וואן פיס צ'אפטר 1066 מתורגם לעברית!

אנחנו מתחילים עם סיפור הכריכה של הג׳רמה כמובן, שבו האחים וסיזר סוף-סוף חוזרים לג׳אדג׳ (עזבו את טוטו לאנד דיי בקלות… או שהצי של הג׳רמה עוד בשטח של ביג מאם?). זה פותח קוממאוד מעניין של חיבור של המדענים הגאונים האלה, שגם כמובן באופן מאוד מכוון וברור ע״י אודה נקשר לעובדה שאנחנו עכשיו בארק של המדען מ״ס 1 בוואן פיס – וגהפאנק.
אחרי כמה עמודים של הצוות מגלה את כל המידע הבסיסי שכבר היה לנו במשך שנים, אנחנו מתחילים את הדברים החשובים עם הפלאשבאק של וגהפאנק ואיך שהגיע לאוהרה, אשר נפתח עם הפאנל של הספינה. עכשיו, אני בטוח ב- 99% שיש משמעות אחרת ומרכזית יותר לבחירה באותיות PH על מפרש הספינה, אבל באותו הזמן, אני גם מאוד מתקשה להאמין שאודה לא ידע שהוא שם צמד אותיות עם משמעות מדעית (ספציפית, ביוכימית) מאוד גדולה – שכן pH הוא מדד לריכוז יוני הידרוניום בתמיסה מימית כלשהי (עזבו אני לא אכנס לזה מידיי פה) שמספר לנו על רמת החומציות/ בסיסיות של אותה התמיסה. במילים אחרות, זה מספר לנו כמה אותה תמיסה תהיה טובה בלהגיב עם חומרים שבאים במגע איתה – כאשר מיצי הקיבה שלנו, למשל, שה- pH שלהם הוא 2 (חומציות קיצונית מאוד) הם תמיסה שמגיבה טוב מאוד עם האוכל שנכנס לקיבה שלנו, ואותה התגובה היא אחד מהדברים שמפרקים ומעכלים את האוכל לגורמיו עבור השימוש של הגוף שלנו באותם חומרים שבו. (הערה צדדית: תסלחו לי על החפירה הלא נחוצה על ביוכימיה, אני פשוט חנון באופן כללי אז הרגשתי צורך להסביר את הבסיס של מה שאני מדבר עליו על הדרך) במילים אחרות, הנקודה שלי היא ש- pH הוא דבר מאוד חשוב, וגם מושג יחסית מוכר גם למי שלא מבין בדברים האלה, אז אני מתקשה להאמין שזה לא רפרנס מכוון מאודה.
וגהפאנק מספר לנו קצת על העבר של קלובר, ואנחנו מקבלים פאנל של קלובר הצעיר שממש מזכיר לי את נולאנד משום מה. העיצוב שלהם לא באמת כל-כך דומה, אבל הוא ממש נותן לי את אותה התחושה כמו הדמות של נולאנד בפאנל הזה, ואני מאוד אוהב את זה כי שניהם באמת היו חוקרים הרפתקנים שהם לא פיראטים, אז יש שם דימיון. בנוסף, הפרט על-כך שקלובר נעצר 10 פעמים הזכיר לי את קאידו חחחחח עם הדרך שבה הוא הוצג לראשונה בזואו.
אנחנו מגלים כי הודות לחוקרים הגיבורים של אוהרה הספרים של עץ הדעת שרדו את הבאסטר קול, מה שצובע את העבר של רובין באור חדש לגמרי. מסיפור של חורבן, טבח חסר הכרה, וכאב, זה הופך הרבה יותר לסיפור גבורה, אומץ, ונכונות לפעול למען החלום שלך עד הרגע האחרון – מסרים שהרבה יותר מתאים לחוקרים הגיבורים של אוהרה למות איתם, אז אני מאוד אוהב את זה.
וגהפאנק רואה ענקים אוספים את הספרים מהאגם, ולמרות שזה לא פרט שלי, אני כן חושב שחשוב מאוד לציין ולהביא לתשומת הלב של כולנו את העובדה שהענקים האלה הם לא אחרים מהצוות של היירודין, שהם חלק מצי הספינות של כובעי הקש. בהמשך אנחנו גם מגלים שהקפטן החבוש שלהם הוא לא אחר מסאול, ששרד את תקרית אוהרה והגיע איתם להציל את הספרים האלה. זה פרט מעניין, כי לא רק שסאול הוא לא ענק שמקורו באלבאף (כן, יש כאלה), אלה שהוא גם רואה את דרך החיים הלוחמנית והוויקינגית שלהם כברברית. אני לא אתפלא אם הסיבה שהוא פנה לאלבאף מכול המקומות היא פשוט כי אי הענקים שממנו הוא מגיע במקור הוא אי שמקושר לממשלה, וסאול היה חייב לחיות באוכלוסיית ענקים שלא בקשר עם הממשלה כדיי להסתתר עם הספרים, אז זאת כנראה הסיבה שהוא פנה לעזרתם.
לאחר מכן אנחנו נחשפים לעיצובו המלא של וגהפאנק המקורי בעמוד כפול סופר חכם של אודה שמעוצב כך שהפאנל של הפנים של דרגון מסתכל ישירות על הראש הענק של וגהפאנק ובכך מדגיש לנו את גודלו העצום. אנחנו מגלים שווגהפאנק בן 65 כיום, ומקבלים אישור סופי על הצד שלו בכום הנוגע לממשלה: הוא ללא ספק מסכים עם דרגון ורוצה להפיל את הטנריוביטו והשחיתות שלמעלה, אבל גם יודע שהרבה מהאנשים הקטנים למטה פשוט מאמינים שמה שהם עושים צודק ונכון. בנוסף, הוא יודע שבלי המימון הכספי האדיר שרק הממשלה מסוגלת לספק לו, הוא לעולם לא יוכל לקדם את המחקרים שלו, ליצור דברים, ולנסות לעזור לצבא המהפכה מבפנים, ולכן הוא הצטרף לממשלה. אגב, אני קופץ טיפה אחורה בעמוד, אבל שמתי לב גם לשורה המעניינת של דרגון על גדילת הראש של וגהפאנק. באותו זמן וגהפאנק בדיוק היה בתדהמה רגשית גדולה בגלל הסיפור של אוהרה, אז מה אם, בדיוק כמו סגן האדמירל סטרוברי, הראש שלו גדל כשהוא עצוב? אולי זו תכונה של גזע מסויים שהם שייכים אליו? לא נראה לי, אבל רק מעלה רעיון לאוויר.
וגהפאנק ממשיך לספר לרובין כי דרגון המשיך ובתוך פחות משנה בלבד הקים יחד עם איוונקוב וקומה, כאשר הגורם להחלטתו להקים את הצבא הזה למרות היותו, כך מסתבר, פציפיסט (רגעעעעעע אולי בגלל זה קוראים לרובוטים שווגהפאנק בנה פציפיסטות????? אוקיי זה הרבה יותר מידיי הגיוני לי חחחחח), היה התקרית באוהרה.
אחרי שרובין מגלה על הישרדותו המרגשת של סאול, ברצוני לדלג טיפה אל סוף הצ׳אפטר, עם חשיפתו של הווגהפאנק הראשי של היום. מעבר לזה שצורת ההתנהגות שלו והמילה קוואזר שהוא דוחף לסוף כל משפט מצביעות על-כך שהיציבות הנפשית שלו טיפה ירדה ב- 22 השנים האחרונות (אולי בגלל ניתוח המוח שהוא עשה לעצמו שתיכף אדבר עליו עוד?), והעובדה שהוא פשוט עיקם את הזמן והמרחב בכייף שלו בזמן ניסויי שיגור (מאיפה הוא השיג גישה ליכולות הפרי של ון אוגר?), אני רוצה לדבר על העיצוב שלו – כי יש לו 3 רבדים שאני זיהיתי. הראשון הוא הרפרנס לאיינשטיין, שאני בטח שכולכם ראיתם, וניוטון – עם התפוח על הראש. רפרנס דיי מובן ומתבקש כמובן, כי אלה 2 מדענים דגולים מההיסטוריה שאחראיים לכמה מהגילויים הגדולים אי-פעם בתחום הפיזיקה. הרובד השני הוא השימוש בתפוח, שכמו שכבר ציינתי בתגובות פה, מסמל באופן מטאפורי את פרי עץ הדעת (שלרוב מתייחסים אליו כאל תפוח למרות שאנחנו לא יודעים מה הוא היה) מהתנ״ך, דרך העובדה שלאחר שווגהפאנק השיג את המידע האסור מעץ הדעת של אוהרה הוא הגיע לרמה חדשה של אינטליגנציה והבנה של העולם סביבו אשר מסומלים ע״י הופעת ה״תפוח של עץ הדעת״ במקום מוחו. הרובד השלישי הוא דווקא אולי אפילו הפשוט מכולם: איפה… אתם יודעים, המוח שלו? המוח הענק הזה שראינו שהיה בראשו לפני 22 שנים? (שזה אגב כאילו סטראוטיפי ולא נכון להגיד שמוח גדול יותר = חוכמה רבה יותר, אבל טכנית, מוח גדול יותר משמע יותר תאי עצב במוח ויותר קשרים בין תאים במוח, מה שכן תיאורטית יכול לאפשר איחסון זיכרון רב יותר ויכולת מחשבה מהירה יותר… נטו תיאורטית, ולרוב זה גם פרקטית לא נכון, אבל עדיין) ובכן, התיאוריה שלי בנוגע למוחו של וגהפאנק היא שהוא בעצם הסוד לכול הווגהפאנקים השונים. מה שמקשר ביניהם באופן מוחלט של אכילה, שינה, שירותים, ואפילו דברים כמו ראייה (כפי שראינו כששאקה דיבר עם לילית בתחילת הארק כאילו הוא מסתכל דרך העיניים שלה) הוא המוח של וגהפאנק, שהוא כנראה היה חייב לנתח ולהוציא מהגוף של עצמו כדיי ליצור את הטכנולוגיה של כל הגופים השונים האלה והחלוקה ביניהם. בנוסף, יתכן מאוד שאותו הניתוח השפיע ברמה מסויימת על מצבו הנפשי של וגהפאנק, ולכן הוא מתנהג בצורה כל-כך ביזארית בסוף הצ׳אפטר. אלה כמובן הכול השארות, אבל הן נראות לי דיי חזקות וטובות, אז אני עומד מאחוריהן.