וואן פיס צ'אפטר 1192 מתורגם לעברית!

מכונת יריית השחר של קראקן היא טכניקה מאוד מעניינת של לופי. קודם כל, אני תמיד שמח לראות אזכורים לסורומה הנשמה של ברבור, וכמובן שיש גם את העניין של המתקפה של הדמיון לטכניקת "זיקוקי תמנון" מצ'אפטר 281 שתדהר כבר כתב עליו בקבוצת המעריצים, אבל אני רוצה להעלות משהו נוסף: בצ'אפטר 200, לופי השתמש בטכניקה בשם "אקדח שוטגאן", שכללה את אותו העיקרון של ניעור הידיים ליצירת דפוס תקיפה לא ברור, נגד קרוקודייל, והמתקפה הזאת הרבה יותר מזכירה את מכונת יריית הקראקן של 1192… חוץ מהשם. השם ממש שונה, מה שגורם לי לתהות אם אודה שאב השראה משני הצ'אפטרים האלה להמצאת הטכניקה הזו… במיוחד כי שניהם נגמרו עם פאנלים כמעט זהים של קרוקודייל ואנל חוטפים בזוקה לבטן, ולמרות שהפאנל של קליע השחר של ת'ור בסוף הצ'אפטר הזה די שונה מהם, הוא גם קצת מזכיר אותם.
זאת לא הפעם האחרונה שאני אזכיר בסיקור הזה את צ'אפטר 200, אגב. עם כמות הרפרנסים אליו בצ'אפטר הזה, אני מקווה מאוד שאודה מתכנן לצ'אפטר 1200 משהו שיצדיק את העובדה שהוא לא שמר את האירועים האלה למספר הזה…

מגן התוהו ובוהו עניין אותי גם-כן, שכן מצד אחד זה נראה שלופי כן גורם לו להתעקם עם האגרופים שלו (עושה אותו גמיש כגומי?), אבל מצד שני זה נראה שהוא גורם לידיים של לופי לאבד את הגמישות שלהן; כאילו, מתי בפעם האחרונה שמענו את לופי מדבר על "לשבור את העצמות", אם בכלל? וגם מהפאנל של היד שלו מדממת זה בהחלט נראה שהוא כמעט אם לא באמת שבר שם משהו. אני גם נוטה להאמין שזה משהו יותר רציני מקשיחות אדירה, כמו וורקורי באגהד, למשל, כי אז הייתי מצפה ממנו להכאיב ללופי – כמו שם – אבל לא "לשבור לו את העצמות". מעניין איך הכוחות של המגן הזה עובדים…
אה, ואני מת על הפאנל של אים מעל לופי בתמונה השנייה, אחת הקומפוזיציות היפות בצ'אפטר (עוד אחת שאהבתי אפילו יותר הייתה הצל של לוקי מעל אים).

הנאום של אוסופ היה מדהים מהרבה מאוד סיבות, ולכן אני עומד להסתכל עליו בחלקים מבחינת מה שהוא אומר על לופי, אוסופ, וגיאבאן:
מבחינת לופי, הסצנה הזאת באה לאחר תקופה די ארוכה שבה אודה הפך את לופי ליישות יותר ויותר מיתולוגית בעולם של וואן פיס, מה שהוביל לעלייה בתלונות על-כך שהוא כבר לא מרגיש כמו ילד הגומי הפשוט שהוא היה בתחילת דרכו, ובמקום זה הפך לדמות שנועדה על-פי הגורל לשנות את העולם, כמו נארוטו או איצ'יגו. עד הצ'אפטר הזה הביקורות האלה נראו מאוד מוצדקות, אבל כרגיל אודה מוכיח לנו שבזמן שאנחנו מתמקדים באירועים החדשים משבוע לשבוע, הוא משחק בטווח הארוך, וכל ההצגה השמימית הזאת של לופי נעשתה בכוונה על-מנת להכניס אותנו כקהל לאותה התפיסה השגויה של גיאבאן; הרי, לא במקרה מרבית ההשערות אחרי שלופי שופד היו שהוא יינצל בכך שהצוות יברח מאלבאף הודות להקרבה של גיאבאן או מישהו אחר. הכל נעשה בכוונה קפדנית שהובילה לרגע הזה, בו אודה משתמש באוסופ – שהוא הכי קרוב ל- self-insert של הקורא הממוצע שיש בין כובעי הקש – כדי להזכיר לנו מיהו לופי באמת, ולגעור בנו על-כך שחשבנו שיש איזשהו סיכוי שהוא ינטוש את אלבאף כדי לשרוד. הוא זורק לפח את כל ההקבלות ההיסטוריות לרוג'ר וג'וי בוי, ואת ההקבלות המיתולוגיות לניקה, וכמו לופי עצמו בצ'אפטר 1046, מזכיר לנו שזה לופי, ולא אף-אחד אחר. אותו הלופי שתמיד נותן את כל כולו, כפי שהוא אמר לקרוקודייל בצ'אפטר 200 שהוא תמיד רציני, ואותו הלופי שלא יוותר על החופש לבחור איך לחיות את חייו בעד שום דבר, גם אם הבחירה הזו שוות-ערך למוות. פשוט יפהפה…
מבחינת אוסופ, זאת אחת הסצנות היפות ביותר שלו בסדרה. בהתחשב בקשר המדהים שלהם כחברים, זה פשוט מתבקש שהוא יהיה האחד לתת נאום כזה על מיהו לופי, והעובדה שהוא אומר את המילים האלה בעוד שהרגליים שלו רועדות – ממש כמו שהן רעדו בפעם הראשונה שלופי (עם זורו ונאמי) עזרו לו בצ'אפטר 28 – רק עושה את זה יותר טוב, כי בדיוק כמו אז, אודה משתמש בעובדה שהוא רועד מרוב פחד כהוכחה הכי גדולה ומרשימה לאומץ האדיר שלו, ולנכונות שלו לבגוד באינסטינקטים של עצמו כדי לעמוד על מה שחשוב לו (מה שגם היה הסיבה שלופי החליט לעזור לו להגן על כפר הסירופ מלכתחילה). בנוסף על-כך, זה אולי קצת ניתוח יתר של פרט שלא אמור להיקרא עם המשמעות הזו, אבל העובדה שאוסופ עומד על הכתף של היירודין – פיזית ממוקם בגובהם של הענקים שהוא מעריץ וחולם להיות כמוהם, היא סופר יפה בעיניי, במיוחד כי הפעם הוא עומד שם בעצמו – ולא מונף בניגוד לרצונו כמו בדרסרוזה (שאגב, העובדה שהיירודין הוא זה שבזכותו הוא בגובה הזה בשתי הסצנות תומכת באפשרות שזה רפרנס מכוון) – מה שמראה את ההתקדמות שלו ביחס לאז.
לסיום, בכל הנוגע לגיאבאן, אני חושב שזה מגניב שאודה השתמש בו בתור הדמות בתוך הסיפור שמנסה "לכבול" את לופי בסיפורי הגורל והמיתוס סביב כמה שהוא לכאורה "חשוב" לעולם, שכן גם בתקופתו בפיראטי רוג'ר אנחנו יודעים שהיו לגיאבאן הרבה ויכוחים עם הקפטן שלו על ההחלטות הפזיזות שלו, וסביר להניח שהשנים הרבות שעברו מאז שרוג'ר מת גרמו לצד ה"מגביל" הזה שלו להתגבר – כך שאוסופ כאן למעשה מזכיר לו את העקרונות שהובילו גם את רוג'ר במסע האגדי שלהם. מעבר לכך, התהייה שלו "איפה הבחור הזה היה כל הזמן" היא מאוד מעניינת, כי… באמת איפה אוסופ היה כל הזמן? הוא לא הגיע לקרב עם היירודין, כי אנחנו ראינו אותו עדיין עם כובעי הקש כשהיירודין כבר יצא לקרב, אז איך הוא הגיע לפה? בהתחשב בכך שאודה דאג במיוחד להפנות את תשומת ליבנו לכמה שההופעה שלו פה היא מוזרה ופתאומית, המסקנה המתבקשת היא שמשהו מסתורי קורה כאן… אבל מה?

על העמוד הכפול האחרון (והמדהים) אין לי יותר מדי מה להגיד. תדהר כבר דיבר על היופי של אל השמש משמיד את מגן התוהו ובוהו והסמליות התנ"כית שכרוכה בכך, ולכן לא אחזור על זה, אבל מה שכן יש לי להוסיף הוא שזה מעניין לראות שהמתקפה האפקטיבית ביותר – ויש כאלה שיגידו האפקטיבית הראשונה – על אים, הגיעה משילוב הכוחות של "אל השמש ולוחם החירות", לופי, ושל "אל השמש והאדם שישמיד את העולם", לוקי. ככל שהזמן עובר, הרעיון שיש מצב שכל הפרשנויות על ניקה כ"אל החירות" ו"אל החורבן" הן חלקים שונים מאותו המיתוס השלם, ושהשילוב של הצדדים השונים האלה שלו הוא זה שיאפשר "להפוך את העולם על פניו", במילותיו של וואיטבירד (הציטוט לא באמת קשור אבל זה מאוד מעניין אותי שהוא בחר במילים האלה, בהתחשב בכך שהוא פגש את "העולם" בעמק האלים…).