פרק 1036 מתורגם לעברית!

אנחנו מתחילים את הפרק עם היאוש של הסמוראים בגלל תבוסתו של לופי, שמסומל יפה מאוד ע״י הופעתו של חבר צוות ענק של קאידו. למה זה סימלי? ובכן, הצגתו של האויב הגבוה, במיוחד מהזווית הנמוכה במיוחד שבה המצלמה ״מסתכלת״ עליו, נותנת לו את התחושה של ״הר״ גבוה וקשה שעל הגיבורים שלנו ״לטפס״, או לגבור, עליו, כדיי להשיג את מטרותיהם. תוסיפו לזה את העובדה שמייד לאחר מכן מופיעים לא אחרים מקוומאצו ואיזו – מהנדנים, שהם סמל התקווה של וואנו, ״9 הצללים שיראו למדינה את נפלאות הזריחה״, ע״פ טוקי – כדיי להציל את הסמוראים, ואנחנו מקבלים פה סצינה שהיא אומנם לא כזאת גדולה או מלהיבה, אבל יש בה הרבה יופי חבוי. פלוס הייתה גם אנימציה ממש נחמדה לאקשן, שזה בכלל בונוס.
אנחנו ממשיכים משם לרחבת ההופעות החיות, בה קווין ופרוספרו מתעללים בכולם. סאנג׳י מופיע, ובבעיטה יפה מאוד של האנימטור Eemi (שלא הכרתי עד עכשיו, אבל הסגנון שלו נראה לי מוכר אז אני חושב שהוא כבר עבד על האנימה בעבר) הופך את קווין להליקופטר בסצינה מאוד מגניבה ונחמדה. כן, הקטע של ההליקופטר עצמו היה דיי חלש (ללא ספק עדיף במנגה), אבל הבעיטה עצמה והקטע של סאנג׳י עם קווין נופל מאחוריו היו ממש טובים.
ועכשיו, זמן לחצי היותר רציני של הפרק – וההבטחה שלי בנוגע לצבעים. אנחנו חוזרים לקינמון מסוף הפרק הקודם, ורואים אותו ממשיך להיאבק בכול כוחו על רקע תאורה אדומה. הצבע האדום פה, בדומה לעם לופי בפרקים 1026 ו- 1027, וקינמון עצמו בפרק 1004, מסמל את הנחישות שלהם להמשיך להילחם ולהיאבק כנגד כל הסיכויים, ובלי קשר לכמה המצב נראה אבוד. קינמון הזכר ברגעים שלו עם מומונוסקה שמחזקים אצלו ואצלנו כצופים את האהבה לשניהם והכאב על מה שקורה לו, ובעודו חושב על-כך שמומו חייב לחיות, אנחנו רואים את מומו על רקע לבן – כסימול לתקווה שהוא נותן לכול מדינת וואנו לעתיד טוב יותר. בעוד שלופי הוא הכוח של המרד, מומו הוא הסמל של המרד, שבלעדיו לעולם לא היה לנו סיכוי לגרום לכולם להילחם בכזאת נחישות עד הסוף המר למען וואנו, והקטע הזה מראה את זה בצורה יפה מאוד. לסיום, קינמון נדקר למוות ע"י קאידו על רקע פסקול יפה בטירוף, ואנחנו עוברים לתאורה כחולה – שמסמלת את סופו של הלוחם הנחוש והאדיר קינמון (הצבע האדום שנעלם), ואת כניסתו של היאוש שקאידו מפיל על כל הגיבורים שלנו (למי שלא יודע, כחול הוא צבע שמזוהה עם יאוש, כאב, ודיכאון). קטע ממש יפה, וללא ספק השיא של הפרק מבחינת בימוי ותחושה קולנועית, אבל הרגע האהוב עליי אישית בא לאחר-מכן…
בעודם ממשיכים לברוח מקאידו, מומו שולף את הצפרדע שהוא גילה מוקדם יותר (בפרק הקודם נראה לי) ומשתמש בה כדיי להעביר לכולם את המסר של לופי על-כך שהוא יחזור, ובעוד שברקע מתנגן אחד הפסקולים האהובים עליי בסדרה (שהתנגן גם בצעידתם האייקונית של הנדנים ב- 971, בעודם מאתגרים את קאידו ב- 996, ולפני שתקפו אותו עם סגנון 2 החרבות של אודן ב- 1004), הפרק מגיע לסיום עם המוכנות לקרב של כולם וריגוש שיא שלנו לקראת ההמשך.