פרק ראשון מסוגו! | ניתוח לפרק 1066

שלומות חברים! אז רק לפני שבוע קיבלתם ממני חפירה רצינית עם הפוסט על פרק 1062, אבל הצוות המשוגע של האנימה פשוט לא מפסיק להפיל עלינו פצצות שדורשות ממני ניתוח ראוי… שלא לדבר על פוסט שאני חייב להוציא בקרוב על הלייב אקשן, הרי באיזה עולם אני יכול להרשות לעצמי להתעלם מהטריילר שיצא? בטח ובטח עם כל המלא דברים האחרים שפורסמו לגבי הסדרה…
בכול מקרה, הפרק המטורף הזה הכה בנו אפילו חזק משציפיתי, ולכן הייתי חייב לעזוב הכול ולתת למקלדת לעשות את שלה… אז ברוכים הבאים לוואן פיס פרק 1066, הפרק האמריקאי ביותר בסדרה.

במאי הפרק ואמן הסטוריבורד – הנרי ת'ורלואו:

הנרי ת'ורלואו (Henry Thurlow) הוא אנימטור אמריקאי במקור (כפי ששמו רומז), אשר עבר ליפן לפני די הרבה שנים במטרה להגשים את חלומו – לעבוד בתעשיית האנימה. הוא התחיל כאנימטור משני (2nd key animator, האדם שממלא את הפריימים של אנימציית האנימטור הראשוני כדי להפוך את האנימציה לחלקה יותר ומוכנה לפרסום), ועבד במספר סטודיויים ועל מספר סדרות – בין היתר, נארוטו, ובה הוא עבד כאנימטור משני על סצנת הקרב האייקוני בין קאקאשי ואוביטו (פרק 375 של שיפודן, אם אני לא טועה). הוא גם חזר לעבוד על נארוטו שנים לאחר-מכן לזכר אותם הימים, אגב, ועשה את האנימציה ליצירת האווטארים של נארוטו וסאסקה בפרק 204 של בורוטו (נארוטו וסאסקה נגד ג'יגן), וכמו כן גם יצר מעט מהאנימציה של סרטון "הדרך של נארוטו" (לחיץ) האהוב (הוא עשה את החלק של נארוטו נגד פיין וסאסקה נגד הקאגה).
הנרי המשיך והתקדם בקריירה שלו ביפן לאט-לאט (וגם שיתף על הדרך בחלק מהזוועות ותנאי העבודה המכפירים שקיימים בתעשייה, אגב), ואפילו זכה לעבוד על אנימות כמו החלק החמישי של ג'וג'ו כאנימטור. פרק הבכורה שלו בוואן פיס היה 903, ובו עשה קטע קצר מהאקשן של לופי נגד אוראשימה. סצנת הבכורה שלו על האנימה ללא ספק לא הייתה משהו מיוחד כל-כך, ואני גם לעולם לא הייתי מנחש בעצמי שהיא שלו משום שהיא לא כוללת בכלל את המאפיינים המזהים של העבודות שלו, אבל היא הייתה מה שפתח את הדלת לכניסתו של הנרי להפקת האנימה כחבר צוות קבוע. וקבוע הוא אכן נהיה, ועם השנים הוא התקדם מאוד ויצר כמה מהסצנות המרשימות ביותר מארק וואנו, ובהן (הכול לחיץ לצפייה בקטעים שלו):
חלק מהקרב של אודן וקאידו (972).
קרב המסדרון האגדי של הנדנים (995).
אקשן של המינקס נגד פיראטי חיות הפרא (1000, העבודה שלו פה עברה קצת תיקונים ועריכה מצ'ו יונג סה).
יצירת פאנק גיבסון (1017).
המתקפה המשולבת של פרומתאוס, נפוליאון, והרה (1033).
חלק מהקרב של ג'ינביי והוז הו (1040).
החלק הראשון של קרב הספרייה ברד. (לצערי אין לו פוסט ב- Sakugabooru משום מה, אז האחד הזה בלי קישור)
לאורך השנים, הנרי גם פיתח ועיצב לעצמו סגנון מאוד אישי המקנה זהות וויזואלית מאוד ברורה לסצנות שלו: ההצללות שלו. הקטעים של הנרי תמיד מלאים באיור סופר מפורט המלא במספר מדרגים של צללים, אשר הופכים את זיהוי הסצנות שלו כשלו למאוד קל, לרוב. בנוסף, הנרי גם הוכיח כי הוא אחד האנימטורים השאפתנים ביותר בצוות האנימה, שבכול פעם לוקח על עצמו סצנות מורכבות וגדולות יותר וממלא אותן בכול ההצללות והפרטים הרבים שמאפיינים את העבודה שלו, דבר שהוא מאוד מרשים ומסובך – כי כמובן שלבצע סצנת אקשן עם דמות שמצויירת עם מלא פרטים ומספר מדרגי הצללות היא משימה מאוד קשה.
לאחר פרק 1040 הנרי נעלם לגמרי מהאנימה, והודיע כי הוא לא יופיע לכמה חודשים טובים (בדיעבד התברר כי שמונה), וזאת משום שהוא עובד על הדבר הגדול ביותר בקריירה שלו עד היום. חייב להודות, אני ממש לא חשבתי בזמנו שהוא מתכוון למשהו כל-כך גדול… אבל להגיד שלא שמחתי מההפתעה כשנחשף לנו שהוא מביים את הפרק הזה יהיה שקר גמור, כי היה לי ברור שהוא יביא משהו מיוחד וחדש – דבר שבאמת קרה, ובאופן אפילו יותר גדול משציפיתי.
בכול הנוגע לסטוריבורד שלו, זהו לא פרק הבכורה של הנרי, משום שהוא האדם מאחורי הסטוריבורד של הרבע הראשון של פרק 1017 (הדור הנורא ביותר נגד קאידו וביג מאם) – הפרק שלהזכירכם, היה ונותר בעל האנימציה הטובה והעקביות ביותר באנימה עד היום (כן, אפילו יותר מפרקי השיא שהיו לנו לאחרונה). הסטוריבורד של הנרי באותו הפרק לא היה משהו יוצא מגדר הרגיל, למען האמת, אבל הוא כן היה טוב, ולמרות היותו מעט יותר ממוקד על הדמויות כן הצליח למכור את תחושת הגודל האדיר של זירת הקרב, אם כי ברמה ירודה בהרבה מזו של החלקים האחרים של הסטוריבורד שנעשו על-ידי אנשים מנוסים ממנו בתחום (אישיזוקה ונגאמינה, לדוגמה).
דבר אחד נוסף שחשוב לציין בנוגע לעובדה שהנרי ביים את הפרק הזה הוא שכמעט כל השמות המרכזיים בקרב האנימטורים שלו הם חדשים לגמרי לוואן פיס, ורבים מהם אפילו לאנימה בכללי. הנרי הביא אותם במיוחד לפרק הזה ספציפית בזכות הקשרים שלו בתעשייה המאריקאית (ובסטודיו פיירוט [של נארוטו], אבל לזה נגיע בסוף הפוסט), ובזכות הצוות הכל-כך גדול הזה של אנימטורים שהוא הצליח לגייס, ובמיוחד בזכות העובדה שמדובר ברבים שהם חדשים לגמרי לסדרה ולא עבדו תחת לחץ הזמן של לעבור כבר לפרק הבא של האנימה שהם צריכים לעשות בשבילו אנימציה (בכול זאת, הלו"ז של האנימה הוא מאוד צפוף), הנרי הוביל ליצירת אחד הפרקים המרשימים ביותר הפקתית בהיסטוריה של האנימה, ואולי אפילו באופן יותר מגניב ומיוחד מכך, אחד הפרקים הייחודיים והשונים ביותר בסגנון שלהם שאי-פעם קיבלנו מהסדרה.
אז… אחרי כל ההייפ, ההמתנה, והציפייה, איך נראה הפרק בכול הנוגע לבימוי והסטוריבורד של הנרי? טוב, אבל לא מושלם. אני אפרט על-כך יותר כשניכנס לפרק עצמו, אבל היו רגעים בהם העובדה שהוא חדש לתפקיד היו מורגשים ללא ספק – במיוחד בכול הנוגע למעברים מסצנה לסצנה, והיו פה ושם גם מספר קטעים שבהם הסטוריבורד היה לא וואו. אל תבינו אותי לא נכון לרגע, מדובר בפרק חזק מאוד שגם מביא לשולחן כמה מהרעיונות הוויזואליים היצירתיים והמורכבים ביותר לביצוע שנראו באנימה אי-פעם, ואני מאוד אהבתי אותו בגדול, אבל הוא לא מושלם מכול הבחינות כמו 1015, למשל, וגם על הבעיות שלו שצצות פה ושם אני מתכוון להרחיב בהמשך הפוסט (אם כי רוב הפוסט יהיה פשוט חפירה שלי על כמה שהפרק טוב, אז אתם לא צריכים לדאוג ממרירות יתר חחחחח).

במאיי האנימציה – מסאהירו קיטאזאקי, הנרי ת'ורלואו, וקאיצ'י איצ'יקאווה:

על קיטאזאקי כבר הרחבתי כל מה שיש לדעת בפוסט על פרק 1051 לפני מספר חודשים, ולכן לא אחזור על אותם הדברים סתם. אם זה מעניין אתכם, אתם מוזמנים לעבור לפוסט (לחיץ) ולקרוא לגביו 🙂 .
בכול הנוגע להנרי, כבר קיבלתם את כל סיפור הרקע שלו תחת הכותרת הקודמת, אז שוב, לא אחזור על עצמי לשווא. מה שכן חשוב לי לציין, עם זאת, הוא שזה לא ממש מדויק מצידי לקרוא להנרי במאי אנימציה. התיאור המדויק יהיה להגיד שהוא עבד על הפרק כעוזר במאי אנימציה, דרגה אחת מתחת לבמאי האנימציה עצמו בכול הנוגע לתפקיד הזה של תיקוני איור, אם כי הוא אישר בעצמו בריאיון לוואן פיס פודקאסט (One Piece Podcast) שהוא דאג, הן בעצמו והן דרך בקשה מבמאיי האנימציה האחרים, שהפרק יהיה מפוצץ ככול הניתן באיור מלא ההצללות שלו. הוא אפילו אמר שזה הגיע למצב שהמפיקים היו חייבים להתערב ולהגיד לו שאי אפשר שכול הפרק יהיה עם איור כזה מפורט ומלא הצללות, כי זה דורש יותר מדי זמן לצייר את זה, חחחחח.
לסיום, בכול הנוגע לאיצ'יקאווה… קאיצ'י איצ'יקאווה (Keiichi Ichikawa) הוא לא אחר מאחד מבמאיי האנימציה הראשיים של האנימה, שזה די מדבר בעד עצמו. נוסף על-כך, פרקים שהוא עבד עליהם בעצמו בתור במאי האנימציה האישי שלהם כוללים את 839 (בג'י חושף את יכולתו להפוך למבצר ענק לראשונה) ו- 1000 (באמת צריך הסבר?), אז שוב, העבודה שלו מדברת בעד עצמה… אבל אם אתם רוצים לראות עוד קצת, קבלו כמה מתיקוני האיור המצויינים שלו:
אגב, רק כהבהרה, גם הוא לא עבד על הפרק הזה כבמאי אנימציה ספציפי באופן רשמי. פשוט, באופן טבעי, הוא עובר על הרוב המוחלט של הפרקים בכול מקרה בתור במאי אנימציה ראשי, ובגלל שהנרי ציין שהוא עבד לא מעט על הפרק, החלטתי שיהיה חשוב לציין אותו בקרדיטים.

אז לאחר כל ההקדמה הזאת, בואו נכנס סוף-סוף לתוך הפרק עצמו ונראה בדיוק איך הנרי, יחד עם הצוות הענק תחתיו, הצליחו שוב, זמן כה קצר לאחר הפרקים הגדולים של זורו וסאנג'י, ליצור לנו את אחד מהפרקים הטובים ביותר של השנה.

עוד לפני שהפרק מתחיל, בפתיח עצמו, הנרי מכניס פרט קטן וסופר מגניב למקום האחד שאני בטוח שאף-אחד מכם לא הסתכל בו: הקרדיטים. מהו אותו הפרט המגניב? ובכן, הנרי כתב את עצמו בקרדיטים של הפרק בתור "הנרי די. ת'ורלואו", מה שהוביל מעריצים רבים לצחוק שהוא פשוט הכניס את זה כפרט קטן להנאתו. עם זאת, הוא מיהר מאוד להבהיר כי זה רק חלק ממה שקורה פה:
"כן, זה נכון" [מדבר על זה שהוא הכניס את ה"די" סתם לכייף] "עם זאת, השם שלי הוא, למעשה… הנרי דוד ת'ורלואו." [Henry David Thurlow] "אני, על אמת, הנרי די. ת'ורלואו."
אם העובדה הזאת לא מגניבה בטירוף בעיניכם, אני לא יודע מה כן יהיה.

המופע המרכזי:

מייד עם סיום הפתיח, הפרק מתחיל – ללא חזרה על פרקים קודמים, שזה ראוי להערכה – בשקט מוחלט. השקט הזה מכניס אותנו ישירות לתוך אווירה שונה: הוא נותן מעין תחושה מלחיצה, כאילו משהו לא בסדר, והשילוב שלו עם קיד הפצוע והמתנשם בכבדות עוזר לנו, הצופים, להבין מייד כי הפרק הזה יהיה מיוחד. דבר נוסף שבולט מייד הוא הבחירה של הנרי לצבוע את הדם של קיד בסגול עבור הקטע הזה, דבר שהיה לי מוזר בהתחלה, אבל לאחר שרואים עד כמה צבעוני ומיוחד החצי השני של הפרק נראה, מבינים בקלות כי פשוט מדובר במשהו שנועד להשתלב עם הסגנון הזה. אני בספק רב שהדבר נעשה מטעמי צנזורה, שכן בהמשך הפרק אנחנו רואים את לופי נלחם בקאידו עם קטע שכולל די הרבה דם (יחסית), וגם את קיד הפצוע עצמו ניתן לראות בסוף הפרק עם דם אדום כרגיל (אם כי שם רואים פחות ממנו). בכול הנוגע לאנימציה של הקטע הזה, יצר אותה אנימטור בשם קיי יו (Kay Yu), אדם שגדל על וואן פיס לאורך השנים, וסוף-סוף זכה לעבוד עליה לראשונה בפרק הזה. יו גם עבד בעבר על אנימות כמו קסטלווניה, מושוקו טנסיי, בורוטו, ובליץ' החדשה, אגב, והוא כתב לאחר יציאת הפרק שהוא גדל על ה"שלוש הגדולות" (תואר שניתן לוואן פיס, נארוטו, ובליץ'), והעובדה שעכשיו הוא יכול רשמית להגיד שהוא עבד על שלושתן ממש משמחת אותו. בכול הנוגע לעבודתו הנ"ל, קיד מצוייר פשוט נהדר, למרות שאני חושב שזה הודות לתיקוני איור מאוד כבדים מקיטאזאקי על הקטע הזה – שכן זה מזכיר לי את האיור שלו, והאנימציה שלו זז בעודו מתנשם בכבדות נראית ממש טוב, ונותנת את התחושה המציאותית והכבדה שהסצנה בבירור מכוונת אליה.
בין הקטעים של קיד הפצוע מתנשם ומתנשף, כפי שאתם בוודאי זוכרים, אנחנו מקבלים תמונות עומדות ומאוד יפות שמציגות בקצרה את סיפורו של קיד עד לרגע הזה – תמונות אשר, בהתאמה להיותן נטולות תנועה, צוירו על-ידי צייר, ולא אנימטור. הצייר הנ"ל הוא אחד מארבעה האמנים שהנרי הכי התלהב והתרגש מהצלחתו להביא אותם לעבוד על הפרק, ואמן הקומיקס הצרפתי מאחורי "כיתה ירוקה" (Green Class), דוד טאקו (David Tako). הציורים של טאקו עבור הפרק נראים מדהים, וכוללים רמת פירוט יפהפייה, מה שהפך אותם לאחד האלמנטים הוויזואליים הזכירים ביותר של הפרק. אגב, הציור הראשון, זה של קיד הילד, הוא הפעם הראשונה שבה העיצוב הזה של קיד מופיע באנימה אי-פעם. הוא מבוסס על ציור שאודה פרסם פעם ב- SBS, וגם הופיע בעבר באחד הסרטים כפרט מגניב למעריצים, אבל בכול הנוגע לסדרת האנימה עצמה – זוהי הפעם הראשונה.

להלן מצורפת השוואה שהכנתי בין הציורים של טאקו לפאנלים של אודה שעליהם הם מתבססים – שימו לב להערה החשובה שכתובה שם – ובהמשך להערה הנ"ל, במידה ואתם חושבים על פאנל מהמנגה שיותר מזכיר את אחד מהציורים האלה, אשמח לדעת. אלה הקרובים ביותר שאני הצלחתי למצוא.
דבר נוסף בנוגע לציורים האלה הוא שראיתי אחוז מסויים של אנשים שטוענים כי ההם נשארים קצת יותר מדי זמן על המסך, והדבר מרגיש מעט נמרח. אישית, אני מאוד לא מסכים, ואני חושב שהקצב הממש איטי של סצנת הפתיחה של הפרק רק מוסיף לה, ומחזק את התחושה שהיא מנסה להעביר. אבל היי, אני מניח שזה מתבקש שדעתי תהיה בעד הקצב האיטי, כי אני גם בכללי אדם שזה פחות מפריע לו יחסית… (אם כי אני עדיין יכול להיות ביקורתי עליו במידה והוא מרגיש לי מוגזם, כמובן)
בכול אופן, אנחנו שומעים את ביג מאם צועקת ברקע, ואז את לואו קורא לקיד – מה שבסוף הפרק מתברר כהצגה מוקדמת של הרגע בו קיד נקרא לתקוף את ביג מאם עם המתקפה הסופית שלו. הסצנה הזו היא מאוד חכמה, משום שהיא יוצרת תחושת בלבול מכוונת שמטרתה למגנט (בעודי עורך לשונית לפני פרסום גיליתי את משחק המילים הממש לא מכוון הזה חחחחח) את הצופה אל הפרק בניסיון להבין את מה שהוא ראה בתחילתו. הנרי השווה את הרעיון הזה לסדרה "שוברים שורות", שבה הוא מבוצע פעמים רבות, אבל השוואה יותר רלוונטית לפה תהיה לפרק 1033 (קאידו מביס את לופי, שוב) של האנימה – אשר באופן דומה, התחיל עם הצגה של אדם מכסה את פניו בעצב, מה שבסוף הפרק מתגלה בתור קאידו המאוכזב מאיך שהקרב בינו לבין לופי נגמר.
פרט מעניין נוסף בסצנת הפתיחה הזו של הפרק הוא ההצגה הממש יפה של כוח המגנט של קיד ואיך שהוא בונה בעזרתו לאט-לאט את התותח שלו. לאנימציה של החלק הזה יש תחושת כובד כזאת שהופכת אותה למאוד מספקת לצפייה, שזה כמובן נחמד. אה, ואם כבר דיברנו על כוח הפרי של קיד… לא יזיק ניתוח מהיר של המשמעות הסמלית שלו, נכון?
אני מניח שכולנו יודעים היטב למה פרי השטן של לואו, אשר דורש כישורים רפואיים על-מנת לממש את יכולותיו במלואן, מתאים לו בדיוק. אבל מנגד, האם אי-פעם תהיתם לגבי הבחירה בפרי המגנט עבור קיד? ובכן, קיד הוא אדם שכלפי חוץ מפגין דמות מאוד ברברית, אכזרית, ורודפת אחר קרבות ואלימות. כפי ששאקי אמרה, הבאונטי שלו בתקופת שאבונדי התעלה על זה של לופי אך ורק משום שהוא תקף ורצח חפים מפשע לאורך מסעו בים. עם זאת, הסתכלות קרובה יותר על דמותו, ועל סיפור העבר שלו שנחשף לנו ב- SBS בשנה שעברה, חושפים אישיות אחרת לגמרי: בילדותם, קיד וקילר היו חברים טובים אשר התאהבו בילדה בשם ויקטוריה (ועל-שמה גם קרויה הספינה שלהם, ויקטוריה פאנק, אגב). כנערים, שניהם הובילו חבורות של פושעים אשר ניהלו את ארבע העיירות באי בו גרו, שכן אותו האי לא היה מקושר לממשלה העולמית. יום אחד, ויקטוריה נרצחה בידי חבורה אויבת, וכתגובה לכך, קיד איחד את כל החבורות האחרות שבאי תחתיו ונקם את מותה יחד איתם. לאחר-מכן, הוא הקים צוות פיראטים בראשותו, ויצא לים עם 30 מאנשיו, מה שהוביל אותו לאיפה שכולנו הכרנו אותו – בשאבונדי. במילים אחרות, קיד הוא לא רק אדם אכזרי וקר לב, אלא מנהיג כריזמטי שדואג לחבריו, ומאחד תחתיו חברים ואויבים כאחד למען השגת מטרות משותפות. מאוד דומה ללופי במובן מסויים, דבר שאודה ללא ספק ניסה לעשות עם דמותו במכוון, בהתחשב בהקבלות הרבות במוצגות ביניהם בכלא באודון מוקדם יותר בארק וואנו. ההבדל בין לופי לקיד הוא מאוד פשוט, למעשה: בעוד שהאחד לא נכנס לקרבות מיותרים (כפי שלמד משאנקס), האחר אפילו ישרוף וישמיד עיירות שלמות אם אדם אחד בהן העז ללעוג לו או לאנשים שאכפת לו מהם. במילים אחרות, קיד יגן על האנשים היקרים לו ויעשה הכול בשבילם, אבל גם ידחה ויחסל את כל מי שלא ימצא-חן בעיניו. ממש כמו מגנט, במובן מסויים, אשר מסוגל גם למשוך אליו דברים חזק ולא לשחרר, וגם לדחות אותם ממנו בכול הכוח מבלי שדבר יאפשר להצמידו אליהם. ברגע שחושבים על זה לעומק ומבינים את כל הסיפור הזה, דמותו של קיד נצבעת מחדש לגמרי, או שלפחות כך היה לי, ולדעתי זו נקודה מאוד מעניינת ומשמעותית למחשבה… אז למרות שהיא לא מאוזכרת בפרק באופן כלשהו, הרגשתי שהפרק הגדול ביותר של קיד יהיה ההזדמנות הכי טובה שאני אמצא לכתוב על-כך.
לאחר שקיד קם ומסתער, כותרת הפרק מגיעה – ויש בה משחק מילים מגניב, עם השימוש במילה "מופע", משום שהקרב מתרחש ברחבת ההופעות החיות של אוניגאשימה.
מייד לאחר הכותרת אנחנו עוברים ליאמאטו, אשר מתעמת עם קאזנבו במרתף. הקטעים של הסצנה הזאת נעשו על-ידי אנימטורים מהסטודיו ד'ארט שטאג'יו (D'ART Shtajio), שהוא סטודיו שהנרי עבד בו בעברו (דרכם הוא הגיע לעבוד על ג'וג'ו, אגב), ואת הקטע בו יאמאטו תוקף את קאזנבו בניסיון לגרשו ביצע, שוב, קיי יו. הכול בסצנה הזאת נראה אחלה, אבל אין משהו יוצא דופן או מעניין לנתח, ולכן לא אחפור פה סתם.
מה שכן, עם זאת, פרט מעניין בנוגע לקאזנבו הפרק הוא שהנרי אישר כי מבין כל השוטים בהם הוא הופיע בפרק, 3 נעשו תוך שימוש ב- CGI (אנימציית תלת-מימד, עם מודלים ממוחשבים שמונעים על המסך במקום ציור ידני של התנועה). דבר ראשון, ה- CGI על הקאזנבו בפרק הזה הוא מדהים, וכמעט בלתי-אפשרי לזהותו. לאחר שגיליתי שהוא קיים וידעתי לחפש אותו, אני חושב, ובדגש על המילה חושב, שהצלחתי לזהות מתי הוא מופיע, אבל באמת שהוא הוכנס לתוך הפרק באופן מושלם לגמרי, ועבודת הקומפוזיציה הפנטסטית גרמה לו להשתלב לגמרי בין האלמנטים המצויירים בדו-מימד שסביבו, שזה הישג מורכב משאולי נראה לכם. דבר שני, הנרי אישר כי אותם 3 קטעים של קאזנבו בתלת-מימד הם השימוש היחיד ב- CGI לאורך כל הפרק… שזה וואו. וואו גדול. זה אומר שפרק האקשן הגדול ביותר של אולי העיצוב המסובך ביותר לביצוע באנימציה בכול האנימה, קיד (בגלל כל המתכות והמכניקה שלו), שגם כלל הרבה מאוד תוכן של מומונוסקה בצורת הדרקון שלו – גם-כן אחד מהעיצובים המורכבים והקשים לביצוע בכול הסדרה – נמנע לגמרי משימוש ב- CGI עבורם. רמת השאפתנות וההשקעה שצריך כדי לעשות דבר כזה היא באמת לא נורמלית… וזה לא אני אומר, הנרי בעצמו סיפר כי אחד המפיקים הבכירים של האנימה אמר לו במילים המדויקות האלה, "אתה משוגע", בגלל ההחלטה שלו להיצמד לאנימציה דו-מימדית לאורך כל הפרק. ושיהיה לכם ברור, אותו המפיק לגמרי צודק. זו החלטה פסיכית לגמרי, והיא דורשת רמות לא ניתנות לתיאור של עבודה והשקעה.
בכול מקרה, הסצנה של יאמאטו מגיעה לסיומה עם המעבר לירח – המסמל את וואנו, כפי שהסברתי בהרחבה בפוסט על פרק 1051 – על רקע הקאזנבו אומר שוב "לאבדון…". במילים אחרות, זו דרך סמלית להראות לנו שהקאזנבו רוצה להמית חורבן על הירח – על וואנו – ולהביא אותה לאבדון. פרט ממש מגניב של הסטוריבורד של הנרי, וככול הנראה מעבר הסצנות הכי אורגני ומוצלח שלו בפרק, בהתחשב בכך שכמה מאלה שיגיעו בהמשך היו ממש לא מוצלחים, לפחות לדעתי.

הדרקון השומר של וואנו:

אנחנו מגיעים לחלק של מומו בפרק, אשר הורחב מחצי עמוד בתחילת צ'אפטר 1039 לכמה דקות טובות של תוכן. אני בטוח שרבים מכם יסכימו עם הביקורת האינטרנטית הרחבה, הטוענת כי החלק הזה הרגיש מרוח מאוד ולא מספיק מעניין, וכי היה עדיף להוסיף עוד קצת אקשן מקורי של קיד ולואו במקום להאריך את הסצנה של מומו עד-כדי-כך. ובכן… כמה דברים:
1) יש גבול לכמות הפריימים והעבודה שהם יכולים להכניס לפרק. אני אכנס לצד הוויזואלי של הסצנה של מומו תיכף, אבל אם היינו מחליפים חלק ממנה בעוד אקשן, זה היה דורש עוד הרבה מאוד פריימים דינמיים ומורכבים של הקרב המאוד מסובך לביצוע באנימציה הזה, מה שפרקטית לא מתאפשר בגבולות הזמן והתקציב הנתונים להפקת הפרק.
2) הנרי אמר כי לדעתו הקצב שבו הפרק מתקדם עם העלילה לכול אורכו הוא נכון ומדויק כפי שהוא, והוא גם הסביר למה: לטענתו, הוא הבין כי הרגעים הגדולים ביותר של הפרק – כמו המתקפות האחרונות של קיד ולואו, או האקשן המקורי שהוא עיצב – חייבים להיות מתוזמנים לשלמות, על עשירית השנייה. הוא ידע שהרגעים הגדולים האלה הם הדברים החשובים מהפרק שיזכרו על-ידי המעריצים, ושאותם הוא חייב לעשות הכי טוב שניתן, ולכן הוא גם תכנן אותם ראשונים ובנה אותם במדויק איך שהוא חשב שיהיה נכון. אז, לאחר שכול החלקים החשובים יותר של הפרק היו מוכנים ונראו לו בדיוק כמו שהוא רצה שיהיו, הוא הסתכל על החלקים מהתסריט של הפרק שהוא טרם תכנן, ועל הזמן של שידור הפרק שנותר לו, והתחיל לחשוב: "איך אני יכול לעבוד עם הזמן שנותר לי, ולהכניס כמה שיותר דברים שיהפכו גם את התוכן הפחות מלהיב הזה למהנה?" לטענתו, אם הוא היה מוסיף עוד אקשן חדש ומקורי לפרק, התזמון של כל הסצנות והדרך שבה הן זרמו מהאחת לשנייה הייתה נפגעת, ולכן הוא החליט מראש שהוא לא יגע אפילו טיפה בתכנון שלו לחלקים הגדולים של הפרק, אשר בהם הוא ראה מוכנים וטובים. לכן, עם זמן השידור שעוד היה לו, הוא ניסה לחשוב על כל מה שעלה לו לראש על-מנת לטבלן את הסצנה של מומו בתחילת הפרק ולהפוך אותה למעניינת ככול הניתן. לדבריו, זו לדעתו האישית (וכמובן שאפשר לא להסכים איתו, אבל גם אז אני חושב שכן אפשר להבין את הדעה הזו) הגישה הטובה ביותר לבניית התזמון והקצב העלילתי של הפרק, וזה גם מה שהוא רואה את עצמו עושה בפרקים עתידיים שלו.
אוקיי, אז בנוגע לאנימציה (כפי שהבטחתי קודם), כל החלק של הזה של מומו נעשה על-ידי לא אחר מהנרי עצמו, כפי שאפשר להבין מאוד בקלות מהאיור האופייני שלו שמופיע בו. בנוסף, הנרי גם ביים בעצמו את אנימציית הסצנה הזו, וכול תיקוני האיור על מומו לאורך הסצנה הזו הם 100% שלו, מבלי שקיטאזאקי או איצ'יקאווה נגעו בכלל באיך שהוא נראה. הנרי הסביר כי הוא בחר לעבוד כל-כך קשה דווקא על הקטע הפחות מרכזי הזה בעצמו בדיוק בגלל שהוא פחות מרכזי. הוא אמר שהוא מאוד מעריך את הפרקים של אישיטאני (הבמאית של 957, 982, ו- 1015), שכן הם נראים מצויין מתחילתם ועד סופם, ולא ניתן למצוא בהם חלק שמרגיש כאילו הוא "הוקרב" ברמת האנימציה לטובת שארית הפרק. לדעתו, הגישה הזו של להקדיש פחות תשומת לב וויזואלית למה שפחות חשוב כדי לאפשר לרגעים החשובים לזרוח היא גישה מאוד הגיונית וטובה בגדול, אבל הוא מאוד רצה בפרק הזה להצליח לחקות את הפרקים של אישיטאני בכך שכול רגע ורגע בו יראה מרשים או מעניין וויזואלית. לכן, למרות שהקטע של מומו היה מאוד מינימלי ברמת התנועה שהוצגה בו (מהסיבה שציינתי קודם), להנרי היה חשוב לפחות למלא אותו באיור מפורט ומרשים לעין, ולנסות גם לדחוף בין לבין כמה רעיונות מגניבים – רעיונות שנגיע אליהם בעוד רגע.
בחזרה לתחילת הסצנה, אנחנו מקבלים ריקאפ יחסית ארוך של אירועי המלחמה, מה שאני בטוח שהפריע ללא מעט אנשים, אבל בכנות, לי לא ממש, וזה בגלל 2 סיבות עיקריות: הראשונה היא הפסקול שנבחר עבור הריקאפ. זהו הפסקול של הנדנים האדומים, אשר התנגן גם בצעדה שלהם לקרב בפרק 971 וכשהם התכוננו לתקוף את קאידו עם סגנון החרבות של אודן בפרק 1004, לדוגמה. הפסקול הזה הוא, פשוטו כמשמעו, מדהים, וללא ספק האהוב עליי ביותר בכול הסדרה. כל סצנה שבה הוא התנגן עד היום באנימה עשתה לי צמרמורת – במיוחד זו מפרק 1004, שעד היום נשארת אחת הסצנות האהובות עליי בכול וואנו, והוא התאים בול לריקאפ אירועי המלחמה פה, מה שממש עזר לי להנות גם מהחלק הזה. הסיבה השנייה היא שהסצנות שחזרנו אליהן בריקאפ הזה נבחרו מאוד בקפידה, כך שהוא כולל אך ורק את האירועים שמומו או היה בהם או צפה בהם מהצד. במילים אחרות, הריקאפ הזה ממש מציג לנו את המלחמה דרך עיניו של מומו, וזה פרט ממש מגניב של המחשבה שהושקעה בו, בעיני.
אנחנו חוזרים למומו, הנאבק למשוך את האי, ואז חותכים לרגע קצר של אקשן בין לופי וקאידו – אקשן אשר הנרי אמר כי הוא הכניס לפרק בכוונה רק כדי שהוא יוכל סוף-סוף לעשות אנימציה על הקרב ביניהם. הסצנה הקצרה הזו של הקרב הייתה ממש מגניבה, עם אנימציה מצויינת של הנרי והצגה ממש מגניבה של הדם שניתז על האדמה סביבם. בנוסף, הקטע האחרון שבו קאידו הופך לצל מפלצתי נראה מדהים, וגם כלל אנימציית רקע מטורפת לחלק שבו המצלמה מקיפה אותם ברבע סיבוב כזה ומתרחקת החוצה.
החלק הזה זכה לאנימציה משנית של ג'וני (Juny), אנימטור מוכשר שגם עשה אנימציה משנית בפרק 1062, והנרי אישר בעצמו כי ג'וני הכניס אליו הרבה יותר רעיונות ועבודה משאנימטור משני אמור, אבל מכיוון שהוא ראה שמה שהוא יוצר נראה טוב, הוא פשוט החליט לתת לו ללכת עם זה. גם ג'וני כתב כי הוא מודה מאוד להנרי על החופש יוצא הדופן שהוא קיבל בעבודתו כאנימטור משני על הפרק, שזה ממש מגניב, וכמו שהנרי אמר, גם הוביל לקטע שנראה ממש טוב ומיוחד.
פרט מעניין נוסף הוא שהדרך החייתית שבה קאידו צוייר פה בבירור שואבת השראה מהקטעים של ווינסנט צ'נסארד בפרקים 1038 ו- 1048, שזה מגניב מאוד, כי שני הקטעים הנ"ל הם שניים מהטובים ביותר בסדרה ברמת האנימציה שלהם.

בחזרה שוב למומו, החושב על משפחתו, מה שמוביל אותנו לרפרנס מגניב שהנרי עשה למעברוני הפרסומות של דרגון בול ודרגון בול זי:

מומו ממשיך להתאמץ ולנסות, ואנחנו עוברים לאדמת וואנו כדי לראות את תושבי המדינה חוגגים… קטע שיש לי דעות חלוקות עליו. מצד אחד, אני מבין לגמרי את הרעיון של לנסות ליצור ניגוד מצלצל בין המלחמה הדרמטית באוניגאשימה ובין הפסטיבל שמתרחש בבירת הפרחים עם כל האנשים שלא מודעים למה שקורה מעליהם. על הנייר מדובר ברעיון מצויין, שכן הוא גם מזכיר לכול הצופים בשביל מי ובשביל מה אנחנו נלחמים, גם בונה לקראת החזרה שלנו אליהם בסוף הפרק בזמן המתקפה של לואו, וגם יוצר ניגודיות חזקה מאוד. עם זאת, אני חושב שהביצוע של הרעיון היפה הזה היה קצת צולע, וגרם למעין ניתוק חזק מדי בין הסצנות אשר מוציא את הצופה מאווירת הצפייה.
בכול מקרה, מומו ממשיך למשוך ולמשוך את האי, ואנחנו מקבלים קטע נחמד של אנימציה ובו תנועות הגוף שלו מעלות את הקצב שלהן יותר ויותר – מה שמוכר לנו את התחושה שהוא מתאמץ יותר ויותר. יש קטע קצר של הסלעים בתחתית אוניגאשימה נשברים, שזה פרט מעניין שקוראי המנגה אמורים להבין את משמעותו, ומומו שמח שהאי זז. אז, אנחנו רואים את העין של זונישה, ומומו מתחיל לשמוע קול שקורא לו… כמו שקרה בארק זואו… מעניין. אני לא ארחיב על כך מסיבות ברורות. מה שכן ארחיב עליו, עם זאת, הוא הבעות הפנים של מומו. הדרך שבה הוא מצוייר בחלק הזה היא בפער הכי מלאת חיים, הבעות, ואופי שהיו לצורת הדרקון של מומו (כמבוגר) או קאידו עד היום, וזה מרשים, כי זה מאוד קשה לצייר פנים שמביעים רגשות לעיצוב כמו צורת הדרקון שלהם. בקיצור, כל הכבוד להנרי גם על זה.

חוסר תיאום:

החלק המרכזי של הפרק מתחיל, ואנחנו פותחים אותו עם הצגה רחבה של זירת הקרב. השוט הזה חשוב מכמה סיבות: ראשית, הוא מציג לנו את זירת הקרב כרחבה וגדולה כל-כך שגם ביג מאם ופאנק קורנה דיו מתגמדים בתוכה, ותחושה של גרנדיוזיות כזאת היא הכרחית על-מנת למכור לצופים את גודל הקרב ואת העוצמה של המתקפות – כפי שהסברתי בפוסט על פרק 1062. שנית, אפשר לראות בו את כל ההרס שנגרם לרחבת ההופעות החיות – מה שעוזר להבין עד כמה הקרבות שהתרחשו בו היו גדולים והרסניים. ושלישית, הוא גם מעוצב ממש טוב, עם הקומפוזיציה שגורמת לכול זירת הקרב מסביב להראות קצת יותר חשוכה על-מנת להבליט לעין את המרכז המואר יותר, וענן האבק מסביב לקיד וביג מאם שממרכז אותם לעין עוד יותר. בקיצור, מדובר בשוט מאוד מוצלח לביסוס הקרב שאנחנו עומדים לצפות בו בפרק.
ביג מאם נאבקת בקיד, והוא מצליח להעיף אותה על מגדל. את האנימציה של החלק הזה עשה Eemi, אנימטור על חלק מהקרב של זורו וקינג בפרק 1046 וההתעוררות של קיד בפרק 1056, והוא עשה אחלה סצנת פתיחה לקרב הראשי של הפרק – עם איור יפה, טשטושים מגניבים לחיזוק תחושת המהירות והאינטנסיביות, ושני שוטים ממש מגניבים של קיד עם העיניים המוארות שנראו ממש טוב.
אנחנו מקבלים שוט של קיד עומד בהתלהבות מכך שביג מאם הועפה, ובו הוא "מצולם" מלמטה כדי להדגיש את המצב הטוב בו זה נראה שהוא נמצא. האנימטורים של ד'ארט חוזרים לביצוע הקטעים של הצוותים של קיד ולואו מריעים לקפטנים שלהם, ואז לואו משתגר אל קיד ומתחיל להתווכח איתו. האנימציה של הוויכוח מלאה בתנועות שפת גוף נחמדות שגורמות להכול להרגיש הרבה יותר חיי, עליהן אנחנו יכולים להודות לאנימטור גלאס (Glass), שעשה בעבר את הקטע בו לופי מגיע לגג בפרק 1015 ושולח אגרוף אל הדלת כדי לצאת אל כולם. יש גם חלק שבו אנחנו רואים אותם מתווכחים קצת יותר מרחוק, ובו ה"מצלמה" נעה באופן אופקי לרוחב פאנק קורנה דיו, והאנימציה המכנית של הקטע הזה נראית פצצה. בקיצור, יופי של עבודה מגלאס.
ביג מאם קמה ואומרת שהמתקפה של לואו מסוכנת, עם אנימציה טובה מאוד שמקצינה את תנועות הפנים שלה בעודה מדברת – דבר שמורגש כמה פעמים לאורך הפרק, ואני אגע בו יותר בהרחבה בהמשך. האנימציה לקטע הקצר הזה נעשתה על-ידי ג'ארט מרטין (Jarrett Martin), אנימטור שעבד על פרקים 126 ו- 166 של "תלתן שחור", ועל פרק 192 של בורוטו, אגב.
לואו מקניט את קיד על-כך שביג מאם התרשמה מהמתקפה שלו, ואנחנו מקבלים עוד קצת אנימציית שפת גוף טובה מאנימטור בשם קופי (Kofi), אשר עבד על ריק ומורטי, ואנחנו נתמקד בו יותר בהמשך.
האנימטור לוונט (Levent), אשר עבד בעבר על סצנת הבישול של אקי בפרק 4 של "איש המסור", הוא האיש הבא שמצטרף לחגיגת האנימציה של הפרק הזה, והוא עושה את הסצנה בה ביג מאם מרפאת את ידה השבורה. לפי מה שלוונט והנרי כתבו, האנימטור כריס (עליו כתבתי בפוסט על פרק 1062) המליץ להנרי להעסיק את לוונט לעבודה על הפרק, ולדבריו של הנרי, עבודתו הייתה כה טובה שהיא אחת מהקטעים היחידים בפרק שלא תוקנו אפילו טיפה על-ידי במאיי האנימציה, משום שפשוט לא היה צורך בכך. ובכן, התוצר הסופי ללא ספק נראה מצויין, וכולל אנימציה מאוד דינמית ויפה, עם טשטושים מגניבים ודרך מאוד יצירתית ומיוחדת שבה ריפוי היד של ביג מאם מוצג. בנוסף, הדרך בה הנרי בנה את הסצנה הזאת עם הסטוריבורד עשה אותה הרבה יותר טובה וברורה לצופה מאיך שהיא הוצגה על-ידי אודה במנגה, שזה נהדר, כי אני זוכר שלא ממש הבנתי מה ביג מאם עשתה כדי לרפא את עצמה כשקראתי את הצ'אפטר לראשונה.
האנימציה של לוונט ממשיכה גם אל הדיאלוג הקצר בין קיד ולואו לאחר ריפוי ידה של ביג מאם, והוא מצייר שם את קיד באופן שמאוד אהבתי. למה? כי האיור הזה ממש מזכיר לי את סגנון האיור של סדרות אנימציה אמריקאיות שיוצאות כיום, ומצליח לא לעשות את זה בצורה רעה. למה אני מתכוון? ובכן, לדעתי, הרוב המוחלט (אבל לא כולן, כמובן) של סדרות האנימציה האמריקאיות שיוצאות כיום מתבססות על סגנון איור ואנימציה כמעט זהה, אשר נראה מאוד גנרי ובסיסי, ועושה, בגדול, את המינימום הנדרש כדי לשחרר את הפרקים. ובכן, אותו סגנון האיור מופיע בקטע הזה של קיד צועק על לואו (שמצורף למטה), עם תווי הפנים המאוד מרובעים והכול, אבל הוא מעורבב לתוך הסגנון הקלאסי של וואן פיס באופן שלא מרגיש גנרי ומכוער, אלא ייחודי ומגניב. זה כמובן לא איך שהייתי רוצה שכול הסדרה תראה, כי אז תעלם התחושה המיוחדת שלו וזה סתם ירגיש פחות יפה, אבל בתור משהו מיוחד שקרה בפרק הזה ספציפית בגלל האחוז הגבוה של אנימטורים אמריקאים עליו, אני חושב שזה עובד ממש טוב.

הקרב ממשיך:

ביג מאם מתכוננת למתקפה הבאה שלה, וכול ההומיז שלה משנים צורה למצבם הלוחמני. את הקטע שבו הם משנים צורה עשה, שוב, הנרי עצמו, וזאת משום שכפי שציינתי בתחילת הפוסט, הוא כבר ביצע את המתקפה המשולבת הקודמת שלהם בפרק 1033. לכן, במטרה לשמור על עקביות בדרך שבה שינוי הצורה שלהם מוצג, הוא החליט לקחת על עצמו את הקטע הזה שוב, ויצר קטע אנימציה שמאוד מזכיר את זה שעשה עבור פרק 1033.
לאחר שההומיז מוכנים, אנחנו מגיעים למתקפה המרכזית הבאה של ביג מאם – זו שתשמיד את פאנק קורנה דיו, כפי שאפשר לראות בתמונה. את המתקפה הנ"ל עשה ג'ון אראי (Jun Arai), אחד השמות הגדולים ביותר על הפרק הזה. אראי הוא אנימטור סופר ותיק, אשר עובד בתעשייה מאז תחילת שנות התשעים, ולאורך שנותיו כאנימטור עבד על אנימות אייקוניות כמו "אלכימאי המתכת: אחוות האחים", "גורן לאגן", ו"מאגי". הוא מקצוען ענק ואהוב, אשר ידוע בהתמחותו בסגנון הקאנדה של אנימציה. למה אני מתכוון?
ובכן, אנימציית אקשן לרוב מתחלקת לשני סגנונות בולטים: סגנון הזרימה, וסגנון הקאנדה. סגנון הזרימה, כפי ששמו רומז, הוא סגנון המתעדף את התנועה והאופן שבו היא זורמת לאורך המסך. אנימטורים הדוגלים בסגנון הזרימה לרוב יתמקדו ביצירת אקשן עם כוריאוגרפיה מורכבת, ויתעדפו את התנועה עצמה על-פני איכות האיור ורמת הפירוט שבו. דוגמה טובה לכך היא האנימציה בנארוטו, אשר מאוד נהוג לצחוק עליה בגלל פריימים שנראים מעוותים ולא טובים, אבל הם למעשה תוצאה של בחירה מכוונת של האנימטור לעוות את האיור לטובת יצירת תחושה של תנועה מוקצנת ועוצמתית, וכאשר צופים בסצנות האלה בתנועה – כפי שאנימציה נועדה שייצפו בה – ולא כתמונות עומדות, האקשן נראה נהדר.
סגנון הקאנדה, מנגד, הוא סגנון ששמו מבוסס על אנימטור בשם יושינורי קנאדה (Yoshinori Kanada), אדם אשר נחשב לאחת הדמויות המשפיעות והחשובות ביותר בהיסטוריה של תעשיית האנימציה העולמית. הסגנון הזה מתאפיין בדרך-כלל באנימציה עם תזמון מאוד חד, אשר קופץ מפוזה חדה ובולטת לעין אחת לשנייה, ומסתמכת בעיקר על האיור המפורט והאפקטים על-מנת למכור את תחושת העוצמה. בסגנון הקנאדה יש דגש מאוד גדול על איור מפורט, לרוב עם מספר מדרגי הצללה (למרות שהנרי או נאוטושי שידה, למשל, הם ממש לא אנימטורים של הסגנון הזה, והם שמים דגש רב על הצללות), ופחות גדול על התנועה עצמה, ביחס לזה של סגנון הזרימה. דוגמה טובה לסגנון הזה תהיה האנימציה של דרגון בול, ספציפית המקורית וזי, אשר כללה בעיקר הסתמכות על תנועות מהירות וחדות, ואנימציית אפקטים חזקה, על-מנת למכור את תחושת העוצמה של האקשן. בגדול, שני הסגנונות האלה הם סגנונות איכותיים מאוד, אשר ניגשים לאופן שבו אקשן מבוצע באופן ניגודי לחלוטין. אישית, אני מעדיף תנועה מורכבת ודינמית על-פני איור איכותי ומפורט, ולכן אני הרבה יותר אוהב את סגנון הזרימה, אבל במידה ואתם מתחברים לסגנון הקאנדה, הקטע של אראי בפרק הזה הוא ללא ספק קטע שנועד בשבילכם.
ובחזרה לפרק עצמו… האנימציה של אראי כוללת את כל מה שציינתי על סגנון הקאנדה: התנועה המאוד חדה ובעלת התזמון הייחודי, האיור המפורט ובעל מספר מדרגי הצללות, הדגש המאוד גדול על אפקטים צבעוניים ואבק כדי למכור את תחושת העוצמה של המתקפה – הכול שם. אפילו האימפקט פריימס הצבעוניים והחדים, שיכולים בקלות להתאים בתוך דרגון בול זי, נמצאים שם, כמצופה מאראי. בכנות, אין לי מושג איך הנרי ומנהלי ההפקה הצליחו להביא שם ענק כמוהו לעבוד על האנימה, אבל אפילו שאני אישית פחות אוהב את הסגנון שמאפיין אותו, זה יהיה שקר גדול לטעון שאני לא שמח שהם עשו זאת, כי עבודה כמו שלו שמרגישה כמו האקשן של דרגון בול זי היא באמת דבר מיוחד שלא רואים בכול יום, ויש לה את היופי הבלתי-ניתן לערעור שלה ללא ספק.
לאחר הריסת פאנק קורנה דיו, הקרב ממשיך עם קיד המסתער אל ביג מאם ומשתמש בהתעוררות שלו עליה – קטע שנעשה על-ידי האנימטור האהוב עליי בתעשייה, והאדם שכבר חפרתי עליו הרבה יותר ממספיק בפוסט על פרק 1062, ווינסנט צ'נסארד. עבודתו של ווינסנט על הפרק הזה לא מתקרבת לזו על 1062, כמובן, כי אפילו למפלצת כמוהו יש גבול בכמות ההשקעה והיופי שהוא יכול להכניס בזמן כה קצר, אבל שלא תטעו לרגע, עדיין מדובר בקטע מטורף, כרגיל ממנו. אותה התנועה הדינמית והכבדה מאוד שמאפיינת את עבודותיו נוכחת כאן כמו תמיד, וזאת לצד מאפיינים אחרים של האנימציה שלו – כמו אנימציית רקע מטורפת, איור עם קווי מתאר מאוד עגולים ועבים, ואימפקט פריימס מרהיבים שנגיע אליהם בהמשך.
קטע מאוד מרשים בעבודתו על הפרק הוא זה שבו קיד רץ על פאנק קורנה דיו לעבר ביג מאם, הכולל תשומת לב מטורפת לפרטים עם האיור, ותיאום מושלם בתזמון שבין אנימציית הרקע המדהימה על פאנק קורנה דיו לבין זו של קיד הרץ במרכז המסך. בנוסף, השורה של ביג מאם על-כך שהם שולטים עוד מלפני שהדור הנורא ביותר נגמלו מהחלב של אמא שלהם היא מאוד מגניבה, ומזכירה לי את זו של סאנג'י בפרק 1061 על-כך שזה שגברים לא מכים נשים הוא כלל ידוע "מתקופת הדינוזאורים", משום שהוא נלחם בקווין, אשר מסוגל להפוך לדינוזאור. אני אוהב את השורות האלה, הן מביעות את האמירה של "זמן רב" באופן מאוד יצירתי ומיוחד שמתאים לדמויות ומוסיף עניין לדיאלוג שנאמר.
קטע ראוי לציון נוסף הוא האחד שבו קיד מקצה למגדל שמאחורי ביג מאם את החותם המגנטי הצפוני, "N", אשר כולל אנימציית רקע מאוד חלקה ויפה למגדל עצמו, וכמה אימפקט פריימס מצויינים, אשר אפילו, בהתאם לווינסנט, כוללים פרטים מגניבים.
ביג מאם מוצמדת למגדל, ואנחנו מקבלים אנימציית שפת גוף מאוד יפה ומלאת חיים שלה מנסה להשתחרר בבלבול רב. היא מבינה שזה לא אפשרי, ובמקום זאת פשוט עוקרת את קירו של המגדל ממקומו ומשתמשת בו כמגן מפני פאנק קורנה דיו שעומד להתרסק עליה. השור עף לעבר ביג מאם, ולמשך כמה פריימים ניתן לראות אש בוערת בתוך עיניו… פרט מעניין, אבל אני למעט האמת לא בטוח מה הרעיון מאחוריו. אולי הוא בוער מבפנים בגלל החיתוך של ביג ממקודם, שכלל את פרומתאוס והרה שכיסו את נפוליאון? אולי, לא יודע. אם יש לכם רעיון טוב להסבר, אשמח לדעת.
בכול מקרה, רגע הפגיעה מגיע, וכראוי לאנימציה של ווינסנט צ'נסארד, יש אימפקט פריימס איכותיים ביותר.
לאחר האימפקט פריימס מגיע קטע קצר של אבק שאף כתוצאה מהפגיעה, והוא נעשה על-ידי חוסיין אנטורו (Husain Untoro), אחד משני האנימטורים המתמחים באפקטים שנשכרו לעבוד על הפרק הזה. אל השני נגיע בהמשך, אבל בכול הנוגע לחוסיין, הוא עבד בעבר על "קסטלווניה", ועל פרקים 78 ו- 80 של "התקפת הטיטאנים", וכפי שצויין קודם, הוא אמן המתמחה באנימציה של אפקטים ואבק.
אנחנו מקבלים שוט סופר יפה ודינמי של ביג מאם מורידה את שאריות הקיר מגבה, אשר מציג אותה כפי שהאנשים בשדה הקרב רואים אותה – מלמטה, כאיזו ענקית מפלצתית ומאיימת – מה שמוסיף לתחושת העוצמה והאיום שחשים ממנה. בנוסף, ווינסנט חוזר לבצע אנימציה בחלק הזה, ולמרות זווית ה"צילום" המורכבת מאוד, מצייר אנימציית שפת גוף מאוד מפורטת ויפה של ביג מאם מעיפה את הריסות הקיר מגבה.
האנימטור ג'ונגהיון ג'ונבואה (Jonghyun Jungboix), אנימטור צרפתי עם שם מאוד מפלצתי, אם יורשה לי לציין, נכנס לאחר ווינסנט, ומבצע את הקטע שבו קיד מחליק בין רגליה של ביג מאם ותוקף אותן. ג'ונבואה הוא אנימטור שעבד על בליץ', "סאגת ווינלנד", ואחת מסדרות האנימציה הטובות ביותר שנוצרו אי-פעם – ארקיין (אתם חייבים לצפות בה אם יש לכם אפילו טיפה אהבה לאנימציה או כתיבה טובות), ולמעשה, הוא אפילו המנטור של ווינסנט צ'נסארד בכבודו ובעצמו. לפי מה שווינסנט כתב על הפרק, כמה מהקטעים שעשו אנשים כמו ג'ונבואה ואנימטורים צרפתים נוספים הם קטעים שבמקור ניתנו לו, אבל הוא כל-כך התמקד בסצנה האגדית שלו מפרק 1062 שהוא פשוט לא יכל להספיק כל-כך הרבה קטעים על 1066, ולכן אותם האנימטורים נכנסו ועשו בשבילו כמה קטעים על-מנת להוריד ממנו את הלחץ ולאפשר לו להתמקד בפרק 1062. בכול מקרה, ללא קשר לסיפור שהוביל להגעתו לעבוד על הפרק, ג'ונבואה הוא אנימטור מצויין, ועבודתו כאן מראה את זה בבירור. הקטע שלו הוא מאוד דינמי, וכולל סצנה קשה מאוד לביצוע טכנית שבה ה"מצלמה" עוקבת אחרי קיד בזוויות "צילום" מורכבות מאוד, והוא מצליח לבצע את הקטע המורכב הזה נהדר – עם אנימציית רקע יפה, והצגה מאוד ברורה של האקשן שמתרחש על המסך, אשר יכל בקלות להפוך למבולגן מדי ולא ברור כשהוא כזה מורכב ודינמי. בנוסף, אני מאוד אוהב את הפרט המגניב של חתיכות המתכת הקטנות שעוקבות אחר קיד ועפות סביבו בעודו רץ ומחליק מתחת לביג מאם. זו דרך ממש מגניבה  להראות את הפעלת כוח פרי המגנט שלו, והיא מפגינה תשומת לב מרשימה לפרטים הקטנים. דבר מעניין נוסף בנוגע לקטע הזה הוא שהוא מאוד מזכיר את הקרב האייקוני של ליווי והטיטאן החייתי בעונה השלישית של "התקפת הטיטאנים", אז יתכן שזה דמיון מכוון, למרות שאנחנו לא יכולים לדעת בביטחון.
קיד זורק על ביג מאם כל מיני מתכות עם כוח המגנט שלו, ואחת מהן עפה לה ישירות לתוך הפה חחחחח, בקטע שמבוצע על-ידי ווינסנט – אשר חוזר לקטע קצר אחד אחרון, ועושה את האנימציה עד לנפילתה של ביג מאם (כולל).
לואו סוף-סוף חוזר אל המסך, ואנחנו עוברים לעבודתו של מיטשל גונזאלס (Mitchell Gonzales). מיטשל הוא אנימטור מוכשר מאוד, אשר עשה כמה קטעים מוצלחים במיוחד במערכה השנייה של ארק וואנו – למשל, בפרק 925 (או-סובה מאסק נגד פייג' וואן), אבל אז די עזב את האנימה של וואן פיס לטובת בורוטו. בבורוטו, מיטשל עבד על כמה מהפרקים הטובים ביותר שלה – כדוגמת 166 (צוות 7 נגד דיפה), 175 (צוות 7 נגד דיפה קרב שני), 186 (צוות 7 נגד אאו), 206 (צוות 7 נגד בורו), ו- 217 (באריון מוד נארוטו נגד אישיקי). בנוסף, הוא גם עבד על פרק 77 של "התקפת הטיטאנים", פרקים 151, 158, ו- 170 של "תלתן שחור", הסרט של "תלתן שחור" שיצא לאחרונה, פרקים 13 ו- 18 של "ג'וג'וטסו קאיזן", והסרט "ג'וג'וטסו קאיזן 0". בקיצור, אני חושב שאתם יכולים להבין לבד את רמת האיכות של מה שהוא יוצר מעבודות העבר שלו בעצמכם,  אז בואו נחזור לפרק 1066 ונבחן את האנימציה שלו כאן:
האנימציה מתחילה עם תשומת לב מגניבה לפרטים, כאשר מיטשל מצייר לנו בבירור את האבן הקטנה שאיתה לואו החליף מקומות על-מנת להשתגר אל ביג מאם.
לואו נעמד על פניה של ביג מאם עם קרום המצפה את החרב שלו, ועם כמה פריימים יפים מאוד של איור של מיטשל שככול הנראה לא תוקן בכלל על-ידי במאיי האנימציה – כי כך זה נראה, לפחות – הוא דוקר אותה.
הדקירה עצמה, כרגיל, לא עושה דבר, אבל גלי ההלם שקרום מעביר דרך ביג מאם לאחר הדקירה שולחים אותנו לרצף של אימפקט פריימס משוגעים לגמרי, שללא ספק שאבו השראה מסגנון האימפקט פריימס של ווינסנט צ'נסארד, אבל לקחו את האיור המעוות המאפיין אותם לקיצון חדש לגמרי.

כל הפריימים המטורפים האלה עוברים בתוך כשנייה וחצי בפרק עצמו, שזה מטורף לגמרי, ודי מזכיר את עבודתו של צ'נסארד על פרק 1062. ההבדל, עם זאת, הוא שמיטשל בבירור ניסה לקחת את רמת העיוות והמוזרות של הפריימים שלו לקיצון הכי גדול שהוא יכל, והתוצאה היא שכציורים בודדים, הפריימים נראים פחות יפים מאלה של צ'נסארד בקטע שציינתי קודם מהקרב של זורו. עם זאת, כשהם מקובצים ככה יחד הם נראים מטורף לדעתי, וכשהם מתנגנים בתנועה – שוב, כפי שאנימציה נועדה שייצפו בה – הם עובדים מצויין, ומוכרים היטב את תחושת העוצמה של המתקפה של לואו והנזק הפנימי שהוא גורם לגופה של ביג מאם.
ביג מאם תופסת את לואו ומנסה לרסק אותו על האדמה, פעולה שמיטשל מבצע עם כמה טשטושים ממש מגניבים לחיזוק תחושת המהירות של תנועת הדמויות, ולואו מתחמק על-ידי שיגור למקום בצד. הקטע הבא שמגיע הוא החלק האחרון של מיטשל על הפרק, והוא מרשים בטירוף. הרבה מהקרדיט על-כך צריך ללכת גם להנרי שבנה ותכנן כל סצנה וסצנה בפרק עם הסטוריבורד שלו, אבל הקטע הזה של מיטשל בנוי בצורה גאונית לגמרי, עם תשומת לב מדהימה לפרטים, ואופן יפהפה שבו כל חלק באקשן מוביל להבא אחריו. יהיה מסובך להסביר את זה באופן ברור בלי להראות לכם בדיוק מה קורה, ולכן, הניתוח של הקטע הבא יעשה בסדרה של תמונות:

כפי שאני בטוח שהבנתם, הרבה מאוד מחשבה הושקעה באיך שכול חלק וחלק בקטע הזה יראה ויוביל אל ההבא אחריו, והעובדה הזו לגמרי מורגשת בתוצר הסופי. התכנון והסטוריבורד של הנרי הם מאוד מרשימים כאן, ולא פחות מרשימה מהם היא האנימציה עצמה של מיטשל – אשר מצליחה להניע באופן מלא חיים ושפת גוף את שתי הדמויות שעל המסך, וזאת תוך כדי הנעת הרקע שעליו הן מופיעות, מבלי שאף-אחד מהגורמים יבלוט מדי או יקשה על היכולת של הצופה לעקוב אחר מה שקורה. דרוש כישרון רב מאוד כדי לעשות דבר כזה, והוא מבוצע כאן לשלמות ללא ספק.
אפרופו שלמות… הקטע הבא שמגיע הוא האהוב עליי בכול הפרק: ההשתגרות של לואו הלוך ושוב כדי לתקוף את ביג מאם. הקטע הזה, שבוצע בוואן שוט ("צילום" רציף של הכול, ללא קאטים) הוא ללא טיפת ספק אחת מקטעי האנימציה המורכבים והקשים ביותר טכנית לביצוע שאי-פעם נוצרו באנימה של וואן פיס, והוא גם בפער ענק ההצגה המגניבה והטובה ביותר של יכולת ההשתגרות של לואו אי-פעם בסדרה. הנרי שיתף את כיוון המחשבה שלו מאחורי הקטע הזה, ואמר שכשהוא יצר אותו הוא חשב לעצמו: "בתור מעריץ גדול של לואו, מה תהיה הסצנה החלומית שלי ממנו? מה יהיה האקשן הכי מגניב ומיוחד שלו מבחינתי?", מה שהוביל אותו למחשבה על הצגת ההשתגרות של לואו מנקודת המבט שלו – כך שבמקום לראות אותו נעלם ומופיע במקום אחר, אנחנו רואים את כל הסביבה שלו נעלמת, ובמקומה מופיעה אחת חדשה. הנרי גם שיתף כי לאחר שסיים לתכנן את הסטוריבורדים של הסצנה הוא הבין שאין שום סיכוי שהוא יצליח להסביר לאנימטור אחר את הרעיון שלו לאיך שהיא צריכה להראות, ולכן פשוט לקח על עצמו את ביצוע האנימציה. בנוסף, הוא אמר שבגלל שהקטע הזה היה כל-כך מורכב ומסובך טכנית לביצוע, הוא גם היה החלק האחרון בכול הפרק שסויים לפני השידור (ואגב, כדי שתבינו עד כמה הם עובדים נגד השעון על האנימה, העבודה על הפרק הזה הסתיימה 4 ימים לפני שידורו). בכנות, אין לי כל-כך מה לפרט על הסצנה עצמה, שכן האנימציה לא כוללת פרטים נסתרים או משהו שאני יכול לנתח כל-כך (לפחות ממה שאני קלטתי, כמובן), אבל באמת שאין לי שום דרך לתאר לכם עד כמה הקטע הזה הוא מסובך לביצוע באנימציה, והשאפתנות שנדרשת כדי ליצור דבר כזה היא מטורפת – מה שללא ספק בולט בתוצר הסופי, שמרגיש מספק בטירוף לצפייה. לפני שנמשיך לחלק הבא של האקשן, ברצוני רק לציין כי האנימטור מיקס (Mix) עשה את האנימציה המשנית לקטע הזה, וכי חוסה ב. רבולדו (José B Rebolledo), שהוא מומחה האפקטים השני שהוזמן לעבוד על הפרק ואנחנו נרחיב עליו יותר בהמשך, עשה את האנימציה המשנית לחיתוך השלישי של ביג מאם.
לאחר סיום סצנת הוואן שוט המטורפת של לואו, קיד חוזר – ומכה את ביג מאם עם זרוע המתכת שלו, בקטע אנימציה נוסף שנעשה על-ידי הנרי, יחד עם אנימציה משנית מג'וני, שכבר דיברנו עליו בנוגע לאקשן הקצר של לופי וקאידו מהפרק. בנוסף, גם הקטע הזה וגם הקטע של לואו משתגר לפניו עברו תיקוני איור כבדים מקיטאזאקי, דבר שמורגש מאוד דרך סגנון האיור עם קווי המתאר המאוד עבים שהוא מצייר, אז רק רציתי לציין את זה. אה, ועבר קצת זמן מאז האימפקט פריימס האחרונים שקיבלנו, אז קבלו כמה שהנרי צייר עבור האגרופים של קיד:
לואו מצטרף שוב אל קיד, ואנחנו מקבלים שוט כללי של שלושתם שאני לא ממש אוהב. קודם כל, הוא הרבה יותר מדי ממוקד על שלושתם, ולא מציג את הרוחב האדיר של זירת הקרב (משהו שבכללי נכון על הסטוריבורד של הנרי בלא מעט חלקים). שנית, הוא נשאר יותר מדי זמן, וזה נותן תחושה שקיד ולואו פשוט מעופפים מול ביג מאם לאיזה שתי שניות, שזה מוזר.
בכול מקרה, Eemi חוזר לאחר שעשה את סצנת הפתיחה של הקרב בפרק, ומבצע את המכה של ביג מאם שאיתה היא מעיפה את שניהם. האנימציה שלו היא אחלה, וכוללת כמה אימפקט פריימס נחמדים למכה עצמה, אבל כמו שציינתי לפני רגע, ה"מצלמה" מעט יותר מדי ממוקדת על להראות את שלושה הלוחמים ולא שום דבר מסביבם. לאורך כל הפרק חסרים הקטעים האלה שמאפיינים את הסטוריבורד של אישיזוקה, למשל, עליו הרחבתי בפוסט על פרק 1062 – ובהם ה"מצלמה" לוקחת מספר צעדים אחורה כדי להראות לנו את האפקט הכללי של הקרב על המקום בו הוא מתרחש. אם להמשיך עם הדוגמה של אישיזוקה, הסטוריבורד שלו לרוב כולל קטעים שבהם הדמויות ממש מתגמדות לעומת המתקפות והפיצוצים שהן יוצרות, וזה מה שמוכר לנו – הצופים – את תחושת העוצמה והגודל של הקרב שמתרחש. מאפיין זה קצת חסר בפרק הזה, למרות ששוב, אני בגדול מאוד מרוצה מהסטוריבורד של הנרי. אני הייתי מת לראות את הסטוריבורד המקורי שהוא צייר לסצנת השיגור של לואו מנקודת המבט שלו, כי קטע כל-כך מורכב וקשה לביצוע דורש סטוריבורד מטורף, אבל אפילו שבגדול אני מאוד מרוצה מעבודתו של הנרי, היא לא מושלמת, ורציתי לקחת רגע לציין על הנקודה הזו שבה היא לוקה בחסר. בכול אופן, בחזרה לעבודתו של Eemi, הנה האימפקט פריימס שלו, כפי שהבטחתי:
אגב, שמתי לב כי לאחר הפגיעה של ביג מאם בשניהם, לואו מתחיל לעוף מייד, בעוד שקיד נשאר במקום לפריים אחד, ורק אז מתחיל לעוף כמוהו. יתכן מאוד שאני סתם קורא עמוק מדי לתוך הסצנה, אבל המחשבה שעלתה לי כשראיתי את זה הייתה שזו דרך קטנה ונסתרת להציג לנו את העובדה שקיד מצליח לבלום את המתקפה של ביג מאם טוב יותר מלואו, וזאת משום שלפחות ברמת הכוח הפיזי, הוא חזק ממנו.
לאחר ששניהם עפים, קיד קם וצועק בעצבים, וביג מאם אומרת לו שידע את מקומו. האופן שבו היא מוצגת לנו בעודה אומרת את זה הוא, שוב, מלמטה, והיא מוצגת כענקית מאיימת וחזקה הודות לכך.

א ו מ ל ל ו ת :

ביג מאם מפעילה את הטכניקה החדשה שלה, מיזרי (או אומללות, בעברית), ואנחנו מקבלים קטע שנעשה על-ידי האמנים ווינסנט פיסטין (Vincent Pistien) וסנטוש מוזס (Santosh Moses), שני אנשים החדשים לגמרי לתעשיית האנימה. לצערי, לא מצאתי אף מידע על שניהם, אבל מה שאני כן יודע להגיד הוא מה הם עשו פה: כל הפרצופים המפחידים עם האיור המטורף שביג מאם עושה במהלך הסצנה הזו הם עבודתו של מוזס, בעוד שכול האנימציה של יצירת מיזרי היא של פיסטין. על החלקים של סנטוש אין לי כל-כך מה להרחיב מעבר לאיור היפה שבטח שימח מאוד את מעריצי ביג מאם שרצו תמונות איכותיות כאלה שלה, אבל בנוגע לפיסטין:
ביג מאם מניפה את חרבה לאחור, ויש זוג אימפקט פריימס נחמדים. היא קוראת בשם המתקפה, "מיזרי", ואנחנו מקבלים הצגה של שם המתקפה ביפנית על המסך – מה שאני חושד שנעשה בלקיחת השראה מנגאמינה (Tatsuya Nagamine, אחד מהבמאים הראשיים של האנימה, אחד מבמאי הסטוריבורד של 1017, הבמאי של פרק 1027 [אשורה], ועוד), משום שהוא מאוד אוהב לעשות את זה, וזה מאפיין בולט בפרקים שהוא עובד עליהם. שלושה ההומיז של ביג מאם משתלבים ליצירת המתקפה החדשה, ואנחנו מקבלים זוג אימפקט פריימס מאוד מגניבים. מייד לאחר-מכן, השוט המפורסם של מיזרי מגיע, ורגע לפני-כן יש לנו עוד זוג אימפקט פריימס מטורפים. אלה כל הארבעה:
לאחר הפריים הגדול של מיזרי, יש לנו עוד כמה שניות של אנימציה נחמדה עם אפקטים טובים מאוד מפיסטין, והפרק מגיע להפסקת הפרסומות יחד עם הסתערותה לעבר ה"מצלמה".
אנחנו מקבלים סוף-סוף מעברון פרסומות ראשון בסדרה לקיד, ומייד אחריו את המעברון הראשון של לואו מזה שנים, שזה נחמד.
הפרק ממשיך, ו… אוי ואבוי, כמות האנשים שעשו את הסצנה הזאת… אוקיי, אז מיזרי מסתערת לעבר קיד, ואנחנו מקבלים קטע אנימציה מאת הירוקי איטאי (Hiroki Itai), אשר עשה אנימציה בג'וג'ו, "השקר שלך באפריל", ו"מאגי", וכמו כן גם ביים מספר פרקים ב"ארץ לעולם לא המובטחת". האנימציה של איטאי היא מצויינת, ומציגה באופן מוצלח את גודלה האדיר של מיזרי, וכמו כן גם את מהירותה והאיום שלה על שני הקפטנים הצעירים. בנוסף, היא כוללת כמה אימפקט פריימס טובים:
את איטאי ממשיך ג'ונבואה, עליו כבר הרחבנו בנוגע למתקפה של קיד על רגליה של ביג מאם, המבצע את הסדרה הראשונה של אגרופים של מיזרי לקיד.  האנימציה של ג'ונבואה, גם כאן, היא טובה מאוד, וגורמת לכול מכה ומכה של מיזרי להרגיש עוצמתית בטירוף – ממש כאילו היא מרעידה את כל האי. בנוסף, עבודת האפקטים שלו פה היא נהדרת, והאימפקט פריימס… $~$

אני במיוחד אוהב את האלה למטה, שממש מציגים כוריאוגרפיה משלהם לאגרופים של מיזרי, וזה מאוד מגניב בעיני. בנוסף, הפריימים הצבעוניים נראים כאילו הם לקוחים ישירות מתוך סצנת אקשן של סדרת אנימציה אמריקאית מודרנית, שזה פרט נחמד.
לאחר הקטע המטורף הזה של ג'ונבואה מגיע ג'רמי פירס (Jeremy Pires), אנימטור ובמאי בסטודיו הצרפתי CRCR. ג'רמי ביצע את הקטע של קיד חוטף מכות עם הרבה מאות החלפות צבעים (משום גם לקוחה התמונה הראשית של הפוסט), וגם הקטע שלו נראה מדהים, וכולל אנימציה מאוד יפה ומלאת אופי והבעות פנים מוקצנות של קיד שמוכרות את הכאב שהוא מרגיש. אלמנטים מעניינים נוספים בעבודתו הם סגנון האיור המערבי מאוד, שמרגיש מיוחד ועובד ממש טוב עבור הסצנה, וכמובן – החלפות הצבעים המגניבות, שמוסיפות לתחושה הייחודית של האנימציה. כמובן שגם הוא עשה כמה אימפקט פריימס מעולים שאצרף בעוד רגע, כי איך לא, אבל מה שעוד יותר מעניין בעיני הוא הפרט המגניב שכול החלפת צבע מתרחשת רק לאחר אימפקט פריים – שזו החלטה מאוד מגניבה וחכמה שמוסיפה לעקביות הוויזואלית של האנימציה.

אני מאוד ממליץ לצפות בקטע של פירס בהילוך איטי ולעבור עליו פריים-פריים, כי הבעות הפנים היצירתיות והמיוחדות שהוא צייר לקיד הן תענוג לעיניים.
לאחר הקטע המצויין של ג'רמי, ג'ונבואה חוזר לעוד קטע קצר של מיזרי מכה את קיד, ואז, אחרי מספר שוטים של זירת הקרב, הקטע של ג'רמי מתנגן שוב. האנימטור רמי קליירק (Remy Clarke), אשר עבד על "סייברפאנק: אדג'ראנרז" ו"מוב פסיכו 100", מצטרף, ועושה את הקטע של חברי הצוות האקראיים של קאידו שצופים בקרב ומנסים לברוח מהנפת האגרוף של מיזרי שנעה בכיוונם. הקטע שלו הוא לא רגע יוצא דופן של הפרק, אבל אני כן מאוד אוהב את הדרך שבה הוא צייר את התנועה של היד של מיזרי והציג אותה כענקית ומאיימת, אז זה ראוי לציון מבחינתי. את הפגיעה עצמה באנשים האלה ביצעו קייטי וונדט (Katie Wendt) וליזי אקאנה (Lizzy Akana), שתי אנימטוריות בסטודיו האמריקאי אוגנבליק (Augenblick Sudio) שזוהי עבודתן הראשונה על אנימה כלשהי, ועשו אחלה עבודה, עם איור ואפקטים מוצלחים. אגב, אם אנחנו כבר נוגעים בכול מיני שמות שהנרי פשוט הזרים בלי סוף לחלק הזה של הפרק, הוא הסביר ספציפית על הקטעים האלה של אנשים אקראיים נפגעים ממיזרי את הבחירה שלו באנימטורים חדשים לגמרי לסדרה לעבוד עליהם. לדבריו, היו לכך שתי סיבות: הראשונה היא שמשום שהקטעים האלה לא כוללים אף דמות חשובה שמעניינת מישהו, הוא ידע שלאנשים פחות יפריע אם תהיה בהם בעיה, ולכן הוא הרשה לעצמו להביא אליהם אנשים שאין להם אף ניסיון עם שיטת העבודה של תעשיית האנימה (ושיהיה ברור, היא מאוד שונה מזו שבמערב) ולהמר עליהם כך. הסיבה השנייה היא שמנגד, הנרי גם ידע שאנימטורים קבועים על הסדרה שמכירים אותה מאוד טוב ידעו שמדובר בקטעים לא מאוד חשובים, ולכן פחות יקדישו להם זמן והשקעה – וכמו שכבר הסברתי קודם, הנרי רצה לדאוג שאף חלק בפרק לא יראה כאילו הוא הוקרב הפקתית. לכן, הוא הגיע למסקנה, המאוד חכמה אם יורשה לי לציין, שלהביא אנימטורים החדשים לגמרי לסדרה יגרום לכך שהם ירצו מאוד להוכיח את עצמם בהופעתם הראשונה, ולכן יעשו עבודה טובה מאוד אפילו על קטעים לא ממש חשובים כמו זה, מה שיאפשר לו לשמור על הרמה העקבית שהוא ניסה ליצור בפרק.
עבור הקטע הבא נכנס כנראה השם השני הכי גדול שעבד על כל הפרק הזה, והוא איאן ג'ונס-קווארטי (Ian Jones-Quartey). איאן הוא אחד השמות הגדולים ביותר בכול תעשיית האנימציה האמריקאית כיום, והיוצר, המפיק, הכותב, ואמן הסטוריבורד של סדרת האנימציה האהובה "OK K.O.!". בנוסף, הוא אחד הכותבים של "סטיבן יוניברס", ועבד גם כאנימטור על שתי הסדרות הנ"ל. העובדה שאדם כמוהו בא לעבוד על וואן פיס היא הישג ענק ברמות קשות לתיאור של הנרי, אפילו אם הקטע שלו הוא מאוד קצר ושולי (הוא עשה את החלק שבו סמוראי שואל אם המתקפה של ביג מאם חייה). אין לי באמת מה לנתח על הקטע שלו, כי הוא פשוט כל-כך קצר ושולי, אבל עצם זה שהוא בא ועבד על וואן פיס זה באמת מדהים. אנחנו מקבלים עוד קטע קצר של אנשים אקראיים נפגעים מההשתוללות של מיזרי, ואז חוזרים לעוד קצת אנימציה מאיאן, שעושה קטע מטורף וממש יפה לאגרוף שלה על קיד הנראה כאילו הוא כבר איבד הכרה.
לאחר כמה קטעים קצרים של הצוות של קיד צופה בקפטן שלהם חוטף מכות (שימו לב למילה "פאנק" על חולצתו של אחד מהם), ואז ביג מאם עושה אותו הדבר, אנחנו מוחזרים לאקשן עם קטע נוסף של חוסה ב. רבולדו. רבולדו הוא אנימטור אמריקאי נוסף המקושר להנרי ובכך הגיע לעבוד על הפרק, והוא אנימטור שעובד עבור הסטודיו Flying Bark ("נביחה מעופפת" בתרגום ישיר לעברית) – הסטודיו מאחורי "מה אם…?" של מארוול והסרט החדש של אווטאר (הכשפים, לא הכחולים) שמתוכנן לצאת באוקטובר 2025. חוסה עצמו גם עבד על "מה אם…?", אגב. לגבי האנימציה שלו פה, כמצופה ממומחה באפקטים כמוהו, חוסה עשה עבודה מצויינת עם האנימציה של דמות שהיא כולה אפקטים בת'כלס – מיזרי – וגם עשה יופי של עבודה עם האבק בצדדים. בנוסף, השימוש באבק שמכסה את כל המסך כדי לעבור לקטע הבא מבלי לעשות קאט ברור הוא החלטה מאוד מגניבה של הנרי כבמאי, והיא מוסיפה לתחושה היצירתית והדינמית של האנימציה. אה, ואם זה לא היה מובן מאליו… חוסה גם נתן למיזרי עוד כמה אימפקט פריימס מטורפים, אשר לא יביישו אף תערוכה אומנותית:
כמו כן, אני חייב לציין את כמה שהקטע של מיזרי עומדת מעל קיד נראה טוב. החל מאיך שאנחנו רואים אותה מעט מלמטה כדי להאדיר את גודלה, דרך הבדלי הגודל המטורפים בינה לבין קיד, או עבודת הקומפוזיציה המדהימה, ועד לאיור המטורף והאפקטים ה(כמובן, הרי זה חוסה) נהדרים – הכול בו מצויין, והכול בו מקדם את המטרה של להציג את מיזרי כדמות מפלצתית ומאיימת ככול הניתן, מה שלגמרי עובד פה.

סופו של עידן:

רגע לפני שביג מאם מצליחה לחסל את קיד, לואו חוזר, ומשתמש בטכניקה "שרביט" על-מנת להפיל על ראשה של ביג מאם חלק ממגדל. את החיוך של לואו ונפילת המגדל על ראשה של ביג מאם עשה קופי, עליו כבר דיברנו קודם, אשר עשה עבודה טובה עם איך שהראש שלה נמעך תחת משקל המגדל. את קופי ממשיך הנרי, שוב, אשר ביצע את האנימציה הראשונית עבור פגיעת המגדל בקרקע וכול הקטעים של הרוח והאבק שעפו כתוצאה מכך (כולל הנפילה של מיזרי). עם זאת, הקטעים האלה הם יותר של מומחי האפקטים של הפרק מאשר שלו, שכן הם אלה שביצעו את כל אנימציית האבק, הרוח, ושאר האפקטים שהיו על המסך: תחילה יש לנו את חוסיין אנטורו, אשר עשה את כל האפקטים של פגיעת המגדל בקרקע, ומייד אחריו חוזר חוסה רבולדו, אשר עשה את הקטעים של מיזרי נופלת מגל ההדף ושל הרוח והאבק עפים על קיד. אגב, זוהי ההופעה האחרונה של קיד בפרק לפני שהוא תוקף את ביג מאם בסופו, והנרי אישר שמה שהוא עושה בזמן הזה שאנחנו לא רואים אותו הוא ללכת הצידה ולהתיישב כפי שראינו אותו בתחילת הפרק על-מנת להכין את התותח שאיתו הוא ירה בביג מאם בסוף.
ביג מאם מוציאה את ראשה מתוך הריסות המגדל עם אנימציה נחמדה ומלאת חיים על פניה מג'ף לו (Jeff Liu) – אנימטור ואמן סטוריבורד אמריקאי שעבד על סדרות כמו "סטיבן יוניברס", "OK K.O.!", ו"רכבת האינסוף". את ג'ף ממשיך דוריאן קולון (Dorian Coulon), אנימטור צרפתי אשר מגיע להופעה קצרה על רגע הדקירה של לואו לאחר הסצנה המדהימה שלו ב- 1062. ירידת החרב של לואו דרך אוניגאשימה נעשתה על-ידי האיש והאגדה, נאוטושי שידה, עליו כבר הרחבתי רבות בפוסטים על הפרקים 1051 ו- 1061. הקטע הזה של שידה הוא לא מיוחד מאוד (למרות שחכו, הוא עוד חוזר…), אבל בכנות, מה שיותר מדהים אותי ממה שהוא יוצר בשלב הזה הוא התדירות הלא נורמלית שבה הוא מופיע. הבן-אדם עשה כ- 2.5 דקות של אנימציה בפרק 1061, חזר ועשה לפחות  דקה וחצי עד שתיים נוספות בפרק 1064, ואז בא והופיע שוב על הפרק הזה. איך?! איך הוא מספיק?! שלא לדבר על ההקפדה שלו על תנועה חלקה שדורשת כמות אדירה של פריימים, או על האיור הסופר מפורט שמאפיין את עבודתו… פשוט מפלצתי, באמת. הוא לא אחד מהאנימטורים המוערכים והאהובים ביותר ביפן לשווא, זה בטוח.
לפני שנגיע לרגע הגדול של שידה בפרק, עם זאת, יש לנו עוד כמה דברים חשובים: ג'וסלין צ'ארלס (Jocelyn Charles), אנימטור צרפתי סופר מוכשר, עושה את הקטע של ביג מאם מכה את לואו בטירוף על-מנת להוריד אותו ממנה, ויוצר את אחד מקטעי האנימציה המרשימים ביותר בפרק. הדרך שבה כל הגוף של ביג מאם נע יחד עם הידיים שלה מוסיפה לתחושת המומנטום והמציאותיות של התנועה שלה, והעובדה שכול מכה ומכה שלה נראית אחרת היא מדהימה, ומראה על השקעה מטורפת. בנוסף, היכולת לשלוט על תנועה כל-כך חייה ומלאת אלמנטים מבלי שמשהו יתפקשש ויראה מעוות או מוזר דורשת כישרון אדיר. אדיר כל-כך, למעשה, שהנרי עצמו אמר על הקטע הזה, ואני מצטט: "אני לעולם לא אוכל לעשות את זה".
את צ'ארלס ממשיך ג'רמי פירס, אשר חוזר בשנית ועושה את הקטע של לואו חוטף מכות מביג מאם – אותו הוא ממלא בדיוק באותם האלמנטים שהפכו את הקטע שלו עם קיד לכזה טוב, כולל האימפקט פריימס:

עם זאת, אני חייב לציין כי בקטע של לואו מתרחשות החלפות צבעים גם ללא אימפקט פריימס, בשונה מקיד, שזה טיפה מבאס, אבל שיהיה. זה ממש פרט קטן ושולי.
הצוות של לואו נלחץ מכך שהוא עלול למות מכול המכות האלה, ואנחנו מקבלים חזרה על הקטע של פירס (שנראה לי שמתנגן עם צבעים הפוכים בדיוק הפעם), ואז יש חזרה לאנימציה של ג'וסלין – אשר נראית מצויין כמו הקטע הראשון שלו, ומובילה אותנו ישירות לקטע המרכזי של האיש והאגדה, נאוטושי שידה.
אנחנו רואים את החרב של לואו מגיעה עד למגמה שמתחת לאדמת האי וואנו, שזה פרט חשוב… והמבין יבין. לואו קורא בשם המתקפה (ביצוע סופר מספק להאזנה של המדבב, יש לציין), וביג מאם נלחצת ממה שעומד לקרות – מה שמוביל לקצת שפת גוף מגניבה ששידה עושה לה. הפגיעה קוראת, והיא מתחילה עם אימפקט פריים נחמד של ביג מאם:
ה"מצלמה" יורדת לאורך החרב עד לאדמת וואנו, ואנחנו מקבלים את מה שהוא כנראה הרגע המרשים ביותר בפרק בכול הנוגע לאנימציית רקע ותנועת "מצלמה" דינמית. לא שזה מפתיע, בהתחשב בעובדה ששידה מבסס את כל הסגנון שלו על תנועת "מצלמה" דינמית, ועל-סף הכאוטית, אפילו, ואנימציית הרקע הנהדרת שלו תמיד הייתה אלמנט חזק מאוד שלא זוכה למספיק הערכה בעבודותיו ביחס לשאר הדברים שהוא עושה, אבל אין ספק שהשילוב של האלמנטים האלה הביא את הרגע הגדול ביותר של לואו מהצ'אפטר לחיים באופן מצויין. מנגד לכך, עם זאת, המעבר החד לתושבי וואנו החוגגים הוא ללא ספק ההחלטה המוזרה ביותר של הנרי בפרק מבחינתי, והיא לא עובדת בשום צורה. היא הורסת עד היסוד את המומנטום של המתקפה האדירה של לואו, והורגת את ההייפ שנבנה ממנה לחלוטין. אני מניח שהרעיון מאחוריה היה להראות לנו בבירור שתושבי וואנו עדיין לא שמו לב למה שקורה מעליהם אפילו עכשיו, אבל זה פשוט לא עובד בכלל. ההחלטה הזו גם בטוח לא נלקחה במטרה למרוח את הזמן ולהגיע לזמן השידור הנדרש של הפרק, כי הנרי אמר שהוא דאג קודם כל לרגעים החשובים (וספציפית ציין את זה כאחד מהם) והקפיד שהמבנה והתזמון שלהם יהיה בדיוק כמו שהוא חושב שנכון שיהיה, אז אם זו הייתה המטרה הוא פשוט היה מאריך את החלק של מומו בכמה שניות כדי לאפשר לסצנה הזאת להיות מושלמת. בקיצור, מוזר. מאוד מוזר, וחבל, כי זה הפך את מה שללא ספק היה הרגע האהוב עליי בצ'אפטר לאחד הרגעים הפחות מלהיבים ואהובים עליי בפרק.
ביג מאם כמעט נופלת לתוך החור שנוצר באי, אבל מצליחה להחזיק את עצמה ברגע האחרון. אנחנו מקבלים קטע אחד נוסף ואחרון של דוד טאקו (אמן הקומיקס מההתחלה) על הפרק, אשר מצייר את השוט של יאמאטו מסתכל למעלה:

קופי חוזר פעם נוספת, ועושה את האנימציה לקטע שבו ביג מאם פוקדת על מיזרי לחסל את לואו, ולאחר-מכן את זה שבו השנייה מופיעה מאחוריו על-מנת לעשות זאת. האנימציה שלו היא מעולה, ואני במיוחד אוהב את הפריים הזה של מיזרי שבו היא נראית מאוד מעוותת. דברים כאלה מוסיפים הרבה לייחודיות של האנימציה.
קיאקה (KIECA), אנימטור שעבד על פרק 1062 והרחבתי עליו בפוסט של הפרק הנ"ל, מצטרף גם הוא, ועושה את האנימציה לקטע הקצר של לואו צועק לקיד "קדימה!". את הקטע הזה שלו, אגב, תיקן הנרי, כחלק מעבודתו בתפקיד עוזר במאי אנימציה של הפרק – וניתן לראות את זה בתוצר הסופי, שכולל את האיור מלא ההצללות שלו. קופי חוזר שוב עבור הקטע של קיד קופץ לאוויר ואומר ללואו שלא יגיד לא מה לעשות, ומייד אחריו קיאקה מופיע בשנית – ועושה את הקטע הקצר של לואו מחייך (שוב, עם תיקוני איור מהנרי).
המוזיקה המלהיבה מתחילה, ויחד איתה מתחילה סצנת הסיום של הפרק. הנרי מופיע פעם נוספת לעוד קטע אנימציה משלו, ועושה את הקטע המטורף של חשיפת התותח של קיד עם כל תנועות ה"מצלמה" הדינמית לאורכו וסביבו. קטע יפה בטירוף, שמנצל את סגנון האיור מלא ההצללות של הנרי באופן מושלם לאנימציה שהוא הכי מתאים לה – אנימציה מכנית, אבל באותו הזמן גם שומר את סגנון התנועה החלקה מאוד שהוא נוטה לצייר, השונה מאוד מסגנון התנועה החד מאוד שמזוהה עם אנימציה מכנית. בכך, הוא מביא לחיים את המתקפה הסופית של קיד באופן מאוד מגניב ומיוחד, בטח ובטח עם הצבעים היצירתיים והמוזיקה המלהיבה ברקע.
את הנרי ממשיך, שוב, קופי, המבצע את השוק של ביג מאם, ומייד אחריו חוזר גם קיאקה, עבור הקטע של התותח של קיד מופעל ונצבע כולו בסגול. הקטע של קיאקה נראה פצצה, עם איור מטורף על קיד והמתכות שלו, ועבודת אפקטים נהדרת. האנימטור הבא שמגיע הוא אולה כריסטיאן לוקן (Ole Christian Løken), והוא עשה את הקטע של ביג מאם מזלזלת במחשבה של קיד ולואו שהם יכולים להביס אותה. האנימציה של אולה היא פסיכית לגמרי, ובקלות אחת מהטובות בכול הסדרה – לא שזה מפתיע, בהתחשב במי שהוא. אולה הוא אנימטור נורווגי שעובד על סרטי אנימציה הוליוודיים של ממש. הוא עבד עבור סוני, האחים וורנר, נטפליקס, דיסני… ובהתאם לכך, האנימציה שלו על הפרק היא כנראה האנימציה המערבית ביותר שהייתה בכול וואן פיס. צפייה בה ממש מזכירה לי את סרטי האנימציה של דיסני מהמאה הקודמת (כשהם עוד עשו סרטים גדולים עם אנימציית דו-מימד) כמו ספר הג'ונגל, עם תחושה ממש חזקה של חיים ורמת תנועה שמתעלה אפילו על המציאות. יש כל-כך הרבה תנועה בקטע שלו שזה באמת מדהים, וזה עובד במיוחד טוב עם ביג מאם – שכן היא נבלית שמאוד מזכירה את הנבלים הישנים של דיסני, ובכללי את האופי של סרטי דיסני הישנים עם השירים שבהם והכול. אפילו הנרי אמר שזה הקטע האהוב עליו בכול הפרק, למרות שזה פחות בגלל האנימציה המדהימה ויותר בגלל ההישג האישי שלו שעצם הקיום של הקטע הזה מסמל (אני לא אכנס לזה פה כי זה מורכב וארוך, אבל למי שמעוניין, אני אשאיר קישור להסבר בסוף הפוסט).
בכול מקרה, לאחר הקטע האגדי של אולה, שאגב, הוא שיתף אותו בטוויטר וקיבל על הציוץ הזה יותר צפיות מכול אוכלוסיית נורווגיה XD, קיאקה חוזר פעם נוספת, ומבצע את הרגע בו קיד קורא בשם המתקפה שלו. אני מאוד אוהב את הקטע הזה, הן בגלל האנימציה המגניבה על קיד, הן בגלל האיור היפהפה, והן בגלל האפקטים המעולים. בנוסף, אני אוהב את הפרט המגניב של המתכות הקטנות שנשאבות לתוך התותח רגע לפני הירייה – וזאת משום שמדובר בתותח מגנטי.
את הקטע הבא עושה השם הגדול ביותר שעבד על הפרק, והוא מסאיוקי קודה (Masayuki Kouda). קודה הוא אחד האנימטורים עם השם הגדול ביותר בכול יפן, ולא פחות מהבמאי של האנימה של בורוטו. בנוסף, קודה הוא גם האנימטור מאחורי ההופעה האייקונית של נארוטו בקונוהא כדי לעצור את פיין מפרק 162 של נארוטו שיפודן, חלק מהקרב של סאסקה ודאנזו בפרק 209 של שיפודן, הפרידה של נארוטו וקושינה בפרק 249 של שיפודן, הראסנגן של בורוטו ונארוטו הילד בפרק 135 של בורוטו, המוות של קוראמה בפרק 218 של בורוטו, ועוד המון. הוא גם ביים, עשה את הסטוריבורד, וביים את האנימציה של כמה מהפרקים הטובים ביותר בכול נארוטו שיפודן ובורוטו, ועובד על האנימה של נארוטו עוד מאז 2005 (בזמנו הוא היה רק אנימטור משני). אני מניח שאתם מבינים את זה לבד, אבל הוא בקלות אחד האמנים הטובים ביותר של סטודיו פיירוט, והוא כמעט לעולם לא עובד על משהו שהוא לא שלהם, אז העובדה שהנרי הצליח להביא אותו אל הפרק הזה היא אירוע ענק ברמות שקשה לתאר. וכן, קודה עשה רק 2 שניות של אנימציה בכול הפרק, כנראה כי הוא כל-כך עסוק שיותר מזה לא התאפשר לו, אבל מה שחשוב פה הוא לא העבודה שלו על הפרק, אלא עצם העובדה שהוא עבד עליו, ששוב, היא עובדה ענקית. גם הנרי עצמו, אגב, אמר שקודה הוא השם הגדול ביותר על הפרק בפער, ושלדעתו אנשים באינטרנט לא התלהבו אפילו קרוב למספיק מהעובדה שהוא עבד עליו. בנוגע לקטע עצמו של קודה, הוא עשה את המשפט האחרון של לואו בפרק – זה שבו הוא מצהיר לביג מאם שהעידן שבו היא וקאידו שלטו נגמר. אין באמת מה לנתח על האנימציה, כי אלה כולה 2 שניות של דיבור, אבל כן ראוי לציין את האיור היפהפה של קודה שמופיע בקטע שלו ונראה כאילו הוא לא עבר אף תיקון מבמאיי האנימציה. הוא נראה מצויין, ומוסיף המון לסצנה.
את רגע הירי בביג מאם שבין שני הקטעים של קודה עשה, שוב, קיאקה, והפגיז (כן, זה משחק מילים מכוון) עם עבודת אפקטים נהדרת וכמה אימפקט פריימס נחמדים נוספים. לאחר הקטע השני של קודה מגיע ריינג'ל אבראו (Rangel Abreu), אשר עושה את הקטע של ביג מאם נמעכת על האדמה כתוצאה מהמתקפה של קיד. ריינג'ל הוא אנימטור חדש לגמרי לתעשייה היפנית, ואדם שלא מצאתי עליו אף מידע באינטרנט, אבל אני חושב שבכורתו על הפרק היא מוצלחת מאוד. עבודת האפקטים שלו היא נהדרת, והאופן שבו הוא צייר את הגוף של ביג מאם סוג של "מתעוות" כתוצאה מהפגיעה הוא בהחלט לא איך שציפיתי לראות את הצגת הנזק של המתקפה של קיד, אבל זה עבד יפה, לדעתי.
לכבוד סיום הפרק, מגיע אחד הקטעים הכי עמוסים באנשי צוות בכול הפרק – קטע עליו עבדו 3 אנימטורים במקביל, כל אחד על התפקיד שלו. האנימטור רז'אן דובואה (Rejean Dubois), שהוא חבר של הנרי מהסטודיו ד'ארט שטאג'יו, צייר את האנימציה הראשונית עבור כל הקטעים עד לסוף הפרק – השוט הרחב של זירת הקרב, הקטע של הפנים של ביג מאם בעודה נפגעת מהמתקפה, והסיום עם קיד הצועק. הנרי הרחיב על האנימציה של דובואה, והוסיף תנועה לכול הדמויות שעל המסך. ולסיום, מומחה האפקטים שלנו – חוסה רבולדו – עשה את האפקטים עבור כל הקטעים האלה. ביחד, שלושתם יצרו יופי של קטעים, שסוף-סוף מביאים את הפרק המפלצתי הזה לסיום… או שלא, כי רבולדו עשה גם את אנימציית האפקטים המגנטיים של קיד עבור המעבר היצירתי של הנרי למסך ה"המשך יבוא".

עכשיו הפרק נגמר… אבל לא הפרטים, כי אפילו בפרומו יש לי פרט מעניין לציין (וכן, הוא של הפרומו לפרק הבא, לא של הפרק הבא). במהלך הפרומו, הקריין של הסדרה אומר את המשפט הבא: "בזמן שקולו של העידן הישן מתחיל להיעלם". מעניין מאוד… מאוד מעניין… אני לא ארחיב בנושא, אבל המבין יבין, ומי שלא מבין יבין בקרוב 😉 .

ו… זהו, זה היה פרק 1066. הפרק הזה היה חתיכת מפלצת הפקתית לניתוח, במיוחד בגלל שהוא אולי אפילו הפרק הכי עמוס באנימטורים בהיסטוריה של הסדרה (בטוח אחד מהעמוסים ביותר). הפוסט יצא מאוד ארוך, יותר משציפיתי, והוא גם לקח יותר זמן לכתיבה משציפיתי, אבל היי, אתם תמיד כותבים שזה טוב שאני חופר בהגזמה, אז… הנה לכם, חחחחחחח.
לאלה מכם שתוהים לאן הנרי ימשיך מכאן לאחר בכורתו כבמאי פרק, הוא הסביר את העניין לעומק, אז אני אכתוב פה בשביל הסקרנים: לדבריו של הנרי, העבודה על הפרק הזה הייתה החוויה המדהימה והמהנה ביותר בקריירה שלו, והוא התרגש בטירוף מכך שהוא סוף-סוף לקח עוד צעד גדול ומשמעותי כל-כך בדרך לחלום שלשמו הוא נכנס לתעשיית האנימה – לביים סרט משלו. עם זאת, הוא גם אמר שזה היה מעייף. מאוד מעייף. זו בקלות העבודה הכי קשה שהוא עשה בחיים שלו, לטענתו, והיא לקחה ממנו הרבה מאוד. לכן, הוא לגמרי כן מתכוון לחזור בעתיד ולביים פרק נוסף, אבל זה לא יהיה בקרוב, ובחודשים הקרובים אנחנו יכולים לצפות ממנו לעוד קטעי אנימציה על כל מיני פרקים שונים – בדיוק כפי שהוא עשה לפני הפרק הזה.

והפעם, באמת, זהו – זה מביא אותנו לסוף הפוסט הזה. לאלה מכם שרוצים לשמוע עוד על העבודה מאחורי הקלעים, החוויה האישית של הנרי מהעבודה על הפרק, וכמובן – ההסבר מדוע הקטע של אולה הוא האהוב עליו ביותר בפרק, אני מצרף לכם פה קישור לפרק 775 של הוואן פיס פודקאסט – בו הוא התארח ודיבר על הפרק. (הפודקאסט הוא באנגלית, כמובן)
להאזנה לפרק 775 של הוואן פיס פודקאסט עם הנרי ת'ורלואו
ועכשיו כשרשמית נגמרו לי המילים, אני ברשותכם אסיים את הפוסט. אז עד לפעם הבאה (שאני כבר מפחד מכמות העבודה שהיא תדרוש…), נתראה, כמו תמיד, בתגובות 🙂 .