וואן פיס פרק 1025 מתורגם לעברית!

הפרק נפתח עם סצינת המוות של אשורה, שדעתי דיי חלוקה לגביה. מצד אחד, היו הרחבות ממש טובות שאשכרה הראו לנו את הכאב של הנדנים במקום פשוט לרוץ דרך הסצינה כמו שזה הרגיש במנגה (אפילו אם הצ׳אפטרים האחרונים גרמו לי להעריך את הסצינה הזאת יותר). מצד שני, וזה נכון לכול אורך הפרק, היו *הרבה* יותר מידיי קלואוז-אפים על הפרצופים של כולם בכול רגע, וזה פשוט נתן הרגשה של ״תתקדמו כבר״ ודיי הרס את היכולת של הסצינה לרגש. מה שכן, מאוד אהבתי את ההחלפה לצבע אפור כואב כזה בסוף הסצינה. זה הזכיר לי את הסצינות במקום האפל הזה של ת׳ור החדש (מי שראה את הסרט מבין), ובאמת עזר לתת תחושה של נואשות וכאב.
משם אנחנו עוברים לאורוצ׳י, עם 2 סצינות לאורך הפרק שאני חושב שהיו פילרים. הסצינות האלה היו מעולות. והשתמשו בצבעים החמים של האש כדיי ממש להביע את הרשע של אורוצ׳י. בנוסף, למי שזוכר, בתחילת וואנו נאמר לנו שאורוצ׳י ״משתמש סגנון 2 חרבות״ – סגנון שאף-פעם לא ראינו כמובן כי אורוצ׳י אפס, אבל עדיין היה נחמד לראות אותו לפחות מחזיק חרב. זה משהו, ויותר משהייתי מצפה ממנו.
בחזרה אל הנדנים, אנחנו רואים אותם נתקלים בג׳ק, ואת ההכנות לקראת קרב אחד-על-אחד שלו ושל אינו. הקטע הזה היה נחמד וסבבה, אבל כן טיפה התאכזבתי מהדיאלוג של ״אין פה ירח״ ״אה וגם אין פה רעל״. זה היה קטע ממש חזק במנגה שכולם אהבו, אבל פה זה הרגיש כאילו הוא עבר ממש מהר ולא עשו אותו מספיק דרמטי. אם נגיד היו מורידים קצת מהקטעים של לעבור על הפרצופים של כולם מתישהו ובמקום זה מאריכים קצת את הקטע הזה כדיי להפוך את הדיאלוג הזה לדרמטי יותר, אלה היו דברים קטנים שמרימים את הפרק בטירוף.
ועכשיו… לחצי השני, וההרבה יותר מטורף, של הפרק. מתחילים עם צ׳ופר ומרקו נגד קווין – סצינת פילר לגמרי שהייתה פשוט מדהימה. וואו, וואו, וואו, אקיהירוֹ אוֹטה (Akihiro Ota) הוא אגדה. למי שלא זוכר, אוטה הוא האנימטור שעשה את פראנקי נגד סאסאקי בפרק 1019, והחזרה שלו כל-כך מהר לאחר-מכן הייתה מאוד מפתיעה. עם זאת, שום דבר לא הכין אותי לאיך שהוא חזר…2 דקות ישירות של אנימציה פסיכית לגמרי, שמפוצצת בטשטושים שיוצרים תחושה אינטנסיבית, תנועה בלתי פוסקת של הדמויות שיוצרת תחושה מציאותית (כי במעולם האמיתי יש תנועה בלתי פוסקת של דברים סביבנו, וכשבאנימציה רואים תנועה כל-כך רציפה ולא פוסקת זה מאוד נדיר ומאוד מרשים), טונות של הגזמה וציורים מטורפים ששוב יוצרים אינטנסיביות לסצינה, ו*המון* מעיכה ומתיחה, שנותנות תחושה חייה מאוד לאנימציה. למי שלא יודע, השניים האחרונים שציינתי הם שניים מ- 12 העקרונות הבסיסיים של אנימציה, והם מהווים את סמל הסטייל היחודי של אוטה. אם תחזרו לפראנקי נגד סאסאקי, גם שם אפשר לראות בדיוק את אותם הדברים שציינתי פה, פשוט הסצינה הזאת היא פראנקי נגד סאסאקי על סטרואידים – כי זה ברצינות הזוי שהוא יצר אנימציה כל-כך טובה ומלאת תנועה.
עם זאת, ההיילייטים של האנימציה ממש לא נגמרים פה, כי עכשיו סוף-סוף הגיע הזמן לחזור לגג פיס (Roof Piece, מי שמכיר את המושג מבין). אנחנו חוזרים לגג ומקבלים את מתקפת ה״האקאי״ המשולבת של קאידו וביג מאם, שהיא אומנם לא מתקפה כזאת דינמית (בכול זאת, פשוט שניהם עומדים ומניפים בנשקים שלהם), מה שאומר שלא היה איפה ממש להשתולל עם האנימציה, אבל האנימטור צ׳וּ יוֹנג סה (Tu Yong Ce), שחלקכם אולי כבר זוכרים אותו כבמאי האנימציה של 1017 האגדי, עדיין מפגיז כתמיד עם אפקטים ואיור מעולים, יחד עם אנימציה מאוד יפה איפה שבאמת הייתה לו הזדמנות להכניס הרבה תנועה לסצינה. כן היו רגעים קצרים שבהם ה- VFX והקומפוזיציה של הסצינה היו קצת מוגזמים, והקשו לראות מה קורה, אבל מעבר לזה היא הייתה באמת מעולה.
לסיום, לאחר שזורו מקריב את הגוף שלו לחלוטין כדיי להגן על האחרים, לופי מסתער אל קאידו, ומסיים את הפרק בסצינת אקשן ואנימציה אחת אחרונה מלא אחר מנאוֹטוֹשי שידה (Naotoshi Shida, אינו ונקו נגד ג׳ק מפרק 1000 לצורך הדוגמה), שנותן לנו כמו תמיד אנימציה ״חלקה כמו חמאה״ (ביטוי מאנגלית, פחות עובד בעברית חחח) ומאוד דינמית, וסוגר את הפרק באופן יפה ומלא הייפ.