נובל A כרך 2 – פתח דבר

וואן פיס נובל ‏A‏ (אייס)‏ כרך 2
העולם החדש

נכתב על ידי: טאצויה האמאזאקי.‏
עיצוב תמונת שער: אייצ'ירו אודה.‏
תרגום לאנגלית על ידי: VIZ
תרגום לעברית: גיל ומור.‏
עריכה לשונית: מור.‏
הגהה: Just Itay

דף פתיחה

אני פיראט, ואגרופיי הופכים לאש.

פתח דבר

שלוש שנים לפני שהפיראט ששמו מונקי די לופי יצא למסע משלו, זהו הסיפור על אחיו המאומץ של לופי, פורטגאס די אייס.

גולד רוג'ר היה האדם היחיד בהיסטוריה, שכבש את הגראנד ליין והפך למלך הפיראטים. מספיק זמן עבר מאז מותו כדי שתינוק יוכל לגדול ולהפוך לגבר.
זהו עידן הפיראטים הגדול, תקופה של הרפתקאות והפלגות בחיפוש אחר האוצר האגדי של רוג'ר, הוואן פיס.

מספר הפיראטים המפליגים בים גדול ככוכבי השמיים, והחזקים ביותר מביניהם נקראים קיסרי הים, בגלל האופן שבו הם שולטים בעולם החדש. ביחד הם נקראים ארבעת היונקו.
הממשלה העולמית ניסתה לאזן את הכוחות כנגד כוחם המתפשט של היונקו על ידי הקמת מטה חיל הים במארינפורד, והקמת צוות של פיראטים משתפי פעולה, הנקראים 'שיצ'יבוקאי', שמקבלים זכות חוקית לבזוז.

אם שלושת הכוחות הגדולים הללו יצאו מאיזון, השלום העדין הזה יקרוס וייעלם.
ככל שהכוח של כל אחת מהקבוצות הללו גדל, וככל שהן נלחמות יותר זו בזו, כך נראה העתיד יותר מסוכן. כוח ושלטון, בריתות ובגידות – העולם נמצא במצב של סכנה וריגוש, זוהר בקסמו של הבלתי נודע ומונע על ידי דחף תאוות הבצע.
במילים אחרות, זהו העידן של מי שאינו יודע גבולות ­– עידן החלומות של האנושות.

חרטום בצורת לוויתן לבן פילח את הגלים. הספינה הענקית שאליה הוא שייך שטה וחצתה את הים הרוגש.
"גורה רה רה רה…"
בתאו של הקפטן, האיש שמפקד על הספינה צנח לכיסאו וצחק בקול.

"פורטגאס די אייס מפיראטי ספייד!"
"מסרב להצטרף לשבעת השיצ'יבוקאי!"

"אז יש עכשיו בגראנד ליין פרחח לוחמני שלא משתף פעולה. גורה רה רה רה…
הוא סירב להצעה להצטרף לשיצ'יבוקאי, מה?" הוא אמר.

פיראט טירון מבטיח נלחם בסגן אדמירל של חיל הים והפליג מארכיפלג שאבונדי בספינה מצופה למסע תת־ימי. בעיתונים פורסמה כתבה על כך עם תמונה של הפיראט.

"דִי…" מלמל הקפטן, משפשף את השערות הלבנות שצמחו על פניו. "כמה שנים הצוות הזה היה פעיל בכלל? למה בחור צעיר כמוהו ממהר כל כך?"
"אפשר להיכנס, אוייג'י?" שאל איש נושא מגש, כשהוא נכנס בדלת התא. הוא לבש סינר לבן של טבח, מכנסיים בגובה הברך, ועניבת טבח – הוא היה בבירור אחראי המטבח של הספינה.

"היי, טאץ', מרק צב הים היה נהדר."

"צב ים? המרק היום היה מנחש ים."

"כן, זה מה שזה היה. הבטן שלי בוערת."

"זה מפני שהמרק הזה בונה כוח סיבולת והוא מלא בחומרים מזינים! זו התרופה שלך לאחרי ארוחת הערב." אמר טאץ' הטבח, משאיר את התרופה על השולחן יחד עם קצת מים חמים.

"מה?"

"אתה צריך לקחת עוד כדור, החל מהיום. וכדאי מאוד שתיקח אותו."

"מה אתה, הרופא שלי?"

"אוייג'י, אם לא תיקח אותו, הרופא של הספינה יצעק עליי במקום עליך. כולנו דואגים לבריאות שלך." אמר טאץ'.

האיש שהוא קרא לו אוייג'י הרים את הכדור מהשולחן בחוסר חשק, תקע אותו בפיו, ובלע אותו בלגימת מים. "יש לזה טעם נוראי."

"טוב, אתה יודע מה אומרים על תרופות טובות. שתה עוד מים כדי לשטוף את זה מהפה שלך."

"מה אתה, אימא שלי?!"

"המחלקה הרביעית של פיראטי שירוהיגה אחראית על המטבח!" ענה טאץ'. לפתע הוא מחא כף כשהוא נזכר. "הו, דרך אגב, שמעתי שג'ינביי חוזר."

"מה? הוא כבר עזב?"

"לא, אבל הוא אמר שהוא לא צריך מסיבת פרידה."

"שטויות." האיש קם מכיסאו ונעמד.

הוא היה אדם גדול, האיש שבעבר היה יריבו השקול של מלך הפיראטים, גולד רוג'ר. הוא הגיע לגיל המכובד בסביבות השבעים, אבל מעמדו כיונקו עדיין שגשג כשתחת שליטתו היו שטחים נכבדים בחלקים של העולם החדש. הסמל על הדגל שלו היה גולגולת בעלת שפם ארוך ולבן כמו שלו, ואם מישהו היה טיפש מספיק לתקוף מדינה שהניפה את הדגל הזה, שישה־עשר מפקדי המחלקות שלו ועשרות צוותי הפיראטים הקטנים יותר הנאמנים לצי שלו – כוח של עשרות אלפי אנשים – הגיעו והסתערו עליהם.

שמו היה אדוארד ניוגייט.

האיש החזק בעולם, הידוע לרוב בני האדם כ'פיראט האיום שירוהיגה'.

הכוח שלו היה יכול להרעיד את האדמה ואת הים, ולרסק איים שלמים.

ניוגייט עזב את תא הקפטן ונעמד על הסיפון.

אוויר הלילה ליטף את עורו. סביב־סביב היה רק ים שחור כזפת, ורק הכוכבים, הירח והלוג פוס, הראו את הדרך. אז איך הדגים מוצאים את דרכם? בוודאי יש להם איזה חוש מיוחד שאין לבני אנוש. כמו לאנשי דג.

"היי, ג'ינביי."

"שירוהיגה, אוייג'י!" ענה אדם השעון על מעקה הספינה. כפי הנראה הוא עמד לזנק אל תוך המים.

גובהו של האיש היה כשלושה מטרים. זה היה ג'ינביי, אביר הים, איש דג מסוג כריש לווייתני.

אנשים מגזע אנשי הדג יכלו לנשום מתחת למים, ויכולותיהם הפיזיות היו גבוהות בהרבה מאלה של אדם ממוצע.

עם זאת, הם לא היו מין שונה לחלוטין. הם יכלו להביא ילדים מבני אנוש רגילים.

"התכוונת פשוט לחמוק ככה?" חייך שירוהיגה. הוא רצה להיפרד ממנו כראוי.

ג'ינביי חש נבוך. הוא צעד על פני הסיפון לעבר שירוהיגה והרים אליו את עיניו.

"ובכן, הוזמנתי למארינפורד."

"על ידי סנגוקו?"

"כן."

ג'ינביי היה חבר בצוות פיראטי אנשי הדג שהיה עוין לבני האנוש. הבאונטי שלו באותו הזמן היה 250 מיליון ברי – אבל עכשיו הוא עבר לצד של הממשלה העולמית.

"נראה שלאדמירל הצי של חיל הים יש הערכה רבה לבוס ג'ינביי." אמר טאץ', מתקרב אליהם עם עששית בידו.

"ככה זה נראה, טאץ'. אבל השיצ'יבוקאי האלה הם פשוט שכירי חרב."

"אתה כנראה היחיד שמופיע במטה חיל הים, לא? מילא קיסרית הקוג'ה, בואה האנקוק, אבל יש גם את דופלמינגו, ואת קרוקודייל הערמומי הזה – כל השיצ'יבוקאי האלה מתעניינים אך ורק בענייניהם הפרטיים."

"לקחתי את התפקיד בתמורה לחנינה לעם אנשי הדג. אני רואה בזה את האחריות שלי."

זו הייתה הסיבה שג'ינביי, כשיצ'יבוקאי, היסס לבלות זמן רב מדי בספינה השייכת לשירוהיגה, יונקו יריב, על אף שהם הכירו זה את זה כבר שנים.

"אתה ממלא את חובתך כל כך באדיקות בדברים האלה, בוס ג'ינביי."

"טוב, עם הבעיות שלו למצוא מישהו שישלים את הקבוצה, אני בטוח שאדמירל הצי, סנגוקו, צריך כל עזרה אפשרית."

"אם מדברים על זה," ענה שירוהיגה, נותן עיתון לטאץ'. כתבת השער הוארה באור העששית.

"פיראט טירון סירב להצעה להפוך לשיצ'יבוקאי?" מלמל טאץ' בפליאה.

"אתה מכיר את הבחור הזה?" שאל שירוהיגה.

ג'ינביי סקר את העיתון. "שמעתי כל מיני דברים… מודעת המבוקשים שלו הופצה. אומרים שיש לו כוחות לוגיה. להבה, ממה ששמעתי."

"כתוב שהוא עשה קצת בעיות בארכיפלג שאבונדי. אתם חושבים שאולי הוא מגיע לכאן, לעולם החדש?" תהה טאץ', מסתכל קודם על ג'ינביי ואז על שירוהיגה.

"טוב, לא התכוונתי לעכב אותך. להתראות, ג'ינביי. דרך צלחה."

"גם לך, אוייג'י."

"שירוהיגה נופף בידו וחזר לתאו.

בום!

הים געש. פיצוץ אדום קטן הופיע באופק. אולי הר געש שהתפרץ במרחק? דעתם של טאץ' וג'ינביי הוסחה לרגע בגלל התופעה.

"טאץ', מה שלומו של שירוהיגה הזקן?"

"שלומו בסדר גמור. לכל הפחות, מצבו לא הידרדר."

"טוב לשמוע." ענה ג'ינביי, כשההקלה ניכרת על פניו.

"כמובן, אף אדם לא יכול להישאר בדיוק באותו מצב כשהוא מזדקן. כשמאבדים את חוש הטעם העדין, כדאי להיזהר לא לתבל יותר מדי. זה לא טוב להמליח את האוכל יותר מדי…"

"אולי לא מקומי לומר זאת, טאץ', אבל תשמור על שירוהיגה. בני עמי חבים לו חוב עצום."

"אני יודע, בוס ג'ינביי," ענה טאץ', אוחז בידו.

"כולם יודעים על אוייג'י."

"טוב מאוד. אני צריך לזוז עכשיו."

"תיזהר שם בחוץ. אה, ואם תגלה משהו על הילד הזה מהעיתון, תיידע אותנו."

"כמובן. לא כדאי להתעלם מצעיר שמסרב להיות שיצ'יבוקאי כדי להיכנס לעולם החדש."

אי אפשר היה לדעת מה אדם כזה חושב, או מה הוא עלול לעשות.

פורטגאס די אייס.

בהרהור אחרון בשם הזה, ג'ינביי קפץ מעבר למעקה הספינה. גופו הגדול צלל אל תוך המים ומייד נעלם בחשכת הים.