סאנג'י: הכנף שהתקשתה לקבל את עצמה | ניתוח לפרק 1061

שששששלללום חברים!
כפי שבוודאי כבר ראיתם (ואם לא, צאו מייד מהפוסט הזה ותשלימו את הפער שלכם)' האנימה רשמית הגיעה כעת לסיומם של הקרבות נגד כוכבי העל – ולכבוד המאורע, אנחנו בורכנו בשניים מהפרקים הטובים ביותר בהיסטוריה של הסדרה! אז על-מנת לעזור לכולנו, כולל אותי, לעכל את הטירוף המוחלט של שני הפרקים האחרונים – 1061 ו- 1062 – אני ממשיך סוף-סוף את פינת "סטארק מנתח"! והיום, ננתח לעומק ומכול הכיוונים את הסיום המפואר לקרב של סאנג'י נגד קווין, וסגירת המעגל הסופית לדמותו של סאנג'י!
ובכן, כפי שאני חושב שכבר למדתם לצפות, יש לנו הרבה על מה לעבור, אז בואו נתחיל:

תחילה, בואו נדבר על החלק מהמנגה אשר עובד לפרק הזה: פרק 1061 עיבד את החלקים מצ'אפטרים 1034 ו- 1035 – 15 עמודים בסך-הכול – אשר נגעו בסאנג'י, ובכך למעשה הביא אותנו לסיומו של הקרב המרכזי של סאנג'י במלחמה, הקרב נגד קווין. צ'אפטר 1034, שהוא הצ'אפטר המרכזי של פרק זה, הוא אחד הצ'אפטרים שיותר איכזבו אותי ועוד רבים אחרים במלחמת וואנו. הוא לא היה רע, אבל האקשן בו לא היה טוב מספיק לסיום הגדול של קרב כה מרכזי, והעובדה שהוא המשיך מאיפה שאחד הצ'אפטרים המרגשים בכול וואנו נגמר – 1031 (הצ'אפטר בו סאנג'י ביקש מזורו להרוג אותו) – גרמה לו עוד יותר להראות חלש בהשוואה אליו, ולהביא את הקרב של סאנג'י וקווין לסיום לא מספיק חזק ומספק.
אז עכשיו כשאתם יודעים את זה… דמיינו את דעת הקהל כשהתפרסם כי אחד מבמאיי האקשן הטובים בתעשייה, ריוטה נקאמורה, יעבוד על הפרק.

במאי הפרק ואמן הסטוריבורד – ריוטה נקאמורה:

ריוטה נקאמורה (Ryota Nakamura) הוא במאי ותיק ומנוסה שהוכיח את עצמו בתעשייה כנראה אפילו יותר פעמים משאני יודע. תחילה, הוא עבד על האנימה של דרגון בול סופר כבמאי הראשי שלה, לצד הבמאי הראשי לשעבר של וואן פיס, טאצויה נאגמינה (Tatsuya Nagamine). ספציפית, שניהם עלו לתפקיד זה עבור החצי השני של האנימה – אתם יודעים, זה שנחשב להרבה יותר טוב – החצי של ארק טורניר הכוח. יתרה מכך, נקאמורה הוא האדם שביים את אולי (לא אולי, בטוח) הפרק האהוב והמפורסם ביותר בכול דרגון בול סופר – 130, שהוא הפרק בו גוקו עולה לאולטרה אינסטינקט נגד ג'ירן. באותו הפרק, נקאמורה זכה להפגין את יכולותיו במלוא תפארתן, במיוחד עם האקשן – שהוא התחום החזק ביותר שלו, ויצר פרק כל-כך אגדי ויוצא דופן שהוא פשוטו כמשמעו שבר את האינטרנט בזמנו, והגיע לרמות כאלה גבוהות של דיבור והייפ עליו שאפילו אנשים שלא ראו דרגון בול (כמוני) צפו באולטרה אינסטינקט.
בנוסף, בתקופת עבודתו על דרגון בול, לנקאמורה גם יצא לטפח ולגדל את מי שבעתיד תוכיח את עצמה כאחד הכישרונות הגדולים בכול היסטוריית התעשייה – מגומי אישיטאני (Megumi Ishitani, האישה מאחורי פרק 1015), אשר באותה התקופה עבדה כעוזרת במאי על פרקים של האנימה, עד שלבסוף זכתה לביים את פרק האנימה הראשון בקריירה שלה – הלוא הוא פרק הסיום של סופר, 131.
אבל אל תדאגו, במידה ואתם שואלים את עצמכם "אוקיי, אבל מה עם וואן פיס?", אז גם לזה יש תשובה:
פרק הבכורה של נקאמורה על האנימה של וואן פיס היה פרק 850 – הפרק שהגיע מייד לאחר התאבדותו של פדרו, והפרק בו לופי גרר את קאטאקורי לעולם המראות ואיתגר אותו לקרב אחד-על-אחד. אותו הפרק אומנם לא היה אחד האגדיים ביותר שנראו על האנימה, אבל ניתן היה ללא ספק לראות את רמת הבימוי הגבוהה שלו, ונקאמורה עשה כל שביכולתו לחזק כל רגע בו עם הסטוריבורד והפסקול שבחר לסצנות. מאז, עבר זמן רב מבלי שראינו דבר מנקאמורה על וואן פיס, עד שלבסוף הוא חזר עם פרק 1013 – הפרק שהציג את עברם המשותף של יאמאטו ואייס. גם 1013 לא זכה להפוך לפרק היסטורי, וזאת בעיקר משום שהוא לא זכה לרשימה ארוכה ומפוצצת של אנימטורים גדולים שעבדו עליו, אך שוב, גם בו בלט מאוד כישרון הבימוי של נקאמורה – עם סטוריבורדים מאוד מעניינים לאקשן ולקטעי הדיאלוג, בחירת פסקול מצויינת לכול סצנה, וקומפוזיציה נהדרת שגרמה לכול שוט לבלוט לעין ביופיו. למעשה, סטוריבורד האקשן של נקאמורה על הפרק הזה היה כל-כך מוצלח שאני זוכר את עצמי ממש מופתע לגלות עד כמה הפרק היה דל באנימטורים, כי הוא נראה הרבה יותר מידיי טוב בשביל החוסר הרציני בשמות מוכרים עליו.
הפרק הבא של נקאמורה היה 1026 (הפרק שבסופו ביג מאם נפלה מאוניגאשימה), אשר סיפק הופעה מאוד מהירה של נקאמורה וסוג של אישר למעריצים שהוא נשאר איתנו הפעם. ואיך היה הפרק? ובכן, כפי שחלקכם אולי עדיין זוכרים, הוא כבר היה ברמה אחרת. עם שלישייה של במאיי אנימציה מהטובים שעובדים על האנימה כיום, ובהם אולי האנימטור החשוב ביותר על האנימה כיום שכול ההפקה של ארק וואנו לא הייתה מתקיימת בלעדיו – צ'ו יונג סה, אשר גם עשה אנימציה לפרק, נקאמורה זכה הפעם להזדמנות טיפה יותר לשחרר את יכולותיו לעולם. זה אומנם עדיין לא היה הצוות המושלם בשבילו (אליו נגיע תיכף), שכן מרבית האקשן בפרק טופל על-ידיי אנימטורים יותר צעירים וחסרי ניסיון או שם גדול, אבל עדיין היה מדובר בפרק ששם בכיס הקטן את הופעותיו הקודמות על האנימה. החל מהסטוריבורד היפהפה שלא נתן לאף שוט לאורך כל הפרק להראות לא מעניין ואפילו כלל כמות גדולה מאוד של רגעי סיפור חזותי, דרך האקשן הדינמי והמפוצץ שהאנימטורים הצעירים ביצעו יותר ממצויין, ועד לקומפוזיציה והרקעים המדהימים – לאורך כל הפרק הייתה תחושה, פשוטו כמשמעו, שונה מכזו של פרק רגיל, מה שיצר את ללא ספק אחד מהפרקים הטובים בכול המלחמה על אוניגאשימה.
ולסיום, לאחר עוד הפסקה דיי ארוכה ממנו, נקאמורה הגיע עם הפרק הזה – ולצד הצוות הטוב ביותר שניתן לו לעבוד איתו עד היום, סיפק ללא ספק את עבודתו הטובה ביותר על הסדרה אי-פעם, אבל לזה נגיע תיכף.

במאיי האנימציה – צ'ו יונג סה, ושיגפומי שינגאקי:

לפני שנתחיל, הבהרה מהירה: במאי אנימציה הוא האדם שעובר על כל אלפי ואלפי הפריימים והציורים שאנימטורים מציירים לפרק, ו"מתקן" את האיור שלהם. זה תפקיד מאוד חשוב ומרכזי בהפקה, אשר מקנה לפרקים זהות וויזואלית עקבית ומונע את קיומם של פריימים שנראים מעוותים ולא מוצלחים, ומאחר והשם שלו קצת מבלבל – שכן המחזיק בתפקיד מתקן את האיור, וקיים תפקיד נפרד בשם במאי איור שבכלל אחראי על הרקעים – רציתי להבהיר בקצרה את המשמעות שלו. עכשיו, אל האנשים מאחורי הפרק הזה:
מאחר וכבר ציינתי את שמו קודם, נתחיל עם צ'ו. צ'ו יונג סה (Tu Yong Ce) הוא אנימטור יחסית צעיר בטואי, שמאז תחילת ארק וואנו ממשיך בעקביות לנפץ את תקרת ההישגים שלו שוב ושוב, עד כדיי מצב שמפרק 1033 הוא קודם לתפקיד במאי האנימציה הראשי של הסדרה. החל מהפרק הראשון של הארק, צ'ו ללא הפסקה סיפק אנימציה, ברמה שאני בביטחון מוכן לנחש שהוא עבד על כשני שלישים מכלל הפרקים בוואנו – כאשר הקטעים שהוא יוצר הם בעקביות רגעי שיא וויזואליים של הפרקים עליהם הוא עובד. אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר בלי לחשוב לרגע שהוא האדם שיצר הכי הרבה אנימציה לאנימה מאז תחילת הארק, וכול ההפקה המדהימה הזאת שאנחנו רואים באנימה בשנים האחרונות פשוט לא הייתה אפשרית ללא נוכחותו בצוות.
בנוסף לכמויות הלא נורמליות של קטעי אנימציה שיצר לאורך וואנו, אשר זיכו אותו בכינויים כמו "ילד הזהב" או "ילד הפלא" בקרב מעריצי האנימה, צ'ו גם ביים את האנימציה של כמה מהפרקים הטובים ביותר בכול הארק, ובהם:
914 – החלק הראשון של לופי נגד קאידו.
966 – פיראטי רוג'ר נגד פיראטי וואיטבירד.
972 – אודן נגד קאידו.
982 – המופע של קווין, שממנו לקוחה התמונה המצורפת למעלה (האנימציה ובימוי האנימציה של הסצנה נעשו על-ידיי צ'ו עצמו).
1000 – אני לא חושב שאני צריך להסביר למה זה היה פרק היסטורי.
1017 – הדור הנורא ביותר נגד קאידו וביג מאם, והפרק הטוב ביותר וויזואלית בכול ההיסטוריה של האנימה (וכן, הוא מחזיק בתואר הזה אפילו לאחר יציאת 1062).
1026, עליו כבר כתבתי קודם.
1033 – קאידו מביס את לופי בפעם השנייה.
ורוב הסיכויים שעוד לא מעט פרקים שאני שוכח עכשיו, אבל אני חושב שאלה מעבירים את הנקודה. צ'ו הוא חד וחלק, ללא טיפת ספק, האנימטור החשוב ביותר לאנימה של וואן פיס שעובד עליה כיום, ובעייני רבים, ובהם אני, גם במאי האנימציה הטוב ביותר של האנימה כיום, כך שנוכחותו על הפרק לא יכלה להיות יותר מבטיחה.

שיגפומי שינגאקי (Shigefumi Shingaki) הוא לצערי דווקא אחד מבמאיי האנימציה החלשים ביותר על האנימה. אל תבינו אותי לא נכון, יש לו כמה פרקים מצויינים – כמו 871 (קאטאקורי נופל על הגב), 915 (החלק השני של לופי נגד קאידו), או 995 המטורף (הנדנים תוקפים את קאידו בהפתעה) – אבל לרוב, תיקוני האיור שלו כבמאי אנימציה נוטים להראות מעוותים ולא מוצלחים, ויש פרקים כמו 915 שהוא בכנות מעט כואבת היה החוליה החלשה והדיי מורגשת בהפקה שלהם.
עם זאת, חשוב לציין כי הוא ללא ספק מפגין מגמת שיפור בזמן האחרון, וסיפק עבודה מוצלחת על פרקים כמו 1016 (זורו וקילר תוקפים את קאידו ביחד) או 1045 (סאנג'י נגד קינג וקווין) – כאשר השני מבין השניים הנ"ל היה הפרק המטורף שסגר את השנה שעברה עם חתיכת פצצה הפקתית. ובכול מקרה, אני כבר עכשיו אעדכן אתכם בשמחה כי, כמו שאתם בעצמכם יכולתם לראות בפרק, החצי הראשון של 1061 – שהיה החצי שתוקן על-ידיי שינגאקי – נראה מצויין, וייתכן מאוד שהיה עבודתו הטובה ביותר על הסדרה עד היום.

אז עם כזה צוות הפקתי ראשי חזק מאחוריו, ומספר אנימטורים מטורפים שזכו לעבוד תחת הדרכתם ופיקוחם של האנשים המוכשרים האלה, בואו ניכנס סוף-סוף לפרק 1061 ונראה בדיוק איך האנימה לקחה את סיום הקרב שאולי הכי איכזב בכול המלחמה במנגה, והפכה אותו לאחד הפרקים הטובים ביותר שהיו ויהיו השנה.

סרט המלחמה של הג'רמה:

מהשנייה הראשונה, ואני מתכוון לזה כשאני כותב מהשנייה הראשונה, לפרק יש תחושה מיוחדת. סצנת הפתיחה נותנת תחושה ממשית של צפייה בסרט מלחמה, עם החיילים היורים בתיאום מדוייק זה עם זה במטח אימונים – ומאוחר יותר, בקרב, עם הפיצוצים והדם, עם המצבות של כל הרוגי הקרב על רקע שקיעה חמה וכואבת, ועוד – הפרק מייד מכניס אותנו לאווירה הקולנועית הזאת. כדיי לחזק את התחושה של ישיבה באולם הקולנוע, סצנת הפתיחה של הפרק אפילו מוצגת ביחס גובה-רוחב שונה של המסך – כזה של אולם קולנוע במקום טלפון או מחשב – ובדומה לאיך שהדבר נעשה בסצנת המופע של קווין בפרק 982 כדיי להוסיף לאווירת הצפייה בקליפ חדש של איזה מוזיקאי מפורסם, זה עובד נהדר. בנוסף, הסצנה הזאת, ורבות מאוד נוספות לאורך הפרק, מוצגת עם דגש מאוד חזק על הצבע הסגול – עובדה שבלטה לי עוד בצפייה הראשונה שלי בפרק, אבל לא זכרתי איזו משמעות ספרותית נקשרת לצבע, ולכן לא ממש הבנתי את המשמעות הסמלית שנקאמורה מנסה להעביר איתו. ובכן, חיפוש אחד פשוט בגוגל גילה לי כי הצבע הסגול מזוהה בספרות עם מלוכה ואנשי דרג עליון – מה שמאוד מתאים להצגה של משפחת המלוכה וינסמוק, הרואים בעצמם אנשים נעלים מידיי לפעולות נחותות כמו בישול.
לאחר חידוש מהיר לרגע השמדת החליפה של סאנג'י, שהפעם לא מתפוצצת, לצערי, כי זה היה ממש מגניב, קווין מתלונן לסאנג'י שהוא הרס לו את ההזדמנות לרסק את שיא הפיתוח הטכנולוגי של ג'אדג', ואנחנו מקבלים אנימציית שפת גוף נחמדה לקווין בעודו מדבר. למה אני מתכוון? ובכן, כשבני-אדם מדברים במציאות, הם בדרך-כלל יהיו מאוד "תנועתיים" תוך-כדיי, ויביעו הרבה ממה שהם אומרים עם הידיים והפנים שלהם בעודם מדברים, נכון? מנגד, באנימציה, לרוב כשדמות מדברת, כל מה שקורא על המסך הוא לופ של שניים-שלושה פריימים המציגים את הפה של הדמות נפתח ונסגר, ומבלי להוסיף אף שפת גוף מעבר לכך. לכן, קיים מושג בשם "אנימציית שפת גוף", המתייחס בדיוק לכך – הרגעים הנדירים האלה שבהם אנימות משקיעות את הזמן גם בקטעי הדיבור ויוצרות סצנה שמרגישה יותר "חייה" ו"אמיתית", במקום להשקיע את כל הכישרון והאנימציה הטובה באקשן בלבד (לא שאני אומר שלהשקיע באקשן זה רע, כמובן). אז בחזרה לפרק, בעודו מתלונן לסאנג'י, אנחנו מקבלים קצת אקסטרה תנועה מקווין שמביעה באופן יפה ונחמד את האופי הקיצוני והמלודרמטי שלו, שזה אקסטרה קטן ונחמד של השקעה בפרק.

כוחות המדע של קווין:

קווין משתמש ב"נצנוץ קווין", החיקוי שלו לטכניקה של איצ'יג'י, ואנחנו מקבלים סצנת אקשן קצרה ונחמדה מאוד של המתקפה. התנועה של קווין בעודו "בונה" את המתקפה היא יפה ונחמדה, השימוש במספר אימפקט פריימס (impact frames, מושג מאנימציה שמתאר פריימים מופשטים שמטרתם להעביר לצופה את תחושת העוצמה של [לרוב] מתקפה) עוזר למכור את העוצמה של המתקפה, והשוט של סאנג'י מתחמק מהלייזרים מוצג מזווית "צילום" מאוד דינמית ומעניינת לעין – דברים שביחד משתלבים ליצירת קטע קצר ומגניב.
לאחר חזרה דיי מציקה ומיותרת על הקטע של סאנג'י מגורש על-ידיי הגיישות מלפני כמה פרקים, ושיחה קצרה ביניהן שמלווה באנימציית שפת גוף לא רעה, אנחנו חוזרים לאקשן עם מתקפת ה"הנרי קווין" (החיקוי של ניג'י). המתקפה לא נעשתה מדהים ברמה הוויזואלית, אם אנימציה דיי מוגבלת ומינימלית ביחס לשאר האקשן, אבל שליחת הראש של קווין לעבר סאנג'י כן נעשתה לא רע – עם טשטושים שמחזקים את תחושת המהירות ורגע שבו קווין זז מהר מידיי בשביל ה"מצלמה" ויוצא מהפריים, ועבודת האפקטים על הפגיעה עצמה בסאנג'י נעשתה טוב, ועזרה למכור את תחושת העוצמה של המתקפה למרות החוסר בתנועה.
סאנג'י קם מהפגיעה על-ידיי הנרי קווין, ומייד מותקף שוב עם הלייזרים – מה שמוביל לסצנה קצרה ויפה מאוד של סאנג'י קופץ באוויר ומתחמק מהם עם הרקע שזז מאחוריו בהתאמה יפה, ומשם לאחד מהקטעים היפים ביותר בחצי הראשון של הפרק: הקלאש של קווין וסאנג'י, בין אגרוף ורגל, בהתאמה. הקלאש נעשה על-ידיי האנימטור פאסטו (Fasto), אשר עבד בעבר על "מרגל×משפחה" (SPY×FAMILY), הפתיח של האנימה החדשה של בליץ', הסרטון "הדרך של נארוטו", ועל האנימה של וואן פיס עצמה. את האנימציה של הקטע הזה, פאסטו ממלא בתנועה בלתי-פוסקת, במיוחד עם הדיבור של קווין בעוד שהמתקפות שלהם מתנגשות זו עם זו, וזאת לצד טשטושים יפים, עבודת אפקטים מוצלחת, והצגה מהיותר טובות בכול הפרק של הבדלי הגודל סין סאנג'י וקווין – אלמנטים שמשתלבים ביחד ליצירת קטע לא רע בכלל.
מייד עם סיום הסצנה של פאסטו, אנחנו ממשיכים לאנימטור המפורסם והאהוב, נאוטושי שידה (Naotoshi Shida). שידה – שעבודותיו כוללות את לופי תוקף את האדמירלים (474), שינוי הצורה הראשון של לופי לגיר 4 (726), שינוי הצורה הראשון של לופי לסנייקמן (870), קאידו מביס את לופי במכה אחת (915), סולונג אינו ונקו לראשונה (1000, הוא עשה את ההסתערות שלהם על ג'ק – לא שינוי הצורה), רובין מביסה את בלאק מריה (1044), אינו ונקו מביסים את פרוספרו וג'ק (1051), ועוד מלא – הוא אחד השמות המוכרים והאהובים ביותר בכול תעשיית האנימציה היפנית, והאדם המשוגע שיצר כשתי דקות וחצי של אנימציה עבור הפרק הזה בעצמו (ולמי שלא יודעים, זה מלא). עברתי על הסגנון הייחודי מאוד של האיור והאנימציה שלו בפוסט הקודם שלי על פרק 1051 (לחיץ), אז אתם מוזמנים ללכת ולקרוא אותו אם זה מעניין אתכם, אבל בכול הנוגע לעבודתו על הפרק הזה, היא נותנת תחושה דיי שונה מהרגיל בשבילו. עדיין ניתן לראות בבירור את האיור המעוגל ומלא ההצללות שלו, יחד עם התנועה החלקה באופן יוצא דופן, אבל באותה הזמן, הייתה לאקשן שלו פה תחושה הרבה יותר "מוצקה", אם אפשר לקרוא לזה ככה. זוהי השערה שלי בלבד, אבל אני נוטה להאמין שהוא נצמד יותר מהרגיל שלו לסטוריבורד המקורי שניתן לו על-ידיי נקאמורה (דוגמה למתי שהוא פשוט עושה כאוס משל עצמו ניתן לראות בסצנה שלו מפרק 1000 שציינתי קודם, אם אתם רוצים לראות), ולמרות שאני כן חייב להודות שהקטעים המשוחררים לגמרי והכאוטיים שלו כן מועדפים עליי יותר, להגיד שהוא לא עשה על הפרק הזה עבודה מצויינת יהיה שקר מוחלט. לאחר כמה החלפות מתקפות רגילות, אנחנו רואים את קווין מדבר עם ה"מצלמה" בזום אין על פניו. לאט-לאט, ה"מצלמה" עושה זום אאוט על כל הגוף של קווין, ועוברת בין רגליו של סאנג'י כדיי להראות לנו את יחסי הגדלים הקיצוניים בין שניהם. קווין מנסה לתקוף את סאנג'י והשני מתחמק, מה שמביא אותנו לעוד קטע קצר של קווין מדבר – אשר מלווה בשפת הגוף המוגזמת והתיאטרלית שלו לחיזוק הרגע, כי למה לא. שניהם מסתערים זה אל זה, ואנחנו רואים את סאנג'י קופץ על עבר ה"מצלמה". גופו מכסה חלק ממש קטן מהמסך במשך 52 פריימים, ואז מתקרב מאוד ל"מצלמה" ומכסה את כולו בשלושה פריימים בלבד – ואף בועט ב"מצלמה" עצמה עם רגלו המכסה את כל הפריים – מה שמקנה תחושה מאוד דינמית ומהירה להסתערות שלו לעבר קווין.
אנחנו ממשיכים באקשן, וקווין משתמש במתקפת "כננת קווין" (החיקוי של יונג'י), שנעשתה מצויין, וכללה קטע ממש מגניב של סאנג'י מועף דרך קיר עץ עם אנימציית רקעים ממש נחמדה להרס שנשאר אחריו. לאחר כמה סיבובים באוויר, קווין מרסק את סאנג'י לתוך הקיר עם עוד כמה אימפקט פריימס, ומחליט שהגיע הזמן לסיים את הקרב הזה ולשלוח אותו לגיהנום. לצערו, סאנג'י עדיין לא סיים, ובבעיטה אחת הוא מוריד לקווין את ידו השמאלית. בשלב הזה, שידה מפגין לנו לראשונה בפרק את אנימציית האש המצויינת שלו, והדרך השוב, מאוד ייחודית לו שבה הוא מצייר אותה, ועל הדרך גם נותן לנו עוד קצת אנימציית שפת גוף מרהיבה בעוד שקווין מתפתל בשוק על אובדן ידו (שבאותו הזמן בדיוק גם מתפוצצת על הדרך, כי למה לשידה לא להקשות על עצמו עוד קצת אם אפשר).

מטרה אחת בעי(ן)ניים:

אנחנו מקבלים דיאלוג קצר בין שניהם, ואז סאנג'י העצבני מבעיר את רגלו שוב עם פרט ממש מגניב של התנועה המהירה שביצע בשביל זה, ומסתער אל קווין עם כנראה הקטע הכי יפה בחצי הראשון של הפרק: החל מהאפקטים הממש יפים של האש, דרך אנימציית הרקע המצויינת והאימפקט פריימס הנהדרים ברגע הפגיעה בקווין, ועד לרגע שבו הוא מועף אחורה מעוצמת הבעיטה – מדובר פשוט מאוד בקטע מעולה עם אנימציה נהדרת, אשר מביא אותנו לסוף האנימציה של שידה על הפרק.
לאחר חזרה מהירה, ולמען האמת, מיותרת, לבעיטה של סאנג'י מלפני מספר פרקים, אנחנו מקבלים הצצה לראשו של סאנג'י. בעוד שסאנג'י אומר לקווין שהוא השלים עם גורלו והוא אדם אחר עכשיו, אנחנו יכולים לראות כי עברו עם הג'רמה עדיין רודף אותו, משום שגא'דג' והקסדה שנאלץ לחבוש כילד עדיין מצויים עמוק בראשו. סאנג'י אולי למד להשלים עם מצבו, אבל הוא עוד לא למד לקבל את עצמו בתור האדם שהוא, ולכן, כרגע, כל מה שהוא מסוגל לעשות ולהתמקד בו הוא הבערת רגלו באש אדומה של תשוקה ועוצמה (שהם הדברים שהצבע האדום לרוב מסמל ביצירות ספרותיות), ולהתמקד במטרה האחת והיחידה שנמצאת מולו – קווין.
אגב, הבערת האש לוותה בכמה אימפקט פריימס יפים מאוד, אז אספתי אותם בשבילכם:

האמת:

לאחר מעברי הפסקת הפרסומות של הפרק, אנחנו חוזרים לקווין, המדבר על-כך שהמדע שלו הוא הטוב והחזק בעולם. באותו הזמן, הסטוריבורד מציג לנו את הסצנה מזווית "צילום" הפונה אל קווין מלמטה – ובכך מדגישה לעין את הבדלי הגודל בינו לבין סאנג'י, וגורמת לו להיראות מאיים וחזק יותר. זה כמובן לא מקרי, משום שכפי שציינתי, הדיאלוג של קווין באותו הרגע מתאים בדיוק להצגה כזו שלו, מה שמראה את הדרך היפה שבה סטוריבורד טוב יכול לחזק כל רגע הכי קטן עם הטכניקות הפשוטות ביותר.
הקרב ממשיך, והפעם, קווין מחליט לחקות את טכניקת "שחור מתגנב" של סאנג'י. לכבוד אותו הרגע, אנחנו זוכים להצגה הטובה ביותר של טכניקת הבלתי-נראות באנימה עד היום: מתחילים עם עוד קצת אנימציית שפת גוף מאוד יפה על קווין מהאנימטור וואנג ראן זה (Wang Run Ze, שהוא, אגב, חבר טוב של במאי האנימציה צ'ו) כי למה לא, ואז קווין נעלם. הקומפוזיציה על קווין הבלתי-נראה שנעשתה בפרק הזה היא ללא ספק אחת היפות והחכמות שאני ראיתי באנימה, והדרך שבה היא מאפשרת גם להשאיר את כל הפרטים והאיור היפה וגם לגרום לו להיראות שקוף ו"בלתי-נראה" היא באמת פשוט גאונית. קשה להבין כמה זה מתוחכם וקשה ליצור דברים שנראים כאלה בסיסיים בפרק, ולצערי אני לא מבין גדול מספיק בקומפוזיציה בשביל להסביר את זה כמו שצריך, אבל אני מוכן להמר בביטחון שהושקעה לא מעט מחשבה בעניין.
קווין מסתער אל סאנג'י, ואנחנו מקבלים קטע יפהפה של המצלמה מקיפה את סאנג'י – גם הוא מוואנג – אשר כולל אנימציה לא פחות ממדהימה לרקע שמאחוריו. סאנג'י מבין שהוא לא מסוגל למצוא את קווין, אז הוא מתחיל לרוץ סופר מהר ונעלם בעצמו (שזה פסיכי, אגב), והעובדה שהוא זז כל-כך מהר מומחשת לנו נהדר עם איך שהוא נעלם ומופיע על המסך בכול רגע, ולצד הטשטושים הרבים – כאילו ה"מצלמה" מתקשה לקלוט אותו.
בתגובה להיעלמותו של סאנג'י, קווין מבין כי הוא יתעייף בקרוב מאוד מריצה כזו מהירה, ומתכנן לחכות בשקט עד לרגע הזה. בעודו חושב על-כך שסאנג'י טיפש שהוא מנסה להיעלם ככה, וצוחק מכך שהניצחון, לדעתו, נמצא בידיו, אנחנו רואים הצגה מהירה של איך שקווין חוזה את המשך הקרב – ומה הצבע הדומיננטי שלה? סגול, שוב, כי קווין מרגיש תחושת נעלות ועליונות באותו הרגע.
בחזרה לסאנג'י, האנימטור sem1automatic מצייר עבורו קטע יפה בטירוף שלו רץ עם אנימציית הרקע הדינמית סביבו והסאונד המספק של כל בעיטה שלו באוויר. בעוד שסאנג'י חושב מה לעשות, צ'וג'י ואו-סומה מופיעים פתאום, מה שמחזיר אותנו לרגע מפרק 1057 בו סאנג'י "הכה" אותה – רק שהפעם, אנחנו רואים את האמת. אנחנו מגלים על עברם המשותף של קווין ואו-סומה עם הדחייה שחווה ממנה, ורואים את ה"תמונה" שלה נסדקת ונשברת לרסיסים – כמובן כסימול לזעם האדיר של קווין והרצון שלו לפגוע בה. קווין מסתער בכיוונה של או-סומה כדיי להעניק לה "עונש שמימי", ואנחנו מקבלים קטע ממש מגניב ויצירתי של ה"מצלמה" עושה זום אין מהיר לתוך העין של או-סומה (כהצגה של זווית הראייה של קווין שקופץ אליה), ואז מתוך העין שלה עוברת להצגה של קווין פוגע בה כהסתכלות "דרך העיניים שלה" (במירכאות כי היא לא באמת ראתה אותו, כמובן). אגב, שימו לב, שוב, כי כל הפלאשבאק הזה – המוצג מנקודת המבט של קווין, הרואה את עצמו כאיזה אדם נעלה (ואפילו קורא לתקיפת או-סומה "עונש שמימי") – הוא בעל דגש חזק על הצבע הסגול, המלכותי.

עפרית ג'מבה:

סאנג'י סוף-סוף מחבר את הנקודות עם יכולת הבלתי-נראות של קווין, ומבין את האמת שאנחנו בדיוק גילינו גם-כן. כאן מגיעה סגירת המעגל המלאה לפיתוח הדמות שלו, והוא עובר מ"השלמה" עם היותו וינסמוק ל"קבלת" היותו וינסמוק. במקום להשלים עם כך שהוא אולי יהפוך לקר לב כמו האחים שלו, הוא סוף-סוף לומד לקבל את עצמו בתור מי שהוא, ולהעריך את כל הצדדים באדם שהוא, או בדבריו שלו: "אם אשלב את ההגנה של העור הקשה עם האקי ההקשחה מהאימונים שלי, הרגליים שלי יהיו מסוגלות לעמוד בלהבות הרבה יותר חמות מעבר!"
השינוי הזה באופיו של סאנג'י מובע לנו דרך הלהבות שלו: האנימטור של בעיטת העפרית ג'מבה הראשונה, טומויוקי טאקהאשי (Tomoyuki Takahashi, התבוסה של אולטי בפרק 1038 ומומו לומד לעוף בפרק 1051), הידוע בעיקר באפקטים היפהפיים שלו, צייר את סאנג'י תחילה מסתער אל קווין עם הלהבות שהתרגלנו לראות מדיאבל ג'מבה. אז, הוא מתחיל להסתובב במקום, ובעודו מדבר על השילוב של עורו הקשה עם האקי הקשחה, המסך כולו מתכסה בלהבות סגולות – שכפי שאני בטוח שאתם כבר מבינים לבד בשלב הזה, מסמלות את הגנים המלכותיים שלו – ואז, שני סוגי הלהבות, המסמלים גם את הגנים המלכותיים וגם את התשוקה הבוערת בו ואת אימוניו הארוכים, משתלבים לקבל הלהבות הכחולות של עפרית ג'מבה.
אה, ואגב, הבחירה של סאנג'י להגיד לקווין שזה כלל ארוך שנים שגברים לא מכים נשים עם השימוש במילים "זה ידוע עוד מימי הדינוזאורים" היא כמובן מכוונת, ומתייחסת ליכולת פרי השטן שלו – שזו אחלה לשון כפולה.
כחול, אגב, הוא צבע המסמל (בין היתר) רוגע ושלווה – מה שלצד העובדה שלהבות כחולות הן חמות יותר, מסביר בדיוק את הבחירה בצבע, שכן, שוב, מדובר בלהבות שהושגו על-ידיי קבלה עצמית מצידו של סאנג'י.
סאנג'י פוגע בקווין עם הבעיטה הראשונה, ואנחנו מקבלים 7 אימפקט פריימס מטורפים לחיזוק עוצמת הרגע, אותם אצרף למטה. לסיום, רגע לפני שעוברים לקטע של האנימטור שממשיך אותו, טאקהאשי סוגר את עבודתו על הפרק עם קצת שפת גוף מצויינת של סאנג'י ואו-סומה מדברים טיפה לפני המשך הקרב.
הקטע שמגיע עכשיו הוא בקלות הקטע בעל האנימציה הטובה ביותר בפרק. אקיהירו אוטה (Akihiro Ota), אחד האנימטורים האהובים ביותר, אם לא האהוב ביותר, על מעריצי וואן פיס כיום, מגיע ומבצע את מטח הבעיטות של סאנג'י. אוטה הוא אנימטור שהצטרף לצוות האנימה של וואן פיס בפרק 1019, אם אני לא טועה, לאחר שלא עבד עליה במשך שנים, ועשה בפרק את הקטע של פראנקי נגד סאסאקי שנראה מטורף. מאז, הוא המשיך לעבוד על האנימה, וליצור בעקביות כמה מהקטעים היפים ביותר בכולה – ובהם הבעיטה של מרקו בקווין בפרק 1025, הסצנה של קיד נגד האנשים האקראיים בצוות של קאידו בפרק 1033, הרד רוק של לופי בפרק 1033, והקטע של סנייקמן לופי בסוף פרק 1049. ובכן, אני לא יודע איפה הייתי מדרג את עבודתו על הפרק הזה לעומת האחרות שלו, כי באמת שכול קטע שהוא עשה בוואנו נראה הרבה יותר מידיי טוב, אבל אני כן יכול להגיד, שוב, שהוא משאיר אבק לכול רגע אחר של אנימציה בפרק ללא ספק.
החל מהאיור הגס והמטושטש בטירוף, שאיכשהו מצליח באותו הזמן להישאר יפהפה ונעים לעין – ומעביר את תחושת העוצמה והמהירות באופן מצויין, דרך התנועה הבלתי-פוסקת והסופר דינמית, ועד לאפקטים הדיי מינימליסטיים אבל עדיין ממש יפים וטובים – זה קטע שאין לי כל-כך מה לנתח או להעמיק בו, אבל אני כן יכול פשוט להגיד שהוא שווה צפייה בהילוך איטי כדיי להינות עד הסוף מהכוריאוגרפיה המדהימה. זאת סצנה שכוללת הכול: אקשן מטורף עם כוריאוגרפיה מצויינת, ערמות של אנימציית שפת גוף נהדרת, אנימציית רקעים מעולה, אפקטים ואבק טובים… הכול מושלם בקטע הזה, פשוט ככה.

מיהו סאנג'י:

גם לאחר כל הבעיטות האלה, קווין קם. הוא מתעקש ואומר לסאנג'י כי הוא רואה בבירור את עתידו, אבל מבט מהיר על עיניו של קווין יכול להראות לנו עד כמה הוא טועה. למה? ובכן, כפי שכבר ציינתי כל-כך הרבה פעמים שאני בטוח שזה יצא לכם מכול החורים (ואני מצטער, אבל הנקודה הזו תהיה רלוונטית גם בהמשך הפוסט), הצבע הסגול מזוהה עם אצולה ומלוכה בספרות. ובאיזה צבע העיניים של קווין זוהרות כאשר הוא אומר את זה לסאנג'י? סגול. כלומר, זו הדרך של נקאמורה להראות לנו שקווין אכן רואה עתיד מסויים של סאנג'י, כזה שיכל להיות אפשרי ברמה התיאורטית, אבל זהו גם עתיד המנותק לגמרי מהמציאות העומדת מולו, והוא עיוור לכך לחלוטין בגלל ה"פילטר הסגול" שבו הוא רואה את העולם סביבו בכלל, ואת סאנג'י כנצר לאצולת וינסמוק בפרט.
אנחנו מקבלים זום-אין לתוך העין של קווין ודרכה עוברים לזום-אין לתוך העין של סאנגי, כסימול לכך שהוא עכשיו משקף לסאנג'י את העתיד שהוא רואה וצופה בשבילו, ובכך נכנסים לחלק הגאוני ביותר ברמת הבימוי בפרק: מחשבותיו הפנימיות של סאנג'י.
אנחנו רואים את סאנג'י, הגבר החזק והשונה מהילד שהיה פעם, כבול לשושלתו, עם אותה הקסדה שאולץ לחבוש כילד, ודמותו הגדולה והמאיימת של ג'אדג' מעיקה עליו מבפנים בצורת פסל ענק. הוא עומד באמצע הגשם, המסמל לרוב כאב, מועקה, וצער, ביצירות ספרותיות – ושוב – הצבע הסגול מכסה את כל המסך, אפילו אם הוא חלש מאוד. זהו לא הסאנג'י החזק והבטוח שאנו מכירים, אלא צד בתוכו שהוא ניסה לדחות ולהתעלם ממנו כל הזמן. צד שעדיין סובל מחוויות הילדות שלו תחת ידם הרמה של משפחתו. צד שעדיין משקשק בפחד מהרעיון של להפוך לאחד כמוהם, ובפחד זה, למעשה, כובל את עצמו לעבר ומגביל את עצמו. אבל לא עוד לצד הזה, שכן עם הביטחון העצמי החדש שהשיג והקבלה לכול החלקים באישיותו ומי שהוא אותם רכש במהלך הקרב, סאנג'י סוף-סוף משחרר אותו, ובכך – את עצמו. הוא בא אל החלק הקטן הזה בו שכול-כך מפחד מהרעיון של לאבד את עצמו לנצח ולהפוך למכונת הרג חסרת רגשות של הג'רמה, ובמילים חדות וברורות מצהיר בפניו: "אני אחד הטבחים הכי טובים בים. לא משנה איך הגוף שלי ישתנה, אני עדיין אני!". ואלו המילים הללו אשר סוף-סוף חודרות אל מעבר לקסדה, ומעבר לזיכרונות הילדות, ומשחררות אחת ולתמיד את סאנג'י מידיו של אביו. חודרות כל-כך עמוק, למעשה, שהן מרסקות את הקסדה, מרסקות את דמותו האדירה והמאיימת של ג'אדג' בזכרונותיו אשר התבטאה בפסל הגדול של פרצופו, מפסיקות את הגשם הכואב והעצוב, ומביאות את הזריחה – אשר כל-כך מזוהה עם לופי והשינוי שהוא עתיד להביא לעולם (וגם לוואנו בפרט, כפי שציינתי בניתוח של פרק 1051). ומי מופיע שם, בדיוק באותו הרגע? האבא האמיתי שלו, זה שזכה לקשר כזה איתו לא כי הוא הביא אותו לעולם ונאלץ לשאת בבושה של קשר משפחתי אליו, אלא מסיבה אחת ופשוטה: הוא ראה בכך זכייה. הוא היה האדם הראשון שהעריך את סאנג'י בתור מי שהוא לאחר מות אימו, ובכך, גם היה הראשון שסלל את הדרך לרגע הזה שבו סאנג'י סוף-סוף יכיר בעצמו גם-כן. בתור הראשון שסלל אותה, זה גם מאוד הגיוני שזף – המסמל את עברו של סאנג'י, ואת החצי הראשון של זהותו כשף – מופיע מאחוריו, בתור אבא תומך ששומר על גב בנו, בעוד שלפניו – בכיוון השמש הזורחת, כמובן, מחכים לו משפחתו החדשה, כובעי הקש, והחצי השני של זהותו – "ואני גם פיראט". אה, וכמובן, איך אפשר לשכוח מהצבעים של כל הקטע הזה? הצבעים שפה הם מאוד מעורבבים, ומשלבים גוונים חלשים של סגול וצהוב – שוב, בדומה לקטע עם האש שהוא יצר בשני הצבעים מוקדם יותר לפני ההגעה לעפרית ג'מבה עצמה – כסימול לאיך שהוא עכשיו הגיע להשלמה עם כל הצדדים שבו, והוא אדם שלם שקיימים בו כל ה"גוונים" של דמותו.
כמו שאני מקווה שהצלחתי להמחיש לכם פה, הסצנה הזו בתוך עולמו הפנימי של סאנג'י היא יצירת מופת. מדובר במפגן קולנועי ברמה הגבוהה ביותר, והכמות האדירה של פרטים שהוכנסו לתוכה על-מנת להבטיח שהרגע המכונן הזה בחייו של סאנג'י יהיה חזק ככול הניתן היא באמת פשוט יוצאת דופן. זוהי סצנה שיושבת שם למעלה, לצד רגעים כמו החלום האמיתי של לופי בפרק 1015, כאחד מהרגעים הגאוניים והטובים ביותר בכול האנימה ברמת הבימוי, והעובדה שנקאמורה – במאי הידוע בכלל בכישרונו כבמאי אקשן – יצר משהו כל-כך עמוק וגאוני, מדגימה, לדעתי, יותר טוב מכול דבר אחד, עד כמה הוא מוכשר ומנוסה בעבודתו – ומראה בדיוק למה הפרק הזה הוא ללא טיפת ספק העבודה הטובה ביותר בקריירה שלו.

סאנג'י החדש:

בחזרה לעולם שבחוץ, סאנג'י מבעיר את רגלו בעפרית ג'מבה בשביל בעיטה אחת אחרונה שתפיל של קווין אחת ולתמיד. החלק הבא, והאחרון, של האקשן, נעשה על-ידיי לא אחר מבמאי האנימציה שלנו צ'ו יונג סה – שדפק ביצוע מטורף, וייתכן מאוד שנתן לנו פה את העבודה המוצלחת ביותר בקריירה שלו עד היום.
מתחילים עם אנימציית שפת גוף על קווין כי למה לא, והיא מובילה אותנו ישירות לטעינת הלייזר של קווין. הוא יורה את הלייזרים שלו, ואנחנו מקבלים שני פריימים בשחור-לבן כהצגה לאיך שהאור החזק של הלייזר מפריע ליכולת קליטת הצבעים של ה"מצלמה". לאחר-מכן מופיעים שני אימפקט פריימס ממש נחמדים, ואז עוד פריים בשחור-לבן.
עכשיו, כשצפיתי בקטע הזה אני הייתי בטוח שלאחר יריית הלייזר היה קאט, ואנחנו עברנו לשוט חדש לחלוטין שמציג את הריצה של סאנג'י לעבר קווין. אבל לא, מסתבר שמדובר בשוט אחד ארוך, ובו ה"מצלמה" עקבה אחר אחד מהלייזרים של קווין לעבר סאנג'י, ואז התחילה לעקוב אחריו בעודו רץ לעבר קווין – שזה הרבה יותר מורכב ומסובך לביצוע מפשוט לעשות קאט ולפרק את הקטע לשני שוטים, אז שאפו לנקאמורה וצ'ו על זה. בנוסף, אי אפשר לא לציין עד כמה האנימציה בקטע שסאנג'י רץ אל קווין היא מטורפת: הריצה של סאנג'י, ה"מצלמה" הדינמית שגורמת לזווית ההצגה של הכול להשתנות ללא הפסקה, אנימציית הרקע המצויינת והמאוד מפורטת, הלייזרים, הפיצוצים, והאבק שכול-הזמן מופיעים סביב סאנג'י, האפקטים, ועוד – כל אלה משתלבים פה ומתוזמנים באופן מושלם זה עם זה ליצירת קטע שמצליח להישאר מאוד "נקי" וברור לעין למרות הכאוס שמתרחש בו, שזה הישג טכני לא קטן. גם הבעיטה בראש של קווין כלפי מטה, אשר הגיעה לפני המהלך הסופי, נראתה מצויין, עם אפקטים נהדרים, טשטושים גסים ויפים, והרבה אימפקט פריימס סופר יפים.
אגב, שימו לב גם כי הדרך שבה צ'ו צייר את קווין בכול החלק הזה של האנימציה שלו מאוד מזכירה את איך שאוטה צייר אותו מוקדם יותר בקטע שלו. זה לא מפתיע, שכן, שוב, צ'ו הוא אנימטור יחסית צעיר עדיין, שעלה לתפקיד הבכיר בו הוא מחזיק הודות לשילוב של כישרון אדיר ומהירות עבודה לא אנושית. לכן, העובדה שהוא שאב השראה מאוטה – אדם מנוסה ממנו שידוע בסגנון הייחודי והמדהים שלו – היא מאוד יפה, ולא מפתיעה, במיוחד משום שהיא מזכירה את איך שעבודתו על סצנת החזרה של זורו בפרק 1046 שאבה השראה רבה מהסגנון של אישיזוקה (שאני לא אכנס אליו עכשיו, כי אתם תשמעו עליו הרבה בקרוב).
עכשיו אנחנו מגיעים למתקפה הסופית – בעיטת ה- Boeuf Burst (התפרצות בקר). לאחר מספר אימפקט פריימס שאצרף בעוד רגע, צ'ו נותן למתקפה הסופית הזו את סגנון האנימציה האהוב החדש שהוא אימץ לעצמו (זה שניתן לראות בתמונה תחת הכותרת "מיהו סאנג'י") – סגנון שהוא התנסה איתו לראשונה כאשר עשה את האנימציה למתקפה הסופית בסרט רד, מה שכמובן מסביר את הדמיון הוויזואלי הרב בין שתי הסצנות. לאחר סיום הבעיטה, צ'ו סוגר את האנימציה שלו לפרק עם עוד קטע מרשים מאוד של אנימציית רקעים מטורפת בעודו מציג את קווין מתגלגל ועף מאוניגאשימה – הישר אל נפילתו לאדמת וואנו.
אגב, לא ציינתי את זה קודם כי הרגיש לי שזה לא משתלב טוב בתוך מה שכתבתי שם, אבל אני בטוח שחלקכם תהיתם לעצמכם: למה עפרית ג'מבה? מה הקשר עפרית? ובכן, התשובה הפשוטה והבסיסית ביותר תהיה שהעפרית הינם שדים מהמיתולוגיה הערבית העשויים מאש. עם זאת, תשובה קצת יותר מעמיקה תוסיף לכך, ותציין כי העפרית הם בעליי כנפיים אדירות. ובכן, אם נחזור לאנלוגיה של רובין על זורו וסאנג'י בתור הכנפיים של מלך הפיראטים העתידי, לופי, בפרק (אם אני לא טועה) 1043, פתאום נקודה מאוד ברורה מתחברת: סאנג'י היה זקוק לעפרית, ליכולות בעלות הכנפיים, כי ברגע זה הוא נלחם נגד אחת מאלה של קאידו, וכדיי לאתגר כנף של אחד הרץ לתואר מלך הפיראטים, חייבים, לכול הפחות, להשוות את מעמדם ככנף גם-כן. ובכך שסאנג'י מביס פה את קווין בדיוק הודות לעפרית ג'מבה, הוא סוף-סוף מסוגל לפרוש את כנפיו שלו, ולממש את תפקידו בתור הכנף הראשונה מבין השתיים אשר יפלסו את דרכו של לופי אל הפסגה.
הקרב סוף-סוף הגיע לסיום, ובתוך כל היופי הנהדר הזה שקיבלנו לאורך כל הפרק, והעיבוד הבאמת פנטסטי של הרגע הכה גדול של סאנג'י, אני כן חייב להצביע על דבר אחד ממש קטן שלא אהבתי: במנגה, הפאנל של בעיטת ה- Boeuf Burst היה אזכור ברור לפאנל של המתקפה איתה סאנג'י הביס את קורובי בארלונג פארק, ומכיוון שהאנימה לא עיבדה את הפאנל הזה ישירות, איבדנו את הרפרנס הנחמד הזה של אודה. שוב, חשוב לי להדגיש שזו בעיה ממש קטנה ולא משמעותית, אבל אני פה לתת לכם ביקורת וניתוח מלאים, וגם נקודות שליליות צריכות לעלות, אפילו אם הן קטנות.

בכול מקרה, עכשיו כשהקרב הגיע לסיום, אנחנו סוף-סוף מקבלים הזדמנות לנשום קצת ולהירגע אחרי כל הטירוף שקיבלנו. אנחנו מגלים את המשמעות הספציפית מאחורי הבחירה בעכבר בתור החייה של או-סומה, גילוי שאני זוכר שהדהים בזמנו את קוראי המנגה שכן אף-אחד לא ראה את זה בא וזה היה גאוני, וסאנג'י מאבד הכרה (אגב, זה לא פרט מהפרק הזה כי זה קטע מתוך פרק ישן, אבל שימו לב שבפלאשבאק לעכבר שסאנג'י האכיל ניתן לראות אותו קורא את הספר על נולאנד – ספר שבג'איה גילינו שהוא גדל עליו).
אנחנו שומעים את רייג'ו אומרת כי הודות להקרבת אימם, סאנג'י הוא "יותר טוב לב מכול אחד אחר!", וכהמחשה וויזואלית לכך, נקאמורה מכניס שוט של סיכת השיער של או-סומה – נקייה ומבריקה – ליצירת ניגוד מוחלט לשוט דומה שלה שקיבלנו כאשר קווין תקף אותה מוקדם יותר בפרק:

הקריין של האנימה נכנס, ומודיע בחגיגיות: "בקרב באולם בית הבושת, במגדל המוח השמאלי של כיפת הגולגולת, המנצח הוא סאנג'י". ועכשיו, כל מה שנותר כדיי לפלס את הדרך לניצחונו של לופי על הגג והבאת הזריחה הראשונה מזה 20 שנה, בדבריה של טוקי (פרק 975), לאדמת וואנו, הוא ניצחונו של הכנף השנייה – אבל זה סיפור שכבר נתעמק בו בפעם הבאה.

בקרוב: ניתוח לקרב של ראש דשא.╯(*°▽°*)╰