בית-הספר לקולנוע של וואן פיס | ניתוח לפרק 1051

שלומות חברים!!! היום אין לי פוסט חדשות בשבילכם, אבל במקומו, יש לי פינה חדשה שאני פותח באתר!
אז כפי שאני מניח ששמתם לב, רמת הפעילות שלי באתר דיי ירדה. אני נהייתי הרבה יותר עסוק ועמוס לאחרונה, ויצא שאני כבר לא ממש מוצא זמן למגילות השבועיות שהייתי כותב בתגובות על האנימה והמנגה. לכן, כדיי סוג של לפצות על זה, החלטתי לפתוח פינה חדשה של פוסטים באתר.
בפינה זו, אני אקח מידיי פעם את הפרקים הבאמת גדולים ויוצאי הדופן של האנימה, ואכתוב עליהם פוסט ניתוח מעמיק בסגנון של זה שעשיתי לרד – כדיי שכולכם תוכלו לראות ולהעריך את רמות ההשקעה הלא נורמליות שהלכו ליצירת הפרקים האלה 🙂 .
וכפתיחה חגיגית לפינה (למרות שטכנית הפוסט על רד היה הראשון בה), היום אנחנו נדבר על הפרק הכי טוב שיצא השנה עד כה – 1051! אז בלי עוד מילים מיותרות, בואו נתחיל.

הבמאי ואמן הסטוריבורד – ווטארו מאצומי:

ווטארו מאצומי (Wataru Matsumi) הוא במאי צעיר וחדש לתעשייה בכלל, ולאנימה של וואן פיס בפרט – כאשר הפרק הזה היה לא אחר מפרק הבכורה שלו על האנימה, עם כמה שזה אולי נשמע הזוי. עם זאת, עוד לפני יציאת הפרק האנשים שהכירו את השם שלו ידעו שהוא עומד לתת ביצוע מטורף… למה? ובכן, זה אומנם היה פרק הבכורה שלו על האנימה, אבל כן היה לו ניסיון מסויים עליה מלפני-כן.
מאצומי ביים את כל קטעי האנימציה של WE ARE ONE (לחיץ) – סדרת דרמה קצרה שנעשתה לכבוד ווליום 100 ופרק 1000, וכללה אנימציה מחודשת של קטעים מהאנימה. בנוסף, הוא גם עשה את הסטוריבורד לכולם חוץ מאלה של האנימטורים אישיזוקה ומורי (התמונות העליונות הימנית והשמאלית בהתאמה), וכמו שאתם יכולים לראות בתמונות שצירפתי למעלה, הכישרון האדיר שלו זרח באופן ברור בסדרה הזאת. תראו את האקשן הפסיכי של הקטע בפרק הראשון (תמונה ימנית עליונה); תראו את השוט היפהפה הזה של האנקוק (אמצעית עליונה), עם כל הפרחים והפרפרים שמחזקים את תחושת היופי של התמונה, והעובדה שאנחנו רואים את האנקוק מלמטה כדיי להביע את תחושת העליונות שלה על כל העולם; תראו את ההצגה המדהימה הזאת של הפלאשבאק של לואו (נו, הבנתם כבר את הסדר שאני הולך בו), עם הצבע האפור שמחזק את תחושת הדיכאון והסבל שלו, והצורה המעוותת שבה מאכווייס וג'ורה מצויירים כדיי להמחיש את הדרך שבה הביקורת שלהם על צבעו הלבן מעמיסה ומכבידה על הילד השבור נפשית; תראו את השוט המטורף הזה של לופי מסצנת הפרידה מויוי, שכוללת זווית מצלמה ייחודית ומעניינת לעין, ומשחק מדהים עם הצל שנעלם לאורך הסצנה כדיי להמחיש את המעבר שלה מפרידה כואבת לרגע של אושר עילאי ומרגש עם הידיעה שהם תמיד ישארו נקאמה לאחר שכול הצוות הרימו את ידיהם; תראו את התמונה של הסאני, שמציגה אותה באופן ממש ייחודי ויפה, וכוללת טונות של אופי עם זורו שיושב מוכן לשנ"צ על הסיפון, לופי שקופץ בהתלהבות, אוסופ שמצא את עצמו הפוך באוויר… קטעי האנימציה של WE ARE ONE נמשכים אולי דקה כל אחד, אבל רמת תשומת הלב לפרטים בהם והמחשבה שהושקעה בהם היא פשוט מטורפת, וכבר בהם ניתן היה לראות בבירור את כישרונו האדיר של מאצומי.
הפעם הבאה שבה מאצומי הופיע על וואן פיס הייתה בלא אחר מהסרט רד, למעשה – עליו עבד בתפקיד "במאי יחידה", במאי העובד במיוחד על חלק מסויים מהסרט. הקטע שהוא עבד עליו היה הקרב הסופי ברד, ובו המשיך להרשים מאוד עם הכישרון הרב שלו ולהראות כמה הוא מוכן כבר לקבל הזדמנות לעבוד גם על האנימה עצמה. הזדמנות אותה, כפי שכבר צויין, הוא סוף-סוף קיבל בפרק הזה, ונתן לנו ביצוע שמתעלה על כל עבודותיו הקודמות (אבל לזה ניכנס תיכף).

במאי האנימציה – קאיצ'י איצ'יקאווה:

הערה חשובה: אני קלטתי בדיעבד שטעיתי בשם, ובמאי האנימציה הוא מסאהירו קיטאזאקי. כל מה שנכתב פה נכון, פשוט מתייחס לאדם הלא נכון. מצטער על זה.

כפי שצויין, קאיצ'י איצ'יקאווה ביים את אנימציית הפרק (למי שלא יודע, במאי אנימציה [מכונה לפעמים גם פקח אנימציה] הוא אדם שעובר על כל הפריימים של כל האנימטורים בפרק ו"מתקן" אותם כדיי שהאיור יראה עקבי ותואם למודלים שמעצב הדמויות צייר). אז מיהו איצ'יקאווה, אתם שואלים…? אתם יודעים, רק אחד מבמאיי האנימציה הטובים ביותר באנימה, שעבד על כמה מהפרקים הטובים ביותר בה… בקטנה, נכון? וכמו שאתם יכולים לראות בתמונה שצירפתי לכם, שמציגה את תיקוני האיורים שלו שהוא פרסם ממאחורי הקלעים ואת התוצר המוגמר בפרקים, הוא מאייר פשוט מצויין, והתיקונים שלו נראים פצצה.
אבל אם אתם רוצים עוד על העבודה שלו… קבלו כמה מהפרקים שעבד עליהם באנימה:
פרק 841 – גיר 4 לופי נגד ביג מאם.
פרק 864 – ג'ינביי נגד ביג מאם.
פרק 982 – ההצגה של הטובי רופו והמופע של קווין.
פרק 990 – לופי נגד אולטי ופייג' וואן, והצגתו הרשמית של יאמאטו.
פרק 1001 – לופי ואקס דרייק מביסים נאמברס במכה אחת.
פרק 1026 – הדור הנורא ביותר מפילים את ביג מאם מאוניגאשימה.
פרק 1033 – קאידו מביס את לופי שוב.
פרק 1043 – רובין משתמש בצורה הענקית שלה (לא השטנית, זה ב- 1044) לראשונה.
ולאחר כל העבודות המעולות שעשה על הפרקים החזקים האלה, ועוד רבים אחרים… הגיע 1051, שבו יתכן מאוד שהוא נתן את התיקונים הטובים ביותר שלו – מה שהשתלב עם הבימוי הפנטסטי של מאצומי, והאנימציה המטורפת של האנימטורים, ליצירת אחד הפרקים הטובים בכול וואנו.

"יש משהו שעוד יכול להפחיד אותך":

מהשנייה בה הפרק מתחיל, אנחנו מייד זוכים להבין שמדובר באחד שונה. הפרק נפתח עם חזרה על סצנת הסיום של 1050, ובה לופי החזיר את הנחישות לליבו של מומו והוכיח לו שאין לו ממה לפחד. עכשיו, אני לא חושב שצריך בכלל לציין את זה, אבל הגרסה של פרק 1051 מרסקת את של קודמו לחתיכות, ומחזקת בטירוף את הרגע הכל-כך משמעותי הזה.
תחילה, עוד מהרגע הראשון של הפרק ניתן לראות את רמת הפקתו הגבוהה – עם האיור המטורף של איצ'יקאווה, וקטע אנימציה יפהפה כבר לסצנה הראשונה. קטע האנימציה הנ"ל נעשה על-ידיי טראנוסוקה הורי (Tranosuke Hori, לחיץ למי שרוצים לראות קטעים שהוא יצר), שהרזומה שלו כולל עבודה על הקרב עם בלאק מריה, על העונה השישית של אקדמיית הגיבורים שלי, ועל סרטון "הדרך של נארוטו" (לחיץ לצפייה באתר שיפודן ישראל) שיצא בסוף שנה שעברה – והכישרון שלו מוצג באופן מאוד ברור בסצנה, שכוללת המון תנועה של הדמויות ו"תנועת מצלמה" ממש מגניבה לאורך הגוף של מומו וממנו ללופי.
לאחר המילים המחזקות של לופי, אנחנו מקבלים שוט יפהפה של מומו מתרומם לאוויר – כמעט אל מחוץ למסך – כסימול להתרוממות הנפשית שלו באותו הרגע (טכניקה שמופיעה שוב מאוחר יותר בפרק… אבל נגיע לזה בהמשך).
אחרי הרגע הזה, אנחנו מקבלים את השוט ששמתי מתחת לכותרת הזאת, ובו שני המנהיגים המרכזיים של המרד בקאידו – הפיזי (לופי), והרוחני (מומו) – מוצגים לנו ביחד ברגע שמחזק את תחושת החשיבות של שניהם. ואז, כדיי לחזק את הרגע אפילו יותר, אנחנו מקבלים צעקה סופר חזקה של לופי שמצליחה להרים את המורל של כל הלוחמים – מה ששוב דוחף לנו לראש את תחושת הגדולה של מה שקורה עכשיו בסדרה.

כנפיו של מלך הפיראטים העתידי:

משם אנחנו חותכים לקרבות הכנפיים, כפי שאני אוהב לקרוא להם (רובין קראה לזורו וסאנג'י הכנפיים של לופי בפרק 1043), עם קטע אקשן נחמד של האנימטור דניס קבלאו (Dennis Cablao, סצנת ההצגה של הצורה הענקית של רובין שציינתי קודם).
זורו וסאנג'י מחייכים, מה שגורם לקינג וקווין להתחיל לנסות להפחיד אותם. במהלך הדיבור שלהם, הם מוצגים לנו מלמטה – מה שיוצר את התחושה של להסתכל מלמטה על איזה ענק מאיים שקשה להתגבר עליו, וכאילו זה לא מספיק, הם מקיפים את זורו וסאנג'י הפצפונים לעומתם.
עם זאת, לזורו וסאנג'י לא איכפת. המילים של לופי הציתו (קולטים את הרעיון? אם לא תסתכלו שוב על התמונה שלהם שצירפתי) אותם מחדש, ועכשיו הם כבר מסוגלים להתחיל לראות עתיד מסויים… עתיד ש, לפי מילותיהם, אנשיו של קאידו לא מסוגלים לראות או לתאר לעצמם – עתיד שאותו לופי יוביל, וייצור עידן חדש. ועם הנחישות המחוזקת הזו, הם פותחים מבערים על קינג וקווין, ומתחילים להתגבר עליהם – כל אחד בקרב שלו, עם סצנת אקשן קצרה נוספת מדניס קבלאו.

השמיים נקרעו:

קריעת שמיים. אירוע יוצא דופן, המתרחש אך ורק כאשר הלוחמים החזקים שבחזקים מתעמתים. וואיטבירד ושאנקס; קאידו וביג מאם; וואיטבירד ורוג'ר; ועכשיו, לופי וקאידו. מדובר ברגע היסטורי עבור הסיפור, ובו לופי סוף-סוף מראה את היכולות הנדרשות כדיי להשתוות ליונקו ולהתגבר עליהם, ובתור כזה, כמובן שהצוות של הפרק דאג לחזק אותו בכול דרך אפשרית.

הסצנה מתחילה בשקט מוחלט. אנחנו מקבלים את שני השוטים המדהימים האלה (במיוחד הזה של לופי), שמנצלים את השקט הפתאומי כדיי לבנות את המתח של הצופים. לופי "מטעין" את היד שלו בהאקי כל-כך חזק שמשתחרר כל החום האדיר הזה שאנחנו רואים ממנה, וקאידו שובר את השקט. הוא שואל את לופי בזלזול האם הוא ברצינות מאמין שיש לו סיכוי כלשהו מולו, ולופי עונה כי "כל עוד אני חיי, האפשרויות הן אינסופיות". שניהם מסתערים זה אל זה בכול הכוח, ועם אנימציה מטורפת מבמאי האנימציה הראשי שלנו מאז פרק 1033 בכבודו ובעצמו, צ'ו יונג סה (Tu Yong Ce, עבד על פרקים 966, 982, 1000, 1017, 1026, 1033, ועוד, בתפקיד במאי אנימציה), שפוצץ את הסצנה בתנועות הדינמיות והקפיציות שהאנימציה שלו תמיד מתאפיינת בהן, לצד שימוש באפקטים המודרניים שהוא כל-כך אוהב כדיי לחזק את האקשן אפילו יותר – המתקפות שלהם מתנגשות. לרגע שוב יש לנו שקט, ובו אנחנו זוכים לראות איך כולם על האי מרגישים את עוצמת האירוע, ואז – בום – השמיים נקרעים.
וכדיי לחזק את הרגע אף יותר, אנחנו רואים את יאמאטו מגיב למאורע, וניזכר ספציפית בקלאש ההיסטורי של רוג'ר ו-וואיטבירד מפרק 965 – מה שאף מזכה אותנו בשחזור יפהפה של אותו הקלאש בסגנון וויזואלי של הטקסט ביומן של אודן.
וואו, וואו, וואו. ככה יוצרים תחושה קולנועית. ההחלטה מתי לעשות בומים ומוזיקה דרמטית, ומתי פשוט לאפשר שקט מורט עצבים; האנימציה הפסיכית של צ'ו (שתיכף אצרף כמה פריימים מדהימים מתוכה כדיי שגם העיניים שלכם יוכלו להתענג); השחזור הכול-כך יפה של הסצנה מפרק 965 בסגנון היומן, שממש הזכירה לי את הרגע של החלום של לופי ורוג'ר בפרק 1015 בכמה שהיא הייתה יפה וסמלית. ככה נראית סצנה (ובמקרה הזה, פרק שלם) שכול מי שעבד עליה ידע בדיוק מה הוא עושה, ועשה את זה ברמה הגבוהה ביותר שיש. פשוט שאפו לכול האנשים שעבדו עליה, כי נכון לעכשיו היא בקלות הסצנה האהובה עליי של האנימה מ- 2023.

שובם של הסולונג:

לאחר מעברי פרסומות שקטים לגמרי לחיזוק התחושה הדרמטית (שכהערה צדדית, וואי כמה התגעגעתי לכול המוזיקות האלה שהם פשוט הפסיקו לנגן במעברים של וואנו… תענוג שהן חזרו) אנחנו רואים את המדווח מאבד הכרה מהאקי המלכים האדיר של לופי וקאידו (מרשים שהוא החזיק מעמד כל-כך הרבה זמן…), אך לא לפני שהוא מספיק לידע את כולם על קריעת השמיים.
מילים אלה הן כל מה שנדרש. מבלי לחשוב לרגע, אינו ונקו עולים מייד לצורת הסולונג שלהם כדיי לסיים את הקרבות שלהם. הסצנה הזו מחוזקת אף יותר על-ידיי המעבר הפיזי שלהם מעמדת נחיתות – שניהם שרועים על הקרקע, ונמוכים מאויביהם, לעמדת עליונות – אינו קופץ לגג גבוה, ונקו המסיבי נעמד מול פרוספרו עם גופו הענק והמאיים. בנוסף, אנחנו יכולים לראות את שניהם מכסים עם צילם את ג'ק ופרוספרו – כי באותו הרגע המזל, האיר לאחדים – דוכסי המינקים שלנו, וכבה לאחרים – אנשיהם הבכירים של קאידו וביג מאם. בכך, הסצנה הקצרה הזאת בונה באופן מושלמת את הבמה לקראת תבוסתם של פרוספרו וג'ק – אבל לזה נגיע מאוחר יותר.
בחזרה אל הגג, יאמאטו ומומו מתכוונים לעזוב, וקאידו תוקף אותם כדיי למנוע מהם מלברוח. קאידו אומר ליאמאטו שמדינת וואנו אבודה, ובתגובה – יאמאטו מגיב ש"בקרוב יעלה השחר על מדינת וואנו". בדיוק באותו הרגע, אנחנו רואים את לופי קופץ למעלה… הן בגלל שהוא האדם שיביא את השחר למדינת וואנו, והן כרמז סמלי לספויילרים ענקיים להמשך הסיפור… קוראי מנגה יבינו.

ענני להבה:

מומו נופל מהאי, ואנחנו מקבלים אנימציה ממש נחמדה של האנימטור Yooto (שגם עשה את הקרב הקצר בין קאידו ליאמאטו בפרק כמה רגעים קודם לכן), שמציגה באופן ממש מוצלח את הנפילה שלו ואת חוסר הביטחון הקשה שלו באותו הרגע.
יאמאטו מסביר למומו כיצד דרקונים באמת מסוגלים לעוף, ומעודד אותו – מה שמוביל את מומו להצליח לעוף כמו שצריך סוף-סוף. אותו הרגע מחוזק לנו על-ידיי הקומפוזיציה הייחודית והמטורפת של הסצנה, שמבליטה אותה וויזואלית לנו – הצופים – ומדגישה לנו בראש את חשיבותה.
תוסיפו לכול זה את האנימציה המצויינת של טומויוקי טאקהאשי (Tomoyuki Takahashi, החלק האחרון של הקרב של לופי וקאידו בפרק 1033 לפני שקאידו מתחיל להזות שהוא קם שוב), ואת השוט שסוגר את הסצנה (התמונה שמצורפת מתחת לכותרת) – שמעבר להיותו יפהפה, שוב כולל את הרעיון של "התרוממות נפשית ופיזית" של מומו שכתבתי עליו קודם, ואתם מקבלים סצנה פשוט פנטסטית שממשיכה להראות לנו את התבגרותו של מומו לקראת העתיד (הכרגע דיי רחוק) בו נגיע לצ'אפטר 1050 באנימה וצופי האנימה מביניכם תזכו לחזות ברגע ההיסטורי שלו בסיפור.

זעמם של המינקים:

סוף-סוף, אנחנו חוזרים לאינו ונקו בקרבותיהם האישיים, ומגיעים לרגעי השיא שלהם.
את סצנת האקשן המטורפת הזאת – המתקפה האחרונה שלהם על פרוספרו וג'ק – עשה לא אחר מהאיש והאגדה נאוטושי שידה (Naotoshi Shida), שהוא פשוט… ברצינות, מאיפה להתחיל בכלל?
שידה הוא אחד האנימטורים המוכרים והאהובים ביותר בכול יפן, וזאת הודות לסגנון המאוד אישי וייחודי של האיור והאנימציה שלו. קטעיו של שידה מתאפיינים באיור מאוד מאוד מפורט, עם תשומת לב רבה לקמטים בבגדים ושיער, מספר רמות של הצללות, ותווי איור מאוד עגולים ורכים – כאשר האלמנט האחרון שציינתי גם משתלב מצויין עם האנימציה שלו.בכול הנוגע לאנימציה של שידה, הקטעים שלו זכו לכינוי "חלקים כחמאה", או "butter-fluid" בקרב מעריצי העבודה שלו, וזאת בשל הסגנון הקבוע של הסצנות שלו – אותן הוא מצייר עם תנועה סופר חלקה, דינמית, מוגזמת, ובלתי-פוסקת – ברמה שבאמת קשה לי להבין איך הוא מצליח לבצע אותן ולשמור על רמת האיור הגבוהה והעקבית שלו. כדיי שתבינו על מה אני מדבר, הנה מספר דוגמות:
• לופי תוקף את האדמירלים בפרק 474.
• שינוי הצורה של לופי לגיר 4 בפרק 726.
• שינוי הצורה של לופי לסנייקמן בפרק 870.
• המתקפה של קאידו שהביסה את לופי במכה אחת בפרק 915.
• סאנג'י לובש את הרייד סוט לראשונה בפרק 925.
• אינו ונקו נגד ג'ק בפרק 1000 (יופי של סגירת מעגל לזה עם הסצנה שלו פה).
• שינוי הצורה של לופי לגיר 4 בפרק 1017.
• רובין מביסה את בלאק מריה בפרק 1044.
ועוד מלא… אז באמת אבל באמת, מדובר באגדה חייה של תעשיית האנימציה היפנית (שלא לדבר על העובדה שהוא גם סופר ותיק בתעשייה, ועבד אפילו על האנימה המקורית של דרגון בול).
אז… איך שידה עשה את הסצינה הזאת? ובכן, כמו (כמעט) תמיד, שידה נותן לנו עוד סצינה מפוצצת, דינמית, מגניבה, ומלאה באיור היפהפה שלו – שעושה יותר מצדק לרגע נפילתם של כוכב העל הראשון של קאידו והבן הראשון למשפחת שארלוט.
בנוסף, כדיי להוסיף למשמעות הסמלית של הרגע, נקומאמושי מרסק את יד הממתק של פרוספרו, בעוד שאינואראשי מרסק את סמל פיראטי חיות הפרא שעל חגורתו של ג'ק. ממתקים הם הסמל וסימן ההיכר של פיראטי ביג מאם, בעוד שהסמל של פיראטי חיות הפרא כמובן מסמל אותם. לכן, ריסוק שני הדברים הללו מסמל את הצעד הגדול הנוסף שלקחנו לקראת הבסת היונקו – הפלת שתי הדמויות המרכזיות של שני צוותים אלה, כפי שציינתי קודם לכן.

זה הרי ממש פואטי שקריעת השמיים על-ידיי לופי וקאידו חשפה את הירח – המזוהה כל-כך עם וואנו, עד לרמה בה הקאנג'י לירח נמצא בשמות המשפחה של משפחות הדאימיו למעט הקורוזומי. זה ממש פואטי שהירח, או מדינת וואנו – מה שעבורו אנחנו נלחמים כרגע – הוא הדבר שמקנה למנהיגי המינקים אינו ונקו את דחיפת הכוח האחרונה הדרושה להם כדיי להשיג צעד אדיר זה לקראת הניצחון. ובנוסף, זה גם ממש פואטי שמכול האנשים, לופי – האיש שמוקדם יותר בפוסט הצבעתי לכם על קישורו לזריחה של וואנו, הוא זה שאיפשר את אותה הדחיפה מלכתחילה. בזכותו, אותם תשעה צללים – נדניו האדומים של אודן – זכו סוף-סוף להזדמנות להטיל את צילם ולתת את כל-כולם למען המדינה, כדיי סוף-סוף להראות לירח, אשר לא ראה ולא הכיר את הזריחה מזה 20 שנה, סוף-סוף להתברך ביופיה הזוהר (לקוח ממילותיה של טוקי בסוף פרק 975, למי שסקרן).

תזכורת למצבנו:

עם זאת, אל לנו לשמוח מידיי. המצב אומנם נראה טוב, אבל הדמויות המשמעותיות ביותר טרם נפלו. קינג וקווין עדיין משליטים טרור ברחבת ההופעות החיות כחלק מהקרבות שלהם עם זורו וסאנג'י, ביג מאם עדיין נמצאת על העליונה נגד קיד ולואו, קאידו עדיין עומד על רגליו, ואיכשהו, אורוצ'י עדיין חיי?
לאחר רגע קצר של שוק מתבוסתו של כוכב העל ג'ק, המובע לנו עם הצבע הכחול – המסמל יאוש ודיכאון – של תאורת החדר בו הוא נמצא, אורוצ'י מייד מתעודד במחשבה שזה לא באמת מעניין אותו, והתאורה מייד משתנה לאדום הרצחני שאתם רואים למעלה כדיי להראות לנו את הסכנה שאפילו הוא עלול להיות לכול המורדים.
לאחר-מכן אנחנו עולים בחזרה אל לופי וקאידו על הגג, וקאידו מזכיר ללופי, ולנו, את כל מה שמונח על הכף של הקרב הגדול הזה – ועם שוט קצר ויפה של קאידו דופק מבט מאיים משלו – קטע שנעשה על-ידיי האנימטור הצעיר והמוכשר Eemi (מרקו מציל את צ'ופר וזורו בפרק 1046, וזורו וסאנג'י נגד קינג וקווין באותו הפרק [לא המתקפה הראשונה שלהם]), הפרק מגיע לסיום, אבל לא לפני רגע אחד אחרון של סמליות חזותית:
קאידו מניף את נשקו אל-מול הירח ומסתיר אותו – ממש כמעין מחסום פיזי בין הזריחה שלופי נלחם כדיי להביא למדינה, ובין וואנו עצמה.

וזהו, זה פרק 1051. כפי שכבר פירטתי והסברתי לאורך הפוסט הזה, מדובר בפרק יוצא דופן לחלוטין בכול הרמות – החל מהבימוי, הסטוריבורד, והקומפוזיציה, דרך האיור והאנימציה, ועד לדיבוב והתסריט. הכול באמת נעשה ברמה אחרת לגמרי וקולנועית בפרק, ונכון לעכשיו, הוא ללא ספק הפרק הטוב ביותר של השנה, אם כי אני גם יותר מבטוח כי לא רחוק מאיתנו הפרק שייתעלה עליו. ובכן, כשזה יקרה, אתם תוכלו לצפות לפוסט דומה לזה 😉 .
עד אז, בכול מקרה, שיהיה פסח שמח לכולם, תאכלו הרבה מצות כי מביני העניין יודעים שזה ממש טעים, ועד הפעם הבאה – נתראה בתגובות 🙂 .

נ.ב – לא רציתי לדחוף את הפרט הזה תחת הכותרת שלו, כי הוא קצת לא התאים מבחינת המבנה של הפוסט ואיך שהחלק הזה היה כתוב, אבל אם תחזרו לרגעים שלאחר סוף הקרבות של אינו ונקו, תוכלו לראות תשומת לב מאוד יפה לפרטים עם איך שעיניהם של כל המינקים מוסתרות על-ידיי צל כלשהו. נקומאמושי מסתכל למטה ואז מכסה את עיניו עם היד, קארוט מסתתרת מהירח תחת הצל שלו, וכול האחרים – שישיליאן, וונדה, ובאריאטה (הקוף הקטן שנפל על כובעי הקש כשהם טיפסו את זואו) – כולם מצויירים כך שהצל מכובעיהם מכסה להם את העיניים. פרט זה הוא כמובן חשוב, מכיוון שאחרת הם יהפכו לסולונג, ולדעתי זה יפה שדאגו להדגיש לנו את כיסוי כל העיניים שלהם, כי אני חושב שרובנו היינו מסתפקים גם פשוט בכך שלא יסתכלו למעלה או משהו כזה.