פרק 1033 מתורגם לעברית!

אנחנו מתחילים את הפרק ישירות וללא שום ריקאפ (מה שהזכיר לי את 1015) עם קטע ממש מוזר… קטע שכידוע למי שצפה בו, מרמז על סוף הפרק כמובן. זה משהו שכמובן שלא היה במנגה, וזאת דרך גאונית למשוך את תשומת הלב של הצופים ישר מהרגע הראשון של הפרק, ולהגיד ״היי, זה לא פרק רגיל. אל תפספסו״.
לאחר כותרת הפרק, אנחנו קופצים לתוך ההיכל אל סאנג׳י – שרץ בעצבים עם זורו החבוש. מהרגע הראשון אפשר לראות כמה מלאת חיים ואופי האנימציה של הפרק תהיה, עם הדרך שבה סאנג׳י מדבר ומסובב את הראש שלו בעצבים, מה שרק משתפר עם הרגע הראשון של סיפור חזותי של הפרק – בו סאנג׳י קורע את הפוסטר של זורו בדימיון שלו כדיי לסמל את העצבים שלו ואיך שהוא היה מת לזרוק את זורו בפינה וללכת.
אנחנו מקבלים פלאשבאק של סאנג׳י, בו קיד מקבל סצינת אקשן פילר מטורפת לגמרי של האנימטור האגדי איקיהרו אוטה (Akihiro Ota, פראנקי נגד סאסאקי ב- 1019, הסצינה של מרקו ב- 1025), שכרגיל מפוצץ את הסצינות שלו בטשטושים ואיור לא נאמן לעיצובי הדמויות בכלל, כדיי ליצור תחושה אינטנסיבית ורגשית לכול דבר ודבר שקורה על המסך – מה שכמובן, כרגיל עובד. לאחר העלמותו של קיד, לואו מופיע מעל סאנג׳י עם זורו, ונוטש אותו אצלו כדיי ללכת להילחם בביג מאם – מה שמראה לנו בעצם איך הם הגיעו למצב שבו זורו חבוש ככה וסאנג׳י סוחב אותו. אנחנו חוזרים להווה לקטע קצר של סאנג׳י פוגש את קאוומאצו המלך (שצריך יותר זמן מסך, רק אומר…), ומשם אנחנו עוברים לחלק המרכזי של הפרק.
הקרב על הגג נפתח הפעם עם סצינה מהאנימטור הצרפתי דוריאן קולון (Dorian Coulon, שינובו נגד חיל השיריון ב- 1006, לופי מתעלם מקאידו וביג מאם ב- 1015), שנותן לנו ללא ספק את הסצינה הטובה ביותר שלו על האנימה עד כה, עם הקלאש שמוביל ללופי לפני הירח. פה מגיעה סצינת הסיפור החזותי השנייה שלנו, כאשר לופי נעמד בביטחון לפני מתקפה רצינית ומטורפת יחד עם הירח – שמסמל את וואנו, גם בגלל שכול משפחות הדאימיו למעט הקורוזומי כוללות את המילה ירח בשם שלהן ביפנית, וגם בגלל שהנבואה של טוקי בפרק 975 דיברה על הירח – ובעצם בכך מקבל רגע של בניית הביטחון והכוח שלו הודות לתמיכה הסימלית של כל מדינת וואנו שעבורה הוא נלחם. זה מוביל אותנו לסצינה האהובה עליי אישית בפרק הזה (למרות שהיא בקרב צמוד עם סצינת הסיום), עם מתקפת הרד רוק השלישית של לופי (שזה מצחיק כי במנגה הוא השתמש בה רק בפעם הראשונה) ששוב נעשית ע״י לא אחר מאקיהירו אוטה האגדי, ושוב זוכה לטשטושים האינטנסיביים והאיור המעוות והמלהיב שלו, כדיי לספק לנו עוד קטע אקשן מטורף שיזכר שנים קדימה. עם זאת, לופי לצערנו נכשל עם המתקפה שלו ומועף ע״י קאידו, מה שמביא אותנו לרגע שבו קאידו ״תופס את הירח ביד שלו״ בעודו נואם על הפיכת וואנו לאוניגאשימה החדשה, מה שמסמל איך הוא בעצם מתכוון להחזיק את כל מדינת וואנו בכף ידו. כמו שכבר ציינתי בעבר על רגעי סיפור חזותי כאלה, אלה פרטים שהרוב המוחלט של הצופים בחיים לא שמים לב אליהם, וגם אני רק דיי לאחרונה התחלתי, אבל אפילו בלי לדעת את זה הפרטים האלה נכנסים לנו לתת מודע כדיי לקבוע בראש שלנו את הטון של הסצינה, ואני תמיד מעריך אותם.
במעבר חד, אנחנו קופצים עכשיו אל כל האירוע של נאמי שאיתו סיימנו את הפרק הקודם, ומקבלים סצינת טרנדו טמפו ממנו שאולי לא נראית הרבה לייד שאר הפרק, אבל אני ממש אהבתי אותה וחשבתי שהיא נראתה סופר מגניב – אז רציתי לציין את זה. בזמן כל האירוע הדרמטי של סכנת החיים של נאמי אנחנו רואים את ביג מאם מדברת עם הרה פשוט נמצאת לצידה (דרך מאוד לא מלהיבה לחשוף איך היא נראית חחחחח), מה שמוביל לקטע הגדול הבא שלנו – תותח המייזר. הסצינה הזאת נעשתה ע״י האנימטור הנרי ת׳ורלואו (Henry Thurlow, אמריקאי במקור שחיי ועובד כרגע ביפן, ועשה לדוגמה את בניית ה- PUNK ROTTEN של קיד ב- 1017), שכרגיל בשבילו העמיס אותה בהצללות גדולות ובולטות לעין, בהתאם לסגנון האיור המזוהה שלו. מה שכן, הנרי בחודשיים האחרונים בערך כתב דיי הרבה על כמה שהוא עובד עכשיו על סצינה מאוד מיוחדת שלו, שתהיה הסצינה עם הכי הרבה פריימים שהוא יצר עד היום, ובהחלט אפשר לראות את זה י כי הסצינה מלאה בתנועה חלקה, מהירה, ודינמית, שעושה צדק למתקפה המטורפת של ביג מאם שהביסה במכה אחת כבר 2 מהטובי רופו.
אחרי קטע עצוב של זאוס, שנמשיך איתו בשבוע הבא (לא ספויילר, רואים את זה בפרומו) אנחנו חוזרים לגג אל סצינה מהאנימטור האהוב עליי בכול התעשייה – ווינסנט צ׳נסארד (Vincent Chansard [כן, גם הוא צרפתי], סלאם גיבסון ב- 1017, האגרוף הראשון של לופי על קאידו ב- 1028, ועוד), שאומנם לא עושה הרבה כי הסצינה האחרונה שלו הייתה לפני 5 פרקים בלבד, אבל כרגיל מפגיז בקטע הקצר שלו עם תנועה חלקה, דינמית, תלת-מימדית, ובלתי פוסקת שאני פשוט לא יכול לעמוד בפניה. זה מרגיש כל-כך מספק לצפות ברמת הפירוט של התנועה שיש בסצינות שלו, כי הן נותנות את התחושה המציאותית הזאת של העולם האמיתי – שבו כולנו ומלא דברים סביבנו זזים ללא הפסקה. זה משהו שכמעט אף-פעם לא רואים באנימציה, כי זה פשוט כמעט בלתי אפשרי לצייר כל-כך הרבה תנועה בעקביות, אבל המשוגע המוכשר הזה עושה את זה בכול סצינה וסצינה שלו, ובגלל זה אני מטורף עליו. לאחר הקטע הקצר של צ׳נסארד אנחנו קבלים את נפילתו של לופי ע״י חבר/ה של צ׳נסארד שאני לא מכיר באופן אישי, ולכן לא אחפור לגבי הקטע הזה מעבר לזה שהוא כמובן היה מעולה, מה שמביא אותנו לסיום הקרב… לופי קם עם חיוך ענק על הפנים, ואנחנו נכנסים לרגעי הסיום של הקרב. עם התרגשות מטורפת משני הצדדים (ומאיתנו, הצופים), לופי וקאידו ממשיכים להילחם עם קלאש מטורף של האנימטור טקשי מאנאמי (Takeshi Maenami, האקשן של לופי בגיר 4 ב- 978, האקשן של כובעי הקש בפתיח של פרק 1000), שחוזר לראשונה מאז 978 לעשות סצינה בתוך הפרק עצמו, ומפגיז כרגיל עם טשטושים מעולים וחזקים, ותזמון הפריימים הסופר יחודי והקפיצי שלו שפשוט נותן לסצינות שלו תחושת כוח ועוצמה אדירות. לאחר הקלאש הזה אנחנו עוברים לאנימציה של צ׳ו יונג סה עצמו, שעושה את כל שארית הקרב מפוצץ האדרנלין הזה בעצמו ומטריף אותנו לגמרי עד ש- ……… עד שזה פתאום נחתך. אנחנו מגלים שכול החלק של הקרב מהרגע שבו לופי קם היה בדימיון של קאידו, שלמעשה כל-כך התרגש והתלהב מהקרב שהוא הזה את כל המשך הקרב, ופשוט מאוד תקף את לופי והעיף אותו מהאי. אנחנו מקבלים סיפור חזותי אחרון לפרק עם קאידו עומד עם היד על הפנים, בזמן שהירח מאחוריו מתכסה בעננים – כסימול לגורל האפל והחשוך שמצפה לוואנו עכשיו כשלופי הובס.