וואן פיס פרק 1176 מתורגם לעברית

1176 הוא פרק שמטרתו העיקרית היא להדגיש את גודל האיום של אבירי האל – לא במקרה כל אחד מהם מקבל חלק מובהק מהפרק שמוקדש להצגתו מביס בקלות דמויות כלשהן שאנחנו מכירים – וזה דבר נהדר, שכן הטענה שהם לא מרגישים כמו איום מספיק רציני עלתה לא מעט מצד קוראי המנגה. על-מנת לתרום להצגה המאיימת שלהם, כל ארבעת אמני הסטוריבורד של הפרק, בהם אגע תיכף, הקדישו מחשבה ניכרת לקומפוזיציות שדרכן אנחנו רואים אותן: גונקו מתעמתת עם כובעי הקש, שרובם גבוהים ממנה, ועם קולו הענק – אבל כמעט (ואולי אפילו בכלל) לא קיים שוט שבו היא לא נראית מסתכלת למטה; קילינגהאם תוקף את קיבה ואנג'ה, שני ענקים שמגמדים אותו בגודלם, אבל הוא הדומיננטי על המסך, והוא פיזית דורך על קיבה ומשליך אותו באוויר; וכמובן, סומארז אומנם מתעמת עם סאול הענק, אבל הוא ממקם את עצמו מעליו בעזרת הקוצים ומתבונן כלפי מטה בעוד שסגן-האדמירל לשעבר מתמוטט בתבוסה. העליונות הוויזואלית הזו שעקבית כלפי שלושתם לאורך כל הפרק היא מהותית, והיא עוזרת לבסס אותם ככוח העליון בקרב, מה שמטמיע בתת-המודע של הצופה את המחשבה שהם איום רציני.
כאמור, איווסאווה ביים את הפרק מהסטוריבורד של 4 אמנים שונים: איווסאווה עצמו – שאני משער שעבד עד דקה 7~ ברגע שבו נאמי שלחה את מתקפת Thunder Shark, אניקארי (Anikari) – עילוי צעיר (הוא קטן ממני בכמה חודשים ) וכוכב עולה בתעשייה שעשה פה את העבודה הגדולה ביותר של הקריירה שלו עד היום, הינאטה נארומי (Hinata Narumi) – אמנית עצמאית ממחוץ לצוות של וואן פיס שקיבלה את ההזדמנות לצייר את הסטוריבורד לסצנה של גונקו מביסה את כל חברי הצוות שהיו עם גונקו, ומיהו היראייאמה (Miho Hirayama) – אמנית ותיקה שמאז סוף אגהד מופיעה בהרבה פרקים כמעין "משלימת סטוריבורד", ושאני מאמין שהייתה אחראית לכל החצי השני של הפרק חוץ מהסצנה של נארומי.
באשר לבימוי האנימציה, גם כאן מדובר בעבודה המפוצלת, ואפילו בין 6 אנשים: דניס קאבלאו (Dennis Cablao) – האנימטור הראשון מהסטודיו הפיליפיני של טואי שקודם לבימוי אנימציה בפרק 1160 (שגם היה הפרק הראשון של איווסאווה), ובעבודתו השנייה בתפקיד עבד (לדעתי) על הסטוריבורד של איווסאווה; ראנזה וואנג (Runze Wang) – אנימטור סיני שהפך לחבר משמעותי בצוות דרך החברות שלו עם במאי האנימציה הראשי צ'ו יונג סה, ושאני חושב שעבד על הסטוריבורד של אניקארי; שיטאקה רובינסון (Shiitake Robinson), שתיקן את האנימציה של ראמה (עליו אפרט אחר-כך) מתוך החלק של אניקארי, וזכה על-כך לקרדיט בימוי האנימציה הראשון של הקריירה שלו בתור עוזר במאי האנימציה של הפרק; דאנגו סאקאטה (Dango Sakata) – אמן חדש שנכנס לתעשייה רק השנה וכבר עבד כבמאי אנימציה על פרויקטים כמו JJK 3×12 או הסרט החדש של גינטאמה, ושאני חושב שעבד על החלק הראשון של הסטוריבורד של היראייאמה (מהסצנה של פראנקי עד לחלק של נארומי) ועל הסצנה של קילינגהאם; יוג'ירו סאקאי (Yōjirō Sakai) – אנימטור שאני אישית מכיר בעיקר מעבודותיו על MHA ועבד לראשונה כבמאי אנימציה בוואן פיס בתור האחראי על הסצנה של נארומי (כל החלק עם האיור המופשט ללא הצללות); וסורה קאוואמיצו (Sora Kawamitsu) – התלמידה של נאוטושי שידה האגדי שעבדה לראשונה בקריירה שלה כבמאית אנימציה והייתה אחראית על תיקון הסצנה של סומארז והאנימציה שלה מהחלק של נארומי.
היות וניתן לחלק את הפרק מאוד בקלות לחלקים על-פי העבודות של אמני הסטוריבורד ובמאיי האנימציה, אני כבר אתמקד בפרטים של העבודות שלהם כשאכתוב על ההיילייטים של האנימציה, אבל לפני שנגיע לזה אני כמובן צריך להסביר איך פרק עם כזו עבודה מפוצלת בין כמות אנשים שלרוב לא תהיה נחוצה לתפקידים האלה יצא כזה מלוכד ואיכותי: בקצרה – שוהיי איווסאווה. בשיא הפשטות, ההפקה של וואן פיס היא (כיום) מאוד מאורגנת מאחורי הקלעים, מה שעושה את זה די ברור שריבוי הקרדיטים הזה לא נולד מהכרח, אלא מרצון, והודות לכך שבראש כל האנשים האלה עמד במאי בודד עם חזון ברור (הצגת אבירי האל כאיום – שזו גם הסיבה לקיום העקביות הוויזואלית שציינתי קודם למרות כל אמני הסטוריבורד השונים) וכישורים מקצועיים יוצאים מן הכלל, התוצר הסופי שהגיע למסך משקף את הרצון לחופש ומגוון אומנותי שהוליד את הקרדיטים החריגים הללו.

הדקות הראשונות של הפרק מציגות את מה שאני חושב שהוא הסטוריבורד של איווסאווה, ולמרות שהן כנראה הדלות ביותר בסאקוגה, הן כוללות פרטים מאוד נחמדים כמו הדרך היצירתית שבה רואים את אוסופ חושב על צ'ארלוס, או הפוקוס על התגובה של ברוק להופעתה של גונקו, שעושים אותן מעניינות לצפייה בכל מקרה.
האקשן מתחיל עם גונקו שולחת חץ לקולון ונאמי ממהרת להגן עליו, במה שהיא כנראה האנימציה של דאיקי אנדו (Daiki Endō). אנדו אומנם רק עשה את בכורתו המקצועית בתעשייה בפרק 1166, אבל העבודה המעולה שלו פה מציגה את אותם הטשטושים האינטנסיביים שהוא ידוע בהם מאנימציות המעריצים שלו בטוויטר (ושניתן גם לראות באחד הקאטים שלו מ- 1166), והקאט של זאוס יוצא ומקיף את נאמי הוא תלת-מימדי בטירוף ומאוד מספק לצפייה כתוצאה מכך.
456קאנאי (456kanai), שכבר עבדה בעבר על האנימה אבל זכורה לי בעיקר מעבודתה המדהימה על Marriagetoxin, ציירה את אוסופ מתחמק מהחץ של גונקו ברחבי הספינה, והאנימציה שלה מציגה את אותה האנרגטיות האדירה והאהבה לקווי מתאר עבים שגרמה לי כל-כך לאהוב את הסגנון שלה מלכתחילה. קטע מדהים – אפילו מהטובים בפרק – שמגיע עליו גם קרדיט ענק לאמן הסטוריבורד שעשה עבודה מטורפת בלהזכיר לנו כצופים עד כמה הסירה הזו היא אשכרה גדולה ביחס לבני-אדם.

הבא בתור הוא קיומארו מייאזאווה (Kyomarō Miyazawa), שצייר את נאמי תוקפת את גונקו עם זאוס. אנימציה ממש טובה, אבל מה שיותר בולט לי כאן הוא הסטוריבורד. זאוס משחרר ברקים סביב נאמי הוא הרגע שבו החלק של אניקארי מתחיל, ומייד ניכר לעין שמדובר במישהו שמבין איך ליצור קומפוזיציות דרמטיות ועוצמתיות… הפרק הזה הוא הפעם הראשונה שבה אניקארי אשכרה מצייר את הסטוריבורד מאפס במקום פשוט להיות מורשה לשנות אותו כפי שנראה לו כמו שעשה לקטעי האנימציה של עצמו בפרקים 1125, 1143, ו- 1159, ובנוסף זו גם הפעם הראשונה שאנימטורים אחרים עיבדו את הרעיונות שלו לאנימציה מוגמרת, וכל מה שאני יכול להגיד זה שהוא מרגיש כמו אישיזוקה נוסף… לא חושב שאוכל לחשוב על מחמאה גדולה מזו.
את מייאזאווה המשיך עימאן איברהים (Aimman Ibrahim), הערבי-צרפתי המטורף שמספק לנו אינספור באנגרים מאז תחילת אגהד, עם עוד קטע אנימציה קטלני ותלת-מימדי מאוד שלו (במיוחד מרשים כי כרישים הם דבר מורכב לציור). החלק האהוב עליי באנימציה שלו, עם זאת, הוא ללא ספק האימפקט פריימס של גונקו, שאחד מהם מציג את היד שלה כבולה בשרשרת ומוקפת פרפרים… רפרנס אדיר להמשך הארק מהמנגה.
האייאטו קורוסאקי (Hayato Kurosaki) הגיע זמן קצר לאחר-מכן כדי (בפעם השנייה כבר באלבאף) לפנק אותנו באנימציית האפקטים מפוצצת המוחות (תרתי-משמע, וזה אפילו יצא לי בלי כוונה) שלו עם המתקפה של אוסופ. כל-כך, כל-כך הרבה פרטים באפקטים של הפיצוץ, שמקנים להם תחושת תלת-מימדיות בלתי-נתפסת… קורוסאקי פשוט יותר מדי טוב, אולי אפילו הטוב ביותר ביפן כרגע בכל הנוגע לאפקטים. דבר נוסף שאני חייב לציין פה לשבח הוא הקומפ של ברדלי ת'אלון (Bradley Thalon) – תאורה כזו חזקה של צבע דומיננטי מסוים יכולה ממש בקלות לפגוע באנימציה על-ידי הסתרת הציורים היפים מתחת לאפקטים דיגיטליים שמעלימים אותם (רק תסתכלו על בליץ'…), אבל לא רק שזה לא קורה כאן, אלא שהצביעה והאפקטים הדיגיטליים מוסיפים לאנימציה ועושים אותה עוד יותר יפה. עבודה יוצאת מן הכלל, ועוד דוגמה מטורפת לכמה שהקומפ לאורך אלבאף בכללי הוא מדהים.
לוקה ווסטון (שעד עכשיו הכרנו אותו בתור Creature, אז נחמד לגלות את שמו האמיתי) חזר 4 פרקים בלבד לאחר בכורתו המקצועית המרשימה בפרק 1172 עם הסצנה של גונקו נרפאת מהפיצוץ של אוסופ, והאנימציה שלו היא מעולה. אני מאוד אוהב את האפקטים הייחודיים שצייר לעשן סביב גונקו – הם נראים מאוד מודרניים ויפים – והאנימציה בפרספקטיבה מורכבת שהוא צייר בקאט השני היא מאוד מרשימה. בנוסף, אהבתי מאוד את האפקטים הדיגיטליים של התחדשות הגוף של גונקו – הם העובדה שהם לא מצויירים מקנה להם נראות מעט "חיצונית", כאילו הם לא אמורים להיות – שזו בדיוק הפואנטה של הסצנה, ומבחינה אסתטית הם שולבו היטב לתוך האנימציה (שוב, שאפו לברדלי על הקומפ) ולא מרגישים "זולים" בכלל.
ההסתערות של גונקו לאחר שהיא נרפאת מספקת לנו טעימה קטנה מהאנימציה של אניקארי עצמו, ומה אפשר להגיד? היא דינמית, תלת-מימדית, ומלאת תנועות מורכבות לציור שמבוצעות היטב, בדיוק כמצופה ממנו… וההבאה בתור אחריו, יו יושייאמה (Yū Yoshiyama), סיפקה אנימציה מלאת "כובד" ודרמטיות לחברי הצוות מסתדרים להגן על אוסופ מהחץ. האיור המחודד שלה הושאר כפי שהוא בחלק מהקאטים פה, שזה מאוד נחמד, והתנועות הכבדות שציירה לג'ינביי וברוק בפרט עוזרות להציג אותם ככוח משמעותי שלכאורה יצליח לעצור את גונקו… במילים אחרות, היא בונה לנו פה ביטחון שגוי לקראת התבוסה בהמשך – תבוסה שכמובן נרמזת על-ידי העובדה שגונקו עדיין נמצאת מעל כולם ומסתכלת מטה אליהם, כנחותים ממנה.
הדיבור של גונקו על חשיבות הענקים במלחמה הקרבה שולח אותנו ישירות לחלק הטוב ביותר של הפרק מבחינת אנימציה, והוא סצנת האקשן הקצרה של הענקים. ראמה (rama) הוא האחד לפתוח אותה עם החלק של ברוגי נלחם בדראוגר, והאנימציה שלו היא פשוט מטורפת – כל-כך הרבה תנועות אלמנטים שנעים על המסך, בשילוב עם אנימציית בד ואפקטים כזו מהירה וכאוטית, עוזרים להציג בצורה מושלמת את כמה שברוגי חזק ומרשים (+ הקטע שלו דומה באופן קיצוני לאנימציה של גדול האנימטורים בכל הזמנים, יוטאקה נקאמורה (Yutaka Nakamura…)
את החלק השני של הסצנה עם דורי ויתר הענקים צייר באהי ג'יידי (Bahi JD) במה שהיא כבר הופעתו השנייה באלבאף, והאנימציה הכל-כך ריאליסטית שאנשים בטוחים שהיא CGI שהוא ידוע בה זורחת פה למראית-עין כמו תמיד… אני יכול לצפות בדורי כורת את הראש של הציפור הזאת בלופים, האופן שבו זה מצוייר הוא כל-כך מספק.

סצנה קצרה של לופי ולוקי שצויירה על-ידי אודאשי (Odashi) מובילה אותנו למעברוני הפרסומות, מהם אנחנו חוזרים עם הסצנה של פראנקי, שמתחלקת בין 2 אנימטורים: הראשון, yn, עשה עבודה מאוד נחמדה וסיפק כמה אימפקט פריימס יפים, אבל מה שהכי בלט לי בחלק שלו הוא ה- CGI המדהים על ענן הברקים. ההתקדמות האדירה שצוות התלת-מימד של האנימה בהובלתו של קנטארו קאווסאקי (Kentarō Kawasaki) עשה מאז דגם ה- CGI הזוועתי של קאידו הדרקון היא לא פחות ממרהיבה, פשוט כל הכבוד להם…
את החלק השני של הסצנה של פראנקי צייר אחד האמנים האהובים עליי מהשנה האחרונה, והכוכב העולה בזירת האנימציה הסינית, ראן יאנג (Run Yang), ומטבע הדברים הוא נראה מטורף בדיוק כמצופה מאנימטור ברמתו. אנימציית רקע, דמויות, ואפקטים סופר תלת-מימדית ועקבית (zero CGI btw) שפשוט מטריפה את השכל בכמה שהיא איכותית ויפה, אחד ההיילייטים הגדולים של הפרק (והוא אפילו לא מהחלקים של אניקארי או נארומי… הזוי). אני גם מאוד אוהב את הפרט של ריפלי מחזיקה את פראנקי כמו אקדח לייזר קטן, זה נראה מצחיק חחחחח.

אה, ואפרופו נארומי… סוף-סוף הגענו לסצנה שלו. נארומי גם קיבל קרדיט מיוחד של "פיקוח סצנה" על עבודתו כאן, דבר שהוא הסביר שנועד לתאר את העובדה שהוא גם ביים את הסצנה הזו יחד עם איווסאווה (מה שלדבריו קרה כי הבמאי פשוט החליט להציע לו את ההזדמנות, ומפה לשם יצא שהוא התלווה אליו לכל הישיבות והיה מעורב בכל קבלת ההחלטות שקשורה לאיך שהסצנה נראתה ונשמעה). הודות להזדמנות הזו, נארומי הצליח לממש את החזון האומנותי שלו לסצנה עד לפרט האחרון – וזו כמובן הסיבה שהיא נראית כל-כך שונה מבחינה אסתטית. אותה האסתטיקה, מעבר להיותה יפהפייה באופן שממש מזכיר את האנימה "נידון להיות גיבור" (ממליץ בחום btw), גם מתאימה מאוד לאווירה של הסצנה – שכן היא מופיעה כשגונקו אומרת שהיא לא מבינה בכלל למה אסטרטגיית בני ערובה היא דבר שעובד (כלומר, מביעה חוסר רגשות שמשתקף באיור הבכוונה שטחי), והחשכה הקודרת מתחברת היטב לתבוסה המוחצת של הצוות.
מבחינת האנימציה, תחילת הקרב עם גונקו מחליקה לעבר הצוות מציגה את עבודתו של שוטארו באן (Shōtarō Ban), שבהתחשב בסגנון האישי שלו (ראו את סצנת המוות של סאטורן כדוגמה), הוא היה בחירה מושלמת לעבוד על הסצנה הזו.
טסומוקי (tsumokki) המשיך את באן עם קטע אקשן ממש יפה שמתחיל באנימציה מגושמת ואיטית של קולון מניף את החרב שלו (כי הוא חלש ואין לו מושג מה הוא עושה), וממשיך עם קאט מטורף של ג'ינביי, נאמי, וברוק, נלחמים בחצים בעודם רצים ברחבי הסירה. במיוחד אהבתי את הפרט של נאמי נפגעת מאחד החצים אבל פשוט מתפוגגת (כי זה היה מיראז', ולא נאמי האמיתית) כתוצאה מכך – ממש מגניב שהכניסו בשקט את השימוש הזה בעוד טכניקה שלה שלא ראינו הרבה זמן.
עבור החלק של גונקו מסיטה את המכות של ג'ינביי וברוק, יוטו (Yooto, הבמאי של מכאמארו נגד מאהיטו ב- JJK) סוף-סוף חוזר לאחר שלא נראה על וואן פיס מאז פרק 1100, והאנימציה שלו היא עונג צרוף לעיניים. יש משהו ממש מיוחד ומספק בסגנון האישי שלו, המתבסס על תנועות חלקות שמובילות לתנועות חדות ומהירות במיוחד וחוזר חלילה, ואני מקווה שנראה עוד ממנו באלבאף… (והערה צדדית – דאמ, ג'ינביי ערף לברוק את הראש)
נאמי מופיעה פתאום מאחורי גונקו (כאמור, מיראז'), והאנימציה של סורה קאוומיצו (Sora Kawamitsu) לחלק של אבירת האל מגיבה ובועטת בה קוטעת לנו לרגע את הציורים המופשטים לטובת האיור המפורט במיוחד שלה (כי כפי שכתבתי בהתחלה, היא היחידה שסאקאי לא נגע באנימציה שלה מאחר והיא תיקנה אותה בעצמה בתור אחת מבמאיי האנימציה של הפרק). קטע מאוד יפה, אבל עיקר העבודה של קאוואמיצו יגיע אחר-כך, אז אחסוך במילים פה.
יו יושייאמה חוזרת בשנית (זכתה לעבוד על הסטוריבורדים של אניקארי ונארומי, איזה W) לציור סוף הקרב, והאנימציה המצוינת והקופצנית שלה סוגרת לנו את תבוסתם של כובעי הקש היטב. פרטים שאהבתי כאן הם הנשמה של ברוק שעפה לו מהפה כמו רוק (כי הראש שלו התנתק מהגוף, אז הנשמה יוצאת לעבר הגוף כדי לחבר אותם חזרה) וההשחרה המוחלטת של נאמי בעודה נופלת כסמליות ברורה למצב האבוד שנראה שנקלענו אליו.

מכאן אנחנו נקפוץ קצת קדימה לסצנה האחרונה של הפרק וההיילייט האחרון שאני רוצה לגעת בו, והוא הסצנה של סאול וסומארז. זהו החלק שסורה קאוומיצו עבדה עליו כבמאית אנימציה (ואנימטורית לחלקו – סביר להניח שזו כל האנימציה שלה מהסצנה: https://t.me/onepiecenakamanews/2452), והוא נראה מטורף. האיור הדומה לשידה שלה הוא מפורט ויפה ברמות, והוא תרם רבות לעוצמה הרבה של סצנה הזו (שהיא אחת היותר גרפיות בסדרה כולה לדעתי, ממש הופתעתי מכמה שהם עשו את זה ברוטלי). מצפה בכיליון עיניים ליום שבו היא תעבוד על פרק שלם כבמאית האנימציה, כי זה בטוח יראה מדהים.