וואן פיס פרק 1178 מתורגם לעברית

עוד פרק חזק מאוד של וואן פיס השבוע… מצחיק לחשוב על האנשים שבתחילת אלבאף הסתכלו על ה- 2-3 פרקים הלא מיוחדים שקיבלנו (לתוכן הכי חלש של כל הארק mind you) והתחילו לבכות שעברנו לפורמט עונתי לחינם ולא ניכר שום שיפור משמעותי, כי 7 הפרקים האחרונים הם בפער ענק הרצף הכי ארוך של פרקים באיכות גבוהה ועקבית להחריד שהסדרה הזו ראתה אי-פעם. 25 פרקים שיוצאים השנה, ואנחנו עדיין זוכים לאחת הסדרות הכי איכותיות ויזואלית בטלוויזיה… אתם יכולים לדמיין בכלל מה היו יוצרים לנו עם לו"ז ההוצאה של אנימה עונתית רגילה (12-3 פרקים בשנתיים)?
אני כן חייב להודות שבגלל מריחות קלות בחצי הראשון וטעות קאנונית עם רובין (הגוף האמיתי שלה לא מורכב מעלי כותרת כמו מה שהיא מפריחה, היא לא לוגיה), 1178 יורד קצת בדירוג שלי והוא לא מהפרקים הטובים של שו מאטסוי בשבילי (Shō Matsui, הבמאי המצוין של פרקים כמו 1121 ו- 1135), אבל הוא בהחלט עדיין פרק סופר מרשים מהרבה בחינות. מאטסוי הוא מחניכיו של במאי הסדרה יאסונורי קויאמה, ומשמעות הדבר היא שיש לו נטייה יותר חזקה למשחק עם הצבעים בפרקים שלו מרוב הבמאים (כי זה ה-דבר שקויאמה ידוע בו), מה שהופך את הצבעוניות הניכרת של 1178 ללא מפתיעה בכלל, אם-כי עדיין מוערכת כמובן, שכן הוא משקיע מחשבה ברורה בהתאמת הצבעים לסצנות השונות על-מנת לחזק את האווירה שלהן. בנוסף, האהבה שלו לאיור מופשט ואף נטול הצללות היא תמיד מוערכת בעיניי בתור אוהב מוצהר וידוע של הסגנון הזה, אז אתם יכולים להיות בטוחים ששמחתי מאוד לראות את המאפיין האומנותי הזה שלו מופיע בסטוריבורד שלו לחצי השני של הפרק.
באשר לחצי הראשון, שהסטוריבורד שלו הגיע מהבמאי הראשי לשעבר מתקופת דרסרוזה והול קייק טושינורי פוקאסאווה (Toshinori Fukasawa), הוא כלל שפע נרחב של שוטים גרנדיוזיים המורכבים מתנועות המצלמה הדרמטיות שעבודתו על פרק 1144 גרמה לנו לצפות ממנו, מה שתרם לתחושת החשיבות של אירועי הפרק וגם פשוט נראה מאוד מגניב, אז אני מאוד מרוצה גם מהעבודה שלו.
מבחינת האיור, הפרק פוקח על-ידי במאי האנימציה קנג'י יוקוייאמה (Kenji Yokoyama) – שהוא סוס עבודה ידוע והאדם המבוגר ביותר בצוות הגרעין של הסדרה אם אני לא טועה – ועבודתו על הפרק הייתה איכותית וטובה. בהתחשב בכך שהוא עובד על האנימה בתפקיד זה מאז פרק 4 אני מאמין שהוא כבר יכול לצייר את הדמויות הראשיות שלנו מתוך שינה ושזה עדיין ייצא סביר, והעובדה שלמרות גילו הוא תמיד (אבל באמת תמיד) האנימטור שמצייר הכי הרבה לפרקים שהוא עובד עליהם גם כבמאי אנימציה גורמת לי נורא לכבד אותו על תרבות העבודה יוצאת הדופן שלו, אז למרות שיש טובים ממנו בצוות, אני תמיד שמח כשהשם שלו מופיע בקרדיטים.

מבחינת אנימציה, הפרק היה מפלצתי כתמיד. ג'ונגהיון ג'ונגבואה (Jonghyun JUNG-BOIX) צייר סצנה פילרית של פראנקי מחסל את אחד מיצורי החלומות, והאנימציה שלו פוצצה לי את המוח בכמה שהיא הייתה דחוסה בתנועות מפורטות ואיכותיות. שפת הגוף הייחודית של הדרקון, התנועות הריאליסטיות של בוני ולילית, האפקטים הרבים, הפיצוץ הדו-שלבי של הלייזר של פראנקי… פשוט וואו כמה שהסצנה הזו נראתה טוב, זה לא יאמן שאנחנו מקבלים כזו השקעה בדברים כאלה שוליים.
2 פרקים בלבד לאחר הופעתו הראשונה בסדרה (שבה גם הוא צייר את פראנקי מחסל יצור חלומות עם רדיקל בים עכשיו כשאני חושב על זה), ראן יאנג (Run Yang) הופיע בשנית כדי לנתב את הטאם לו (https://www.sakugabooru.com/post/show/208759) החבוי בתוכו לסצנת הריפוי של סומארז, וכמובן שעשה עבודה מדהימה. אנימציית האפקטים המטורפת בהתחלה ואנימציית הגוף הריאליסטית ברמות שלא יאמנו אחריה הן כמובן מדהימות בפני עצמן, אבל מה שבאמת מוכר לי את טבעה המעוות של הסצנה הם הטשטושים הגסים שהוא צייר לתנועות של סומארז מסדר את המפרקים השבורים שלו – הם גורמים לו להיראות כמו איזה גליץ' בעולם של הסדרה שלא אמור להתקיים, ובכך מחזקים מאוד את תחושת האיום שלו.
כמובן שגם נאוטושי שידה (Naotoshi Shida) לא יכל לפספס את כל הכיף, ובהיותו שידה צייר המון כהרגלו (במקרה הזה מעט יותר מדקה)… אבל מאחר והעבודה שלו הפעם הייתה מפוצלת למספר חלקים לאורך הפרק, אני אתמקד באחד האהוב עליי – והוא הקטע של רובין נלכדת על-ידי הקוצים של סומארז. אנימציה יפה וחלקה כתמיד שמביעה היטב את התוקפנות האגרסיבית שלו, וכמובן, איור נהדר ומפורט בהצללותיו – כרגיל לשידה.
נדלג לסוף הפרק ולחזרתו של ראן יאנג, אשר צייר את גיאבאן מסתער לעבר סומארז וכורת את ידו עם עוד מאנימציית הגוף הריאליסטית ומלאת החיים שלו, בתוספת של אנימציית רקע מרהיבה להצגת הריצה המהירה של אכלן ההרים על ענפי העץ אדם. לסיום, את המתקפה האחרונה של גיאבאן צייר ערבי-צרפתי אנטישמי אחד שלא אתן לו קרדיט כי טפו עליו, וגם הוא סיפק עבודה אדירה עם תנועות סופר תלת-מימדיות, משיכות מכחול עבות שמביעות באופן מגניב את עוצמת המתקפה, ציורים אקספרסיביים במיוחד, וכמובן הצגה מאוד יצירתית לטראומה של סומארז ממנו על-ידי שיקוף פניו הצעירים בעינו. סיום בומבסטי ומרשים לפרק יפה מאוד, אשר מכין אותנו היטב לצ'אפטר הדרמטי במיוחד שיעובד בפרק הבא…