ספיישל מתורגם לעברית: וואן פיס – מכתב הערצה

מכתב הערצה. למעלה משנתיים וחצי לאחר הפרק האחרון שביימה, הבמאית הצעירה המוכשרת והמבטיחה ביותר של העשור האחרון סוף-סוף חזרה עם מה שהוא ללא ספק היצירה האיכותית ביותר של חייה. והיופי הכי גדול פה הוא שמעבר להיותה יצירה יוצאת מן הכלל בוואקום של היותה יצירה איכותית, הסיפור שמאחורי אותה היצירה גם מתחבר באופן ממש יפה לסיפור של הספיישל הנהדר הזה.
כפי שכתבתי, הספיישל הזה הוא הפרויקט הגדול ביותר שהבמאית שלו הובילה עד היום, ובהתאם לכך, כמובן שאינספור אמני-על מכל רחבי התעשייה נהרו להזדמנות לעבוד עליו: החל בתלמידיו הצעירים של סוטי, כגון יוקייה אטאקה (Yukiya Ataka), מאסאיה האסגאווה (Masaya Hasegawa), או שינוסוקה טנאקה (Shinnosuke Tanaka) שסוף-סוף חזר לאחר עבודתו על פרק 1104, אשר לא יכלו לוותר על ההזדמנות לעבוד תחת המורה שלהם (שעיצב את הדמויות של הספיישל והקנה לו את סגנון האיור המיוחד שלו); דרך איצוקי צוצ'יגאמי (Itsuki Tsuchigami) וקוטה מורי (Kōta Mori) – שניים מהבמאים הטובים ביותר בתעשייה כיום, אשר אחראיים לפרק 16 של ג'וג'וטסו קאיזן עונה 2 ולפרק 26 של פריארן בהתאמה; ואפילו עד לקודאי וואטנאבה (Kōdai Watanabe) ויוקי האייאשי (Yuki Hayashi), שני אנימטורים שהתחילו את דרכם בתור אנימטורים בטואי ומאז כבר התקדמו והפכו לשניים מהשמות הבולטים ביותר בתעשייה. תוסיפו לכול אלה כישרונות-על נוספים כמו וינסנט צ'אנסארד (Vincent Chansard), טאמרלאן בקמורזאייב (Tamerlan Bekmurzayev, שסוטי ציין אותו באופן אישי בתור מקור השראה עבורו), דניאל קים (Daniel Kim), ועוד, ואני חושב שכולנו מסוגלים להתחיל להבין את סדר הגודל של האירוע ההפקתי שהספיישל הזה היה – וכול זאת הודות, מעל הכול, להשפעה האדירה של האנשים שעמדו בראשו, ממש כמו מה שהאח הבכור דיבר עליו בפרק.
את כל האנימציה המטורפת הזאת החזיק ואיגד לכדי תוצר שניתן לעקוב אחרי מה שקורא בו הבימוי, אשר, כצפוי, היה לא מהעולם הזה: בין אם זו האסתטיקה הכללית שכבר למדנו מהפתיח של אגהד עד כמה היא אוהבת, השינוי בסגנון הצביעה בהתאם לטון של הסצנות השונות, ההצגה הגרנדיוזית והמטורפת ביותר של מלחמת מארינפורד שקיבלנו אי-פעם, או כל השוטים הסמליים והמיוחדים שמוסיפים המון לעומק של כל רגע ורגע, הבמאית שפכה לתוך הספיישל הזה את כל הרעיונות המיוחדים שהיו לה, ודאגה להפוך אותו למפגן ראווה של בימוי לא פחות משהוא מפגן ראווה של אנימציה.
וכמובן, כל האמצעים ההפקתיים המטורפים האלה הושקעו על-מנת לספר סיפור קטן ויפה, אשר מכניס אותנו כמעריצים של הסדרה פיזית לתוך העיניים של האנשים שהכי מזכירים אותנו בעולם המטורף של וואן פיס, ומשמש כספיישל הראוי לחלוטין לחגיגות ה- 25 של האנימה מסיבה אחת פשוטה: לא פחות משהו מכתב הערצה, ואולי אפילו קצת יותר, מדובר במכתב אהבה – גם לסדרה, וגם לנו, הצופים.

במאית: מגומי אישיטאני/ Megumi Ishitani.
במאיות היחידות: מגומי אישיטאני ונאנאמי מיצ'יבאטה/ Nanami Michibata.
עוזרי הבמאית: נאנאמי מיצ'יבאטה, שו מאטסוי/ Shō Matsui, האזוקי אומוייה/ Hazuki Omoya, וואטארו מאצומי/ Wataru Matsumi, והירושי היגאשי/ Hiroshi Higashi.
מעצב הדמויות: מאסאמי מורי/ Masami Mori.
במאיי האנימציה: מאסאמי מורי ויוקי האייאשי/ Yuki Hayashi.
עוזרי במאיי האנימציה: פאסטו/ Fasto וז'יגואנג ליו/ Zhiguang Liu.
אנימטורים ראשיים: שין קאשיוואגומה/ Shin Kashiwaguma והירוטו סאיטו/ Hiroto Saitō.