השורדים האחרונים – סיפור מעריצים (פאנפיק)
רובין מוצאת את קינג המובס אחרי שהפשיטה על אונגאשימה הסתיימה. מה היא יודעת על שבט לונאריה? לאן קינג יחליט לפנות, עכשיו כשהוא איבד את הכול?
היי חברים,
זהו סיפור מעריצים שכתבתי אחרי צ'אפטר 1036, על מה יקרה כשרובין תפגוש את קינג. מכיוון שהפרק המתאים (1062) כבר הוצג באנימה, כל מי שהגיע אליו יכול לקרוא את הפאנפיק. אין בו ספוילרים, יש בו דמיון וניחושים שלי כיצד הארק יסתיים. כמובן שברוב המקרים לא צדקתי, אז זה לא יהרוס לכם כלום. הכול מבוסס על דברים שכבר קרו באנימה.
אני שמה אותו פה, כמו ששמתי את הסיפור שלי על אייס, שלא ייעלם.
אציין שוב שזה בסך הכול סיפור מעריצים (פאנפיק) שאני בעצמי כתבתי, בלי שום אישור, לא של אודה ולא של אף אחד אחר.
תודה לאור אריה על הציור שצייר בהשראת הסיפור. הציור שלי נמצא בעמוד של הסיפור עצמו.
לגבי השם של קינג: השם הרשמי שלו באנגלית הוא אלבר, כמו שהוצג בתרגום של הפרק. אבל ביפנית ל' ו-ר' יכולות להתחלף, ואם תקשיבו היטב תשימו לב שבעצם קאידו קורא לו ארבל. זה השם שבחרתי לו לפאנפיק, גם כי הר ארבל נמצא בארץ הקודש (מכירים אותו? זה המצוק שצופה לכנרת) וגם כי הוא נראה כמו הרד ליין. אפשר לקרוא בוויקיפדיה שלפי ההיסטוריה, במצוקי הר ארבל התבצרו יהודים שנמלטו מהרומאים, והקרב ביניהם נתן לי השראה לחלק מסוים בסיפור.
אני יודע שאני מגיב באיחור, אבל כמו שאני תמיד אומר: "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא". אז ככה… התחלתי לקרוא את "השורדים האחרונים" ב-3 ביולי, והחלטתי לקרוא כל יום פרק… כדי שלא ייגמר מהר, כי אני צריך סיפור לפני השינה… חחח. והיום סיימתי לקרוא את פרק 24, ועכשיו אני עצוב שזה נגמר. כנראה שהמצב רוח יתרומם כשפרק 1070 יפורסם באתר. לקינג מור: ממש אהבתי את פרק 2 הזכור לטוב, כי שם הבנתי שצ'ופר נכנס לתמונה… לאט-לאט הבנתי שלא כתבת עליו רק בפרק אחד, אלא בהרבה. ממש נהניתי לקרוא את נקודת המבט שלך עליו בתור רופא. הפרק הזה הצחיק אותי, כמו הרבה פרקים (שאפילו צ'ופר לא מוזכר בהם) – פרק 9, פרק 12, פרק 16 (נחנקתי מצחוק), פרק 17. בפרק 19 אהבתי את הדיאלוג בין קינג לצ'ופר, גאוני! פרק 21 מצחיק ומתוחכם כאחד. פרקים 22 עד 24 יצירתיים במיוחד. מרוב ששינית את שמו מאלבר לארבל, בפרק האחרון קראתי בטעות את המילה "סאני" כ-"סיני", חחחחח. חשבתי שהכנסת לשם את הר סיני. למה אודה לא נועז כמוך וכותב קצת על רומנטיקה? ולא להכליל את בואה הנקוק ולופי הלא זורם בעליל (ממש חבל שאין זרימה, זה היה יכול להיות ממש מעניין). כשהתחלתי לקרוא… לא ידעתי על הכוונה שלך להפוך אותם לאוהבים, באמת שלא ידעתי… ומה-זה אהבתי את זה! זה הוסיף הרבה צחוקים! החריץ השחום של קינג (אלוהים, כמה צחקתי). ואני מבין בהחלט שאת רואה את עצמך בתור רובין בפרקים האלה, כי יש לך קראש על קינג. זה כאילו שכתבת על הרומן שלך עם קינג בחיר ליבך. ואל תכחישי, כי זה ברור כשמש! אה, ויאמאטו הוא בן, אחרת שמעון יתעצבן… חחחחחחח. זה חשוב לי לפרגן לך ולהרים לך, כי באמת התעייפת לכתוב את כל זה (כן, זה ארוך). אשכרה קמתי מוקדם כדי לסיים את התגובה הזאת, כי לא סיימתי אותה אתמול בלילה והשארתי אותה בחלון פתוח (הייתי ממש עייף). בשורה התחתונה, מה שיש לי להגיד זה… שהפרקים הללו פרייסלס! תהיי גאה בעצמך!!! תודה עצומה על כל אות שהקלדת [אל תעשי לי צ'ופר דאנס] 🙂 3>
-איזה כיף שקראת כל יום פרק. ככה פרסמתי אותו בדיסקורד כשכתבתי אותו אחרי שהסיפור של קינג הופיע במנגה.
-ברור שצ'ופר ייכנס לתמונה. מי מלבדו יכול לרפא איבר קטוע? הרי החלום שלו הוא לרפא כל דבר 🙂
-חוץ מהנקוק ולופי, אודה כתב גם על סאנג'י וויולט, וסאנג'י ופודינג. בעצם גם רמז קצת על צ'ופר וטריסטאן. אבל כן, הוא בדרך כלל נמנע מרומנטיקה.
-אין על החריץ השחום של קינג! גראב!!! 😀
-לא מכחישה שרוב הסיפור הזדהיתי עם רובין. אני גם אוהבת אותה בתור דמות, וגם אני חולקת איתה את תאריך יום ההולדת. גם אני תולעת ספרים סקרנית כמוה. אבל בחרתי אותה קודם כל כי הרגשתי שיש לה מכנה משותף חזק עם קינג.
-שמחה שכל כך נהנית מהסיפור שלי! 🙂 🙂 🙂 למרות שאודה החליט על סוף אחר לחלוטין.
וגם לי הפריעו באמצע התגובה, ורק עכשיו חזרתי אליה.
אני נמנע מלדבר על טריסטאן, לא הלך לי איתה… חחח. ועל האהבות הנכזבות של סאנג'י… שאני לא אתחיל לדבר… אויש! 😐 אהבתי רק את האהבה החד צדדית של הנקוק ללופי, זהו 😀
אולי בדיוק בגלל זה אודה נמנע 🙂
מה פתאום?! סאנג׳י ופודינג הזוג הטוב בסדרה! הם עוד יהיו ביחד בסוף הסיפור!
מהפה שלך לאלוהים! (או לאודה). אני רוצה את פודינג כבת זוגו של סאנג'י, מסתובבת לה כאוות נפשה על הסאני! שאודה יהפוך אותם לזוג הפוצי מוצי של המנגה, כל כך דביקים ובלתי נסבלים על כל שאר הצוות בכובעי הקש… עד כדי כך שברוק יקנא ויאכל את הלב, שג'ינביי ירצה לקפוץ מהסיפון ולעקוב אחרי הסאני ע"י שחייה, שזורו ירצה לחתוך וריד ע"י חרב (אנמה), שפרנקי יבנה חללית ויטוס לחלל, שנאמי תצרח ותנסה להפריד ביניהם, שאוסופ ייכנס לתוך צמח טורף, שלופי יירדם כאילו כלום לא קורה, שרובין תכסה עם שש ידיים את עיניה, את עיניו של ברוק, ואת עיניו של צ'ופר… בעודו מטפל בזורו המדמם על הסאני. ולקינוח, סאנג'י יכין פודינג שוקולד… כדי להרגיע את הרוחות (במפרשים).
או??? זה אותו הדבר. ואהבתי את התיאור שלך, הוא מדהים. מרגיש כל-כך הגיוני חחחחח.
אתה צודק, אודה הוא אבינו שבשמיים. רק שלא יעשו עליו פוסטר יום אחד כמו שעשו לשאנקס ("וואן פיס הסרט: רד" – גרסת הבלו-ריי).
חלילה וחס!
אני זוכר שאודה אמר בריאיון שלו עם אאויאמה מהשנה שעברה שבג׳אמפ יש מעין מדיניות ברורה שסדרות האקשן נמנעות מרומנטיקה ולהפך… סביר להניח שהוא פשוט יפיל עלינו את כל הזוגות בסוף המנגה, בדומה לנארוטו… או שהוא יחלט בכלל לא ללכת לכיוון הזה, אבל אני לא מאמין שזה יקרה.
להפוך את קינג לארבל?, מזכיר לי את הניסיון לתת שמות ישראלים לכל הדמויות בוואן פיס, לבינתיים אבסלום הוא אבשלום, קפטיין ג’ון הוא קפטן יוחנן, בלק מריה היא מרים שחורי ונאמי היא גל
יש לזה סיבה טובה אצלי בפאנפיק. באופן רשמי קראנו לו אלבר, כמו שהחליטו באנגלית. (דרך אגב, יש איזה פילר עם דמות נשית ששמה נכתב בדיוק אותו דבר ביפנית, ולה קוראים ארבל, גם באנגלית. אז אני לא מסלפת פה שום דבר.
תתפלאי או לא אבל תמיד הערצתי את הסיפורים שאת מייצרת עוד מאז שכתבת את הפאנפיק על אייס, היום אני כותב סיפורים בעצמי וזה די בזכותך, תודה על ההשראה, דרך אגב-
That last piece is spicy XD
אין בעד מה 🙂 גם לי מישהי עזרה בהתחלה. נתנה לי עצה לגבי הדיאלוגים שסידרה לי את כל הכתיבה.
שמחה שנהנית מהסוף, למרות שאת החלק העסיסי באמת השארתי לדמיון של הקוראים (אחרת זה לא היה מתאים פה באתר).
מוווררררר!!!! יא אלופה.
אני רואה וואן פיס כבר כמה שנים הרבה הפסקות באמצע וסוף סוף סיימתי (אני זוכר שרק התחלתי זה היה נראה לי כל כך רחוק)
קראתי עכשיו גם את השורשים האחרונים וגם את אך "הצלתי את אייס" ואני חייב להגיד : שאפו שאפו ועוד פעם שאפו.
ממש רואים שהשקעת בכתיבה מרגישים שזה משהו שבה ממך
חשוב לי שתדעי שמאוד נהנתי לקרוא את שני הסיפורים ושאני מאוד מעריך אותם.
אשמח אם בעתיד תעלי עוד דברים כאלה
מזל טוב על השגת הסדרה! ^_^
את שני הסיפורים כתבתי במצב שהייתי ממש מאוהבת בדמות שכתבתי עליה, ואפילו, איך אני אסביר את זה, הרגשתי לפעמים שאני שוחה בערפל של הסיפור ולא יכולה לחזור להיאחז במציאות עד שהקטע נכתב. קודם כל דמיינתי את הסצנה, כשאני בתור אחת הדמויות, חוויתי את כל הרגשות ורק אחרי זה כתבתי.
אז אם אני אכתוב בעתיד כמובן שאעלה לאתר, אבל זה לא שאני כותבת כל יום. אני צריכה להיכנס ל"מוזה" מיוחדת בשביל זה, עם שלל רעיונות ורגשות כדי להצליח לכתוב.
המון תודה על ההערכה 🙂
ברור מוזה זה דבר חשוב אל תעשי את זה בלי זה צריך להיעשות באהבה
Let's gooo