והאידאלי, הדמות הכי גברית שקיימת בעולם הסיפורת בלי ספק בכלל (כשאני מדבר על גבריות איני מכוון לענק מאלבאף או לסופר סאייה, וקל וחומר לא לפיראט גס רוח כבלאקבירד, אלא אני מתכוון לחבר הכי ערכי שיכול להיות ביקום). שבצמתי T הוא כלל לא חושב פעמיים וכולו מונע מסולם ערכים של המוסר שלו, למרות שיש קונפליקטים עם שיקולי נוחות כבדי משקל או פחד, לעולם הוא לא יאכזב ולא יפקיר בשום צומת – הצלת חיים, הצלת כבוד והצלחה פסיכולוגית כאחד. הוא משמח לבבות שלא ידעה האנושות. האור האופטימי שהקרין לליבה של רובין בפרט, ולליבם של כל צוות כובעי הקש בכלל, הוא גדול מנשוא. מדובר בשמש אנושית ("ניקה"?). וכשרוצים להתבונן בוואן פיס על מהות החברות – פשוט מסתכלים עליה ומיד הכל מוחשי, כיצד השפיעה על רובין לטובה. לדעתי, רובין היא אומנם המשל החד ביותר, אבל הנמשלים הם כל צוות כובעי הקש כולם בלי יוצא מהכלל.
אז כן, רובין את מלכה. כיצד שרדת את כל השנים הללו כנגד כל הסיכויים? ורבים גלי הים שנשברו על פנייך, אך לבסוף – כן פגשת את החברים המיוחלים שסאול איחל לך. (או ניבא?) מגיעים לך חיים טובים, וזכית בהם ביושר.
וסאול כזה נשמה טובה שפשוט לא הצלחתי להפסיק לבכות כשחיבק את רובין ושיבח אותה, בפשטות, באותנטיות, אך מכל הלב הענק שלו!!!!!!
כל אדם החפץ להיות מורה (או אפילו הורה הגון), צריך להסתכל על סאול בקפידה; הספיקו לי כמה סצינות להבין שמדובר בקורס מבוא להוראה: להאמין בילד, להעצימו עם כל הלב, ולהעניק לו חקה וללמדו דייג כדי שיוכל הוא לדוג דגים במו ידיו המועצמות.
אז כן, מהפרק המרגש של קומה ובוני – לא בכיתי ככה. תודה לוואן פיס שבכל פעם מחדש מפגישה אותי עם עצמי, ומגרה אותי להכיר את הצדדים הפנימיים שבנפשי טוב יותר.
אקאינו חד משמעית, לא מספיק שהוא הרג את אייס מול העיניים של לופי, הוא גם שיחרר פקודה בלי אישור מקוזאן כדי לפוצץ את ספינת ניצולי אוהארה, הוא כזה פסיכופט שמבחינתו הוא יטבח באי שלם על מנת להרוג פיראט אחד שלא פוגע בחפים מפשע, אני מבין למה קוזאן עזב את המארינס והצטרף לבלאקבירד כדי להראות שהמארינס מסוכנים בגלל אקאינו, גם קובי בכה לסיום המלחמה ואקאינו החליט שצריך להשתיק אותו בכך שהוא יהרוג אותו! חבל שסנגוקו עצר את גארפ כי אם זה לא היה קורה, גארפ היה מראה לו מה זה לפגוע במשפחה שלו! אמן לופי יראה לו מה מקומו!
למה אי אפשר לצפות בפרקים בוואן פיס ישראל? מתי יתקנו את הבאג?
פרק מטורף לגבי מי אני הכי שונא את כל הדרקונים השמיימים
וואלה גמר אותי הפרק הזה, איכשהו כל פעם הם מוצאים דרך לרגש מחדש
תודה רבה על התרגום! 🙂
תמיד נחמד לראות את לופי מתנהג יותר כמו קפטן, במיוחד בזמן שהוא מתקשר עם הצוות שלו.
ועכשיו לאיחוד של שאול ורובין, אין הרבה מה לומר שלא נאמר כבר. זה היה מרגש ולבבי, והשיר בסוף היה יפהפה. לא משהו שאכניס לפליייסט שלי, אבל די מתאים לסצנה. אהבתי במיוחד את השיחה של שאול ורובין לפני סצנת הבכי. זה מציג את האישיות הלבבית של שאול ואת האישיות הבוגרת והמפותחת של רובין. היא לא פרצה מיד בבכי או נתפסה בטריק של שאול, אלא דיברה איתו ברוגע, אבל אפילו העצמי הסטואי שלה לא יכלה בסופו של דבר לעמוד בפני הרצון להתנהג בצורה ילדותית יותר. והמראה של כובעי הקש שצופים בה היה הדובדבן האחרון שבקצפת באיחוד הזה. אם הייתי צריך לתת ביקורת, היא שהם בהחלט יכלו למתן את הפלאשבקים, אבל זה בסופו של דבר זניח.
תודה רבה על התרגום!
דופלמינגו הדמות הרעה ביותר שיעבד הרבה מתושבי דרסרוזה
ולקח מהם את החופש הפך אותם לעבדים ללא יכולת התנגדות
והרג את אח שלו
תודה רבה וחד משמעית אקאינו אין לי מילים להגיד עליו הרג את אייס פצע את לופי עזר משמעותית למוות של שירוהיגה אה גם קורוהיגה קשה להחליט
הרג אותי השיר בסוף אני כל כך אוהבת את רוביןןן
תודה רבהההה וכמובן שלאקיינו מגיע מקום חם חם בגיהנום
לא עדיף בשבילו מקום קר? נראה לי שהוא מסתדר בחום. 😉
חחחחחחחח חם או קר רק שימות כברררר אני רוצה נקמה מצד לופי כבר כל כך הרבה שנים ואנחנו עוד נקבל אותההה
עדיין בוכההה
ואוו איזה פרק מדהים תודה על הפרק
לגבי השאלה מי הכי שנוא מבחינתי הוא אקאינו
הדמות הזאת השאירה יותר מידי צלקות (במלוא מובן המילה) גם לדמויות וגם לנו הצופים
ספויילר מהמנגה
בדיבור על המנגה להשתמש בבקשה בתיבת הספויילר.
וכן, אני יודע שהשם שלו לא אומר עדיין כלום לצופי האנימה, אבל אתה מגלה להם למה לצפות כשהוא יופיע…
צודק טעות שלי חחחח
איכסה סאנג'י
אתה לא אמרת את זה עכשיוווו סאנגי הוא מטורףףף מה שטוי אנימיישן עושה לו זה נורא אבל הוא נורא מאגניב במנגה ובפרקים הישנים יותר של האנימהה
מה בדיוק טואי עשו לו? עשרות דיונים עם אנשים שבוכים על היחס שהוא מקבל באנימה ועד היום אף-אחד לא הצליח להוכיח לי את הטענה ההזויה שיש אג'נדה נגדו בסטודיו.
(ספויילר: אין אג'נדה כזאת, ורק לצורך הדוגמה, במאי האנימציה הראשי של האנימה הוא מעריץ של סאנג'י)
הוא אדם נורא
חתיכת סוטה מגעיל
איכסה
פויה
מצד אחד הוא סוטה, מצד שני הוא ג'נטלמן. בהתחלה הג'נטלמן גבר על הסוטה, אבל הטיים סקיפ גרם לסוטה להתגבר. גם אני לא סבלתי אותו בתקופה ההיא, עד שהגענו לאי העוגה השלמה, שבה שוב הג'נטלמן גבר על הסוטה וסלחתי לו. אם הוא לא היה פוגש את זף, הוא היה כנראה מחפיץ נשים בדיוק כמו האחים שלו. מזל שהוא כן פגש.
הדמות השנואה עליי הוא אקיינו שהרג את אייס
עבר הרבה זמן מאז שבכיתי ככה
,וואי גמרו אותי הפרק הזה
אקאינו, הוא מת ברגע שהוא פוגש את לופי
אורוצ׳י הנבלה איזה פרק כולי דמעות תודה
דמאלו בלאק על כל מה שהוא עשה בחזרה לשאבונדי
ברה, יש הרבה יותר גרועים ממנו.
קאריבו טפו בלאט ותודה על הפרק♡♡
דופלמינגווו