למה זה הסרט הטוב ביותר של וואן פיס | ניתוח ספויילרים מלא לסרט רד

שלום חברים!!! היום אני נרגש לכתוב ולפרסם לכם את הפוסט הטוב ביותר שלי עד היום, והמגילה המעמיקה ביותר שלי באתר אי-פעם – הניתוח המלא של הסרט רד!
אם עוד לא צפיתם בסרט, אז קודם כל מה אתם עושים, זה סרט וואן פיס בקולנוע – רוצו לצפות, ודבר שני, בלי להיכנס לספויילרים, כל מה שאגיד הוא שזה סרט מטורף ומדהים. כול עוד תבואו בראש פתוח ולא תצפו לעוד סרט סטנדרטי של וואן פיס, אלא לחוויה ייחודית שעוד לא הייתה לנו מהדמויות האלה ומהעולם הזה, אני חושב שאתם ממש תהנו. אה, וכמובן, אחרי שתצפו, בואו לפה ותקראו את הפוסט 😉 (אבל באמת מומלץ חחחחח, אני מוכן להתחייב שיש פה פרטים שלא הוזכרו בשום מקום באינטרנט).

עכשיו, לפני שניכנס לניתוח, שתי הבהרות חשובות מאוד:

  1. הפוסט יכלול ספויילרים לכול המנגה עד לצ'אפטר 1068. מצטער בפני צופי האנימה היקרים של הקהילה שלנו, אבל אין מה לעשות – הסרט עצמו כולל ספויילרים למנגה, ולכן אני חייב לציין אותם כדיי לדבר עליו כמו שצריך. מה שכן, אני כן אציין שהספויילרים מהמנגה הוכנסו באופן מאוד נסתר ולא בוטה, כך שרוב הסיכויים שצופי אנימה לא ממש יבינו אותם. כלומר, אני כן חושב שאתם יכולים ללכת ולצפות בו, פשוט הפוסט הזה, לצערי, אינו בשבילכם.
  2. כללי כתיבת הספויילרים לסרט בתגובות – בדיוק כמו בכול פוסט אחר, גם פה חייבים להסתיר את הספויילרים עם תיבת ספויילר, כי התגובות עדיין מופיעות בדף הבית של האתר ועלולות להרוס לאנשים. עם זאת, כמובן שאני לא אשים את כל הפוסט עצמו בתיבת ספויילר ענקית. זה מיותר לגמרי, כי אם אתם עדיין קוראים עד לפה אני יוצא מנקודת הנחה שאתם סבבה עם לקבל את הספויילרים האלה.

אוקיי, אז עכשיו אחרי שבאמת סיימנו עם כל הפתיחה… בואו ניכנס לסרט.

נושאי הסרט:

הסרט מתעסק בנושאים דיי כבדים ובוגרים למען האמת – והם הצד האפל של תעשיית המוזיקה, וההשפעה של טראומה על אנשים. נתחיל עם תעשיית המוזיקה.
אני באופן אישי לא כל-כך מקשיב למוזיקה בזמני הפנוי, אבל אני בטוח שרובכם כן, ושלרובכם גם יש את האמנים האהובים עליכם. בהמשך לכך, אני בטוח שלפחות חלקכם מכירים סיפורים על מוזיקאים שהתדרדרו מאוד נפשית כתוצאה מההכרה העולמית שלהם, ובמקרים קיצוניים גם הגיעו למצב של שימוש מסוכן בחומרים מסויימים שהוביל למותם… נשמע לכם דומה? אני גם בספק רב שהבחירה בפטרייה בתור הדבר שמחזיק את אוטה ערנית ומוביל למותה הייתה מקרית, בהתחשב למה שפטריות מסמלות. אני לא רוצה להיכנס באמת לנושא הזה, כי הוא כבד ורציני מידיי בשביל פוסט נחמד באתר על סדרת הפיראטים הקלילה והאהובה על כולנו, אבל אם הבנתם למה אני מתכוון – הבנתם. אם לא – אולי יותר טוב לכם ככה.
הנושא השני של הסרט הוא ההשפעה של טראומה בגיל צעיר על התפתחותו של אדם. אוטה עברה חוויה מאוד טראומתית בגיל צעיר. היא ננטשה על-ידיי כל המשפחה שלה בגיל 8, ועוד בצורה שהוצגה לה כאילו הם כל הזמן הזה אך ורק ניצלו אותה, ולא היה איכפת להם ממנה. הטראומה שזה גרם לה כילדה הובילה להתפתחות והתבגרות קיצונית ומאוד לא בריאה לאוטה, אשר הובילה לכך שהיא החליטה להביא את העידן החדש בדרך שבה היא רצתה להביא אותו. גם לאורך כל הסרט אנחנו רואים את אוטה מדברת ומתנהגת בצורה מעט מוזרה, שמרגישה טיפה מבלבלת, וזה בגלל שהיא התבגרה באופן מאוד לא נורמטיבי ובריא, והייתה מבודדת כמעט לחלוטין מבני-אדם במשך רוב חייה, מה שגרם לתפיסת העולם המעוותת שלה על איך ליצור עולם מאושר וטוב.
נושאו השלישי של הסרט, עם זאת, הוא פחות כבד – והוא כמובן משפחה, והמשמעות האמיתית של קשר משפחתי. זה נושא שהוא לא זר לוואן פיס, כפי שכבר נחשפנו אליו עם נאמי ובלמר, צ'ופר והילולוק, פראנקי וטום, לופי אייס וסאבו, ואפילו לופי ומומו – מאחר ולופי קרא לו אחיו הקטן בסוף וואנו. זה נושא שמדבר על העובדה שקשר משפחתי נוצר מאהבה ודאגה זה לזה, ולא כי הגוף שלנו מורכב מדנ"א דומה, ולאורך כל הסדרה מראה לנו למה מיהוק אמר שהכוח הגדול ביותר של לופי הוא היכולת שלו למשוך אליו אנשים שיפעלו בשבילו.
ובכן, סיימנו עם הנושאים, ונשאר הניתוח עצמו של הסרט, אבל משהו חסר… אה, כמובן! איך אפשר לוותר על החלק הקבוע של מגילות האנימה שלי,

הפקת הסרט:

אפילו אם מסיבה כזו או אחרת לא אהבתם את רד (תתביישו! סתם חחחחח 🙂 ), זו עובדה לא נתונה לוויכוח כי מדובר בסרט הטוב ביותר וויזואלית של וואן פיס. האיור מושלם ולא נראה מעוות או רע באף שלב; הסטוריבורד מעולה ומלא בתנועות מצלמה דינמיות מלהיבות, יחד עם רגעים סמליים פה ושם (שאני אפרט עליהם מאוחר יותר); האנימציה עצמה פשוט יפהפייה, עם תנועות מלאות אופי של כל דמות ודמות, תשומת לב מדהימה לפרטים של לצייר אפילו תנועות שקורות ברקע ורוב האנשים בחיים לא ישימו לב אליהן בכלל, וסצינות אקשן שהן ממתק לעיניים… באמת, בהמשך הפוסט אני אצרף כמה פריימים פשוט פסיכיים. אפילו ה- CGI (אנימציית תלת-מימד), שאנשים נוטים לא ממש לאהוב, היה מושלם בסרט – בין אם ברקעים (כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת למטה), או אפילו על אוטה עצמה לפעמים (כפי שניתן לראות בתמונה למעלה).

ה- CGI בסרט נעשה בחכמה רבה, עם שילוב רב של צבעים ואורות סביב אוטה כשהיא ב- CGI (שזה מעולה, כי זה בדרך-כלל מטשטש את המראה המוזר שיכול להיות למודל CGI כשהוא מוקף בציורים דו-מימדיים), ושימוש מועט מאוד שנעשה רק כאשר הדבר איפשר ליצור משהו יפה יותר וויזואלית. כל תנועות המצלמה הדינמיות הרבות בסרט, למשל, הן על-סף הבלתי ניתנות לביצוע כיום בלי רקעי תלת-מימד סביב הדמויות (בגלל שזה דורש הרבה יותר זמן וכסף), ולרוב התוצאה של להיצמד לדו-מימד יכולה גם לצאת פחות יפה לעין משהייתה יוצאת אם היה נעשה שימוש ב- CGI.
בקיצור, בכול הנושא ההפקתי הצוות בטואי באמת הפגיז ברמה אחרת הפעם, ויצר משהו שאני באמת תוהה לעצמי איך הוא היה אפשרי להפקה תוך-כדיי העבודה המטורפת שלהם על מלחמת אוניגאשימה באנימה… פשוט כל הכבוד להם, באמת.
ולאחר כל זה, סוף-סוף, בואו ניכנס לסרט.

עידן חדש:

הסרט מתחיל עם הפתיחה הסטנדרטית שמסבירה לנו בקצרה על עידן הפיראטים הגדול שרוג'ר יצר, ועל המרדף אחר הוואן פיס, רק שהפעם אנחנו יותר מתמקדים בסבל של האזרחים – האנשים מן השורה – שנגרם על-ידיי הפיראטים. אנחנו רואים קטעים רבים של מעריצים של אוטה מדברים על הסבל שלהם ומתחננים לאוטה שתציל אותם, יחד עם, על רקע עלייתה של אוטה לבמה, הצגה  מוקדמת מאוד של פטריית הערנות והציור של כובע הקש שלופי צייר – מה שמראה לנו על ההתחלה כבר את הסרט, אבל כמובן בדרך שניתן להבין רק בצפייה שנייה.
אוטה מתחילה לשיר את השיר האגדי "עידן חדש", ו… זוכרים במקרה שאמרתי בעבר שאני בטוח שהשירים שלה מגלים את כל עלילת הסרט? אז צדקתי. במקרה של השיר הזה, מילותיו אומרות בבירור שאוטה אומרת ביי-ביי "לכול מי שעומד בדרכנו" (הפיראטים והממשלה שגורמים לסבל בעולם), ושלאיש את הכוח הנדרש לעצור את השינוי שמגיע עם מוזיקה (משהו שניגע בו יותר תיכף, כי עלולה להיות לזה משמעות כפולה). השיר ממשיך, ואוטה אומרת שהיא רוצה לברוח מהעולם הזה, לשכוח את כל הסבל, ובעזרת המוזיקה – "ליצור עידן חדש". אני לא חושב שהם יכלו לעשות את זה יותר בפרצוף שלנו בנוגע למהם הכוחות והתוכנית המדוייקת של אוטה, אבל הקטע היפה הוא שזה משהו שבחיים לא הייתי שם לב אליו מבלי לצפות בסרט. אלה ספויילרים בוטים שנמצאים מול הפנים שלנו, אבל מוסתרים כל-כך טוב שלא רואים אותה (קלאסי אודה). בהמשך, אוטה גם אומרת (כחלק ממילות השיר) "אני שרה בשביל החופש", ופה אני רוצה לעצור. אני לא יודע כמה מכם מכירים אותה, אבל קיימת תאוריה בקהילת הוואן פיס העולמית שאומרת שהשיר "הסאקה של בינקס" הוא עצמו יהיה הוואן פיס, והסוד לאיחוד כל העולם תחת שמש אחת. למה? ובכן, אם תחזרו לכול המקרים בהם השיר הופיע בסדרה, ניתן לראות כי הוא תמיד מוביל אנשים לחגוג, לשמוח, ולצחוק ביחד… ואם תעברו על מילות השיר, ניתן ליצור טענה דיי חזקה לכך שהשיר עצמו מספר את האמת על המאה האבודה ומה שקרה בה, פשוט בדרך מאוד נסתרת. במידה וזה המצב, זה פרקטית יהפוך את "הסאקה של בינקס" לאגדה מצחיקה, או לאף טייל באנגלית – כי הוא מספר את האגדה על מה שקרה במאה האבודה, ומביא לשמחה וצחוק כשכולם שרים אותו ביחד. בנוסף, לא נראה לכם מוזר אף-פעם ששיר מסכן על סאקה נהיה כל-כך מזוהה עם פיראטים? מה אם זה כי שרידי הממלכה האבודה בעבר יצאו אל הים כפיראטים במנוסה, ויצרו את השיר הזה כדרך להעביר את הסיפור שלהם מדור לדור מ בלי שהממשלה תדע על-כך… או משהו בסגנון הזה. בכול מקרה, למה כל זה רלוונטי? כי אני, ועוד מעריצים רבים ברחבי העולם, מאמינים כי בסוף הסדרה לופי יגשים את החלום השני והנסתר שלו – שלדעתי, ושוב, גם לדעת רבים, הוא לחגוג מסיבה ענקית עם כל העולם. זה גם יסביר בדיוק למה לופי היה כל-כך אובססיבי למוזיקאי בצוות מתחילת המסע – כי הוא למד מהצוות של שאנקס שחוגגים בשירה. וכול זה נשמע טוב ויפה, אבל מה הקשר לאוטה? ובכן, אני מאמין, על-סמך המילים מהשיר שציינתי קודם, ומשפטים מדמויות כמו שאנקס וגורדון לאורך הסרט על-כך שהשירה שלה יכולה להביא לאושר כלל-עולמי, שאוטה באמת יכלה להביא את העידן החדש בעצמה עם הכוחות שלה – פשוט חסר לה השיר הנכון. במקום "טוט מוזיקה" – השיר השטני שמזמן שד קדום ונורא, היא הייתה צריכה את "הסאקה של בינקס" – שיר החופש והשמחה שמאחד את כל השרים אותו לחגיגה גדולה, מאושרת, ומלאת צחוק – ממש כמו הצחוק של ברוק שהוא חלק ממילות השיר, "יו הו הו הו", ופעימות הלב, או "תופי השחרור", של לופי בגיר 5 – שאומנם לא זכינו לשמוע עדיין באנימה, אבל בהתבסס על אפקט הקול שלהן במנגה עלולות מאוד להיות בעלות הקצב של הצחוק "יו הו הו הו".
ובמעבר חד מניתוח מילות השיר (ושתבינו, כל השירים מלאים בכזה עומק נסתר למילים שלהם), אנחנו מסיימים את הביצוע הראשון של אוטה בסרט עם קטע בו היא מצביעה לכיוונים שונים על רקע מקומות מכול העולם שצופם בלייב בהופעה שלה, וכאשר היא מצביעה למטה… מופיע אי אנשי הדג, באופן מכוון לגמרי של במאי הסרט גורו טאניגוצ'י, מאחר ואי אנשי הדג נמצא, כמובן, למטה.

עם סיום השיר, אנחנו רואים את כל הקהל מריע, ובקטע של כובעי הקש (שמופיע בתמונה הראשית של הפוסט), ניתן לראות מאחורה את לופי בדיוק קולט כי הוא מסתכל על חברת הילדות ואחותו הגדולה אוטה (דוגמה לתשומת הלב לפרטים ברקע של האנימטורים שציינתי קודם). בנוסף, חדי העין מביניכם בוודאי הבחינו בקולנוע כי על שרוול חולצתו של לופי מופיע המספר 56 – רפרנס מכוון לגמרי, כי המספר 56 יכול להיקרא ביפנית בתור "גו-מו", ועל-כן הוא ידוע בתור המספר של לופי.

איחוד בין אחים:

לופי קופץ אל אוטה ומתאחד איתה סוף-סוף לאחר שהם לא התראו 12 שנים, והם זוכים לחיבוק אחים שמסיבה שאני לא יודע להסביר באמת הרגיש ממש מרגש לדעתי.
כולם מתחרפנים מהקשר בין אוטה ליונקו החמישי כובע הקש לופי (אני אתייחס לזה מאוחר יותר), ואז מתחרפנים יותר כשלופי מסביר שהיא הבת של היונקו האמיתי שאנקס אדום השיער. פיראטי המדוזות (צוות פיראטים שהומצא לסרט) מחליטים שבגלל כמה שהיא יכולה להיות שווה אם הם ימכרו אותה ליונקו אחר הם חייבים לתפוס אותה, ומנסים לתקוף את אוטה, מה שמהר מאוד מתדרדר עוד יותר עם הופעתם של אובן וברולה מפיראטי ביג מאם. אנחנו מקבלים קטע אקשן סופר (כן, זה מכוון) מגניב של כובעי הקש נגדם. כל סצינת האקשן הזאת נעשתה במלואה על-ידיי האנימטור נאוטושי שידה (Naotoshi Shida, לחיץ לסרטון שמראה קטעי אנימציה שלו), שפוצץ אותה בתנועות החלקות והדינמיות שלו שהן פשוט תענוג לעין. דרך מצויינת להתחיל עם הקרבות של הסרט.

אני הכי חזקה:

אוטה עוצרת את כובעי הקש, ומבקשת מהם להפסיק להילחם. היא מסבירה שכולם פה הם מעריצים שלה, ולכן, הם צריכים פשוט להסתדר ביניהם וליהנות מהעידן החדש שהגיע. פיראטי המדוזות צוחקים עליה, ואומרים שיש בעולם הזה דברים חשובים יותר ממוזיקה. בתגובה, אוטה מחליטה לעשות מהם שיר, ואנחנו מקבלים את שירה השני בסרט – "אני הכי חזקה".
בשיר, אוטה מדברת על זה שהיא הכי חזקה בעולם הזה (עולם החלומות שלה, כי היא מעין אלה בתוכו) בעודה משפילה דמויות חזקות כמו אובן וברולה על-מנת להמחיש את כוחה. יתרה מכך, היא ממש יוצרת לעצמה שריון וכתר זהב להפגנת העליונות שלה על כולם בעידן החדש שהיא יצרה, ובהמשך, היא אפילו שרה על ללכת כולם "יד ביד" כדיי לחזק זה את זה בעודה עפה בין ידיהם של קהל המעריצים שלה – ובכך מפגינה את הצורה שבה העידן החדש שלה מאפשר לכול האנשים החלשים שסבלו סוף-סוף לעמוד על שלהם ולזכות לחיים טובים.

לאחר סיום השיר, אנחנו עוברים אל הגורוסיי, שמתברר שצופים באירוע בלייב יחד עם לוצ'י, ומדברים (מולו, יש לציין) על משפחת "פיגרלאנד" (Figarland), משפחת מוצאו של שאנקס…
הדאגה מפני טוט מוזיקה מובילה את הממשלה לשלוח צי של 30 ספינות, הכולל שני אדמירלים, לאלג'יה, ובאותו הזמן – בטוטו לאנד, קאטאקורי מחליט לצאת אל האי גם-כן.

לופי ואוטה:


לופי ואוטה מקיימים תחרות אכילה לזכר הימים הטובים, ולופי מפסיד כי הוא טמבל, מה שמוביל אותנו לפלאשבאק שלהם בתחרות דומה כילדים. שם, אוטה אומרת שהיא פיראטית, ולכן אין דבר כזה קרב הוגן, מה שמייד מזכיר את המשפט הדומה של פיראטי השיער האדום לשודדי ההרים של היגומה בצ'אפטר 1 (או לחילופין, פרק 4), או את הקטע שבו קאטאקורי התנצל על היתרון שהוא השיג הודות לפלאמפה ולופי ענה שהוא בכול מקרה לא ציפה לקרב הוגן בין פיראטים.
בשלב הזה אוטה מחליטה לשיר את "לאן שנושבת הרוח" (שאת מילותיו ננתח בהמשך), ופתאום אנחנו חותכים באמצע השיר לקטע של לופי והצוות של שאנקס מתעוררים, עם אוטה עצמה ישנה. בצפייה ראשונה חשבתי שזו פשוט בדיחה על כמה שלופי מוזר וזה, אבל בצפייה שנייה נהיה מאוד ברור שמדובר בהצגה מלאה של הכוחות של אוטה. השירה שלה העבירה את כולם לעולם המוזיקה שהיא יוצרת, ורק לאחר שהיא עצמה נרדמה, הנשמות שלהם חזרו לגופן והם התעוררו מהשינה הכפויה שהפרי שלה גורם.
בשלב הזה לופי מעלה לאוטה את השאלה על מה קרה באותו יום לפני 12 שנים כשהיא פתאום נעלמה לחלוטין, ואף-אחד לא היה מוכן לספר לו מה קרה לה. אנחנו מקבלים פה גרסה נוספת של סצינת ההגעה של הצוות של שאנקס לאי הזריחה השונה מזו של פרק 1030 – גרסה שחותכת את העוצמה המרגשת שהייתה לרגע הזה בפרק עם הפסקול העצוב והכול (כנראה בעיקר מטעמי חיסכון בזמן, כי זה סרט), אבל מפצה על-כך עם הצגה וויזואלית הרבה יותר יפה, עם הפילטר הצהוב-שחור הזה שהרבה יותר נעים לעין לדעתי מהפילטר האדום הלא מוצלח שהיה בפרק 1030. במילים אחרות, לכול גרסה היתרונות והחסרונות שלה על פני השנייה, אז… תצפו בשתיהן, כי למה לא?

דיי לפיראטים:

אוטה מפצירה בלופי להפסיק להיות פיראט, כי פיראטים הם אנשים רעים שפוגעים באחרים מסיבות אנוכיות, וזוכה לתשובה שלילית. בתגובה, היא תוקפת את כובעי הקש עם שיר נוסף – שיר שהפעם דיי קל לפענח. מילותיו מדברות, דיי בפשטות, על השנאה שיש לאוטה כלפי פיראטים, ועל איך שהיא משחררת את כל הזעם הזה בעודה שרה את השיר.
מה שלא היה פשוט, עם זאת, היה לעכל את הטירוף הוויזואלי שהתרחש על מסך הקולנוע בקרב בין אוטה לכובעי הקש. מצלמה סופר (כן, עדיין מכוון) דינמית, זורו וג'ינביי עושים דברים מגניבים רצח, צ'ופר עולה למונסטר פוינט, אוטה עוברת בכול רגע מלהיות אנימציית דו-מימד ל- CGI… והכול על רקע הצבעים החזקים והמבולגנים האלה שמציג לנו באופן מושלם את תחושת הכאוס והטירוף של השיר. זה היה פשוט תענוג צרוף לעיניים, באמת.
אוטה לוכדת את כל הצוות, למעט לופי שניצל על-ידיי ברטולומאו ולואו. לואו מסביר כי הוא הגיע להופעה בשביל בפו, ואנחנו זוכים לרגע קורע מצחוק של בפו יוצא מהחושך עם כל הלבוש של המעריץ של אוטה ופשוט אומר סליחה – בדיחה שממשיכה גם מאוחר יותר בסרט, אבל איכשהו מצליחה לא להרגיש חזרתית ומיותרת.

אוטה וגורדון:

הקבוצה של לופי נתקלת בגורדון, והוא לוקח אותם לדבר על אוטה בשיחה שלהם, כפי שניתן לראות בתמונה למעלה, לופי והקבוצה שאיתו עומדים בנקודה המוארת הקטנה של החדר – וזאת כסימול להיותם התקווה של גורדון (ושל העולם) לעצור ולהציל את אוטה. בנוסף, במקרה הספציפי של לופי זה גם עלול להיות סימול לכך שהוא התקווה האמיתית להבאת עידן חדש לעולם, ואולי אפילו לאל השמש ניקה מאחר ומדובר באור השמש, למרות שאני משוכנע שהטענה הזאת כבר חוצה את הגבול בין ניתוח הגאוניות של הסרט לספקולציות חסרות ביסוס או היגיון.
בכול מקרה, גורדון מספר על הבדידות של אוטה על אלג'יה, ואנחנו רואים אותה שרה לעצמה את השיר "המשך העולם". מילות השיר מדברות על זכרונות עבר מאושרים שנשכחים ממנה, ועל-כך שהיא שרה את השיר כדיי לשמור עליהם – דבר שאני חושב שהקשר בינו לבין הסצינה המדוברת הוא דיי ברור. בנוסף, בשיר יש שורה שאומרת "אני אשיר כדיי לקרוא לך בחזרה אליי" – שורה מדהימה, שבהקשר של הסצינה הזאת מדברת על הגעגועים של אוטה לזמנים הטובים שלה עם לופי ושאנקס, אבל כשהיא שרה אותו בסוף הסרט מקבלת משמעות חדשה לגמרי… אבל בואו לא נקדים את המאוחר.
אחרי קצת הפרעות קורעות מצחוק מבפו, גורדון ממשיך ומספר כי שמחה חזרה לחייה של אוטה כשהיא מצאה יום אחד בחופי האי דן דן מושי שדר שאיתו היא יכלה לשיר לכול אנשי העולם. רק שיש עניין קטן, והוא שהדן דן מושי המדובר הוא איננו סתם דן דן מושי, אלא דן דן מושי של SSG – "קבוצת המדע המיוחדת" – שהיא יחידת החקר הטכנולוגי שווגהפאנק מוביל מטעם הממשלה העולמית.

במילים אחרות, לי מייד עולה השאלה – האם זה רומז שאלג'יה קרוב לאגהד – אי המחקר של וגהפאנק? ובין אם כן או לא, מה גרם לדן דן מושי של SSG להיסחף את חופי האי אלג'יה…? ספינה שלהם טבעה באיזור? למה? במידה ואגהד לא קרוב לאלג'יה, מה היא עשתה שם? אולי היא באה לשם בגלל הלוחמים הרובוטיים מהספרייה, שמאוד מזכירים את הרובוט הענק מהמאה האבודה שבאגהד? ובלי קשר ללמה היא הייתה בקרבת אגהד, מי הטביע אותה, ולמה? הפרט הקטן והמוזר הזה מעלה כל-כך הרבה שאלות, במיוחד בגלל שמדובר במשהו שהאנימטורים היו חייבים לשבת ולהשקיע זמן בלצייר אותו – כך שזה חייב להיות מכוון.
עם זאת, השיחה של לופי וגורדון נקטעת על-ידיי הופעתה של אוטה, שמצאה אותם. הם בורחים ממנה בעזרת כוח הפרי של לואו, ואנחנו מקבלים שיחה בין אוטה לגורדון באותו חדר עם נקודה מוארת קטנה – רק שהפעם אוטה באור. לדעתי זה, שוב, נועד להראות כמה היא באמת הייתה התקווה ליצירת עידן חדש ויכלה לעשות את זה, אבל לצערנו הרב נכשלה בגלל הדרך השגויה שהיא בחרה כדיי להשיג את זה.

ובחזרה לקבוצה של לופי שבמנוסה, לופי עובר התעללות קשה ומקבל את הבחילה של חייו, אבל בסופו של דבר מגיע למזח האי – שם הוא לא מוצא את הסאני, אלא את סאני־קון – גרסה מואנשת של הספינה שנוצרה בגלל הכוחות של אוטה. בכנות, אני חייב להודות שסאני־קון היא מהדברים הבודדים בסרט שלדעתי לא נעשו כמו שצריך עד הסוף, וממש הורגש לי הפוטנציאל המוחמץ לרגש אותנו קצת עם הדמות הזאת. באופן אישי אני ממש אוהב את הסאני, אבל אני חושב שכמעט אף-אחד בעולם הזה לא ישים אותה מעל המרי כדמות, והסרט הזה היה הזדמנות להעמיק בה קצת. במקום זה הלכנו לכיוון של דמות שיכולה להגיד רק מילה אחת והיא סופר חמודה, שזה מגניב והכול, אבל יכלו לתת לנו קצת יותר מזה (ואפילו יש לי רעיון למשהו שלדעתי יכל להיות מושלם בשביל סאני בסרט, אבל זה יגיע מאוחר יותר).

שיר ערש חולף:

צי הספינות של המארינס מגיע לעצור את אוטה, והיא נלחמת בהם בחזרה עם השיר "שיר ערש חולף" – שיר שכשהוא פורש תהיתי לעצמי מה הקשר בין זה לשיר ערש, ועכשיו אני רואה שהם לא צחקו… היא באמת הרדימה חיילים איתו. הא, מה אתם יודעים?
בכול אופן, מילות השיר אומרות שלמארינס שהם חושבים שהם קשוחים ומאיימים עליה, אבל זה ממש לא המצב. השירה שלה תגיע לאוזניהם "בין אם תרצו זאת ובין אם לא" (בהתייחס למכשירים שהם הכינו כדיי לחסום אותה), אז שיפסיקו להתנגד ויהיו "ילדים טובים", כלומר, צייתנים. בנוסף בשיר יש שורה שאומרת "הכול בדיוק כפי שאנחנו רוצים, זוהי אוטופיה" – כי בעידן החדש, או עולם החלומות של אוטה, הכול בשליטתה וכפי שהיא רוצה, והיא הרי הייתה בטוחה שכולם רוצים להישאר שם לנצח כמוהה. השיר גם מדבר על זעקות הכאב והסבל של האנשים תחת שלטון הממשלה העולמית – זעקות שלא נשמעו ולא נענו מעולם – ואומר על-כך "לא עוד", מה שמשתלב יפה עם הקטע של צ'ארלוס בהמשך.
עם סיום השיר אנחנו חוזרים לכובעי הקש הלכודים, וזוכים למה שהייתה ללא טיפת ספק בדיחת התחתונים הטובה ביותר של ברוק אי-פעם. באופן מאוד לא טיפוסי, הוא תפס אותי ממש לא מוכן עם המשפט הזה, ואני וכול אולם הקולנוע צחקנו בקול. ובכול זאת, עם כמה שהבדיחה הייתה מדהימה, אני חייב להצביע פה על פוטנציאל מבוזבז עם ברוק. ברוק הוא כמובן המוזיקאי של צוות כובעי הקש, ובתור האדם הזה, הייתם מצפים שיהיה לו תפקיד משמעותי בעלילת סרט עם דגש מוזיקלי כמו רד, מה ש… לא ממש קורה. כן, הוא משחרר את הצוות על-ידיי קריאת התווים שלהם, אבל זהו בגדול. כל הרגעים האחרים שלו בסרט עם סצינות אקשן, שאומנם היו מגניבות מאוד, אבל לא היו מיוחדות או גדולות יותר מאלה של שאר הצוות. למה הם לא עשו שברוק חושב לבד על הרעיון של להקריא את התווים של האנשים הלכודים ומוציא את הנשמה מגופו כדיי לעשות את זה בעצמו לגמרי? למה לא לתת לו כבוד ענק ולהפוך את ניידות הנשמה שלו לחור שני בכוח של אוטה (לאפשר לו לעבור בין שני העולמות)? וכן, חשבתי על ההסבר שבעולם החלומות כבר נמצאת הנשמה שלהם ללא הגוף, ולכן אין לו מאיפה להוציא את הנשמה שלו ולהזיז אותה, אבל אם זאת הסיבה אז להוסיף איזה 2 שורות דיאלוג בסרט שאשכרה מסבירות את זה לא היה הורג אך-אחד.
בחזרה ללופי, קובי מגיע לקבוצה שלו ומסביר על הכוחות של אוטה, מה שמוביל לגילוי כי לופי כבר ידע את זה, ן… שכח. כן, פשוט שכח. אוי לופי לופי…

קרב הספרייה:

כובעי הקש מגיעים לספרייה באגהד ונתקלים ברובוטים הענקיים האלה שמגנים אליה, מה שמוביל לקרב בינם לבין הצוות שלנו. אני לא אחפור על הרובוטים, כי כבר ציינתי את הקשר המעניין שאולי יש להם למאה האבודה ולאגהד קודם, אבל מה שכן אדבר עליו הוא הקרב עצמו. הקרב חולק לשני חלקים בסרט, כאשר כל אחד מהם נעשה על-ידיי אנימטור אחד. החלק הראשון הוא עבודתו של הנרי ת'ורלואו (Henry Thurlow, לחיץ, ידוע גם בהפקת ההסתערות של הנדנים מפרק 995 והמתקפה של ביג מאם מפרק 1033), שהוא אנימטור מעולה עם סגנון איור מאוד ייחודי ומלא הצללות, והוא עשה את החלק שלו מהקרב נהדר. התמונה הבאה היא מהקטע של ת'ורלואו:

החלק השני היה עבודתו של האנימטור HoneHone, שהפיק בעבר את הקרב (אם אפשר לקרוא לו ככה) של לופי ודרייק עם הנאמברס בפרק 1001, והפציץ בסרט לגמרי עם קטע אקשן מטורף ומלא תנועה – החל מהפיצוצים הגדולים והמרשימים, ועד הפרטים הקטנים כמו תנועת השיער והלבוש של כובעי הקש בהתאם לאיך שהם זזים. סצינה מטורפת וממש כייפית לצפייה, פשוט שאפו לו על הביצוע. תמונה מהקטע שלו:

אבל הסיפוק מהחלק הזה של הסרט לא נגמר כאן, כי בהפסקה שבין שני חלקי הקרב המעולים האלה אנחנו זוכים לרגע סופרררררררר (עדיין מכוון) מספק של אוטה מכפכפת את צ'ארלוס "הקדוש", ומגלים שהיא עומדת לשעבד את 70% מאוכלוסיית העולם. במילים אחרות, ארן יגא- אההה סליחה, אוטה, היא איום אדיר.

עימות בין אחים:

המערכה האחרונה של הסרט מתחילה, ולופי מגיע להתעמת עם אוטה. היא שולחת עליו את חיילי המוזיקה שלה, אבל הוא פשוט מוריד אותם כמו כלום עם מתקפת גומו גומו נו סטורם (Gomu Gomu no Storm) שהוצגו באופן זהה לו שאיתה הוא הביס את קרוקודייל באלבאסטה.

לופי מגיע אל אוטה ושולח את רגלו לאוויר באיום לבעוט בה, אבל היא יודעת שהוא אפילו לא מנסה. אוטה מנצלת את חוסר הרצון של לופי לפגוע בה, ומכינה את במת ההוצאה להורג של לופי – שאני בטוח ששמתם לב, אבל נעשתה ברפרנס ברור להוצאתו להורג של רוג'ר. ההבדל הקטן הוא שרוג'ר חייך במותו, ולופי לא. למה? כי רוג'ר מת כדיי ליצור עידן חדש כפי שרצה, ולעומתו, לופי היה עלול למות פה כמו כלום, מבלי להגשים את חלומו. אה, וזה לא באמת קשור, אבל ההיפוך של הפרצוף השמח והעצוב בין לופי לרוג'ר מאוד הזכיר לי את הפרצופים השמח והעצוב שהיו על הכובע של אייס.

אוטה מספרת ללופי מה קרה באותו היום לפני 12 שנים, ואיך ששאנקס רימה וניצל אותה. לופי כמובן לא קונה את זה, ובתגובה, אוטה מחליטה שזה מספיק. לופי לעולם לא יוותר ויבין אוטה, ולכן, הגיע הזמן להיפרד ממנו… "ביי-ביי".

הקיסר מגיע:

אוטה כמעט דוקרת את לופי למוות, אבל ברגע האחרון, שאנקס מופיע עם הצוות שלו ועוצר אותה. "עבר זמן רב מאז ששמעתי אותך שרה".
עם ההבנה ששאנקס הגיע בעולם האמיתי, כולם מתחילים לתקוף את אוטה בעולם החלומות במטרה לגרום לה להשתמש בטוט מוזיקה. ברטולומאו משתמש במגן שלו כדיי לחסום את קולה של אוטה מלהגיע לכולם (עד כמה שאני זוכר, זו יכולת חדשה שלו), ובכך משתק את היכולת שלה להילחם בעולם המוזיקה כי אף-אחד שם לא שומע אותה. בחזרה לעולם האמיתי, שאנקס והצוות שלו חוטפים מכות מהקהל של אוטה בלי להגיב (הקטע של שאנקס עם החיוך העצוב שלו היה פשוט מושלם), עד שפתאום המארינס מתחילים לרסס אותם עם רובים. הצביעות של הממשלה נחשפת במלואה פה, עם הגיענו למצב שבו פיראטים צריכים להגן על אזרחים מפני חיל הים, וקיזארו מנסה להתחיל לתקוף גם הוא עם כוחות האור שלו. שאנקס, לצערו, לא נותן לזה לקרות, ומעמיד אותו מייד במקום (זה האדמירל השלישי ששאנקס מבריח בלי לפגוע בו אפילו, ובסוף הסרט המספר גם הופך לארבעה… וואו שאנקס), ואומר שבבקשה לא יתערבו בסכסוך המשפחתי שלו. פוג'יטורה אומר שעתיד העולם על כתפיהם, ואם הוא היה יכול לסגת למרות המצב הזה, הוא עדיין היה מסוגל לראות במו עיניו. זאת שורה ממש מעניינת לדעתי, שעלולה לרמוז באופן כלשהו מהי אותה זוועה שפוג'יטורה חווה בחייו שהובילה אותו להחלטה כי הוא מעדיף לא לראות את העולם הזה יותר.
עם זאת, כל זה לא משנה יותר. לאוטה נשבר, והגיע הזמן להשתמש ב…

טוט מוזיקה:


עם רגע השחרור שלו, השד העתיק שובר את מחסומו הבלתי-שביר (וזאת ההגדרה של הפרי של ברטו, הוא יוצר מחסום בלתי-שביר) של ברטולומאו בקלילות. שאנקס מנסה לתקוף אותו, אבל לא מצליח לגרום לשום נזק. בעולם החלומות, כולם מנסים להסתער על טוט מוזיקה ולפגוע בו, אבל מועפים אחורה בגלל כוחו האדיר. לופי, לעומת זאת, פשוט עומד. לא זז, לא מנסה כלום, לא משמיע קול. פשוט עומד בעצבים ומחכה לרגע שלו (קטע ממש מגניב). אנחנו רואים את כולם תוקפים את טוט מוזיקה וחיילי המוזיקה של אוטה, ובין היתר מקבלים את היכולת החזקה ביותר של פראנקי – לעוף עם פלוצים כמובן, ותצוגת כוח פסיכיתתתתתתתתתתתתתת של קובי והלמפו. אני זוכר שישבתי בקולנוע ואמרתי לחבר שלי "מה זה ממתי קובי כזה חזק? הוא אמור להיות אפס במנגה", והקטע המטורף הוא שזה לא נגמר שם. בהמשך, קובי גם ממש תופס פיקוד ומנהל את הלחימה של כולם בעולם החלומות, שזה פשוט וואו. אני לרגע שאלתי את עצמי אם אני צופה בדמות אחרת, באמת.

אוטה תוקפת את לופי שלא מוכן להילחם בה בחזרה, וזורקת עליו חנית שנבלמת בגופו של גורדון. גורדון מספר לאוטה את האמת על הנטישה שלה לפני 12 שנים, ועל-כך שהחורבן באלג'יה נגרם על-ידיי טוט מוזיקה שהיא שחררה בטעות. אנחנו מקבלים פלאשבאק חדש לאירועי אותו לילה, עם קרב קצר ומגניב של שאנקס נגד טוט מוזיקה – קרב שראיתי באינטרנט מעט חוסר הבנה לגביו, אז אסביר מהר. ראיתי אנשים מעלים את השאלה "אם צריך לתקוף את טוט מוזיקה משני העולמות במקביל כדיי להביס אותו, איך שאנקס עשה את זה לבד לפני 12 שנים?". ובכן, התשובה היא מאוד פשוטה – הוא לא. שאנקס מעולם לא הביס את טוט מוזיקה באותו הקרב, הוא רק נלחם בו בניסיון לעצור את ההרס שנגרם לאי. מה שעצר את טוט מוזיקה באותו הלילה היה הירדמותה של אוטה, שהייתה ילדה קטנה שלא מתפקדת על פטריות ערנות, ולכן לא יכלה להחזיק את טוט מוזיקה. (הנה דוגמה לפריים מטורף מהאקשן של הסרט, כמו שהבטחתי בהתחלה. זה מהקרב של שאנקס וטוט מוזיקה בעבר)

לאחר שטוט מוזיקה נעצר, שאנקס מחליט לעזוב את אוטה ולהשאיר אותה עם גורדון, ואנחנו מקבלים את סצינת הפרידה עם חיוך שוברת הלב של הצוות מאוטה – שמזכירה רגעים כמו המוות של הילולוק או קוראזון, שרצו שצ'ופר ולואו בהתאמה יזכרו אותם שמחים ומחייכים.
לופי מאושר לשמוע את האמת, וחושב שעכשיו הכול בסדר ואפשר לסיים עם הלחימה הזאת… אוי, כמה שהוא טעה. אבל לפני שהקרב ממשיך, אנחנו מקבלים רגע מרגש של לופי ואוטה עם ציור כובע הקש הכושל שלו – ציור שהם החליטו להפוך לסמל של העידן החדש, ואוטה נושאת אותו עליה עד היום. זאת גם הסיבה שבהתחלה, כשאוטה עולה לבמה ואומרת שהיא תיצור עידן חדש שבו כולם יוכלו להיות מאושרים, אנחנו רואים על המסך את ציור כובע הקש של לופי. התשובה מול הפנים שלנו ממש מהדקה הראשונה של הסרט, פשוט, שוב, אי אפשר להבין את זה בצפייה ראשונה – כי אז אין לנו מושג מה הציור המוזר הזה אומר.

הקרב האחרון:

בקמן עוצר כדור של רובה עם האקי על היד שלו (זה היה מגניב רצח), ואוטה חושפת שהיא ידעה את האמת. עם זאת, זה כבר מאוחר מידיי לחזור אחורה, והקרב ממשיך.
קאטאקורי מסביר לשאנקס את החולשה של הכוח של אוטה – והוא תקשורת באמצעות האקי תצפית בין שני אנשים שמאוד קשורים זה לזה, ושאנקס עונה לו שהוא כבר ידע את זה. אחרי הכול, קאטאקורי הוא לא משתמש האקי התצפית היחיד פה…
אוסופ מצליח להשתמש שוב בהאקי תצפית ויוצר קשר עם אבא שלו (קשה לתאר את ההתלהבות שהייתה בקולנוע באותו רגע), מה שמביא אותנו לחלק האחרון של הקרב. כולם תוקפים בשלבים בהתאם להוראותיהם של אוסופ ויאסופ, ואנחנו זוכים לראות קטעי אקשן מטורפיםםםםם עם הכוחות של פיראטי השיער האדום שעברתי עליהם באחד מפוסטי החדשות הקודמים (כמו האנרגיה שהאולינג גאב מוציא מהפה, או זה שלאקי רו מתגלגל כמו כדור באולינג כדיי לתקוף), שתוקפים בתיאום עם כובעי הקש שנותנים את הכולללל. זורו משתמש באשורה עם השליטה המלאה שהוא השיג על האקי מלכים בקרב עם קינג (כי לעומת האשורה מפרק 1027, ההילה שלו פה ירוקה – כמו ה"עשן" שעלה לו מהחרבות בסוף הקרב עם קינג וגילינו שהוא ירוק הודות לכריכת ווליום 102).

סאנג'י משתמש בעפרית ג'מבה שהעיר בקרב שלו עם קווין, כפי שגילינו, גם הודות לכריכת ווליום 102, שהלהבות של עפרית ג'מבה הן כחולות (הגיוני, כי אלה אמורות להיות להבות חמות וחזקות יותר – ואש כחולה היא חמה יותר מצהובה/ כתומה אדומה).

רובין משתמשת בפרח ענק (Giganto Fleur), שבדיוק נחשף לנו בפרק האחרון של האנימה (1043), כדיי להעיף את צ'ופר ולעזור לו לתקוף חזק יותר את טוט מוזיקה.

כל אלה כבר היו רגעי הייפ ענקיים שפוצצו את הקהל המדהים שהיה איתי בקולנוע (באמת, אם הייתם בהקרנה של סינמה סיטי נתניה ב- 01/12 בשעה 19:10, אש עליכם, איזו אווירה מדהימה הייתה באולם), אבל זאת רק הייתה ההכנה לשיא האמיתי. שום דבר, ואני מתכוון שום דבר, לא יכל להכין אותי לטירוף של המתקפה האחרונה של לופי ושאנקס שהביסה את טוט מוזיקה. כאילו לא מספיק שקיבלנו את פרט העבר הגדול ביותר על שאנקס בכול הסיפור – והוא שהוא נמצא כתינוק על-ידיי רוג'ר וריילי בדיוק כמו שהוא מצא את אוטה , מה שאגב, אושר על-ידיי אודה שקרה אחרי תקרית עמק האלים – התקרית בה רוקס נפל הודות לשיתוף הפעולה של רוג'ר וגארפ, שנלחמו להגן על טנריוביטו שנכחו במקום מפניו… ואני אתן לכם להגיע למסקנות שלכם לבד. אבל כן, כאילו לא מספיק כל הקרב המדהים הזה שקיבלנו, וכאילו פיסת המידע הענקית הזאת על שאנקס לא מספיקה, אודה והצוות של הסרט החליטו שהם רוצים להשתולל קצת יותר, ופשוט נתנו לנו הופעה מוקדמת של גיר 5 – אפילו לפני האנימה.

וואו, וואו, וואו. באמת שמילים לא יכולות לתאר את מ ה שקורה באולם הקולנוע כשהקטע הזה הופיע על המסך. צעקות מטורפות לגמרי, חזקות אפילו יותר ממערכת ההגברה של הקולנוע – אבל הקטע הבאמת אדיר הוא שזה לא הרגיש מעצבן או מפריע. הצעקות היו ממש קצרות, וכולם ידעו להשתתק ולתת לכולנו להינות מהסרט כמו שצריך מאוד מהר. כתוצאה מכך, מה שקרה היה שפשוט כולם נכנסו לאווירת הייפ מטורפת אחד מהשני ומהטירוף שקרה על המסך, ורגע תבוסתו של טוט מוזיקה נהיה הרבה יותר חזק ומדהים משאי-פעם דמיינתי שהוא יהיה. בנוסף, מאחר ואנחנו כבר מדברים על הקטע הזה, אני בטוח ב- 99% שהמתקפה האחרונה של לופי ושאנקס ביחד נעשתה על-ידיי האנימטור האגדי יושיהיקו אומקושי (Yoshihiko Umakoshi, לחיץ, עשה גם את הקרב הסופי של לופי וזד בסרט זי ואת הקאמהאמהא של גוג'יטה בסוף הסרט דרגון בול סופר ברולי), שהוא אנימטור סופר (בהחלט, עדיין מכוון) אהוב הידוע בסגנון האיור המיוחד שלו, שנראה מאוד כמו משיכות מכחול כאלה עם קווים מאוד עבים וגסים. ללא ספק האדם המושלם לסצינה כזאת, שאיתה אנחנו מסיימים את הקרב הענק הזה.

המשך העולם:

לאחר תבוסתו של מלך השדים, אנחנו מגלים שכול זה כבר קרה מאוחר מידיי, ולהביס אותו בלבד לא מספיק כדיי להחזיר את כולם. אוטה חייבת לשיר למען כולם, ומשמעות הדבר כואבת מאוד…
אוטה שרה את שיר "המשך העולם" – שיר עם שם סמלי לקטע זה, כי הוא מדבר על לאן שהעולם הולך מפה, לאחר שרעיון האוטופיה של אוטה נכשל. בנוסף, בשיר עצמו יש את השורה "אני אשיר כדיי לקרוא לך בחזרה אליי" שציינתי קודם, שהפעם – בהקשר של הסצינה הזאת – מדברת על-כך  שאוטה שרה כדיי לקרוא לנשמותיהם של כולם (ובמיוחד של לופי) בחזרה לעולם האמיתי. בשיר ישנה גם השורה "אני מנסה להאמין במשהו שנמצא, אי שם, מעבר לים הפתוח, בקצה האור". שורה זו מדברת על המיתוס של האי האחרון שנמצא בקצה הגראנד ליין – לאף טייל, ומה שיקרה כשלופי סוף-סוף ימצא אותו ויביא לעידן החדש שלו.
לאחר סיום השיר המרגש הזה, אנחנו מקבלים שיחה אחרונה ומרגשת עוד יותר בין לופי לאוטה, שאני לא באמת יודע מה להגיד עליה, אבל היא הייתה כל-כך יפה ומרגשת, והרגישה כל-כך אמיתית וכואבת, שפשוט הייתי חייב לציין אותה.

המשפחה שאבדה:

הדרמה נגמרה. סוף-סוף, כולם חזרו לעולם האמיתי, והסכנה של טוט מוזיקה איננה. ובכול זאת, קשה לשמוח כשרואים את אוטה במצבה. כאילו זה לא מספיק, המארינס הנבלות האלה מחליטים לנסות לקחת אותה משאנקס, אבל הוא מהר מאוד משתק אותם ומראה להם שלא יתעסקו איתו עכשיו – בסצינה שהיא ללא ספק האהובה עליי בסרט.

צפיתי בסרט כולו 3 פעמים, ובקטעים האהובים עליי כמו זה כבר כנראה באיזור ה- 15, ולא משנה כמה פעמים אני חוזר לסצינה הזאת, יש לי צמרמורת. זה היה רגע כל-כך חזק, מרגש, טראגי… מצד אחד, אני מאושר בשביל אוטה שסוף-סוף יכולה להרגיש כמו פעם, לפני 12 שנים. מצד שני, אני יודע שאלה הרגעים האחרונים שלה בחיים, וזה כואב כי הסרט עשה עבודה מדהימה בלגרום לנו לאהוב אותה כדמות.
המארינס מסתלקים מהאי עם הזנב בין הרגליים (כמו האפסים הנמושות שהם), ושאנקס אומר לאוטה שהכול בסדר, ו"העידן החדש ממש לנגד עינינו" – גם כי הוא כבר קרוב להגיע, אנחנו בכול זאת כבר בסוף הסדרה, אבל גם כי מי שיביא אותו – לופי – שוכב ממש מולם, לנגד עיניהם.
בכוחותיה האחרונים, אוטה שרה שיר אחד אחרון – "לאן שנושבת הרוח". השיר מדבר על איך שהחיים, או "הרוח", לוקחים אותנו לכול מיני מקומות – לפעמים גם כואבים – וצריך לדעת לקחת את הכאב הזה ולהמשיך לחיות איתו, ובכך מתאים באופן מושלם לסגור לנו את הסרט עם האגרוף האחרון הזה ישר לרגשות של כולנו.
לופי מתעורר על הסאני, ושואל איפה שאנקס ואוטה. זורו מצביע לו אל הספינה של פיראטי השיער האדום, וכשלופי הולך להסתכל, הוא רואה את כל הצוות שלהם עם ארון קבורה, ואוטה איננה. הסרט נגמר ומתחיל את הקרדיטים עם רגע אחרון של לופי ושאנקס מסתכלים אל האופק, עם הסאונד של הרוח המתחזק ברקע כסימול למוטיב הרוח בשיר שבדיוק ציינתי.

לאן שנושבת הרוח:

אנחנו מגיעים לקרדיטים המדהימים (שאם דילגתם עליהם אז תתביישו), ובמהלכם מתנגן השיר "לאן שנושבת הרוח" – כי העולם ממשיך עכשיו אחרי שהרוח הכתה בכולו חזק – בין אם בגלל כל מה שאוטה עשתה, ובין אם בגלל הכאב על מותה של מי שנאמר עליה בתחילת הסרט שהיא "האישה האהובה ביותר בעולם". בשיר גם נאמר "ואפילו אם אני אעלם, השירים שלי ימשיכו להתקיים" – מה שבדיוק מומחש בקרדיטים של הסרט, בהם אנחנו רואים דמויות מכול העולם ומלאורך כל הסדרה מקשיבים למוזיקה שלה. בין אם אלה המעריצים שלה שהופיעו רק בסרט הזה, סוכני CP0, מארינס כמו קובי, גארפ, סמוקר, וטאשיגי, בוני הספינות מגאלי-לה, פיראטי ביג מאם, בלאמי, ריקה (הילדה שנתנה לזורו כדורי אורז בתחילת הסדרה), פרונה, הצוות של בג'י, קוקורו וצ'ימני, השפים בבארטייה, קירוס ורבקה עם הגמדים, יוסאקו וג'וני, ברטולומאו, קאוונדיש וסולימן, קאיה ומרי, בון צ'אן, האנקוק, שיראהושי, וופ סלאפ (ראש העיירה בה לופי גדל) ומאקינו, מרקו, ואפילו גאימון וספונקל (בת הזוג שלו) – כולם, אבל כולם, בכול רחבי העולם ומכול קצוות הסדרה, מופיעים בקרדיטים האלה בעודם מקשיבים למוזיקה שלה. בנוסף, מאחר ואנחנו כבר מדברים על הקרדיטים, אני רק אציין את העובדה שקלטתי את השם OLM – אחד מהסטודיויים הוותיקים והטובים ביפן – בקרדיטים של הסרט, מה שאומר שהם כנראה עזרו בהפקה ועשו אנימציה משנית (2nd key animation) או משהו כזה, שזה מאוד מגניב בעייני.
ולסיום, לסצינה שלאחר הקרדיטים. אנחנו עוברים אליה עם שני עלי סאקורה – שזה מאוד סמלי כי העלים האלה מסמלים את הרצונות של האנשים לאורך כל הסדרה, ובמיוחד בוואנו (כפי שהסברתי כבר מספר פעמים במגילות שלי על פרקי האנימה).
לופי מנסה לדבר אל הסאני, אבל כמובן שלא מקבל תשובה, מה שמסיבה כלשהי מזכיר לו מילים כלשהן שאוטה אמרה ומושתקות לנו… מעניין. הסרט מגיע לסיומו עם הקריאה האייקונית של לופי – "אני אהיה מלך הפיראטים".
עכשיו, בנוגע לפוטנציאל המפוספס עם סאני־קון. אני חושב שאם היו מוסיפים בסצינה הזאת את הקלבאוטרמן של הסאני מחייך ברקע של לופי צועק את החלום שלו – כפי שהם כבר עשו משהו דומה בסוף פרק הספיישל "הפרק על מרי", ובכך באמת מראים לנו שהסאני לגמרי חוותה את כל מה שקרה בסרט הזה, זוכרת את כל מה שהיה, ובאמת בעצם חייה את כל המסע שלה עם כובעי הקש, זה היה מיידית מעלה את האהבה כלפיה כדמות מאוד. זאת תוספת ממש קטנה עם השפעה ממש גדולה, והיא פשוט עושה את ההבדל בין "הסאני היא הספינה של כובעי הקש" לבין "הסאני היא אחת מכובעי הקש". אז כן, לדעתי האישית מאוד חבל שלא עשו את זה.

ו… זהו. זה היה הסרט רד. הוא לא סרט מושלם, וכמו שפירטתי בפוסט המוגזם הזה, כן יש בו דברים קטנים שהייתי מוסיף/ משנה, אבל בגדול – בהסתכלות רחבה על מה שאודה וכול מי שעבדו עליו הצליחו לעשות פה – החל מההישגים הוויזואליים מפוצצי המוח, דרך הסיפור המדהים והמרגש הזה, ועד להפיכת אוטה לדמות כזאת טובה ומרגשת בזמן כה קצר, מבחינתי אין שאלה בכלל בנוגע להאם זה הסרט הטוב ביותר של וואן פיס. הוא משאיר אבק לסרטים הקודמים מבחינה הפקתית, יש לו את המשמעות הקאנונית הגדולה ביותר עד כה מכול הסרטים עד כה (גם הגילויים על שאנקס קאנוניים, וגם כל העבר של לופי עם אוטה והדמות שלה עצמה קאנוניים), ה"נבלית" בו היא ללא ספק המרגשת ביותר עד כה לדעתי, האקשן מדהים, הקומדיה חזקה… לא יכולתי לבקש יותר, באמת.
כן, הם יצרו בלגן דיי גדול בנוגע לאיפה שהוא מתמקם על ציר הזמן הקאנוני של הסדרה, עם דברים כמו התואר "היונקו החמישי" של לופי, היותה של ביג מאם פיראטית פעילה, והעובדה שהגבות של סאנג'י לא התהפכו כמו בקרב שלו עם קווין שמצביעים על לפני וואנו – אבל גם דברים כמו כל הכוחות שכובעי הקש מפגינים שמצביעים על אחרי וואנו. אבל באמת… למי איכפת? הסרט לא קאנון, ואירועי הקונצרט עצמו של אוטה מעולם לא התרחשו בסיפור המרכזי של וואן פיס, אז למה שיהיה לנו חשוב למקם אותו כמו שצריך על ציר הזמן של הסדרה? לדעתי אין שום סיבה שזה יעניין אותנו.

אוקיי, אז (סוף-סוף) נגמרה החפירה שלי. הפוסט הזה דרש המון השקעה וזמן שבכנות אני לא בטוח איך מצאתי אותו, אז אשמח לדעת מה דעתכם על חפירות וניתוחים עד-כדיי-כך מעמיקים. וכמובן, במידה ויש לכם פרט ששמתם לב אליו בסרט ולא צויין בפוסט הזה, אני ממש, ממש אשמח לדעת.
ואממממ נגמרו לי הדברים לכתוב (לא חשבתם שהיו הזה יגיע, נכון? 😉 ), אז עד הפעם הבאה, נתראה כמו תמיד, בתגובות 🙂 .

 

נ.ב – לאלה מכם שאולי דאגו, כן, הכול בסדר, פנדה־מן אכן הופיע בסרט, והוא היה אגדי כהרגלו. הנה תיעוד שלו מתוך הסרט בשבילכם:

guest
110 Comments
החדשים ביותר
הישנים ביותר כמות הצבעות
Inline Feedbacks
View all comments

עוד פוסטים

Back to top button
110
0
Would love your thoughts, please comment.x
%d בלוגרים אהבו את זה: