צ'אפטר 1052 מתורגם לעברית!

מתחילים עם סיפור הכריכה, שכמו שאני (ועוד הרבה אחרים) חזינו, מצרף את סיזר לסיפור, ומוביל אותנו למה שכנראה בהמשך יהיה מעין הרפתקה ביזארית שלו ושל הג׳רמה. למקרה שזה לא ברור, אני מאוד מצפה לזה, כי זה מתקון מושלם להומור מדהים.
ולצ׳אפטר עצמו, אנחנו מגלים שזונישה נעלם… וזה מאוד מבלבל. תקנו אותי אם אני טועה, אבל הוא לא אמר למומו אחרי שהוא החליט לחכות עם פתיחת וואנו שהוא יקריב את החיים שלו בשביל איזה משהו…? כאילו אולי זה מה שהוא עשה אבל כל הסיפור הזה איתו מאוד בלבל אותי. אשמח להסבר.
לאחר מכן מישהו לא ידוע משתלט על הקו של הדן דן מושי ואומר לסוכן ה- CP0 שהוא מגיע אליהם. ניחוש שלי, לפי העיצוב שלו בסוף והעובדה שהוא אמר בזזזזזז בשיחה: ריוקוגיו.
משם אנחנו עוברים לאוניגאשימה, שבה הוקינס חושף שהאדם עם הסיכוי של 1% לשרוד היה הוא עצמו. הגילוי הזה תפס אותי טיפה בשוק. הוקינס היה הדמות האחרונה שניחשתי שזה יהיה עליה, אבל זה עבד פשוט מושלם. העובדה שהוא ידע שהוא כנראה לא ייצא מהמלחמה הזאת בחיים, אבל החליט שאפילו לכמה הוא מוכן לרדת על הכבוד העצמי של עצמו יש גבול, ובחר בכיוון שיוביל למוות שלו היא כל-כך יפה. זה מוות קטן, ות׳כלס לא כזה משמעותי לסיפור, אבל יש לו הרבה מאוד משמעות בלהראות את המלחמה הזאת כאירוע אמיתי ובעל השלכות רציניות. לגבי האם הוקינס מת פה באמת: ההיגיון של כל אחד שמודע לקטע של אודה עם מוות יהיה ישר להגיד לא, ושהאחוז האחד הזה ללא ספק יתממש, אבל פה יש לי הרגשה שזה הסוף. זה פשוט היה רגע כזה קטן ומדהים, ואני לא רואה את אודה הורס אותו (למרות שזה דיי מה שהוא עשה עם פל… אבל לא יודע, לא נראה לי שזה יקרה הפעם), וקפיצת הזמן שמגיע מייד לאחר מכן רק מחזקת את דעתי.
ואפרופו קפיצת הזמן, הנה הגענו עליה. קודם כל, זה מאשר לחלוטין לכול מי שעוד איכשהו היה לו ספק: קאידו וביג מאם הובסו, ו- 99% מתו. עכשיו בחזרה לסיפור, אנחנו רואים שמתחילה העבודה על החינוך מחדש של ילדי וואנו – וזאת תהיה חתיכת משימה. אלה ילדים שעד עכשיו עברו שטיפת מוח מוחלטת נגד אודן והקוזוקי, ולמדו להעריץ את אורוצ׳י (ואת סגנון 2 החרבות שלו שהם למדו שקיים מאיפשהו… בטוח לא מהמציאות), ואני יכול לדמיין שגילוי כל האמת יהיה מאוד קשה להם בהתחלה. מאחר וזו וואן פיס אני בטוח שלא נראה איזה שטוף מוח שמסרב לקבל את זה ומתמרד כשהוא גדל או משהו כזה, אבל זה כנראה הכיוון שהיינו הולכים אליו בסיפור שהוא יותר סיינן ואפל.
אח״כ אנחנו מקבלים רגע קטן ומעולה שבו עושים כבוד לקאוומאצו! כן! חחח סתם, אני ללא ספק שמחתי לראות את זה, אבל מה שבאמת מעניין בסצינה הקטנה הזאת הוא הקטע של הילדים והאזרחים שותים. אודה הציג את זה בכזאת מהירות וחוסר דרמטיות שזה גאוני. הוא יכל לעשות מעין רגע גדול ומשמעותי שבו כולם זוכים לשתות וזה ממש שמח, אבל במקום זה הוא בחר להציג את זה כמעין משהו שולי שכמעט מוסתר ע״י בועות הדיבור – מה שממש מראה באופן מוחשי כמה שתיית מים היא דבר בסיסי, ולא באמת צריך להתרגש ממנו. העובדה שתושבי וואנו נאלצים להתרגש מזה, היא החלק ההזוי, ואודה מראה את זה בכך שהוא הופך את רגע השתייה לאפילו לא אירוע שולי – כי לקרוא לזה אירוע תהיה הגזמה.
במעבר לבית הקברות ברינגו, אנחנו מגלים דרך שיחה של קאוומאצו וקינמון שאשורה ואיזו מתו. גילוי מאוד מפתיע, כי בחיים שלי לא הייתי מצפה שאודה יהרוג את שניהם. אני חושב שזה רק מראה את היופי של הכתיבה של אודה, כי גם אם היו הרבה פעמים שבהן אנשים התלוננו על חוסר במוות, כשזה מגיע למלחמות הגדולות כמו מארינפורד או וואנו, אודה יודע להרוג כמה דמויות, ולעשות את זה בצורה מעולה. הדרך שבה נחשפנו למוות שלהם גם הייתה ממש טובה בעייני, ואהבתי את זה שבגלל שכבר עבר שבוע, קינמון וקאוומאצו כבר מדברים על זה בצורה שאפשר להרגיש את הכאב שלהם, אבל גם רואים שהם כבר קיבלו את המוות הזה – מה שהופך אותו למאוד פתאומי, אבל ״רך״ (לא יודע איך לנסח את זה) לקורא. זה עובד מאוד טוב בלגרום לנו להרגיש את המוות שלהם, ולא שהוא סתם יהיה ״מוות כי הייתה אלימות גדולה עכשיו ומישהו חייב למות״.
ובמעבר חד לאירוע קצת יותר שמח, אודה מעביר אותנו בחזרה לבירת הפרחים, שם לופי וזורו בדיוק התעוררו סוף-סוף. פה אנחנו גם זוכים לראות את חזרתה של היורי הילדותית, כמו שאמרתי למור פה בתגובות לפני כמה שבועות שיקרה, והרבה רגעי סגירת מעגל קצרים, כמו כניסתו של מומו לעולם המבוגרים (לול), הדגמה לכמה שהוא היה דומה לאודן אם הוא היה מעתיק את סגנון השיער שלו (מה שאני מאוד שמח שהוא לא עושה, העיצוב שלו עכשיו אגדי), הצום של יאמאטו – שבלטה לי התגובה של ג׳ינביי עליו, עם איך שבניגוד לצ׳אפטר הקודם הוא כבר הרבה יותר מקבל את יאמאטו (מה שמקדם אותנו לקראת ככול הנראה ההצטרפות שלו לצוות), וזורו מנסה להרוג את סאנג׳י (היה כל-כך ברור שאודה יהפוך את זה לבדיחה, וזה יפה כי בכול סדרה אחרת זה לא היה עובד בכלל). מה שכן, אני עדיין מחכה להסבר של אודה בנוגע למלאך המוות שהופיע מול זורו. נקווה שבצ׳אפטר הבא.
מכאן אנחנו עוברים לסצינת מקלחות (כמובן, זה עדיין אודה) שמאוד ברור שתוזמנה עם חודש הגאווה, ואני חושב שאודה הכניס את זה מאוד יפה. הוא פשוט עשה את התמיכה הלהט״בית הזאת מאוד טבעית ורגילה, ולא נתקע עליה והדגיש אותה כמשהו סופר משמעותי – שבעייני זה ממש נכון, כי תמיד נראה לי לא נכון שעושים מזה כזה סיפור (כי זה כאילו גורם ללהט״בים להיות חברה נפרדת מאיתנו, ואני חושב שבמקום לנסות להתבלט ולהפריד את עצמם הם צריכים פשוט להתייחס למיניות והמגדריות שלהם כדבר רגיל וטבעי שלא דורש בכלל תשומת לב – כי זה מה שזה). בכול אופן, כמובן שמומו, ברוק, ובמיוחד סאנג׳י התחרפנו, ומשם המשכנו לנמל טוקאגה – שבו פראנקי, עם עזרה מאוסופ והזה שבנה את אוניגאשימה (לא זוכר איך קוראים לו) כבר תיקנו את כל הספינות, ואת הפראנקי שוגון. אני הייתי בטוח שפראנקי יבנה אחד חדש מאבן ים שיהיה בלתי שביר, אבל שיהיה. בכול אופן, זה נראה שבפו מאוד מתלהב מפראנקי, ויחד איתו גם קילר ונראה לי שקיד – שהם שניים שמאוד לא הייתי מצפה מהם את זה, אבל ת׳כלס זה הגיוני שמהנדסים עם כל הנשקים והיכולות האלה שלהם יאהבו את הדברים האלה. אני גם לא בטוח לגבי זה, אבל נראה לי שאודה אמר פעם שקיד מתעניין בדברים האלה.
ועכשיו, הגענו לשיא המטורף של הצ׳אפטר. באונטי חדשים, יונקו חדשים, וריוקוגיו מופיע. קודם כל לגבי הבאונטי והיונקו, ניסיתי לראות מה אפשר לקרוא בעיתון שאפו זרק לקיד, ולצערי אודה לא נתן לנו פרטים קטנים (הדבר היחיד שאפשר לקרוא שם זה השם של העיתון), אבל בכול מקרה אני מעריך שלופי קיד ולואו יקבלו איזה 4,000,000,0000 כל אחד. לגבי מי יהיו היונקו, יש לי שאלה לנקאמה: ביפנית, היה כתוב ״יונקו״, או שלא צויין מספר כזה? כי פשוט שמתי לב שאתם לא ציינתם מספר, אז מעניין אותי אם זה פשוט התרגום שלכם לשם הזה או שבמכוון זה ככה. אם אין מספר, ללא ספק אלה לופי, קיד, ולואו. אם יש, אני לא בטוח.
בנוגע לריוקוגיו, זה נראה שכמו שכמעט כולנו צפינו יש לו יכולת כלשהי של טבע או צמחים, ומעניין אותי לראות מה התכניות שלו בוואנו.

אה ושכחתי לציין שאם מישהו עדיין חושב שיאמאטו מזדהה כאישה אין לי מה להגיד.