נובל A (אייס) כרך 2 – פרק ראשון
וואן פיס נובל A (אייס) כרך 2
העולם החדש
נכתב על ידי: טאצויה האמאזאקי.
עיצוב תמונת שער: אייצ'ירו אודה.
תרגום לאנגלית על ידי: VIZ
תרגום לעברית: גיל ומור.
עריכה לשונית: מור.
הגהה: Just Itay
פרק 1
-1-
היבשת הרציפה שמקיפה את העולם ומפצלת אותו לשני חצאים נקראת 'הרד ליין'. כעת, דמיינו שישנו קו ניצב החוצה את הרד ליין ומתחיל מהר הרוורס.
זהו הגראנד ליין.
הגראנד ליין והרד ליין מפצלים את העולם לארבעה ימים: איסט בלו במזרח, ווסט בלו במערב, סאות' בלו בדרום ונורת' בלו בצפון. ישנן שתי רצועות חסרות רוח המכונות 'קאלם בלט' ומקבילות לגראנד ליין, המפרידות אותו מהימים האלו ומונעות שיט דרכן. לפיכך קיימים בעולם חמישה ימים עיקריים, כאשר הגראנד ליין הוא הציר המרכזי.
לפני כשמונה מאות שנה – במשך תקופה הנקראת על פי הפונגליפים 'מאה השנים האבודות' – הושמדה ממלכה גדולה על ידי עשרים מלכים ושבטיהם. המלכים האלה הקימו ממשלה עולמית חדשה ושלטו מעיר הבירה מארי ג'ואה כמעמד שליטים חדש – הדרקונים השמימיים.
הסיפור הזה פשוט מקובץ מתוך תאוריות של היסטוריונים נודעים ושל אלה שהוגלו מהבירה הקדושה. הסיפור האמיתי לוט בערפל. כל הטקסטים והרישומים אבדו עם הזמן, והדבר היחיד המתייחס לקולות העבר הוא מילים שנחקקו באבן עתיקה שאינה נשחקת בידי כוחות הטבע.
בהווה, שלטון הממשלה העולמית נשמר על ידי כוחו הצבאי של חיל הים באמצעות סמכותם האולטימטיבית של חמשת הגורוסיי, המכהנים להנאתם של בני המעמד העליון, הדרקונים השמימיים. מדינות החברות בממשלה העולמית מקבלות זכויות, אחריות וביטחון באמצעות השתתפות בישיבת המועצה המכונה 'הלבלי', אבל המדינות והארצות שאינן משתייכות לה קיימות באזורים נידחים יותר. הרחוקים שבהם הם השטחים של ארבעת היונקו, לעיתים עם דוגמאות להשתייכות כפולה, למשל מדינות חברות בממשלה העולמית הנמצאות גם תחת השפעתם של פיראטים גדולים.
-2-
מארי ג'ואה הקדושה נמצאת לאורך הרד ליין בצד הנגדי של העולם מהר הרוורס. עשרת אלפים מטרים בדיוק מתחתיה נמצאת מערה תת־ימית בקרקעית הים המשמשת כנקודת מעבר בין החצי הראשון של הגראנד ליין לחציו השני, המכונה העולם החדש.
נקודת מעבר זו היא לא אחרת מאשר ממלכת ריוגו, הנקראת גם אי אנשי הדג.
האי המרכזי של ממלכת ריוגו נמצא בתוך בועת אוויר ענקית. בקצה הנמל הפנימי הקטן עגנה ספינה מצופה למסע תת־ימי. למעלה הייתה בועה קטנה יותר ובה ארמונו של המלך נפטון, המחובר לאי באמצעות צינורות מעבר מיוחדים.
"מעולם לא הייתי עד למראה כזה… הוא כל כך יפה… נשבע…" מלמל איש במסכה, כותב הערות בספר זיכרונות קטן.
השקיעה האירה הכול בכתום בהיר, חיוור.
עץ השמש הגדול, איב, התנשא לגובה של יותר מעשרת אלפים מטרים והביא את האור מפני השטח אל קרקעית הים דרך גזעו. הלילה כמעט ירד שם למעלה. כאן למטה, בתוך בועה עמידה מיוחדת העשויה משרף עץ, שילוב האור והחמצן תמך במערכת אקולוגית ייחודית. אלמוגים, צמחים, אפילו יערות – עשרת אלפים מטרים מתחת לפני השטח, אי אנשי הדג היווה סביבת חיים מיוחדת משלו. בגלל החמצן, הוא יכול היה לתמוך לא רק באנשי דג שיכולים לנשום במים, אלא גם בבני אנוש.
"יפה, מפחיד… אולי ככה מרגישים דגי אקווריום…"
"אל תקרא את זה, וואלאס", התפרץ האיש במסכה, סוגר את ספרו כשמישהו התחיל לקרוא אותו בקול רם מעבר לכתפו.
"אתה חייב לתת לי לקרוא את זה מתישהו, דיוס. איך קוראים לזה, יומן הרפתקאות? מיהאר לימד אותי לקרוא."
וואלאס היה טיפוס מוזר. הסנפירים המחודדים שלו גרמו לו להיראות בוגר ומאיים, אבל למעשה הוא היה קרוב יותר לגיל הנעורים. הוא היה איש דג עקרבן.
"טוב שלמדת. אבל זה יותר כמו טיוטה בשבילי מאשר משהו שאפשר להראות לאחרים. אני אחפש ספר הרפתקאות טוב וראוי להביא לך יותר מאוחר."
"ספרים הם נדירים באי אנשי הדג. המים הורסים את הנייר."
"אני מבין. כן, זאת תובנה חכמה מאוד."
האיש במסכה – שנקרא בהתאם 'דיוס במסכה' – אהב לכתוב בספרו רעיונות לסיפורים. חלומו היה לכתוב יום אחד ספר הרפתקאות ימי, בסגנון דומה לספר 'האנשים המתרברבים', מאת לואיס ארנוט.
"בכל אופן, אני שמח שהצלחנו להגיע בבטחה. אומרים ששבעים אחוז מספינות בני האנוש המנסות להגיע לאי אנשי הדג טובעות בניסיון."
"מולדתך היא מקום יפה, וואלאס. אני מבין למה כל כך הרבה פיראטים מסכנים את חייהם כדי לבקר כאן."
צוות הפיראטים של דיוס שט בגראנד ליין, ואחרי שגרמו לתקרית גדולה בארכיפלג שאבונדי, הם עשו את דרכם מתחת לגלים עם ספינתם המצופה כהלכה. הספינה שלהם, פיס אוב ספאדיל, השלימה בהצלחה מסע שנכשלים בו 70% מהניסיונות ועגנה באי אנשי הדג. הם בוודאי הצליחו הודות לעזרה שהציע וואלאס, תושב המקום לשעבר שיודע איך להסתדר בקרקעית הים.
"בטח, אבל לא גדלתי כאן. גדלתי במחוז אנשי הדג."
"הא? יש כאן עוד איים?"
ראית בדרך לכאן את הספינה הענקית הטבועה ההיא, לא? קוראים לה נוח."
ליד הספינה האימתנית נמצא אי אחר, צדפה ענקית בבועה. המקום הזה היה יותר כמו שכונת עוני לאנשי דג בעלי מוניטין מפוקפק, כמו פיראטים וגנבים.
"שכונת עוני, הא? אני מניח שבכל מדינה זה אותו דבר. צוות השמש ההוא – גם הם היו אנשי דג פיראטים?"
"כן, רבים מהם היו ממחוז אנשי הדג. הם היו כמו גיבורים בשביל נערי רחוב כמונו. אבל אתם, בני האנוש, לא צריכים להתקרב לשם. אתם תאבדו את חייכם."
אנשים עדיין זוכרים את פיראטי השמש, שהפכו לאויבים הידועים לשמצה של האנושות כאשר הם פתחו במתקפה כנגד מטה חיל הים עצמו.
היחסים בין בני האנוש לאנשי הדג לא היו טובים. בני האנוש ראו את אנשי הדג, בעלי העליונות הגופנית המולדת, כאיום. היו אנשי דג שראו את בני האנוש כמין נחות. אז בני האנוש, עם היתרון המספרי שלהם, דיכאו את אנשי הדג באמצעות הכוח של הממשלה העולמית.
בתחילת עידן הפיראטים הגדול, המוני בני אנוש פיראטים מיהרו לעולם החדש דרך אי אנשי הדג וחטפו בנות ים צעירות רבות בדרך.
הן הפכו לשפחות יקרות באופן בלתי הגיוני.
פיראטי השמש עדיין המשיכו להיות פעילים לאחר מות הקפטן שלהם, גיבור אנשי הדג, פישר טייגר, אבל כמה שנים קודם לכן יורשו של פישר טייגר הצטרף לשבעת השיצ'יבוקאי, וכעת הוא מציית לממשלה העולמית. ככל הנראה, התוצאה הייתה שאי אנשי הדג הפך למקום בטוח ופתוח יותר מבעבר. אבל זה לא תרם דבר לפתירת הבעיות האמיתיות בין בני האנוש, אנשי הדג ובנות הים.
בכל אופן, זה לא היה מקום שפיראטים יכלו להתעכב בו זמן רב.
"אדון דיוס", אמר איש צוות אחר, אדם שחבש מסכת גולגולת וענד שפע של אביזרים שקשורים לשלדים. הוא נראה די מאיים.
"היי, סקאל."
השם של הבחור היה סקאל. הוא אהב לאסוף ציוד פיראטי, אחד התחביבים שלו היה לעלות על ספינות פיראטים שמצאו חן בעיניו ולעבוד שם כמלח נחות בזמן ההפלגה. הידע שלו על פיראטים היה ברמת אנציקלופדיה, והייתה לו הקשבה טובה יותר לפרטי המודיעין האחרונים מאשר לכתב נמרץ עבור סקופ.
"סיימנו עם המטען. אנשי הדג האלה נחמדים יותר ממה שציפיתי. המחירים כאן בשמיים, אבל עדיין…"
"היי, אנחנו 10,000 מטר מתחת למים. חייבים לצפות לדמי נמל מסוימים. איפה האחרים?"
"הם מיהרו לקפה בנות הים".
"לעזאזל", נאנח דיוס.
אחת מהאטרקציות המפורסמות באי אנשי הדג הייתה בנות הים היפהפיות. אינספור גברים היו מוכנים לסכן את חייהם בצלילה לקרקעית הים, כדי להגשים את חלומותיהם ולהשתובב עם בנות ים צעירות מלאות חיים בלבוש חושפני ביותר. כשהדבר היחיד שמפריד בין החיים למוות הוא כמה לוחות עץ, האי הזה היה גן עדן ששווה להפוך אותו ליעד הסופי של החיים.
"אתה מתכוון שהם ירדו לקרקעית הים רק כדי לבקר בבית קפה במחיר מופקע? הקפטן שלנו איתם, אני מניח?"
סקאל מלמל ולקח לו זמן למצוא את המילים. "אדון אייס… היה איתם… עד לאחרונה."
"שוב?"
"כן, שוב."
הוא הלך לשוטט. בדרך כלל קוראים לזה 'הלך לאיבוד', אבל הקפטן שלהם היה טיפוס מהסוג שטוען שפיראטי ספייד נמצאים בכל מקום שהוא נמצא, ובגלל זה הוא לא הבין עד כמה הבעיה שלו הייתה גדולה באמת.
-3-
בחלק המרכזי של אי אנשי הדג נמצא רובע מגורים העשוי אלמוגים ומגובב כמו כוורת דבורים. הקומות העליונות היו יקרות יותר, עם המון אור שמש – פישוורלי הילס, שם גרו העשירים. מתחתיהם, בתיהם של פשוטי העם היו מקובצים בצפיפות גדולה יותר.
וליד הקרקע, במסעדה שלא הייתה מהודרת כלל, התרחשה מהומה קטנה.
"מה יש לו?"
"הוא נרדם באמצע הארוחה!"
הלקוחות התלחששו ומלמלו בינם לבין עצמם, שולחים מבטים מזדמנים לעבר הדלפק.
באופן ספציפי, לעבר אורח אנושי צעיר.
על אף אור השמש, אי אנשי הדג היה עדיין עשרת אלפים מטרים מתחת לפני הים, וטמפרטורת המים המקיפים אותו הייתה די קרה. בכל זאת, האיש לבש רק מכנסיים קצרים, לראשו היה כובע, אך הוא לא לבש חולצה. היה נפוץ יותר לראות את בני האנוש המבקרים כשהם לבושים כאילו ביקרו באי חורף.
על זרועו היה גם קעקוע. זה לא היה דבר נדיר. רוב בני האנוש שביקרו באי אנשי הדג היו פיראטים, בסופו של דבר.
האיש הצעיר נראה כאילו הוא צנח כשפניו קדימה ישר לתוך צלחת הדגים הגדולה שנמצאה לפניו על הדלפק. בכל אחת מידיו היה מזלג עם חתיכת בשר נעוצה בקצהו. הוא נשאר ללא נוע, כאילו היה מת.
"אה, אדוני?" שאלה המלצרית.
"פווה!"
"אה!"
הוא הזדקף בפתאומיות, מסתכל סביבו בבלבול מוחלט.
"הא?" הוא הבחין במלצרית, ומסיבה בלתי ברורה הרים את הסינר שלה כדי לנגב את פניו.
"יההה!"
"איזה סוג של אשת דג את, גברתי?" שאל האיש הצעיר, המנומש, בעל המבט הממזרי, כשהוא מתקרב אליה. המלצרית לא הייתה בטוחה כיצד להגיב.
"צ־צלופח ♥."
"אם כך, גברתי, אני רוצה עוד פאי צלופחים. וספל של הדבר המבעבע הזה."
"יהההה!" צווחה המלצרית אשת דג הצלופח, מתפתלת בחזרה למטבח.
"פיו… איך ישנתי," אמר האיש הצעיר, מגרד את ראשו. "ממש התעלפתי לרגע."
באותו הרגע הוא קלט שכל הסועדים האחרים הסתכלו עליו. למה הוא נרדם באמצע הארוחה? אולי הוא חולה במשהו?
"מצטער שהפרעתי לארוחה שלכם, אנשים." הוא התנצל, והמשיך לבלוס את האוכל שלו.
האיש החריג מאוד עם הנימוסים, שהופיעו בתזמון מוזר, התמיה את האורחים האחרים, אבל נראה שהם הסכימו להעלים עין, וחזרו לשיחותיהם בשולחנות שלהם.
"התעלפת בזמן שאתה אוכל? מה זאת אומרת?"
"הממ?" האיש הצעיר הרים את ראשו.
צלחת של פאי צלופחים הונחה לפניו, אבל היא לא הגיעה מהמלצרית. הגיש לו אותה איש בעל מראה פראי ששיערו הארוך קשור מאחור.
"יש לי ספינה, אתה מבין? בצוות שלי יש אנשים קשוחים ואנשים חכמים, אבל רק דבר אחד חסר לנו."
"מה?"
"אין לנו טבח. אז כשאני זוכה לאכול אוכל טעים במקום כזה, ליבי מתעלף מרוב אושר."
"הו, רוב תודות!"
"איזה סוג איש דג אתה, אדוני?"
"אני למעשה בן ים מסוג ברוטולה רב־בינית. ולפני שתבקש, אין לנו ברוטולה היום."
"מממ," מלמל האיש הצעיר, מרים את הפאי החם, שרק הוצא מהתנור, שהיו בו כמה ראשי צלופחים, ודוחף אותו ישר לפיו. אכן, החלק התחתון של בן הים הסתיים בסנפירי דג.
"יש לך אומץ להיכנס לכאן לבד, פיראט צעיר." אמר בן הים מסוג ברוטולה רב־בינית מאחורי הדלפק.
"באמת? היי, זה טעים!"
"לא שמעת על התקיפות שאירעו לאחרונה באי אנשי הדג? הן קורות לפיראטים בני אנוש, ואפילו לאנשי דג שמשתפים איתם פעולה."
"נשמע אלים… כן, זה בהחלט צלופח מצוין."
"היי, תקשיב לי."
"אז מי תוקף את מי?" שאל האיש הצעיר בעודו לועס.
"זה התחיל לפני שנים. המלכה אוטוהימה של ממלכת ריוגו נרצחה." הסביר בן הים, בעודו מנגב כוס במטלית.
הוא תיאר כיצד עד לפני כמאתיים שנה, אנשי הדג ובני הים סווגו על ידי בני האנוש כ'דגים'. באותה התקופה הורשתה ממלכת ריוגו סוף־סוף להצטרף לממשלה העולמית ולהשתתף בלבלי, ועידת מנהיגי העולם. אולם בני האנוש המשיכו לבוז לאנשי הדג, ובאופן טבעי גם אנשי הדג לא ראו את בני האנוש בעין יפה.
המלכה אוטוהימה דיברה בלהט על דו־קיום עם בני האנוש, ואספה חתימות עבור העצומה שלה.
"המלכה אוטוהימה באמת רצתה שנחייה איתכם, בני האנוש, בשלווה. אבל מישהו שהרעיונות שלה לא מצאו חן בעיניו התנקש בה."
"אה…"
הבחור הצעיר התבונן בקיר. נתלתה שם מודעת מבוקשים, אבל לא ממודעות המבוקשים שהממשלה העולמית וחיל הים היו מפרסמים. זו הייתה מודעה מטעם ממלכת ריוגו בלבד.
שם האיש המבוקש היה ואן דר דקן.
"ומי שעשה זאת היה האיש הזה?" שאל האיש הצעיר, מצביע על המודעה.
"לא, זה מקרה אחר."
זו הייתה אגדת ים שהועברה בין מלחים רבים מפה לאוזן. ביום סוער, קפטן פיראטים אחד השתגע וזרק את כל הצוות שלו לים, מטביע אותם. אלוהים כעס על מעשיו של הקפטן ודן אותו לעינויי נצח, כשגורלו נחרץ לשוטט בים לעולם.
לאצבעות של אדם מת אין צורך באבני חן. האפלה מסתירה אפילו החרטות שלו.
למצוא אותו! למצוא אותו! האוצר הטבוע נמצא בהישג ידי.
אני האיש העשיר בעולם.
קפטן ואן דר דקן!
זו הייתה האגדה על ספינת הרפאים המפורסמת ששוטטה בקרקעית הים, הידועה בשם "ההולנדי המעופף".
"לא משנה איזה דור של ואן דר דקן ישנו עכשיו, בכל מקרה הוא איש דג פיראט שאכל פרי שטן. מי שמע אי פעם על דבר כזה?"
פירות שטן נחשבו כהתגלמות שדי הים. כל מי שנגס בפרי כזה קיבל כוחות משונים וחזקים – אפשרות להפוך לחיות חזקות ולציפורים, או להפוך את גופם ללהבים או פצצות, או אפילו להפוך לתופעה טבעית כמו אש וקרח.
"פרי שטן, מה?"
היה לזה רק מחיר רציני אחד, קללה שהעניק פרי השטן. בתמורה לכוחותיו, האדם שרכש אותם הפך להיות אויבו של הים. אם האדם נפל לים, לא רק שהכוחות האלה כבר לא עבדו, אלא הוא גם איבד את הכוח לשחות או לצוף בכוחות עצמו.
"משהו מצחיק בקשר לזה?"
"אתה חייב להודות, איש דג שלא יכול לשחות זה די מצחיק." אמר הבחור הצעיר, נוחר בבוז כלפי תמונת הפיראט המבוקש בשם ואן דר דקן.
"למלכה אוטוהימה, זיכרונה לברכה, היו שלושה בנים ובת אחת. ותאמין או לא, ואן דר דקן, חסר הבושה הזה, ביקש מהבת, הנסיכה שירהושי, להתחתן איתו."
"וואו. זה פשע כאן לבקש ממישהי להתחתן?"
"זה פשע כשמי שמבקש הוא מטריד בלתי רצוי. הוא ממשיך לנסות לכפות עליה לקבל את הבקשה שלו."
בקיצור, איש הדג הפיראט, ואן דר דקן הזה, איש שאינו יכול לשחות, השתמש בכוחות פרי השטן שלו כדי לאיים על הנסיכה שירהושי ועל משפחת המלוכה של ריוגו. על מנת להתגונן מפני המתקפות שלו, היא נאלצה להסתתר במשך שנים במקום שנקרא מגדל הצדפה.
"נשמע אלים."
"זו התקופה בה אנו חיים."
"אז מה עושה המלך, אם כך? הוא בטח די קשוח אם הוא מלך, נכון? הוא לא יכול לשמור על ביטחונה של בתו?"
"הא?"
"אם הוא לא יכול, זה נשמע כאילו הוא חשוף לסכנה של מהפכה מתקרבת." העיר הבחור הצעיר, לוגם עוד לגימה מהמשקה שלו.
"תיזהר בדברים שאתה אומר כאן, בחור." המוזג הפסיק לנגב את כוסו.
"מצטער. טעות שלי. אני פיראט, אני זר כאן. לא משנה לי מה קורה במקומות שאני רק עובר דרכם." אמר האיש, מכרסם את אחד מראשי הצלופח מהפאי. היה לו תיאבון בוער כמו להבות המלחכות שדה יבש אחרי בצורת.
"הזכרת מהפכה. לא יקרה כזה דבר. ישנם שני אנשים שיטפלו מייד בכל ניסיון כזה."
"שניים?" שאל האיש הצעיר, כשקולו מתגבר בעניין רב בפעם הראשונה מאז שהחל בן הים לדבר. המתח הורגש היטב באוויר. הוא היה בערך בגובה 185 ס"מ ובשנות העשרה המאוחרות שלו. לפניו המנומשות ולגופו הגמיש עדיין היה מראה נערי, אבל היה ברור כי הוא לא מישהו שכדאי לזלזל בו.
"אחד מהם הוא אדם שאתם, בני האנוש, מכנים אותו בשם 'ג'ינביי, אביר הים'. הוא מכהן בתפקיד שיצ'יבוקאי."
"שיצ'יבוקאי…"
"ובקשר לזה, יש שמועות על איזה טירון פרוע צעיר שלא מזמן סירב להצעה להצטרף לשיצ'יבוקאי. בכל אופן, הסיבה היחידה שג'ינביי שם היא בגלל פיראטי השמש, צוות שהוקם על ידי הגיבור הלוחם בעבדות, פישר טייגר, שהוא–"
"אני לא מתעניין בעבר." אמר הבחור הצעיר כשהרים את כוסו והחזיק אותה מעבר לדלפק למילוי. בן הים הברוטולה מילא אותה מהחבית שמאחוריו, נועץ בו מבט.
"ומי השני? מי באמת שולט באי אנשי הדג? המלך? שיצ'יבוקאי?" שאל האיש הצעיר, מביט בקצף הטרי שצף בספל שמולא.
"אדוארד ניוגייט."
זה כבר היה שם משמעותי.
"אי אנשי הדג הוא השטח של היונקו שירוהיגה. המלך נפטון הוא חבר ותיק של שירוהיגה. אז לא יתרחשו כאן שום מהפכות."
הלקוחות במסעדה החלו ללחשש בינם לבין עצמם.
"ראית את דגל הפיראטים של שירוהיגה מתנופף מעל הנמל?"
"לעולם לא אשכח את היום ההוא! הוא אמר משפט ופתאום התעסקות עם אי אנשי הדג הפכה להיות מחוץ לתחום!"
"שירוהיגה מגן על האי הזה בעזרת הדגל והשם שלו!"
"אנחנו בוטחים בפיראט שירוהיגה יותר מאשר בממשלה העולמית!"
מעודדים על ידי המשקאות שלהם, אנשי הדג הלקוחות המשיכו להלל את שמו.
איש דג הברוטולה, בעל זקן התיש, דיבר על היום שבו הגיע אדוארד ניוגיייט. זה היה לא הרבה אחרי תחילת עידן הפיראטים הגדול, כאשר אי אנשי הדג מצא את עצמו מותקף בידי סערה של פיראטים.
"יש לי חוב לנפטון מהימים בהם היינו צעירים." אמר שירוהיגה, פורש את דגלו על פני אי אנשי הדג מתוך כבוד לקשר שלו עם המלך, איתו הוא חלק משקאות וחברות.
הפיראטים האחרים היו המומים. הם נהנו לבזוז ככל העולה על רוחם. והנה הוא כאן, הפיראט החזק ביותר בעולם, מונע בעדם.
"למה הוא לצידם של אנשי הדג?!"
"תפסיקו לשדוד את הממלכה של החבר שלי, פרחחים זבי חוטם!"
"אני מכריז על אי אנשי הדג כשטח שלי!"
בהכרזה הפשוטה הזאת, אי אנשי הדג הפך סוף־סוף למקום בטוח. אף פיראט שביקר שם לא העז להתעסק בחטיפות או ביזה. הם יכלו להיות רק מבקרים שלווים, החולקים את הכבוד הראוי לשירוהיגה, כפי שדרשו כללי המוסר.
"שירוהיגה, מה?"
הבחור הצעיר היטה לאחור את ספלו ורוקן את שארית המשקה שלו. זה היה כמעט כאילו הוא התכוון לבלוע את שירוהיגה עצמו.
"פיו, תודה על הארוחה." הבחור הצעיר הטיח את ספלו על הדלפק ונעמד.
"מה שמך, איש צעיר?" קרא אחריו בן הים הברוטולה.
האיש הסתובב והביט בו בקצרה.
"אני רק טירון פרוע צעיר. ההוא מהסיפור שלך, למעשה."
דממה.
"שמי הוא פורטגאס די אייס. אפילו כאן, בקרקעית הים, אתם עוד תשמעו הרבה את שמי, בין אם תרצו בכך או לא."
המסעדה הייתה דוממת לחלוטין.
"אייס…" אמר בן הים. "אז מה הסיפור עם הקעקוע הזה?" הוא הצביע על הזרוע השמאלית של הבחור הצעיר. בקעקוע היה כתוב ASCE, אבל על ה־S היה איקס.
האם ייתכן שמישהו יקעקע את שמו עם שגיאת כתיב?
פורטגאס די אייס רק חייך, כאילו לומר, אל תשאל שאלות טיפשיות. הוא עזב את המסעדה ללא מילה נוספת.
הלקוחות הביטו בבן הים הברוטולה, המומים.
"אלאדין…"
"קשה לקלוט אותו. הוא באמת כל כך אמיץ? או בור? או פשוט טיפש?"
לא היה אף פיראט שלא שקשק למשמע שמו של שירוהיגה. בוודאי שלא טירון.
אפילו מישהו עם באונטי של תשע ספרות שעובר דרך אי אנשי הדג לא יהיה כל כך טיפש עד כדי לגרום צרות בשטח של שירוהיגה.
אלאדין בן הים, חבר צוות פיראטי אנשי הדג, פשוט שילב את ידיו וקימט את מצחו. "עכשיו מה אומר לג'ינביי?"
"אוי!" התנשמה מלצרית הצלופח.
"מה קרה?"
"הלקוח הזה עזב הרגע בלי לשלם…"
"מה?!"
-4-
בין אנשי הדג היה חוק עתיק, לעולם לא לחלוק את דמם עם בני האנוש.
משמעות הדבר הייתה בלי עירויי דם. בדרך כלל ממילא היו אלה בני האנוש שנמנעו מלקבל דם של אנשי דג. הגיבור, פישר טייגר, מת מפני שאף בן אנוש לא הסכים לתרום לו דם כדי להצילו, כך סופר.
בזמן שזה קרה, באי אנשי הדג פעל בצללים ארגון סודי. הוא שם לו למטרה לא רק בני אנוש, אלא גם אנשי דג שהעזו לעבוד איתם.
על פני השטח, "חנויות אדם", בהן נקנו ונמכרו עבדים, היו יעדים נפוצים לפעילויות טרור. וראיות די מוצקות גם הצביעו על כך שהחברה הסודית הזו עמדה מאחורי ההתקפות הללו.
"וכשהחנות עלתה באש, כל בני האדם נספו איתה!"
"הללו את הגיבור! הרימו כוסית! מגיע לבני האנוש האלה!"
במחוז אנשי הדג, ילדים כמו וואלאס גדלו כשהם שומעים את המבוגרים סביבם מהללים את אלה שביצעו את ההתקפות. ביצוע פעולות טרור הפך אותם לגיבורים. זה היה כמעט כאילו הם התחרו ביניהם כמה דם אנושי הם יכולים לשפוך.
"זו מלחמת קודש!"
בשיא עלייתה של התנועה הזו, המלכה אוטוהימה, ששאפה לחיים בהרמוניה עם בני האנוש, נרצחה.
דגלו של שירוהיגה אולי הגן על אנשי הדג מפיראטים, אבל בסופו של דבר, הוא רק טשטש את הבעיות שאיתן התמודדו אנשי הדג בינם לבין עצמם.
"השמש כל כך רחוקה מהמקום הזה," מלמל אייס, מרים את מבטו לגובהו העצום של עץ השמש, איב.
לא היה לו קשר למקומות בהם עבר, והוא לא התכוון להתערב שם בעניינים. אף על פי כן, הוא ידע שלא משנה עד כמה אנשי הדג ניסו להימנע מלהתמודד עם השנאה המעוותת ששמרו בליבם, ולא משנה כמה במסירות אספה המלכה חתימות בניסיון לשפר את המציאות המכוערת, זה לא יוביל לשום דבר טוב.
השנאה מעוורת את עיניהם של הנדבקים בה, ומעוותת את ליבם לפני שהם מבינים מה קרה.
המלכה אוטוהימה נרצחה בעקבות התגלמות השנאה ששכנה באי אנשי הדג במשך דורות רבים. בני האנוש לא היו האויבים היחידים של אנשי הדג. הם היו מסוכסכים גם בינם לבין עצמם…
בנמל של אי אנשי הדג…
"דיוס הלך לקנות מצרכים" אמר מיהאר, שומר הספינה, כשאייס חזר לפיס אוב ספאדיל.
למיהאר היה עבר יוצא דופן ביחס לפיראט: הוא היה מורה לשעבר. מפני שהוא היה הכי מבוגר, שאר חברי הצוות קראו לו "סנסיי", והוא לימד את מי שלא היה יכול אפילו לקרוא כותרת של עיתון לקרוא ולכתוב. הוא גם היה צלף ממש טוב ברובה.
"הבחור הזה תמיד ממהר. כמובן שהוא לא יכול לעשות כלום אלא אם הוא מוכן לכך לחלוטין." גיחך אייס.
דיוס במסכה היה מסוג האנשים שחשו צורך לאסוף מים, לשמור אספקת מזון, לבנות ספינה חסונה, ואפילו לבדוק את מזג האוויר לפני הזמן, לפני שהוא ניסה לחלץ את עצמו מאי נטוש בים הרחוק.
"ואתה לוקח יותר מדי את גורלך בידיך כשאתה יוצא, אייס."
"אתה חושב? טוב, אם אתה מאזן אותנו, אז אנחנו פחות או יותר בסדר. איפה האחרים?"
"לומדים שיעורי בגרות בבית קפה בנות הים".
"הו, לשם הם הלכו?! למה הם לא הזמינו אותי?" התלונן אייס.
"הם אמרו שזה לא יהיה כיף אם הקפטן יהיה שם וימשוך את כל תשומת הלב לעצמו. למרות שסקאל מנסה להבין את המהלכים הבאים של חיל הים."
"חיל הים?"
"המידע נוטה להתפשט כאן, באי אנשי הדג. לא סביר שהממשלה תשב בחיבוק ידיים ותיתן לטירון שסירב להצטרף לשבעת השיצ'יבוקאי לברוח בלי שום תגובה מצידה."
"אוף. כל הדבר הזה פשוט מעצבן." נאנח אייס, וירק קיסם שלעס.
חמשת הגורוסיי זימנו את אייס להצטרף לשבעת השיצ'יבוקאי כשהיה בארכיפלג שאבונדי, אבל הוא סירב, ובוודאי, ייתכן גם שהוא חיסל קצין בחיל הים תוך כדי כך. הקצין היה כולו רעש וצלצולים, סגן אדמירל בשביל הרושם, אבל האנשים בדרגות הגבוהות בחיל הים לא אהבו שכבודם הוכתם בצורה כזאת.
משהו זינק אל הסיפון.
זו הייתה חיה, חתול. זה היה זן נדיר של שונר בגודל של פנתר בוגר. במלתעותיו היה דג ים עמוק, מדמם, עם מראה מעוות.
"גררררר… מיאו."
"היי, קוטאצו. נראה שהשגת לעצמך חטיף."
אייס גירד את צווארו של חתול הבר שנשא את הדג ששמו היה קוטאצו, שהתיישב לצידו. החתול הענק גרגר בסיפוק. או שהוא מצא את הדג בנמל, או שהוא קיבל אותו מאחד אנשי הדג הדייגים, מכיוון שלא היה סביר שהוא ימכור אותו. אייס אסף את קוטאצו במהלך מסעותיו. החתול נתפס במלכודת שהוצבה על ידי ציידים שחיפשו אחרי חיות למופע צדדי, ואייס הציל אותו. בגלל זה, הוא היה זהיר ליד אנשים, אבל מאוד מגונן על אייס. כשהיה קר, הוא תמיד חיפש את אייס ולא עזב אותו.
"נראה שקיבלנו את ארוחת הערב שלנו הלילה", אמר מיהאר, מציץ בדג הים העמוק שבמלתעותיו של קוטאצו.
"נזיד הפיראטים המיוחד שלה, הא?"
"כן."
"אם כבר מדברים על זה, איך הולך עם חיפוש הטבח? שנפרסם את ההצעה? אנחנו צריכים לעשות משהו לגבי החולשה הגדולה ביותר של פיראטי ספייד."
"חולשה? כן, האוכל נורא." מיהאר ניגב את משקפיו. "די קשה לקרוא לנזיד הפיראטים שלה אוכל…"
הם דיברו על באנשי, פיראטית חביבה ובעלת מראה גברי. בלי טבח בספינה, לא הייתה לה ברירה אלא לקחת אחריות על הבישולים. כל מה שהיא ידעה לעשות היה להרתיח, לצלות או להגיש אוכל לא מבושל, בלי תיבול חוץ מקצת מלח.
"עם יד על הלב… אכלתי אוכל יותר טוב כשהייתי עם השודדים." אמר אייס, נזכר בילדותו בהר קורבו.
"יש אפשרויות מוגבלות לבישול בים, ואנחנו קבוצה של גברים ללא כישורים ביתיים… חוץ מזה, זה לא כאילו היא אימא שלנו."
"ואם תתלונן, היא תמעך לך את הגולגולת במצקת הברזל שלה. אה, סליחה, גברתי. אנחנו תמיד מעריכים את הבישול שלך." אמר אייס, והתנצל בפני האישה שלא הייתה שם.
קול קרא מלמטה והוא רכן מעל המעקה הצדי. למטה על המזח עמד דיוס, זועף. סקאל גם היה איתו.
"איפה הסתובבת, אייס?"
"השגתי אוכל, זה הכול." אייס ניתר למטה אל המזח.
"טוב… בסדר. ברגע שנעמיס את המצרכים, צריך להפליג מכאן."
"חכה! עדיין לא הייתי בקפה בנות הים!"
"אתה לא חייב להיות שם."
דיוס תפס את גב הצווארון של אייס לפני שהוא הספיק להתחמק. וואלאס כבר הלך לקפה בנות הים כדי לקרוא לכל המטומטמים לחזור לספינה.
"בחייך, עוד טיפה זמן לא יזיק. גם אני רוצה לראות את בנות הים."
"אתה רואה בנות ים כל הזמן. קדימה, חיל הים בדרך. הם רודפים אחרינו."
"באמת?"
"באמת."
דיוס הושיט חתיכת נייר.
חי או מת! (Dead or Alive!) פורטגאס די אייס!
זו הייתה מודעת מבוקשים של חיל הים, הגרסה העדכנית.
"אחת, עשר, מאה, אלף…"
"אתה שווה מעל מאה מיליון. זה עלה. הממשלה העולמית לא מראה רחמים כלפי מישהו שמעז לסרב להצעת השיצ'יבוקאי שלהם ולהראות להם."
סכום הבאונטי לא תמיד מתאים ישירות לרמת כוח הלחימה. יש האומרים שזוהי מידת הסכנה הנשקפת לממשלה העולמית. לכן, לפיראטים הפועלים בגראנד ליין עשוי להיות באונטי גבוה יותר מאשר לאלה מאזורים מרוחקים, והתנגדות לממשלה העולמית או גרימת נזק לדרקונים השמימיים משמעותה פעולת נקם בצורת באונטי גבוה בהרבה, כהרתעה לאחרים.
"חה חה!"
"זה לא מצחיק." אמר דיוס, מזעיף פנים עוד יותר.
"באמת? אני חושב שזה כיף."
"כן, כמובן שתחשוב ככה. כי זה מי שאתה." אמר דיוס, מבין שאין טעם להסביר לו את זה.
שניהם נפגשו באי סיקסיז האבוד והקטלני שנמצא באיסט בלו ונמלטו משם יחד. אייס ודיוס הקימו את פיראטי ספייד, ומשם הם לקחו את הצוות כבר עד לכאן. הבאונטי של הקפטן שיקף את זה – הערכה על כל מה שהם עשו ביחד.
הוא עשה מספיק כדי לעשות לעצמו שם בתור טירון. הזמן להתבלט הסתיים. מרגע זה ואילך, הצוות יצטרך להמשיך לנצח ולשרוד בעולם החדש, בים שבו רק פיראטים אמיתיים נשארים.
דיוס היה מודאג. כל ההכנות שלו נבעו כתוצאה מתחושת החרדה שלו.
אבל לאייס לא היו דאגות כאלה. הוא לא פחד שיאכלו אותו ואז יירקו אותו. הוא זהר ושרף במהימנות, ממש כמו השמש, בכל יום ויום. בגלל זה, בשביל דיוס, ובשביל כל השאר, אייס היה…
"אממ, הא?!" גמגם דיוס.
אייס הרים את מבטו אל הדגל שהתנוסס בגאווה מעל נמל אי אנשי הדג.
הדגל של שירוהיגה.
"אני מכריז על אי אנשי הדג כשטח שלי.", אמר היונקו, אדוארד ניוגייט.
ובזכות ההצהרה היחידה הזו, הוא הרחיק את הפיראטים מהאי.
דגל הפיראטים שלו ייצג את הבטחתו. וללא פחד, אייס הושיט יד אל הדגל הזה.
"לא, אידיוט!" דיוס סינן לעברו. "אל תתחיל מריבות בלי שום סיבה. למה שתיצור לנו עוד אויבים?"
"אם אתה לא עומד בקצב, אתה יכול להישאר מאחור."
"אוח…"
"תישאר כאן ותרדוף אחרי בנות ים. אני לא אסרב לאף אחד שרוצה להישאר כאן. לקחתי איתי אנשים שהם אפילו לא פיראטים. אבל מה שאנחנו עומדים להתמודד מולו… הוא מסע כדי להגיע לפסגת הפיראטים. אני יכול להיעזר רק באנשים עם רצון להילחם. מי נלחם בלי סיבה? אם לא נוכל להתעלות על ארבעת היונקו, בשביל מה לכוון לפסגה בכלל?"
להבה קטנה הופיעה בכף היד של אייס. זה היה הכוח שהוא קיבל מפרי השטן שלו, המרה־מרה נו מי, מסוג לוגיה. ברגע שהוא נגס בפרי הזה הוא יכול היה להפוך את עצמו ללהבה.
"בסדר, הבנתי. אבל בכל זאת, אייס, אל תעשה את זה."
"בוס, אם תשרוף את הדגל הזה, יש יותר מעשרה מפקדים בפיראטי שירוהיגה עם עשרות צוותים אחרים תחתיהם שכולם ירצו להשמיד אותנו לנצח." הזהירו סקאל ודיוס.
"רגע, לשירוהיגה יש כל כך הרבה אנשים תחתיו?" שאל אייס.
"כל כוחותיו מונים עשרות אלפי אנשים."
"אז זאת הפסגה, הא?" אש אפפה את גופו של אייס.
"אני הולך להניף את הדגל שלי. את הדגל של פיראטי ספייד, שיישא איתו את המוניטין שלי. זה העולם החדש!"
הדגל עלה באש.
להבה עטפה את הדגל הנושא את הסמל של שירוהיגה.
בדיוק אז, וואלאס חזר עם שאר החבורה.
הם ראו את הקפטן שלהם הופך לאש. הבעות רבות ושונות נראו על פניהם, אך איש מהם לא רעד מפחד.
"נו, באמת. למה אתה מקשה על עצמך את החיים ככה?"
הם היו צריכים לצאת שוב לדרך לפני שהאירוע יצא מכלל שליטה פעם נוספת, הבין דיוס. הוא התחיל לתת פקודות לצוות.
"מה הדבר הראשון שנעשה בעולם החדש?" שאל סקאל את הקפטן.
"נצטרך לחלוק כבוד."
"אני מכיר אותך, אייס. אתה הולך לכסח אותו כדי לעשות לעצמך שם, נכון?"
"תעשה לי טובה, סקאל. עזור לי לגרום לכך שארבעת היונקו האלה, האנשים האלה שחושבים שהם כל כך גדולים וחזקים ובטוחים בתארים שלהם, לא יוכלו להתעלם יותר משמי."
סקאל ראה את השאפתנות הבוערת מאחורי מילותיו של הקפטן שלו כמו התגלמות הלהבה שלו, והנהן בשקט.
"אז בואו נפליג… לעולם החדש!"
יחד עם הדגל הבוער, הם נופפו בשמו של פורטגאס די אייס.
למען התהילה.
בליבו של אייס הייתה שנאה מעוותת כלפי האיש שהוצא להורג כפושע הגדול והמפורסם בעולם, גול די רוג'ר. זה היה מרד חסר מילים נגד האב שמעולם לא פגש, דמות שהיעדרותה ייסרה אותו. בתוכו היו דברים מלוכלכים ומכוערים שהוא לא רצה לזכור. דברים לזרוק לאש, שתהפוך אותם לאפר.
כשידיו כמו הלהבות.
אייס שאף להפוך למפורסם יותר ממלך הפיראטים. הוא רצה מספיק תהילה כדי להפוך את הדף בספר ההיסטוריה לעידן החדש. מספיק כדי להוביל מהפכה עולמית. כדי לעשות דברים גדולים. מפני שאם הוא לא ישיג זאת, ידע אייס ששנאתו העמוקה כלפי אביו וכלפי העולם כולו, תהרוג אותו.
אני אחיה בלי חרטות.
הוא נשבע זאת עם הקעקוע שעל זרועו השמאלית. לכן, הוא לעולם לא היה יכול להישאר במקום אחד.