נובל A (אייס) כרך 2 – פרק שני
נכתב על ידי: טאצויה האמאזאקי.
עיצוב תמונת שער: אייצ'ירו אודה.
תרגום לאנגלית על ידי: VIZ
תרגום לעברית: יסמין.
עריכה לשונית: תדהר.
פרק 2
-1-
זרמי המים העמוקים.
אומרים שלוקח 2,000 שנה למים שמכים בקו האדום ושוקעים לקרקעית הים לעלות שוב לפני השטח. מפלצות, קללות, נשמות המתים, הים הרבה יותר גדול מחיי אדם, ארצות, מסורות, או כל היבט אחר של הסיוויליזציה האנושית. לכן אנחנו פוחדים מהים ומכבדים אותו.
ברגע שעוברים את המערה שבקרקעית הים בסמוך לאי אנשי הדג, מגיעים לחציו השני של העולם.
משם אפשר לתפוס את זרמי המים שנושאים את הספינה למעלה, הרחק מהמעמקים המסתוריים שלעולם לא יזכו לראות אור יום, ולטפס איתם לגובה של אלפי מטרים, למקום בו המים הקפואים של המעמקים משתנים לגמרי.
ברגע שמגיעים למים המוארים, ברגע שהטמפרטורה עולה והאור מפציע, ברגע שהמלחים רואים סוף סוף את אור השמש דרך המים ושכבת העטיפה של הספינה, הם מבינים שהם השתחררו מכלוב הדממה הנצחי ומלחץ המים הקטלני.
עם תחושת השחרור הזאת מגיעה גם תחושה נוספת, אותה התחושה שדחפה אותם לצאת לים בחיפוש אחר הרפתקאות בזמנו, תחושה המשתוקקת ללא נודע למרות הפחד מפניו, המעורבת עם תחושת שמחה בלתי ניתנת לתיאור.
זהו האור המוביל לעולם החדש.
רוב הפיראטים ששרדו את המסע לאי אנשי הדג, למרות הסיכויים המפחידים של 70% להיכשל בו, מצאו את עצמם מוקפים בתחושה שונה לגמרי ברגע שהם הגיעו לעולם החדש:
“אני לא רוצה למות! בואו נחזור לפרדייס!”
דגל פיראטים הכולל גולגולת בוערת עם משקפי מגן וסמל ה"עלה" של הקלפים.
הספינה פיס אוף ספאדיל השלימה את המסע והצליחה לעלות מעומק של 10,000 מטרים ולהגיח בצידו השני של הרד ליין.
“אני רוצה לאכול קרם ברולה אצות, טארט אצות וסופלה אצות…”
“אתם גברים או לא?!”
אייס התחיל להתעצבן מהנוסטלגיה שחברי הצוות שלו חשו כלפי קפה בנות הים. הוא הסתכל בלהקות דגי המים העמוקים ששחו מסביבם.
“אין לך מושג, קפטן אייס, אתה לא היית שם! קולות השירה של בנות הים, האוכל הטעים באופן אלוהי…”
“תלמדו מקוטאצו!”
“גרררר… מיאו?”
קוטאצו זכה לקבל ראש של אחד מדגי המים העמוקים, והוא היה עסוק בללעוס ולבלוע את כולו, כולל העצמות והכל.
“זוכרים של מי הלהבות שמבשלות את הנזיד הזה?”
“כמובן שהכל בזכותך, קפטן. אנחנו מצטערים, קפטן. תודה, קפטן.”
סיר ענקי מברזל ישב ובעבע באמצע חדר האוכל של הפיס אוף ספאדיל.
עצי הסקה הם משאב יקר בלב ים, והם גם מעמידים את הספינה בסכנת שריפה, ולכן על המלחים להיות מאוד זהירים איתם – זה נכון, כמובן, לגבי כל הספינות האחרות בעולם. הפיראטים של ספינת "אס עלה" היו עניין שונה לגמרי, כשקפטן הספינה אכל את פרי ה"להבה־להבה" ויכל לשמור את אש הבישול בדיוק במידה הנכונה.
“לא אכפת לי אפילו אם זה נראה כמו אוכל לחתולים. זה חתיכת נס שאנחנו יכולים לקבל ארוחה חמה באמצע הים.”
“זאת לא מחמאה, אייס.”
“מצטער, גבירתי." הוא אמר לבאנשי שחבטה שתי מצקות זו בזו בזעם. חברי הצוות חזרו לקבור את המבט בצלחותיהם, ולמלמל דברים בסגנון של "עד כמה הנזיד טעים".
“בקשר לנושא הקודם, אייס,” אמר דיוס כמעט בלחש.
“הממ? מה אמרת?!”
“שאלתי אם אתה באמת מתכוון להיפגש איתו לגבי…”
אבל דיוס לא הספיק לסיים את המשפט לפני שהפיראט שצפה על התורן התפרץ לתוך חדר האוכל.
“קפטן! ספינות אויב!”
“מעניין…” אייס קפץ על רגליו כאילו הוא קיווה שדבר כזה יקרה. האחרים מיהרו לסיים את קערות הנזיד שלהם במהירות, לא מוכנים להפסיד ארוחה טובה.
“תקשיבו, בחורים! תשכחו מהחלשלושים. תחפשו את הפרס האמיתי… לגייס טבח לצוות שלנו!”
“כן!” קראו פיראטי ספייד.
באופק, ירדו ברקים מהשמיים על אי מרוחק.
עדיין היה אמצע היום, אבל מרוב עננים האזור נראה חשוך. השין סקאי היה דבר בלתי רגיל אפילו בשביל הגראנד ליין. סלעים וולקניים נפלו מהשמיים על ידי הוריקנים הרסניים פי כמה וכמה מהרגיל. אפילו סתם להפליג במים האלה הייתה משימה שקשה להשלים ולהישאר חי.
“תעשו לנו טובה… אנחנו רק מנסים לצאת מכאן!”
התחנן אדם לבוש כובע קפטן שקפץ על האדמה מול אייס.
“ולא טרחתם לבדוק את דגל הפיראטים? לא קלטתם שאתם תוקפים את פיראטי ספייד?” שאל דיוס את הקפטן של היריבים.
“לא ידענו. כל מה שרצינו זה את הספינה שלכם.”
“אין להם שום דבר בעל ערך, קפטן אייס" דיווח סקאל, שחזר לסיפון "הם ריקים לגמרי".
“זה לא מפתיע. מה הקטע של הפיראטים בעולם החדש? כולם קמצנים?” אייס גיחך. עושה רושם שהוא לא עומד למצוא כאן טבח.
“הספינה הזאת מתפרקת. זה נס שהיא עדיין צפה. אפילו אין טעם לפרק אותה בשביל חתיכות העץ.”
זאת הייתה הפעם השלישית שצוות ספייד הותקפו מאז שהם נכנסו לעולם החדש, אבל מאיזושהי סיבה, כל התוקפים שלהם היו במצב גרוע עוד לפני שהקרב התחיל.
“רצינו לקחת את הספינה שלכם בשביל לברוח! אנחנו רוצים לחזור לפרדייס! קדימה, תעשו לנו טובה!”
כולם רצו לחזור לפרדייס, לחזור לחציו הראשון של הגראנד ליין, למקום בו עדיין היה להם כבוד בתור פיראטים.
“בסדר, בסדר. שמעתי מספיק מכם. אין לכם שום דבר שימושי.” אייס כיוון את אצבעו אליהם, מחקה צורה של אקדח.
“ה-היי, חבר, על מה אתה מדבר? נוכל להצטרף לצוות שלכם. נצטרף לספינה שלכם. ואם תקשיב לעצה שלנו, כדאי לכם להסתובב ולחזור עכשיו. אתם ממילא תרצו לעשות את זה אחרי ש…”
פוווום
כדור אש נורה מאצבעו של אייס. הוא פגע ישירות בדגל האויב ושרף את כולו ללא זכר תוך מספר שניות.
״מצטער, אני לא מעוניין בדגל שלכם.״ הוא אמר, ונתן לצוות שלו את הפקודה לסגת.
״כנראה שזה דבר שגרתי בשין סקאי״, אמר דיוס. ״החזק הוא השולט. מי ששולט הוא מי ששורד. והחלשים שמנסים להתנגד לו מאבדים הכל ונאלצים לברוח.״
״נשמע כמו מקום נחמד.״
״אם נחזור לשיחתנו הקודמת, אתה באמת מתכוון להיפגש עם ארבעת היונקו, אייס?״
״האם אי פעם אמרתי משהו כזה בצחוק?״
״זה… זה מוקדם מדי! א–אני מתכוון… אם מדברים על שאנקס אדום השיער…״
שמו של שאנקס אדום השיער מוזכר בדרך כלל כמילה נרדפת לעידן הפיראטים הגדול עצמו. אנשים הרבו לדבר על התקופה בה הוא נלחם במיהוק עין־הנץ, הסייף הגדול ביותר שחי אי פעם. למרות ששאנקס איבד את זרועו הוא עדיין נחשב לאחד מארבעת היונקו, לצידו של אדוארד ניוגייט- ״שירוהיגה״, שרלוט לינלין- ״ביג מאם״, וקאידו- ״מלך החיות״.
״המקורות שלנו בממשלה הגדירו את זה ככה: מי שמצליח להכעיס את אדום השיער, מגלה מהו פחד אמיתי.
ואם כבר מדברים על פחד, מי שישבור את חוקי הנימוס של שירוהיגה, יפחד אפילו יותר.
מי שיהרוס את מצב רוחה של ביג–מאם יתפלץ מרוב פחד. והעובדה שקאידו קיים, היא כבר מפחידה בפני עצמה. אבל לא היה לגמרי ברור מאיפה הממשלה השיגה את המידע הזה.
״יש שמועות שאדום השיער היה חבר בצוות של מלך הפיראטים…״
באותו הזמן שירוהיגה וביג מאם כבר היו פיראטים בעלי שם, לאחר מכן התווספו אליהם שאנקס וקאידו, הפיראטים של הדור הבא. שאנקס היה חבר צוות על הסיפון של ספינתו של גולד רוג׳ר, שנקראה אורו ג׳קסון, שם הוא שירת ישירות תחת פיקודו של מלך הפיראטים.
״סיפור מעניין.״ אמר אייס ״ואחר כך אדום השיער איבד את זרועו באיסט בלו.״
כששאנקס היה צעיר יותר הוא היה מוצב בכפר על אי מרוחק. יום אחד כנופיית שודדים עשו צרות לאיזה בר בסביבה. מנהיג השודדים לעג לשאנקס. הוא אמר שכל הפיראטים הם חלאות, וזרק בקבוק שיכר על ראשו.
״מה אתה חושב שהוא עשה לו בתמורה, דיוס?״
״אני מניח שהשודד הזה הפסיק לנשום זמן קצר אחר כך.״
״אתה טועה. אדום השיער פשוט צחק, והתנצל על הצרות שהוא גרם לו.״
״אתה רציני?״
אבל זה לא היה סוף הסיפור. השודדים חטפו ילד מהכפר. אותו ילד רצה להיות פיראט יותר מכל דבר אחר. כשהפיראטים נראו חלשים, הוא כעס מאוד ותקף את השודדים בלי לחשוב.
כשאדום השיער שמע שהשודדים חטפו את הילד ופגעו בו, הוא חזר עם הצוות שלו וכיסח להם את הצורה. הוא אמר להם: "אתם יכולים לשפוך עלי משקאות, לזרוק עלי אוכל, אפילו לירוק עלי, ואני רק אצחק ביחד איתכם. אבל אף אחד לא יפגע בחבר שלי, ולא אכפת לי אפילו אם יש לו סיבה מוצדקת לכך.״
״איפה שמעת את הסיפור הזה, בוס? אפילו אני מעולם לא שמעתי אותו.״
״האם… פגשת פעם את אדום השיער, אייס?״
גם דיוס הגיע מהאיסט בלו, שם הוא ואייס נפגשו.
אבל זה לא היה הכל. אביו של אייס היה לא אחר ממלך הפיראטים, גולד רוג׳ר, ודיוס היה האדם היחיד בצוות שידע את זה. אם אדום השיער באמת היה חבר צוות שלו, אייס יהווה עבורו קשר לצוות הישן.
״לא.״ אמר אייס ונענע בראשו ״עדיין לא פגשתי אותו, אבל אני רוצה. מלך הפיראטים לא מעניין אותי. אבל הבן אדם הזה שירת בצוות בעידן הפיראטים הקודם, והיה לו מושב בשורה הראשונה של ההיסטוריה. לאחר מכן הוא הצליח להתקדם ולהפוך לאחד היונקו. הייתי רוצה לדעת איך אדום השיער הצליח בכך.״
אולי הוא יוכל לסדר משהו. משהו שיוכל להביא לנעיצתו של דגל פיראטי ספייד באי אנשי הדג, האי דרכו כל המלחים והפיראטים עוברים.
״אני יודע שאתה לא אומר דברים כאלה בלי לחשוב עליהם. אבל אנחנו מדברים על יונקו. זה כמעט בלתי אפשרי לפגוש את האנשים האלה פנים אל פנים.״
הכל היה שונה עם הפיראטים של העולם החדש. ממש בסדר גודל אחר.
במקרה של שירוהיגה, אדוארד ניוגייט היה דמות אב בשביל חברי הצוות ששירתו תחתיו, והוא הסכים לקבל ״ילדים״ חדשים יחד עם כל חברי הצוות שלהם. כך הוא הצליח לבנות לעצמו כוח די גדול, שכלל יותר מאלף פיראטים, ובנוסף לכך אפילו עשרות אלפים שקשורים אליו באיזושהי דרך. עם כוח כזה הוא הצליח להרחיב את הטריטוריה שלו יותר ויותר. כוח הפיראטים שלו, והאיים שנמצאים ברשותו, כמעט משתווים בכוחם לצי.
עסקים חוקיים כמו מסחר, עבודה בנמל, ובתי עסק של פונדקאות, שתייה, אוכל, בתי הימורים ואולמי הופעות – וגם עסקים לא חוקיים כמו הברחות נשק ושכירי חרב שנשלחים למלחמות באיים השונים – כל סוג של פעילות כלכלית, מניבה רווחים גם לפיראט שהאי נמצא תחת חסותו. הדגל שאחד מארבעת היונקו מספק מציע הגנה עצומה, אבל הוא מגיע גם עם מחיר. מחיר שיכול להגיע עד מאות מיליונים – תלוי ברמת הרווחים של העסקים באי – אם לא יותר.
הדבר הראשון שצוות פיראטים חדש היה צריך לעשות, עם כניסתו לחלק הזה של הים, היה לשלם עבור החסות של אחד מארבעת המלכים האלה ולהניף את דגלו. כך הם יכולים להצטרף לאחד המבצעים שלהם, ובטחונם מובטח. זה לפחות מה שקורה בדרך כלל.
״אייס, אנחנו לא מניפים דגל של אף אחד מהיונקו. לא משנה מה התוכנית שלך, ברגע שהם יתחילו לרדוף אחרינו, לא תהיה לנו דרך לשרוד.״
״שכחת איפה אדום השיער נמצא, סקאל?״
״אייס, אתה מקשיב לי בכלל?״
״הו, אני יודע איפה שאנקס אדום השיער נמצא.״ צייץ הקפטן של צוות האויב.
״הא?״
״את אדום השיער יותר קשה למצוא משלושת האחרים, אבל לאחרונה היו שמועות שהוא נמצא על אי מסויים.״
הקפטן אמר להם את שם האי.
״אני מקווה בשבילך שאתה לא מנסה לשחק איתנו משחקים.״
״חכה רגע, אדון דיו, אי החורף הזה הוא אחד מהאיים שקיבלנו עליהם מידע.״ טען סקאל.
״קדימה, לכו לשם אם בא לכם להיהרג, לאדום השיער לא ממש אכפת מחיים של אחרים. הוא מגן על החברים שלו אבל כלפי זרים הוא לגמרי חסר רחמים. הוא לא יוותר אפילו קצת לטירון שבקושי הספיק להיוולד, במיוחד לא לחסר נימוסים כמוך. חה חה חה חה!״
מילותיו של קפטן האויב נתלו באוויר כמו קללה.
-2-
כל אי בגראנד ליין שייך לאחת מארבעת העונות. יש איי אביב, קיץ, סתיו וחורף. ולכל אי יש גם ארבעה עונות משלו. למעשה, בגראנד ליין יש 16 עונות. קיץ על אי קיץ הוא החם ביותר, והחורף על איי החורף הוא קר במיוחד. כשהאביב מגיע אל אי אביב אפשר למצוא שם את הפרחים היפים ביותר, והסתיו על איי הסתיו מספק מראות מדהימים של צבעי שלכת. הרד ליין הוא למעשה שילוב של כל איי העונות האלה. חילופי העונות תלויים באי בו אתה נמצא, ללא קשר לעונות שפוקדות את העולם באותו הזמן.
מעל המערה באי החורף התנוסס הדגל של ציור הגולגולת עם שלושת הצלקות – סמל הפיראטים של אדום השיער.
״יום חמים היום.״
״השלג מתחיל להינמס – זה נדיר.״
אם היה מספיק חם בחוץ בשביל שהשלג יתחיל להפוך למים, זה נחשב ליום חם באי הזה. האיש שהבחין בכך היה הקפטן אדום השיער, ובן בקמן, אחד מאנשיו, היה האיש שענה לו.
״בימים כאלה בדרך קורה משהו רע.״
״בחייך, אל תדבר ככה, לתחושות הבטן שלך יש נטיה מדאיגה להתברר כנכונות.״ אמר חבר צוות עם ראסטות בשיערו בתשובה להכרזה של לאקי-רו בעל הפרצוף העגול שלעס נתח עצום של בשר באותה הצורה בה אדם אחר היה אוכל חטיף קטן.
תושבי האיים הניחו שהיונקו גרים באחוזות מפוארות ושברשותם כל המותרות האפשריים. אצל חלק מהם זה באמת היה המצב, כמובן. שרלוט לינלין, למשל, המנהיגה של פיראטי ביג מאם, הייתה פיראטית זקנה ומשפחתה כללה 43 בעלים, 46 בנים ו-39 בנות. כל 129 האנשים האלה, בתוספת האנשים שנישאו לילדיה, שלטו על חלק נכבד מהים שזכה לשם ״טוטולנד״, וביג מאם עצמה גרה באי עוגה ענקי, בו נמצאים כל הממתקים שהיא אי פעם תוכל לאכול.
בניגוד אליה, שאנקס הפליג בספינה קטנה יחסית, בשם ״רד פורס״ עם צוות מצומצם של לוחמים חזקים במיוחד, ונדד בין האיים השונים.
הגיע הזמן להתכונן לארוחת הערב. קצת אחרי שמשתה הפיראטים התחיל, בו הם זללו את מה שהם הצליחו לצוד במהלך היום, נשמע רעש מחוץ למערה. המדורה שחברי הצוות ישבו סביבה ריצדה והיבהבה, כאילו זרקו לתוכה בול עץ נוסף.
״תראו תראו… מצטער שאני מפריע למסיבה שלכם. הריח הנפלא הזה פיתה אותי לבוא לכאן.״
הדובר היה איש צעיר. הוא עטה גלימה ולבש מכנסיים קצרים. איך הוא הצליח להגיע עד המערה במזג אוויר מושלג שכזה כשהוא בקושי לובש משהו? בנוסף, איכשהו לא נפל על גופו אפילו פתית שלג אחד.
״אתה זה שעשה את כל הרעש בחוץ?״
חברי הצוות של אדום השיער נראו מפוחדים, כאילו הם כבר ידעו שמישהו כמוהו הולך להופיע שם.
״אני מכיר את האיש הזה. זה אגרוף האש… זה הפיראט שסירב להפוך לשיצ׳יבוקאי.״
״מצטער, בוס… הוא פתאום הופיע כאן ואמר שהוא רוצה לחלוק לך כבוד.״ אמר חבר הצוות ששמר בחוץ. הוא היה אחד החדשים. ולמרות שהוא מיהר, הוא עדיין הצליח להגיע רק כמה רגעים אחרי אייס.
״הוא רוצה לחלוק לי כבוד?״ שאנקס זרק עוד בול עץ לתוך האש.
האש הבהבה כמה זמן עד שחזרה למצבה המקורי.
האקי.
זה היה איום. אבל לאיש הצעיר לא היה אכפת. הוא לא היה כזה חלש והוא לא איבד את ההכרה בגלל דבר כזה.
״לא התכוונתי לזה ככה.״ אמר הצעיר, אגרוף האש אייס. ״רק רציתי להציג את עצמי. סלח לי על ההפרעה, אדוני. זה כבוד גדול לפגוש אותך.״ אמר אייס פתאום. הוא הרים את ידיו עם כף היד כלפי חוץ, כדי להראות שאין לו כוונות רעות.
שאנקס הטה את ראשו בבילבול כלפי המעשה הבלתי צפוי הזה. הוא הסתכל על אנשי הצוות שלו. חלק מהם נראו זועמים, אבל חלק נראו משועשעים והסתכלו על הנעשה בעניין כמו במופע בידור.
״אם כך, אשיב על ברכתך.״ אמר שאנקס. וגם הוא הרים את ידיו במחווה דומה. בעולם התחתון זאת הייתה הדרך הרשמית להראות שפניך לשלום ושאתה לא מתכוון להשתמש בטריקים זדוניים.
כך היה נהוג גם בתקופה הקודמת. הפיראטים אימצו מנהגים שהיו נפוצים בקרב כנופיות המאפיה, המהמרים ופושעים אחרים. אבל זו עדיין הייתה מחווה מיושנת. בימינו כבר לא רואים אותה הרבה.
״אממ… נולדתי בבאטרילה בסאות' בלו וגדלתי באיסט בלו. שמי אייס. למרות שאני חדש בעסק, אני כבר ידוע בתור אייס אגרוף האש בקרב הפיראטים, ושמו לי על הראש סכום צנוע של… אממ… כמה זה היה?״
״מאיפה אני יכול לדעת?״
״הבחור הזה בקושי מסוגל לומר משפט שלם.״ צחק אחד מהיושבים סביב המדורה.
״גדלתי בכפר קטן ואני לא טוב בדיבורים. אני מבקש את סליחתכם. בסדר בחורים, הגיע הרגע להציג את האדם החשוב ביותר הערב!"
״אתה מדבר עם הצוות שלך? איפה הם?״ שאל בן בקמן.
אייס הסתובב. אף אחד מפיראטי ספייד לא נמצא איתו.
״אה… אה, נכון, זה רק אני כאן. לא רציתי להפיל עליך את כל החבורה.״ הוא אמר.
״יש לך הרבה אומץ, אתה יודע?״
״אז בשביל מה כל המופע הזה שלך בעצם?״ של שאנקס, והסתכל על אייס עם החיוך הרגיל שלו. היד שלו ירדה לניצב חרבו. אורחים לא צפויים שהפריעו לו בדרך כלל סיימו חתוכים לשניים.
אייס הסתכל כאילו הוא חושב על תשובה לשאלה וגירד בראשו. כנראה שזה לא יעבוד כמו שהוא חשב. ״לעזאזל, התאמנתי על זה בדיוק כמו שמאקינו הסבירה לי. אני פשוט לא טוב כל כך בדברים האלה.״
״מאקינו?״ האנשים של שאנקס נראו מבולבלים. אייס הוציא משהו מהתיק שלו.
״בקבוק?״
״מבציר מיוחד באיסט בלו, מהמקום בו גדלתי. מאקינו אמרה לי שזוהי הדרך הטובה ביותר לברך פיראטים לשלום.״
שאנקס הושיט את ידו לקבל מיכל די גדול של אלכוהול מידיו של אייס. הוא הסיר את המכסה ורחרח את מה שנמצא בפנים.
״הו! זה ריח מוכר! מעלה בי זכרונות שיכר רחוקים!״
הפיראטים התחילו להעביר את המשקה ביניהם ולשתות ממנו בשמחה. העובדה שהם הסכימו לשתות גרמה לאייס לחשוב שהם כנראה לא מתכוונים לחתוך אותו למיליון חתיכות. לפחות לא באותו הרגע.
״אתה יודע שלפני שנים ביליתי כמה זמן באיסט בלו?״
״כן, כך שמעתי. אני עצמי גרתי ליד כפר פושה. אתה מכיר את הר קורבו? גדלתי אצל כנופיית שודדים שגרו שם.״
״כפר פושה? וואו, זה מעלה בי זכרונות. מה שלום ראש העיר? אז זה השיכר של מאקינו?״
״לא. האמת שקניתי את זה בעיר לוגטאון לפני שנכנסנו לגראנד ליין.״
״אז סתם העלנו זכרונות בלי סיבה?״
״טוב, קיבלתי איזה חבית ממאקינו לפני שיצאתי לים. אבל כל מה שהיה על הרפסודה שלי ששקעה בטח כבר נסחף מזמן לחופים רחוקים. אתה יודע, זה קורה לפעמים.״
״אתה מתכוון לדברים שקורים לפעמים רק לטירונים שלא יודעים מה הם עושים וכמעט אף פעם לא קורים לאחרים?״
״אני מרגיש מובך בשבילו רק מלהקשיב לו.״ אמר אחד הצעירים מהצוות.
״טוב, כל עוד מאקינו בסדר, הכל טוב.״
״אני מניח שבינתיים היא גדלה והפכה לאישה יפה, הא, קפטן?״
״הייתי רוצה לראות את זה.״
צוות הפיראטים של אדום השיער התחילו להעלות זכרונות מהתקופה שלהם בכפר פושה, ואייס המשיך לדבר. ״בכל מקרה, אחי הקטן סיפר לי שהצלת את חייו, והוא לא הפסיק לדבר עליך כל הזמן. אז רציתי לפגוש אותך, שאוכל להודות לך פנים אל פנים.״
״אחיך?״
״קוראים לו לופי.״
כולם נעצו בו מבט של ״למה לא אמרת לנו את זה עד עכשיו?!״
״אתה אחיו הגדול של לופי? היה לו אח גדול כל הזמן הזה? אם כך, ברוך הבא! שב איתנו וספר לי מה שלומו!״
שאנקס טפח על כתפו של אייס ועודד אותו להצטרף ליושבים מסביב למדורה.
הגיע הזמן לחגוג.
-3-
כפי שאומר הפתגם, יש להודות על כל ערב בו זכית לארוחה טובה.
לאחר שהסתיימו הברכות המקדימות, הם קיבלו את אייס בברכה, כמו שהיו מקבלים נוסע שאין לו איפה להישאר בלילה.
״קדימה, כולם! אל תתביישו! זאת מסיבה!״
״הו? יש לכם חתול?״
״קדימה קוטאצו, תראה להם איזה טריקים אתה יכול לעשות. האיש יעשה לך טבעת אש ואתה תקפוץ דרכה!״
״גררררר…. מיאו!״
שני צוותי פיראטים נפגשו בתוך מערה באמצע השלג ומייד התחילו להתנהג כמו חברים משכבר הימים.
בהתחלה פיראטי ספייד הרגישו מאוימים מהנוכחות של אחד היונקו. אבל ברגע שהם התחילו לשתות המסיבה קמה לתחיה.
״אז לופי עבר לגור אצל כנופיית שודדים?״ שאל שאנקס לפני שלגם מכוסו כשהוא נזכר בפגישתם הקודמת.
גארפ הזקן חשב שזאת תהיה סביבה טובה בשבילו, שהוא יוכל לגדול להיות חייל קשוח של חיל הים.״ הסביר אייס.
יום אחד גארפ זרק ילד קטן ומנוזל לפני הדלת של שודדי דאדאן בהר קורבו. בתקופה הזאת הוא כבר קיבל את הכוח של פרי הגומי־גומי, שהפך אותו לאיש גומי.
״והוא עדיין חובש את כובע הקש?״
״כן. הכובע הזה יותר יקר לו מהחיים שלו.״
״איך משהו יכול להיות יותר חשוב מהחיים שלך?״
״הוא אמר שזה מפני שהוא הבטיח משהו לגביו. הוא אמר שהוא שומר את כובע הקש הזה, בשביל להחזיר אותו לך יום אחד. אחרי שהוא יהפוך למלך הפיראטים.״
הם דיברו על אחיו הקטן של אייס. ילד שהפך לחבר של הפיראט אדום השיער בכפר קטן בו הוא נשאר לכמה זמן. לפי מה שמספרים, שאנקס איבד את זרועו כשהוא הציל את לופי שנפל לתוך הים.
״אז לופי הוא הנכד של גארפ הגיבור?״
בין אם הוא היה מוכן להודות בכך ובין אם לא, לשאנקס היו זכרונות לא נעימים במיוחד מגארפ, סגן האדמירל של חיל הים. לפני שהתחיל עידן הפיראטים הגדול, הכוח שניצב מול פיראטים כמו רוג׳ר היו קצינים כמו סנגוקו הבודהה – שבימינו מכהן בתור אדמירל הצי הראשי – וסגן האדמירל גארפ.
״עשינו הסכם בתור אחים. נשבענו שברגע שנהיה בני 17 נצא לים.״
״אם כך, בן כמה אתה עכשיו אייס?״ שאל שאנקס. אייס ענה לו והפיראט התחיל לחשב כשהוא נעזר באצבעותיו.
״אז זה אומר שלופי עכשיו בן…. אה…״
״הוא קטן ממני ב-3 שנים, אז הוא אמור לצאת לים בקרוב. אני בטוח שהוא יצליח להדביק אותי ולהיפגש איתי.״
״זה יהיה נחמד.״ אמר שאנקס וחייך.
״הזכרת את העיר לוגטאון. כשהיית שם, האם ראית את זה?״
״את מה?״
״את גרדום ההוצאה להורג.״
המקום בו הוצא להורג מלך הפיראטים… המקום בו עידן הפיראטים התחיל.
״האוצר שלי? קחו אותו, אם אתם רוצים. אני השארתי שם את כל מה שיש לעולם להציע!״
עידן הפיראטים הגדול – החיפוש אחר הוואן פיס – התחיל שם. עם מילותיו האחרונות של גולד רוג׳ר שנאמרו לפני הוצאתו להורג.
שאנקס הצעיר היה שם, בפינת הכיכר, היכן שבנו את הגרדום.
״הממ.״
״הממ?״
״הו, כמובן שראיתי אותו. זה אתר תיירות חשוב. אבל בניגוד ללופי, אין לי שום כוונה להיות מלך הפיראטים.״ אמר אייס. הוא לא התכוון לגלות את האמת על זהותו של אביו.
״א–הא.״
״אם כך, מדוע יצאת לים, פורטגאס די אייס?״ שאל בן בקמן, הסגן, שהמשיך לשתות את המשקה שלו בלגימות קטנות.
״היה לי ברור שברגע שאני אהיה בן 17 אני אצא לים.״ ענה אייס. ״מעבר לזה… אני לא יודע. אולי קיוויתי למצוא את התשובה בים עצמו. הו, אבל היה עוד דבר נוסף שהיה לי ברור שאני עומד לעשות.״
״ומהו הדבר הזה?״
״אני הולך לוודא ששמי יהדהד בכל רחבי העולם.״
שאנקס לא החמיץ את הניצוץ במעמקי עיניו האפלות של אייס כשהוא אמר את המשפט הזה.
עושר, כוח ו…
״תהילה, הא?״
״בשבילך, ובשביל שאר האנשים בעולם, גולד רוג׳ר אולי היה דמות אגדית. אבל לא בשבילי… בשבילי הוא פשוט… איש שכבר מת. הוציאו אותו להורג עוד לפני שנולדתי.״
בגלל זה לא עניין אותו להשיג את התואר של האיש הזה.
״איך אתה מתכנן שיזכרו את שמך, אם לא בתור מלך הפיראטים?״ שאל שאנקס.
״ארבעת היונקו.״ אמר אייס. ״בתור התחלה אני רוצה להפיל את היונקו.״
משב רוח קפוא עבר פתאום מעל החגיגה.
״חה חה חה״ צחק שאנקס. צחוקו מייד הקל על המתח, והוא המשיך לשתות.
״אה, אה… לא התכוונתי שבאתי לכאן בשביל להביס אותך. אירחת אותי בצורה הטובה ביותר. וגם הצלת את חייו של אחי הקטן.״
״הו, אני שמח לשמוע שניצלתי. אבל רוג׳ר היה הקפטן שלי בעבר, ידעת את זה? הייתי בטוח שכל הפיראטים הצעירים בימינו מעוניינים בתואר של מלך הפיראטים. אבל אני מניח שזה לא בהכרח המקרה. אני אגיד לך משהו, זה מבאס להזדקן…״
הזמנים משתנים כל הזמן.
כמו הדור של רוג׳ר שפינה את מקומו לדור של שאנקס, יום אחד יגיע יומם של כל הטירונים האלה.
כמו הגלים של הים, הזמן ממשיך קדימה.
״מצטער. אני מרגיש שהעכרתי את רוח המסיבה.״
״טוב, אם לא אכפת לך לספק את סקרנותי, על מי מהארבעה שמת עין? קאידו? ביג מאם? או אולי אפילו…״
״שירוהיגה.״
״חברי צוות אדום השיער הפסיקו לאכול ולשתות והסתכלו על אייס.
״היי! הוא חושב שהוא עומד להביס את שירוהיגה!״
״שירוהיגה – הפיראט האיום שכולם מפחדים ממנו כמו משד…״
״אני אעדיף למות מאה פעמים לפני שאני אנסה משהו כזה.״
זהו מעשה שלא שווה את כל המאמצים שהוא ידרוש. שירוהיגה היה שם שהורים השתמשו בו כדי להפחיד את ילדיהם שיתנהגו יפה. לדבר עליו היה כמו לדבר על אסון טבע, כמו הוריקן, רעידת אדמה או צונאמי.
שאנקס הביט באיש הצעיר ״לפני הרבה זמן, שבעת השיצ׳יבוקאי ועוד לוחמים חזקים ניסו להפיל אותו… אבל לא חשבתי שעדיין קיימים טיפשים כאלה. למה דווקא שירוהיגה?
״טוב, מי בימינו משתווה לכוחו של רוג׳ר אם לא שירוהיגה הזה? בנוסף, הדגל שלו מתנוסס על אי אנשי הדג. כשעמדתי להיכנס לעולם החדש, זה היה הדבר הראשון שעמד בדרכי.
״רגע, אתה מתכוון…״
״אני רוצה שהדגל שלי יונף מעל אי אנשי הדג.״ אמר אייס כשלהבה קטנה בוערת מעל כף ידו.
״אתה שרפת לו את הדגל?״
״כנראה.״
שאנקס שתק כמה זמן, אבל הוא לא הפסיק לחייך. ״אני מניח שעלי לא להתערב בעניין הזה.״
זה היה מאזן כוחות. כל אחד מהיונקו היה כל כך חזק, שאף אחד מהם לא יכל להביס את האחרים. אם אחד מהם יכריז מלחמה על האחר, גם אם הוא יצליח לנצח בה, מחיר הניצחון יהיה כל כך כבד שהוא יהפוך אותו לפגיע מכיוון השניים האחרים.
העולם הוא מקום גדול. אבל הוא לא מספיק גדול כדי להכיל את תאוות הבצע, הכוח והיריבות של המין האנושי.
״אני שמח לשמוע את זה. אז אם אני אתקוף את שירוהיגה אתה לא תחשיב את זה כמעשה עוין כלפיך.״ אייס אמר בקול נועז. הוא הרגיש כאילו הוא הצליח במבחן כלשהו.
שירוהיגה היה המבוגר ביותר מבין היונקו. אייס חשש ששאנקס יחשוב שמתקפה עליו תהיה גם מעשה עוין כלפיו.
״האם הייתה לי זכות להיוולד בכלל?״
זאת הייתה השאלה שאייס שאל את עצמו מהרגע שהוא היה מסוגל לחשוב לבד.
הוא נולד לאביו, רוג׳ר מלך הפיראטים.
מאז לידתו סיפרו לו שאביו נחשב לפושע הגרוע ביותר שאי פעם היה קיים. גם אמא שלו מתה, והוא גדל אצל כנופיית השודדים. הוא חי ביער כמו ילד פרא, והתקיים מהזבל שהשליכו העשירים ומהחיות שהוא צד ביער.
הוא לעולם לא היה מספר על זה לאף אחד, לא בשביל לקבל סימפטיה. בגלל זה אייס לא רצה שידעו שהוא הבן של רוג'ר. הוא לעולם לא היה מבקש הגנה משאנקס, חבר הצוות הקודם של מלך הפיראטים, בגלל העובדה הזאת.
איזו סיבה יש לו להמשיך לחיות? האנשים היחידים שאייס פתח את ליבו בפניהם, ושהצדיקו את רצונו להמשיך לשרוד, היו אחיו המאמצים בתקופה שהוא גר בהר קורבו, לפני שיצא לים, שני הילדים איתם הוא ביצע את טקס קשר האחים, לופי וסאבו.
סאבו יצא לים לפני אייס, אך לרוע מזלו, הוא נפל קורבן לגורלו של העולם אכזר. ספינתו הושמדה, מכיוון שהוא ביצע ״פשע״ כשהוא שט קרוב מדי לספינתו של אחד הדרקונים השמימיים.
הדרקונים השמימיים היו האצילים של העולם הזה. המעמד החברתי הגבוה ביותר שקיים. הם גרו במאריג׳ואה, עיר הבירה הקדושה. הם זלזלו בכל המעמדות שתחתם, ואפילו החזיקו בעבדים. גם הקצינים הבכירים ביותר של חיל הים, הפקידים הגבוהים ביותר בממשלה, ואפילו בני משפחות המלוכה, חיו תחת אגרוף הברזל של הדרקונים השמימיים.
מה אייס חשב כשהוא איבד את סאבו? הוא חשב על זה הרבה, אבל הוא סגר את מחשבותיו בתוך ראשו ולא חזר להתעסק בהן.
האויב שהרג את סאבו הוא ההפך של החופש.
העולם שלנו הוא זה שהרג את סאבו. בעולם כזה לא באמת חיית או מתת אם לא הצלחת לשנות את ההיסטוריה בעזרת מותך, כמו שרוג׳ר עשה.
זוהי אחת הסיבות שאייס בחר להיות פיראט.
גם אם העולם לא יקבל אותי, וגם אם ישנאו אותי, אני אהיה פיראט גדול. אני אראה לכולם.
זה היה מה שעורר את תשוקתו של אייס לצאת לים בתור פיראט.
הוא מעולם לא פגש את אביו, והוא לא הרגיש כלפיו דבר מלבד שנאה. אייס סבל כל ילדותו מפני שאביו היה פושע נוראי, עד שהבין שהדרך היחידה שלו להתקדם בחיים, היא ללכת אפילו יותר רחוק מאביו.
הוא כבר לא יהיה ״אייס, הבן של רוג'ר״. יום אחד כולם יקראו לרוג׳ר ״רוג׳ר, אבא של אייס״. זה מה שהוא היה זקוק לו. ובשביל זה לא יספיק לו לעשות רק את מה שאביו עשה. לא יעזור לו להשיג את הוואן פיס ולהפוך למלך הפיראטים.
הוא יעשה הכל. הכל כדי שיכירו את שמו וששמו של רוג׳ר יהפוך לנחלת העבר. כאן, בעולם החדש, השם שישלוט יהיה פורטגאס די אייס. הוא עומד לוודא שכולם יכירו את השם שנתנה לו אמו, רוז', שהתחבאה מהממשלה וילדה אותו בסודיות אחרי הריון של 20 חודשים.
כשאייס דיבר עם שאנקס הוא הרגיש שהרעיונות המעורפלים האלה מתגבשים לכדי אמונה של ממש.
בלי לגלות לו מהי הסיבה האמיתית שלו, הוא אמר לשאנקס, ״כל העולם הוא האויב שלי. השיצ׳יבוקאי, היונקו, הדרקונים השמימיים… אני מתכוון להפיל את כולם. כל מי שחושב את עצמו גבוה ונשגב יפול למטה למקום הכי נמוך. ואני אעשה את זה, בעזרת הלהבה הזאת… בעזרת השם שלי, והדגל של הצוות שלי.״
בשביל להתעלות מעל מלך הפיראטים, מעל גול די רוג׳ר, הצעד הראשון של פורטגאס די אייס יהיה להביס את אדוארד ניוגייט, את שירוהיגה.
שאנקס לא אמר כלום. הוא הקשיב לאייס. הוא נתן לאייס להוציא החוצה את מה שיושב על ליבו. מה בדיוק השתקף בעיניו של אדום השיער?
תסכול עמוק ולא לגמרי מוגדר כלפי העולם. זאת נטיה של הרבה צעירים שדוחפת אותם להסתכן. זה היה המצב של כל הטירונים הפיראטים.
אבל מה היה הזוהר האפל הזה, שהתחבא מאחורי להבותיו של אייס?
אבל דיברנו מספיק עלי. אני רוצה לשמוע גם עליך.״
״עלי?״
עכשיו אייס רצה לשמוע את שאנקס.
״כן. למשל, הדגל שלך – מופיעה שם גולגולת עם שלוש צלקות. הכוונה לצלקות האלה, נכון?״ אייס הסתכל על עינו השמאלית של שאנקס. היו לו שלוש צלקות מהמצח עד הלחי מעל העין שלו.
״הצלקות האלה?״
״גם ללופי יש צלקת על הלחי. אבל כנראה שהוא עשה את זה לעצמו, כי הוא אידיוט. הוא חשב שככה הוא יוכל לקבל מקום על ספינת הפיראטים שלך. אבל הצלקות שלך – אני בטוח שקיבלת אותן בקרב. מי עשה את זה? מי מסוגל בכלל לגרום לך לפציעה כזאת?״
אכן. מי יהיה מסוגל לפצוע את שאנקס אדום השיער? אחד מארבעת הפיראטים הכי חזקים בעולם?
שאנקס נגע בצלקת באצבעותיו. ״הצלקות האלה…״
״קשה לי לדמיין מישהו כל כך מפחיד שמסוגל לצלק אותך.״
הסיפורים על הקרבות של שאנקס כללו הרבה קרבות סייף עם מיהוק, הסייף הכי טוב בעולם. אבל הצלקות שלו לא נראו כמו פציעה מחרב. הן היו שלושה קווים מקבילים, כאילו חיה גדולה שרטה אותו.
״זה קרה באיסט בלו לפני שאיבדתי את זרועי.״
״בוס?״ צייץ אחד מאנשיו בחוסר ביטחון. כנראה ששאנקס לא נהג לדבר על צלקותיו סתם כך.
״האחראי לצלקות האלה הוא הפיראט שירוהיגה.״
״שירוהיגה עשה לך את זה?״
״לא הוא. אחד הפיראטים שמשרת תחת פיקודו. ואפילו לא אחד ממפקדי המחלקות שלו.״
״אתה אומר את זה כדי להפחיד אותי שאני לא אלך ל…״
״לא אכפת לי אם אתה חושב שאני משקר.״ אמר שאנקס, באופן נדיר הוא בחן את אייס במילותיו.
אם תרצה להביס את שירוהיגה, תצטרך להביס לא רק אותו, אלא גם את כל המשפחה שלו.
״מה הוא עושה עכשיו?״
״אני לא יודע. כבר הרבה זמן שלא הרגשתי את הפצע הזה מגרד…״
״אחד מבולי העץ במדורה התמוטט במטר ניצוצות. המסיבה התחילה לדעוך וחבית השיכר התרוקנה. שאנקס הנהן לעבר אנשיו שהתחילו לפנות את הדרך ליציאה מהמערה.
הלילה עמד להגיע לסופו.
הרצון של אייס להיכנס לעימות עם שירוהיגה היה ברור. מכיוון שהם ערכו טקס קבלת פנים ידידותי, שאנקס לא יתקוף את הצוות השני, אבל בתור אחד היונקו, שאנקס לא יכל להציע לפיראטי ספייד יותר ממה שהוא כבר עשה בשבילם.
אחרי שהם ילכו, הוא ישלח לשירוהיגה הודעה. הוא יכתוב לו: הפיראט פורטגאס די אייס שמתכוון לקרוא עליך תיגר לא נמצא תחת חסותו של הפיראט שאנקס אדום השיער.
כך נהגו היונקו.
קרב בין יונקו עלול לזעזע את כל העולם החדש. לכן הם נהגו לקטוע מראש כל סיכוי לעימות ביניהם.
אייס זכה לקבל ארוחה וביטחון ללילה אחד בטריטוריה של אדום השיער, ולכן היה עליו להחזיר טובה. במקרה שלו הטובה הייתה עצם העזיבה שלו בלי לגרום לבעיות. ועכשיו הוא פנה לעבר השטח של הים ששייך לשירוהיגה, וזה יכול להוביל לשפיכות דמים רצינית…
הפיס אוף ספאדיל עזבה את אי החורף.
״מהרגע שהוא התקרב לחוף יכולתי להרגיש את ההאקי שלו. ממש כאילו הוא עשוי מלהבות.״
״אין פלא שהוא המיס אפילו את השלג על האי הזה.״
״אם הוא לא היה מגיע אתמול, מזג האוויר היה סוער, עם סופות שלג.״ אמר בן בקמן ולבש צעיף סביב צווארו.
״מה אתה חושב עליו?״ שאל שאנקס, רוצה לשמוע את דעתו של סגנו.
״נניח שהוא יביס את שירוהיגה. מה הוא יעשה אחר כך? אני לא יכול לדעת רק על סמך מה שהוא סיפר לנו.״ אמר בן בקמן.
כל העולם היה האויב שלו. הוא רוצה להרוס את הסדר העולמי שמציב את הדרקונים השמימיים בפסגה. ובשביל זה הוא רוצה גם להביס את ארבעת היונקו. הכל חלק מהחזון הגדול של אייס.
״זה לא כל כך מתאים לפיראט.״
״בהתחלה הוא נשמע ממש אמיץ, אבל כשהוא התחיל לדבר על עצמו הוא נשמע כמו ילד תמים. כאילו הוא לא באמת פיראט, אלא סוג של לוחם צדק. אם הוא כל כך מתנגד לאי הצדק העולמי, למה הוא לא פשוט מצטרף לצבא המהפכנים של דרגון?״
אין לו עניין בהרפתקאות, והוא לא רוצה להפוך למלך הפיראטים. הוא סירב לצוד פיראטים בתור אחד מהשיצ׳יבוקאי. הוא לא רוצה להתגייס לצי ולהיות גיבור שמגן על פשוטי העם מהפיראטים המסוכנים. האמת שצבא המהפכנים נשמע כמו המקום המתאים בשבילו. בקרב אנשים המכונים טרוריסטים שמנסים להפיל את הממשלה העולמית.
״הוא מגביל את הבחירות שלו בעצמו. לפי איך שהוא מתנהג, כל מה שהוא יכול להיות זה קפטן של ספינה אחת.״
בן בקמן לא ראה הרבה פוטנציאל באיש הצעיר בשם אייס.
אם היו לו בולי עץ, הוא היה יכול להדליק מדורה. אבל האש לא יכולה לבעור סתם כך. אם הוא ידליק אש איפשהו, רוח מההרים עלולה לגרום לשריפת יערות רצינית, אבל גם אש כזאת בסופו של דבר תדעך. מה אייס מתכוון לעשות כדי להגיע מעבר לאש?
״הוא אמר שהוא הגיע במקור מסאות' בלו.״
באטרילה… שאנקס חשב על השם של האי.
״אתה סקרן לגביו?״
שאנקס ישב שם בדממה.
״הוא טירון שסירב להצטרף לשיצ׳יבוקאי, אז היו לי ציפיות ממנו. אבל הוא נראה כמו ילד ממוצע שחושב את עצמו יותר מדי. הוא אכל פרי לוגיה, והוא חושב שזה הפך אותו לבלתי מנוצח.״ נאנח בן בקמן.
״אבל הם באמת הציעו לטירון הזה להפוך לשיצ׳יבוקאי.״ זה אומר שהממשלה העולמית, סנגוקו וחמשת הגורוסיי, ראו משהו באייס.
״זה מה שמטריד אותי. אז הוא באמת ראוי להיות שיצ׳יבוקאי או לא? רק על ידי אכילת פרי לוגיה, תוכל להיכנס לטווח של המאה מיליון. והבאונטי שיש על ראשו של אייס כרגע…״
הבאונטי של אייס עלה לאחר שהצליח לעצבן את חמשת הגורוסיי כשהוא סירב להצעתם. זה הראה להם עד כמה הוא יכול להיות מסוכן. זה כבר היה יותר מדי. היו חייבות להיות נסיבות אחרות. הסיבה לכך שהממשלה העולמית ניסתה לכלוא את אייס רק בתור עובד מהשיצ׳יבוקאי.
״כבר הוציאו אותו להורג לפני שנולדתי.״
״מה?״
"בתור מישהו שטוען שזה לא מעניין אותו, הוא דיבר די הרבה על קפטן רוג׳ר… הוא אפילו קרא לו גול די רוג׳ר.״
הצעירים באותה התקופה כבר לא קראו לו ככה. שאנקס חייך לעצמו. חיוך שונה מהחיוך הרגיל שלו. בן בקמן חשב באותו הרגע, שעבר זמן רב מאז שהוא ראה את שאנקס מחייך ככה. חיוך בעל רגש אמיתי.