פרק 1028 מתורגם לעברית!

אחרי הפתיח (שאגב, ראיתי ביוטיוב שהיה לפרק פתיח מיוחד של הסרט רד. למה הוא לא היה פה?), וריקאפ ממש קצר, אנחנו מתחילים את הפרק עם היוולדה של המחליפה של זאוס (כמעט כתבתי את השם שלה בטעות חחחחח) הסצינה הייתה מאוד מוזיקלית וצבעונית – בהתאם לביג מאם ולסצינות השירה שלה מהול קייק איילנד – והאנימציה של המתקפה על קיד וקילר הייתה ממש טובה.
עוברים לתוך המצודה, אל נאמי ואוסופ עם סצינת פילר קצרה נגד פייג׳ וואן שהייתה מאוד נחמדה, עם אנימציה מעולה, הרבה צבעים והבעות פנים מיוחדות ומצחיקות, ובגדול היא פשוט הייתה כייפית ואחלה.
בחזרה לקיד וקילר (שאגב, חייב לציין מהר שמעברי הסצינות בפרק היו ממש טובים. נזכרתי באלה של פרק 1015, ולמרות שזה לא היה באותה הרמה, זה היה דיי קרוב), אנחנו רואים את הוקינס עוצר אותם, מה שמוביל את קילר להחליט שהוא ישאר להילחם בו, בזמן שקיד ממשיך אל ביג מאם. סצינה מאוד אינטנסיבית ויפה, עם, שוב, שימוש רב בצבעים.
בחזרה לגג, הפרק מעלה הילוך בטירוף, ומראה לנו את לופי מתכונן לתקוף עם האקי מלכים יחד עם מוזיקה שמוכרת לקוראי המנגה ביננו, פלוס קטע שבו רואים את הלופי הצהוב הזה שממש הזכיר לי את צ׳אפטר 1044 ואני מנסה להבין אם זה אמור להיות רגע של רמיזה לקראת האירוע שקורה בצ׳אפטר הזה, בשביל מתי שנגיע אליו באנימה. לא יודע, אבל זה ללא ספק אפשרי.
בשלב הזה אנחנו מגיעים לשיא האמיתי של הפרק, ובלגן האנימציה מתחיל עם קטע של נאוֹטוֹשי שידה (Naotoshi Shida, לופי נגד האדמירלים בפרק 478, אינו ונקו נגד ג׳ק בפרק 1000, שינויי הצורה של לופי לבאונדמן וסנייקמן בפרקים 726 ו- 870, ועוד הרבה), שבהחלט היה איטי מהצפוי, וגרם לזה שבצפייה ראשונה ממש התאכזבתי ממנו. אבל אחרי שראיתי את הסצינה עוד כמה עשרות פעמים ביוטיוב תוך-כדיי החיפוש אחר סרטון טוב שלה, התחלתי ממש לאהוב את זה. ממנו אנחנו ממשיכים לווינסנט צ׳נסארד (Vincent Chansard, המתקפה של נקו בפרק 1004, סלאם גיבסון וגאמה נייף בפרק 1017), שכרגיל מפציץ עם אנימציה דינמית ומלאת תנועה בקטע מפחיד, ונותן לנו קלאש מטורף של לופי וקאידו. אחריו אנחנו חוזרים מהר לשידה, שעושה את הקטע שבו לופי מעיף את קאידו אחורה, וממנו אנחנו עוברים לשוּ סוּגיטה (Shū Sugita), אנימטור שלא הכרתי עד עכשיו, אבל אני לגמרי אזכור את השם שלו אחרי הסצינה המטורפת שלו לאגרוף האחרון של לופי. החל מטשטושים אינטנסיביים שיוצרים תחושה של עוצמה, דרך קטע סופר דינמי אחרי הפיצוץ בשביל הקטע שבו כולם עפים באוויר, ועד לדרך הממש, ממש יפה שבה הוא צייר את לופי, אני פשוט חולה על האנימציה שלו. תוסיפו לזה את העובדה שלאורך הסצינה מתנגן רמיקס של פתיחים 15 ו- 1, הפתיחים הראשונים של אחרי הטיימסקים ולפני הטיימסקיפ בהתאמה, ופרץ הנוסטלגיה פשוט מחזק את הסצינה הזאת לרמות אגדיות, וסוגר את הפרק המטורף הזה בצורה מדהימה שיותר מעמדה בציפיות.